רטיבות בדירה: עו"ד זכה בשליש מהתביעה, אך בהוצאות מלאות

עורך דין מאשדוד גילה רטיבות בדירתו, שיפץ אותה על חשבונו כי הראל לא מיהרה לפעול, ותבע את חברת הביטוח על ההפרש. בית משפט השלום קיבל את התביעה רק בחלקה, אבל דווקא בגלל התנהלות החברה הוא חייב אותה לשלם לו את כל ההוצאות במלואן.

התובע, שהוא הבעלים של דירה ברחוב העצמאות באשדוד, גילה בתחילת אוגוסט 2022 סימני רטיבות בביתו. הוא פנה מיד לחברת השירות מטעם הראל, אבל השרברב שהגיע לא פתר את הבעיה. כעבור כמה ימים הוא הגיש טופס תביעה רשמי, ובמקביל הזמין על חשבונו בדיקות מקצועיות לאיתור מקור הנזילה. שמאי מטעם הראל ביקר בדירה פעמיים, והחברה שילמה לו בהדרגה סכום כולל של 237,924 שקל, אבל היא הבהירה שהיא משלמת "לפנים משורת הדין" בלבד, בלי להכיר בחבות. באמצע התהליך, ומבלי לחכות לחברה, שיפץ התובע את הדירה בעצמו, ולאחר מכן תבע את ההפרש.

בכתב התביעה, תיאר התובע את התנהלות הראל כ"שיטת הונאה ידועה", וטען שהחברה התעלמה מפניותיו החוזרות. השופט עידו כפכפי מבית משפט השלום בעיר דחה את הטענה החריפה, אך לא חסך ביקורת: "הנתבעת התעכבה מלהכריע בתביעה שהוגשה לה כדין, במשך תקופה ארוכה, ללא נימוק", הוא כתב, והוסיף שהחברה "נמנעה מלבצע את העבודות בעצמה" למרות ההזדמנויות רבות שניתנו לה. עם זאת, הוא קבע כי, "אין בהשתלשלות האירועים כדי להצדיק מתן פיצוי מוגבר... אלא אך שאת הפיצוי לו זכאי התובע יש לבחון בראי הוראות חוזה הביטוח בלבד".

לצורך קביעת שיעור הנזק, מינה בית המשפט את המהנדס רפאל גיל כמומחה מטעמו. גיל קבע כי מקור הרטיבות היה ליקוי במיכל ההדחה של האסלה בחדר הרחצה של ההורים ונזילה בצנרת הניקוז של המזגן בסלון. המומחה בחן את החשבונית של הקבלן שביצע את השיפוץ סעיף אחר סעיף, והשווה אותה למחירון דקל (מחירון ענפי מוכר בתחום הבנייה והשיפוצים בישראל, שמשמש אמת מידה לתמחור של עבודות בנייה, שיפוצים ותיקונים). התובע התנגד לשיטה הזאת, בטענה שמדובר במחירון לעבודות ציבוריות גדולות ולא לעבודה מזדמנת של אדם פרטי. המומחה דחה זאת בצורה ברורה: "הטענה שלך שזה מבוסס רק על דקל, לא נכונה", הוא השיב בחקירתו הנגדית. "היא מבוססת על כל המספרים... ככה עושים. ככה אנחנו מתמחרים כבר 30 שנה".

חדרי הילדים, הממ"ד והמרפסת לא ניזוקו

המומחה דחה חלק ניכר מדרישות התובע. הוא קבע שלא נדרש תיקון בשני חדרי הרחצה של הילדים, מכיוון שמדובר בחדרים "רטובים מראש שרטיבות אינה משפיעה עליהם", ושהממ"ד אטום מעצם תפקידו ולא היה יכול לספוג מים. גם הריצוף במרפסת המקורה נותר כפי שהיה, משום שמדובר באזור שחשוף לגשם ולא נמצאה עדות לרטיבות חריגה מתחתיו. באופן דומה, נדחתה הדרישה להחליף ציפוי קרמי דקורטיבי שהיה בסלון. המומחה בדק את התמונות וקבע שהציפוי היה תקין לחלוטין, וש"אין זה סביר שציפוי קרמי יינזק מהרטיבות".

מחלוקת נוספת היתה סביב גודל אריחי הריצוף המקוריים בדירה. התובע טען שהם היו בגודל 80X80 ס"מ, מה שהיה מזכה אותו במחיר גבוה יותר, אבל בחקירתו הוא עצמו הודה שהאריחים היו בגודל של 60X60. גם התמונה שהציג המומחה, של מרווח בין שני משקופי דלת, תמכה בגרסה הנמוכה יותר.

נושא נפרד עסק בעבודות נגרות - ארונות מטבח, ארונות חדרי רחצה וארונות בגדים שנפגעו בזמן השיפוץ. מכיוון שלא מונה מומחה לעץ, נדרש השופט להכריע בעצמו על בסיס חוות הדעת הקיימות. הוא אימץ את גרסת התובע לגבי ארונות המטבח והרחצה התחתונים וארונות הבגדים, אך דחה את התביעה לגבי ארונות המטבח העליונים ("אין להטיל על הנתבעת לשלם" על בחירה אסתטית) ואת עלות ארונות שנשברו תוך כדי הפירוק עצמו, בקביעה ש"קבלן המבצע פירוק והרכבה נושא באחריות לכך". בסך הכל אושרו לתובע 41,063 שקל עבור רכיבי הנגרות.

בסופו של דבר אישר המומחה לתובע תוספת של 68,676 שקל, ובית המשפט הוסיף לכך פיצוי עבור אלמנטים שנשברו, פערי מחירים והנגרות, בסכום כולל של 136,462 שקל, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מספטמבר 2023. אף שהתובע זכה בפחות משליש מסכום תביעתו המקורית, קבע השופט שהוא זכאי לשיפוי מלא על הוצאותיו, כולל שמאי ומהנדס מטעמו, ובנוסף לשכר טרחת עורך דין בסכום של 20 אלף שקל. הנימוק: "לא בכדי התעלמה הנתבעת בסיכומיה מהתנהלותה... הנתבעת לא זכאית לקבלת 'פרס' על התנהלותה בדרך של הפחתת הוצאות".