המצר הימי שמשפיע על מחיר הדלק שלך: סיפורו של מצר הורמוז

מצר הורמוז מחבר בין המפרץ הפרסי למפרץ עומאן ולים הערבי. בנקודה הצרה ביותר רוחבו כ-39 קילומטרים, אך בפועל הוא צר עוד יותר: רוחבו של כל אחד משני נתיבי השיט החד-כיווניים הוא שלושה קילומטרים בלבד. דרך הנתיב הזה עברו מדי יום, עד המלחמה, 21 מיליון חביות נפט וגז טבעי – כחמישית מהסחר העולמי בנפט וכ-20% מהגז הטבעי הנוזלי. כל שיבוש קל במצר גורם לעלייה מיידית בפרמיות ביטוח, לעיכובים בהובלות ולהתייקרות האנרגיה. הגיאוגרפיה הצרה הופכת את המצר לנקודת תורפה: די בסירות מהירות, כטב"מים, מוקשים או טילי חוף כדי להרתיע ספינות מסחר גדולות.

המאבק על השליטה במצר נמשך אלפי שנים. בעת העתיקה שימש האזור כחוליה מרכזית בנתיבי התבלינים, המשי ואבני החן מהודו, סין והמזרח התיכון אל בגדד, דמשק ואירופה. האימפריה הפרסית העתיקה שלטה באזור והבינה את העוצמה הכלכלית שמקנה השליטה בצוואר הבקבוק הימי. אלכסנדר מוקדון תכנן, לאחר כיבוש פרס, מסעות ימיים להשתלטות על הנתיב, כדי להבטיח זרימה חופשית של סחורות בין המזרח למערב. לאחר נפילת האימפריות הקלאסיות, שלטו העות'מאנים בחלקים מהאזור והשתמשו במיקום האסטרטגי כדי לגבות מכסים ולשלוט בנתיבי מסחר חשובים.

במאה ה-16 הגיעו הפורטוגזים לאזור והפכו אותו למרכז שליטה אימפריאלית. ב-1507 כבש המפקד הפורטוגלי אפונסו דה-אלבוקרק את האי הורמוז. הפורטוגזים בנו בו מבצר שהפך לבסיס לשליטה על הספינות שעברו במצר. הם גבו מכסים כבדים על כל מטען של תבלינים, משי ואבנים יקרות, ושמרו על מונופול כמעט מוחלט בסחר בין אסיה לאירופה במשך יותר ממאה שנים. השליטה הזו אפשרה להם להעשיר את האימפריה, אך גם עוררה התנגדות מקומית. ב-1622 גירש אותם השאה עבאס הראשון מפרס, בסיוע כוחות בריטיים, לאחר קרב ימי קשה. הגירוש סימן את סוף השלטון האירופי הראשון באזור והחזיר את הפרסים לשליטה.

במאה ה-19 הפך האזור למה שסוחרים בריטים ואירופים כינו "חוף הפיראטים". שבטי קוואסים ומשפחות מקומיות אחרות תקפו ספינות מסחר, בזזו מטענים וגבו דמי חסות תמורת "הגנה". הפעילות הזו לא הייתה שוד ימי אקראי, אלא שיטה מאורגנת להפעלת לחץ כלכלי ולשליטה חלקית בנתיבים. הבריטים, שרצו להגן על מסלולי הסחר שלהם להודו, יצאו למספר מסעות ענישה גדולים: ב-1809 וב-1819 הם שרפו כפרים, הרסו ספינות ופינו בכוח את הנתיבים. למרות ההצלחות הזמניות, ההפרעות נמשכו לסירוגין לאורך עשרות שנים.

• עיראק עוקפת את הורמוז: הסכם עם הכורדים וטורקיה פותח צינור שהיה סגור
• טראמפ רוצה לפתוח מחדש את מצר הורמוז - אבל זה עלול לדרוש אלפי חיילים ומבצע צבאי גדול
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

500 מיכליות נפגעו במלחמת איראן-עיראק

עם גילויי הנפט הגדולים בשנות ה-30 של המאה הקודמת באיראן, סעודיה ובחריין, הפך מצר הורמוז לשער האנרגיה החשוב ביותר בעולם. בריטניה שמרה על הנתיבים ועל האינטרסים שלה באזור עד למהפכה האיראנית ב-1979, שהפכה את איראן לגורם מאיים חדש והביאה את הצי האמריקני לאזור בהיקף גדול.

השיא של המאבקים המודרניים היה במלחמת איראן-עיראק בשנות ה-80, במה שזכה לכינוי "מלחמת המיכליות" בשנים 1988-1984, בהן פגעו שתי המדינות ב-500 מיכליות נפט. איראן השתמשה בסירות מהירות, מוקשים ימיים וטילים נגד ספינות, בעוד עיראק תקפה בעיקר מהאוויר. חברות ביטוח סירבו להעניק כיסוי לספינות בהורמוז, מה שלמעשה שיתק את השיט במצר.

ארה"ב הגיבה במבצע "Earnest Will" ב-1987, שבו ליוותה מכליות כויויתיות שהניפו דגל אמריקני. השיא הגיע באפריל 1988 עם מבצע "Praying Mantis" – הקרב הימי הגדול ביותר של הצי האמריקני מאז מלחמת העולם השנייה. כוחות אמריקניים השמידו מספר פלטפורמות ימיות איראניות, הטביעו ספינות מלחמה, פגעו בכלי שיט אחרים ופינו מוקשים. העלות הכוללת של ההגנה האמריקנית על הנתיבים הגיעה למיליארדי דולרים. הנשיא דונלד טראמפ מדבר כיום על מבצע דומה, אך מדובר במהלך מורכב מאוד ומסוכן מאוד, שיידרשו שבועות לתכנונו וביצועו.

• המספר היומי - 4 דולר לגלון דלק? המחירים בארה"ב מתקרבים במהירות לרף הקריטי
• בתגובה לאיומי טראמפ: טהרן מזהירה מפגיעה בתשתיות מים ומחשוב במפרץ
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• חברת הרחפנים שמזנקת יותר מ-300% ביום המסחר הראשון שלה

איראן חסמה בפועל את הורמוז בשבוע השני של המלחמה, והתנועה בו הצטמקה לספינות בודדות ביום - בעיקר של איראן עצמה וכמה מדינות ידידותיות. הדבר בא לידי ביטוי מיידי במחיר הנפט, שזינק מ-73 דולר ערב המלחמה אל מעל 100 דולר, עד לשיא של 115 דולר (וכעת רק מעט פחות מכך). המשמעות היא אינפלציה עולמית בשל חשיבותו של רכיב האנרגיה בתשומות, כמו גם התייקרות של המזון (בשל עליית מחירי הדשנים), פגיעה בצמיחה ובהמשך חשש ממיתון. הלקוחות העיקריים של הנפט מהורמוז הן מדינות אסיה (ובראשן סין והודו) ואירופה, אך ההשפעה של התייקרות הנפט היא כלל-עולמית.

כמה מיצואניות הנפט מוצאות פתרונות חלקיים. סעודיה מזרימה 2.5 מיליון חביות נפט ביום - ולפעמים יותר - דרך צינור לנמל ינבוע בים האדום; הקיבולת המירבית של הצינור היא 7 מיליון חביות ליום. אולם, לבחריין ולקטאר - יצואנית הגז הטבעי הנוזלי הגדולה בעולם - אין חלופות לשיט דרך הורמוז. טראמפ הציב אתמול לאיראן אולטימטום: פתיחת המצר בתוך 48 שעות או השמדת תשתיות האנרגיה שלה. איראן הגיבה באיום דומה כלפי תשתיות האנרגיה של ארה"ב באזור.