אלפי משאיות חוצות את המדבר: עיראק הופכת את סוריה לנתיב הנפט החדש שלה

שיירות ארוכות של מכליות כביש עמוסות בדלק כבד חוצות מדי יום את מערב עיראק, נכנסות לסוריה דרך מעבר אל-וליד שמול אל-תנף וממשיכות מערבה אל נמל בניאס. מסלול שנזנח במשך עשרות שנים חזר לפעילות בעקבות השיבושים במצר הורמוז, והוא ממשיך להתרחב גם כשהתנועה הימית באזור מתאוששת. בין 500 ל-700 משאיות עוברות במעבר הגבול מדי יום, וכל אחת נושאת כ-30 טונות של מזוט עיראקי. הקצב משקף הובלה יומית של 15-21 אלף טונות, ובנמל בניאס הורחבה יכולת הפריקה מכ-300 מכליות לכ-900. בחודשים אפריל עד יוני התקשרה חברת שיווק הנפט הממשלתית של עיראק בחוזים להובלת כ-650 אלף טונות מזוט בחודש דרך סוריה, משם המטען נטען על אוניות בדרכו לאירופה ולאפריקה. 

המספרים מרשימים במונחי תחבורה יבשתית, אבל קטנים ביחס למערכת הנפט העיראקית. לפני המשבר ייצאה עיראק כ-3.4 מיליון חביות נפט ביום דרך נמלי בצרה והמפרץ הפרסי. היעד הראשוני להעברת נפט גולמי דרך בניאס עומד על כ-50-100 אלף חביות ביום, שווה לכ-3% מהיצוא הדרומי הרגיל. עבור בגדאד, התרומה המרכזית נמצאת ביצירת ערוץ נוסף שממשיך לפעול בשעה שהנתיב הימי נפגע ובעיקר מסלול שיכול יחסית מהר להגיע להובלה מאוד משמעותית ביום. 

המהלך האמריקאי לקידום צינור נפט מעיראק לסוריה מעניק למסלול המשאיות משמעות רחבה יותר. ההובלה בכבישים משמשת הוכחת יכולת: הנפט מגיע מהשדות והמסופים בעיראק אל החוף הסורי, בניאס מטפל במטען, וקונים באירופה ובאפריקה מקבלים את האספקה. השלב הבא כולל שיקום והקמה של מערכת צינורות מבצרה לחדיתה, ומשם לבניאס ולנמל ג'יהאן בטורקיה.

המשאיות פתחו את הדרך לצינור גדול

התוכנית המקודמת בידי עיראק, סוריה וחברות אמריקאיות עשויה להגיע לקיבולת של כ-2 מיליון חביות ביום. שברון בוחנת השתלבות במסלול, לצד השקעות בשדות נפט בדרום עיראק. הסכמים שנחתמו בוושינגטון בין ממשלת עיראק לחברות אמריקאיות מגיעים להיקף כולל של כ-60 מיליארד דולר בתחומי אנרגיה, תשתיות, בריאות ותקשורת.

גולדמן זאקס מעריך ששבעה מיזמי צינורות באזור יוכלו להעביר כ-14 מיליון חביות ביום עד סוף 2028, כ-60% מהכמות שעברה בהורמוז לפני המלחמה. זה  נתון דרמטי. זה נתון שיחליש מאוד את כוחה של איראן באזור. הקמה של צינורות החוצים כמה מדינות דורשת תיאום מדיני, מימון ועבודות שנמשכות שנים, אבל עצם ההתקדמות מעידה שהמדינות באזור מבקשות להפחית את התלות במעבר ימי יחיד. 

עיראק מגיעה למהלך מעמדה רגישה - מרבית יצוא הנפט שלה יוצא מדרום המדינה, והכנסות האנרגיה מממנות את עיקר תקציב הממשלה. פתיחת הנתיב הצפוני דרך כורדיסטן וטורקיה הוסיפה חלופה בהיקף של מאות אלפי חביות ביום, והמסלול הסורי מוסיף שכבה מערבית שמתחברת ישירות לים התיכון. השילוב בין טורקיה, סוריה ונתיבים עתידיים לירדן עשוי לשנות בהדרגה את מבנה היצוא העיראקי.

המחיר של המסלול היבשתי גבוה. כבישים שנפגעו בשנות המלחמה נושאים מאות מכליות ביום, שיירות נמתחות לעיתים לאורך יותר מ-30 קילומטר, ותאונות ליד חומס כבר גרמו לדליפת אלפי ליטרים. מחאות מקומיות בצפון-מזרח סוריה עצרו חלק מהמשאיות על רקע מחירי הדלק ותנאי המחיה. מבחינת דמשק, המעבר מייצר דמי הובלה, עבודה בנמל והזדמנות להחזיר את בניאס למעמד אזורי. 

התלות העולמית במצר הורמוז הפכה את שיירות המשאיות לסמל של שינוי רחב יותר. המסלול הנוכחי יקר ואיטי לעומת מכליות ענק וצינורות, ועדיין הוא מעניק לעיראק יכולת להמשיך למכור חלק מהתוצרת, לסוריה מקור הכנסה חדש ולחברות האנרגיה בסיס להקמת תשתית שתישאר פעילה גם בתקופות שקטות יותר.