הוא יכול היה להיות האיש העשיר בעולם - אבל הוא החליט למכור את ההחזקה באנבידיה

החזקה לטווח ארוך הוא מונח מוכר בשוק ההשקעות, אך המקרה של קרטיס פרים מעניק לו משמעות מיוחדת, כמעט טראגית. בעוד שוק ההון נושא את עיניו אל עבר הזינוקים הפנומנליים של אנבידיה (Nvidia)NVIDIA Corp. 2.95%   ומתמחר אותה בטריליוני דולרים, סיפורו של המייסד השלישי נותר בצל. זהו הסיפור על הפער הבלתי נתפס שבין עושר דמיוני לבין החלטה רציונלית של אדם אחד שפשוט אמר די.

הדרמה הכלכלית שמתחוללת כאן היא חסרת תקדים: מדובר באדם שישב על מכרה זהב בזמן ההנפקה, והחליט באופן מודע לשחרר את האחיזה, כי הכסף הפך למעמסה נפשית. עבור קוראי ביזפורטל והמשקיע הממוצע, מדובר בתזכורת מהדהדת לכך שהנכס הכי פחות מוערך בשוק ההון הוא כוח הסיבולת להחזיק בנכס מנצח לאורך עשורים.

הבוקר בדיינר ששינה את העולם

הכל התחיל ב-1993, בבוקר של שיחות על כוס קפה וארוחה ומחשבות על העתיד בדיינר הצנוע דניז בסן חוזה. קרטיס פרים, ג'נסן הואנג וכריס מלאכובסקי לא תכננו לבנות את תשתית הבינה המלאכותית של האנושות; הם רצו לפתור בעיה של גרפיקה ממוחשבת. פרים, שהיה המוח הטכנולוגי מאחורי ארכיטקטורת השבבים הראשונה, היה שותף בכיר בחזון הזה.  

באותה תקופה, השוק הזה נחשב לנישתי יחסית, כזה שפונה בעיקר לגיימרים כבדים ולתחנות עבודה הנדסיות. היום, כשלושה עשורים מאוחר יותר, ברור שבאותו בוקר במסעדה הונח הבסיס לאחת החברות החשובות ביותר בצומת הדרכים של האנושות והטכנולוגיה.

כאשר אנבידיה הונפקה בינואר 1999, שלושת המייסדים החזיקו יחד בנתח משמעותי של 37.8% מהמניות. החלוקה הייתה כזו: הואנג החזיק בכ-15%, פרים החזיק ב-12.8% ומלאכובסקי החזיק בכ-10%. ביום המסחר הראשון שלה בוול סטריט, שווי החברה עמד על כ-550 מיליון דולר בלבד. החלק של פרים היה שווה אז כ-70 מיליון דולר - סכום נכבד לכל הדעות במונחי 1999, אך רחוק שנות אור מהמספרים הדמיוניים של ימינו. 

להרחבה: אנבידיה בשיא חדש; אינטל נותנת לה רוח גבית: המשקיעים חוזרים גם לסיפור ה-CPU

זמן קצר לאחר ההנפקה, פרים קיבל החלטה שכיום נראית כמעט בלתי נתפסת במונחים של עמק הסיליקון: הוא פשוט לא רצה להחזיק מה שנראה בעיניו כסכום כסף מוגזם. בצעד פילנתרופי נדיר, הוא העביר את רוב מניותיו לקרן משפחתית שהקים, ובהמשך הדרך, הוא מכר גם את יתרת המניות האישית שלו, כך שלפי הדיווחים החל משנת 2006, לקרטיס פרים לא הייתה עוד החזקה ישירה במניות אנבידיה. 

כאן נכנסת הסטטיסטיקה האכזרית של שוק ההון: לו פרים היה שומר על אותם 12.8% מהמניות עד היום, ובשווי שוק שנושק ל-5 טריליון דולר, ההחזקה הזו הייתה שווה כיום כ-640 עד 650 מיליארד דולר. זהו מספר שמציב אותו מעל אילון מאסק, ג'ף בזוס וברנאר ארנו גם יחד. גם אם היה בוחר להשאיר בידיו רק חצי מהחזקתו המקורית, הוא עדיין היה האדם העשיר בעולם, עם הון של מעל 300 מיליארד דולר. אפילו אחוז קטן מאוד מהמניות המקוריות היה הופך אותו למיליארדר בדרג העליון של רשימות פורבס. 

• משימוש עצמי למכירות לחיצוניים - אמזון תמכור שבבי AI; איום ישיר עם אנבידיה
• מארוול זינקה יותר מ-200% מתחילת השנה - האם הציפיות ממנה גבוהות מדי?

המייסדים שנותרו והלקח של השוק

פרים לא בזבז את הכסף על מטוסים או יאכטות. הכסף הזה עבר לבניית העתיד דרך האקדמיה. התרומה הגדולה ביותר שלו, בסך של מעל 350 מיליון דולר, הועברה לאוניברסיטת רנסלר (RPI) ושימשה להקמת מרכזי מחקר קוונטי ומרכזים לאמנויות במה. עבור פרים, ההון הזה הגשים את ייעודו בתרומה לתשתיות מחקר וחינוך. בעוד ג'נסן הואנג בחר להמשיך להוביל את החברה והפך למיליארדר עם שווי של 175 מיליארד דולר, על החזקה של כ-3.5% בלבד, פרים בחר במסלול של פילנתרופיה שקטה.

המייסד השלישי, כריס מלאכובסקי, בחר בדרך ביניים - הוא נשאר בתפקיד טכנולוגי בכיר באנבידיה עד היום, וגם הוא תרם סכומים משמעותיים, בהם עשרות מיליוני דולרים לאוניברסיטת פלורידה. פרים, לעומת זאת, הפך לדמות נשכחת. הוא לא מופיע בדירוגי העשירים, הוא לא מתראיין על מהפכת הבינה המלאכותית. הוא חי את חייו רחוק מאור הזרקורים.

במבט מהצד הסיפור של פרים נראה כמו שיעור כואב על הפספוס הפיננסי הגדול בהיסטוריה, אך במבט עמוק יותר, זהו מקרה בוחן על הערך של כסף. פרים ויתר על מניות שהיו שוות היום מאות מיליארדים, אך עשה זאת כדי לממן חינוך וטבע, ומתוך הבנה שהון בממדים כאלו משנה את חייו של אדם באופן שהוא לא רצה בו.

הלקח שאפשר להפיק מהסיפור שלו הוא כפול: ראשית, הטכנולוגיה מייצרת ערך בקנה מידה דמיוני לאורך זמן, והסבלנות היא הנכס הכי חשוב בתיק ההשקעות. שנית, לא כל הצלחה בהייטק נמדדת לפי שווי השוק האישי של המייסד. קרטיס פרים ויתר על התואר "האדם העשיר בעולם", אבל הוא הקים מורשת שערכה עבורו כנראה גבוה מכל שורת רווח בוול סטריט.