
2 מיליון חביות עברו בהורמוז - עיראק לוקחת את ההובלה לידיים
חברת המכליות של ממשלת עיראק שכרה מכלית ענק והעבירה נפט אל מחוץ למפרץ, לראשונה זה עשרות שנים. עיראק מקווה לקבל מחיר טוב יותר, אחרי שנאלצה להציע הנחות גדולות לקונים בגלל הסיכון בהובלה דרך הורמוז.
עיראק מתחילה להוביל בעצמה חלק מהנפט שהיא מוכרת, במקום להשאיר את ההפלגה דרך מצר הורמוז לקונים. חברת המכליות הממשלתית העבירה 2 מיליון חביות נפט גולמי במכלית ענק אל מעבר למצר. לפי מנכ"ל החברה, זו הפעולה הראשונה מסוגה שביצעה החברה זה עשרות שנים.
בדרך כלל עיראק מוכרת את הנפט בנמל בצרה, והקונה צריך לדאוג למכלית שתוביל אותו דרך מצר הורמוז. במשלוח הזה עיראק שכרה בעצמה את המכלית והעבירה את הנפט אל מעבר למצר. כך היא יכולה להציע לקונים נפט שכבר עבר את האזור המסוכן, ולנסות לקבל עליו מחיר טוב יותר.
מאחורי המהלך עומד חשבון פשוט. קונה שמעמיס נפט בבצרה צריך למצוא מכלית שמוכנה להיכנס למפרץ, לשלם על ההובלה והביטוח ולהסתכן בשיבושים או בפגיעה בספינה. כשהדרך מסוכנת ויקרה, הוא דורש מחיר נמוך יותר על הנפט. עיראק מנסה לקחת על עצמה את החלק הזה במסע, בתקווה לקבל מחיר טוב יותר על מטען שכבר עבר את המצר.
ההנחות שהיא מציעה ממחישות את הקושי. באספקות לאוקטובר הוצע נפט מסוג בצרה מדיום בהנחה של 34.50 דולר לחבית לעומת מחיר הייחוס, ונפט מסוג בצרה כבד בהנחה של 37 דולר. מחיר הייחוס משתנה לפי יעד המשלוח. באוגוסט ובספטמבר ההנחות היו נמוכות מ-30 דולר לחבית.
אלה פערים גדולים גם במשלוח בודד. על מטען של 2 מיליון חביות, כל דולר נוסף במחיר המכירה שווה 2 מיליון דולר בהכנסה. שיפור של חמישה דולרים לחבית יוסיף 10 מיליון דולר. עם זאת, זו תוספת להכנסה לפני הוצאות: עיראק צריכה לשלם בעצמה על ההובלה, הביטוח והוצאות נוספות, ולכן מחיר מכירה גבוה יותר אינו מבטיח רווח גבוה באותו סכום.
לעיראק יש מעט מקום לספוג פגיעה ממושכת ביצוא. הנפט מספק כ-90% מהכנסות הממשלה, ורוב היצוא שלה נשען על הנמלים בדרום ועל המעבר בהורמוז. שיבוש בדרך הזאת פוגע במהירות בכסף שנכנס לקופה וביכולת לממן את הוצאות המדינה.
במקביל להובלה הימית, בגדאד מחפשת דרכים נוספות להוציא את התוצרת שלה.עיראק וטורקיה האריכו בשנה את הסכם צינור כירכוכ-ג'יהאן, שמחבר את צפון עיראק לנמל בים התיכון. הנתיב הזה מאפשר לייצא נפט בלי להיכנס למפרץ הפרסי.
מסלול נוסף עובר בסוריה.מאות משאיות מובילות מדי יום מזוט עיראקי לנמל בניאס. חלק מהנפט מגיע לשוק דרך צינורות שעוקפים את הורמוז, וחלקו שוב עובר במצר. ההתאוששות אינה מבטלת את הסיכון לספינות, וגם אספקת מוצרי דלק מזוקקים עדיין נמוכה בהרבה מהרמה שלפני המלחמה.
המכלית ששימשה את עיראק למשלוח הייתה שכורה. החברה הממשלתית פועלת גם לרכישת מכליות נפט משלה, כדי להרחיב את הצי ולהקטין את התלות בחברות ספנות אחרות. מעבר כזה יחייב השקעה בספינות ובתפעול שלהן. הכדאיות תלויה בשאלה אם התנאים הטובים יותר במכירת הנפט יכסו את עלויות ההובלה והסיכון שעיראק לוקחת על עצמה.