עיראק עוקפת את הורמוז: הסכם עם הכורדים וטורקיה פותח צינור שהיה סגור

בגדאד וארביל הגיעו להבנות דחופות המאפשרות חידוש הזרמת נפט דרך מערכת הצינורות הצפונית לנמל ג'יהאן בטורקיה, זאת על רקע סגירת מצר הורמוז והמשבר ביצוא הדרומי. שר הנפט העיראקי, חיאן עבד אל-ע'ני, הודיע כי ההזרמה צפויה להתחיל הבוקר, לאחר שהושגה הסכמה בין הממשלה הפדרלית בבגדאד לבין ממשלת כורדיסטן (KRG). ההבנות כוללות הזרמת נפט משדות קירכוכ בכמויות ראשוניות של 50-100 אלף חביות ליום, עם פוטנציאל להגיע ל-200-250 אלף חביות, ועוד כ-200-210 אלף חביות ליום משדות כורדיסטן - סה"כ פוטנציאל מיידי של כ-350-460 אלף חביות ליום.

הצינור שמקשר את שדות הנפט באזור קירכוכ שבצפון עיראק מהווה כעת נתיב יצוא חלופי אסטרטגי, שמתרחק לחלוטין מהמפרץ הפרסי ובפרט ממצר הורמוז. זה לא רק עניין טכני - זה מראה איך משבר יכול לגשר על פערים ישנים ולשמור על זרימת הכנסות חיוניות למדינה. ההבנות שהושגו מגשרות על מחלוקות פוליטיות ומשפטיות ארוכות שנים בין שתי הבירות, שהובילו להפסקת הזרמות מלאה מאז מרץ 2023. כעת, מול הלחץ הכלכלי הכבד, שני הצדדים דוחפים קדימה. במקביל, בגדאד ממשיכה בשיקום קטעים ישירים של צינור קירכוכ-ג'יהאן כדי לאפשר זרימה עצמאית ללא תלות מלאה בתשתית הכורדית.

תפוקה צנחה ב-70%: ממשבר כלכלי לחיפוש אחר חלופות

לפני סגירת מצר הורמוז לתנועת מכליות, ייצאה עיראק כ-4.3 מיליון חביות נפט ליום משדותיה הדרומיים העיקריים, כאשר כ-3.3 מיליון חביות ביום - ממוצע פברואר 2026 - עברו דרך נמלי בסרה במפרץ הפרסי. כעת, עם החסימה והיעדר מכליות זמינות, התפוקה הדרומית קרסה בכ-70% ל-1.4 מיליון חביות ביום, ולעיתים אף פחות - עד 1.2 מיליון לפי הערכות עדכניות. הנפט מהווה כ-90% מהכנסות המדינה, והאובדן היומי נאמד במאות מיליוני דולרים.

חידוש הזרמת הנפט דרך הצינור הצפוני אינו מכסה את מלוא הפער - כמעט 3 מיליון חביות ביום נותרות חסרות - אך 400 אלף חביות נוספות שיגיעו לים התיכון, משם ניתן לשלוח לאירופה ולשווקים אחרים, הן תוספת משמעותית שאינה תלויה כלל במצר הפגיע. להרחבה: עיראק מקצצת תפוקת נפט בעקבות סגירת הורמוז.

השוק מגיב: קפיצת מחירים ומרוץ לנתיבים חלופיים

עיראק לא נמצאת לבדה במערכה. מדינות כמו סעודיה וקטר גם כן מחפשות דרכים לעקוף את המפרץ. סעודיה פנתה לצינור הנפט שהקימה בשנת 1981 המכונה Petroline - שתוכנן מראש בדיוק למעקף מצר הורמוז. מדובר בצינור כפול באורך כ-1,200 קילומטר, החוצה את חצי האי ערב מאבקייק שבמחוז המזרחי ועד לנמל ינבוע על חוף ים סוף, עם קיבולת מקסימלית של 7 מיליון חביות ליום לאחר שדרוגים. בעקבות הסגירה האפקטיבית של הורמוז, הודיע מנכ"ל ארמקו אמין נאסר כי החברה מגבירה את הזרימה לקיבולת מלאה "בימים הקרובים".

סעודיה הפעילה ביטוח אסטרטגי שהכינה לעצמה לפני יותר מ-45 שנה. עיראק, שלא השקיעה בגיוון תשתיות באותה מידה, מוצאת את עצמה כעת בעמדת נחיתות - ומשלמת על כך ביוקר. להרחבה: מחירי הנפט מזנקים 20% על רקע מלחמה במפרץ.

שכנה נוספת במפרץ נערכה מראש בדיוק לתרחיש כזה. איחוד האמירויות מפעיל צינור באורך כ-360 קילומטר ובקוטר 48 אינץ', שמוביל נפט משדות חבשאן שבאבו דאבי אל נמל פוג'יירה שעל חוף מפרץ עומאן, נקודה היושבת מחוץ למצר הורמוז. קיבולת התכנון של הקו עומדת על 1.5 מיליון חביות ליום, ובפועל מדווחת כיום יכולת הזרמה קרובה ל-1.8 מיליון חביות. לפי סוכנות האנרגיה הבינלאומית זורמות בו כ-1.1 מיליון חביות ליום של נפט מקומי, כך שנותר בו מרווח פנוי של עד 700 אלף חביות ליום לשעת חירום. גם ריאד שומרת עתודה דומה: הקו מזרח-מערב מנוצל בכ-2 מיליון חביות ליום מתוך קיבולת תכנון של 5 מיליון.

כאן נחשפת המגבלה המרכזית של מערך המעקף כולו. שני הצינורות מספקים יחד מרווח פנוי המוערך ב-3.5 עד 5.5 מיליון חביות ליום, בעוד שדרך מצר הורמוז עברו כ-20 מיליון חביות ליום של נפט גולמי ותזקיקים, כרבע מסחר הנפט הימי העולמי. כלומר, הפעלה מלאה של כל החלופות היבשתיות הקיימות מכסה בין כחמישית לכרבע מהזרימה שנחסמה. הפער הזה מסביר מדוע כל נתיב יבשתי נוסף, גם בהיקף של מאות אלפי חביות ליום, הפך לנכס יקר ערך בשוק הנוכחי.

מגבלות טכניות ופוליטיות: לא הכל ורוד

למרות ההסכמות, מערכת הצינורות הצפונית נותרת מוגבלת: גם לאחר שיקום ראשוני מדובר ב-350-450 אלף חביות ליום בלבד, והכל תלוי בתחזוקה שוטפת, בתיאום בין שלושת הצדדים - בגדאד, ארביל, אנקרה - ובתנאי הביטחון. בעבר סבל הצינור מתקלות חוזרות, פיצוצים, והתקפות דאעש בשנים 2014-2017, וכן מסכסוכים משפטיים עם טורקיה - כולל פסיקת בוררות בינלאומית ב-2023 שחייבה את אנקרה לפצות את עיראק בכ-1.5 מיליארד דולר על יצוא "לא חוקי" ודמי מעבר שלא שולמו.

• מכלית נפגעה מול חופי עומאן: הדיווח מעלה את מחיר הברנט למעל 90 דולר
• הנפט עולה אחרי דיווח על תקיפת מכליות בהורמוז - הבעיה עוברת לדיזל

ההסכם הזמני הנוכחי שברירי במהותו: שלושת הצדדים יושבים כל אחד עם אינטרסים שונים. טורקיה גובה דמי מעבר ומעוניינת בוודאות; ארביל רוצה חלק גדול יותר מההכנסות; בגדאד רוצה שליטה ומינימום תלות. ברגע שהלחץ האקוטי יפחת, חיכוכים אלה עלולים לחזור. לעיראק קיימות אופציות חלופיות קטנות: הובלה יבשתית לנמלי ירדן או סוריה שיכולה להוסיף עד 100-200 אלף חביות ליום, ותוכנית צינור בסרה-עקבה - אך היא עדיין בשלבי תכנון.

מה הלאה: גשר זמני או שינוי אסטרטגי?

חידוש הזרמת הנפט דרך הצינור הצפוני מעניק לעיראק נשימת אוויר חיונית, אך השאלה המרכזית נותרת: כמה זמן יחזיק מעמד הנתיב השברירי הזה? אם מצר הורמוז ייפתח מחדש, הדרום יחזור לשלוט ביצוא - והצפון ישוב להיות שחקן משני. אך אם הסגירה תימשך, יהפוך המסלול הצפוני לקו הצלה אסטרטגי, וידחף את בגדאד וארביל להשקיע בשיקום תשתיות ובפיתוח שדות קירכוכ.

ההבדל בין עיראק לסעודיה ממחיש לקח שרלוונטי לכל מדינה מייצאת: מי שבנה נתיב חלופי בשנות השגשוג - מוצא את עצמו היום ממשיך לשלוח נפט. מי שלא - משלם את המחיר.

לשוק העולמי, ההתפתחות הזו מסמנת הקלה קלה בלחץ האספקה, אך גם תזכורת חדה: כל שיבוש גדול בתוואי הימי הקריטי ביותר בעולם משפיע בסופו של דבר על מחירים, על זמינות ועל יציבות כלכלית בכל היבשות. להרחבה: כורדיסטן מגדילה ייצור נפט בצל משבר אזורי.