ההקלה לשוק הנפט מגיעה מקראקס: כך נראית העסקה שאמורה להכפיל את התפוקה בוונצואלה
בזמן שהמזרח התיכון מייקר את מחיר החבית, התשובה של וושינגטון מגיעה מכיוון אחר לגמרי: קראקס. סדרת הסכמי נפט שנחתמה בשבוע שעבר בארמון הנשיאות בוונצואלה, בנוכחות שר האנרגיה האמריקאי כריס רייט, נועדה להחזיר לשוק כמות נפט משמעותית ממדינה שהיתה פעם מעצמת אנרגיה ונשארה עם תשתית מתפוררת.
הנתונים מסבירים את גודל ההזדמנות. ייצור הנפט הוונצואלי הגיע לשיא ב-1997 עם כ-3.5 מיליון חביות ביום, וקרס אל מתחת למיליון חביות ביום במהלך רוב 2025. רק לאחרונה הוא חצה בחזרה את הרף הזה. ההערכה בוושינגטון היא שאפשר להוסיף כמה מאות אלפי חביות ביום בטווח קצר יחסית, ולהחזיר את המדינה לקצב של כ-2 מיליון חביות ביום.
המבנה של העסקאות חריג. אין כאן הסכם אחד אלא כמה. שברון חותמת בנפרד על הרחבת פעילות במדינה שבה היא פועלת יותר ממאה שנה, בהשקעה של כ-7 מיליארד דולר בשלושה פרויקטים, ומנכ"ל החברה הציג תוכנית להכפיל ויותר את הייצור הוונצואלי שלה בתוך חמש שנים. במקביל, ממשלת ארה"ב עצמה נכנסת כמחזיקה בחברת הפעלה פרטית בשם North American Blue Energy Partners, ותמיר את ההחזקה הזו בתפוקת נפט עתידית. לצדן נכנסות גם אני האיטלקית וחברות אמריקאיות פרטיות.
למה זה יקח זמן
הצד השני של המשוואה הוא סיכון. מדובר במדינה שאיבדה את מרבית ההון האנושי והטכנולוגי שלה בתחום, עם שדות שסבלו מהזנחה ומנזק סביבתי לאורך שנים, ועם שותפים עסקיים שההיסטוריה שלהם רחוקה מנקייה. גם התשתית האזרחית פגועה, ושדה התעופה הבינלאומי של קראקס עדיין סגור בעקבות רעידת אדמה שפקדה את המדינה ביוני.
המשמעות המעשית היא שהתפוקה הנוספת תגיע בהדרגה ולא מחר בבוקר. השקעה בשדות נפט מזדקנים דורשת ציוד, כוח אדם מקצועי ושנים של עבודה, ובשוק שמתמחר היום אספקה מיידית זה הבדל מהותי.
ויש מגבלה גדולה יותר, וזו הנקודה שמפרידה בין מחיר החבית למחיר בתחנת הדלק. גם אם וונצואלה תוסיף מיליון חביות ביום, צריך מישהו שיהפוך אותן לדיזל, לבנזין ולדלק סילוני. ארה"ב לא בנתה בית זיקוק גדול חדש מאז שנות ה-70, בתי הזיקוק במפרץ הפרסי מתקשים לייצא בגלל החשש של בעלי אוניות להיכנס לאזור, ובתי הזיקוק ברוסיה נפגעים בתקיפות אוקראיניות. הנפט יורד מתחת ל-100 דולר, אז למה הדיזל בארה"ב מזנק לשיא.
מה השוק כבר מתמחר
בשוק ההון ההשפעה כבר מתומחרת. מניות הזיקוק היו הקבוצה החזקה ביותר ברבעון, כשהחלשה מביניהן עלתה בכ-47% מתחילת יולי והחזקה הוסיפה עוד עשרות אחוזים מעבר לכך, בזכות מרווחי זיקוק שהתרחבו לרמות חריגות. רוב המניות האלה נסחרות כבר בסביבת מחירי היעד של האנליסטים, מה שמעמיד את השאלה אם הגל מיצה את עצמו.
התחזיות לשנה הבאה מפוזרות מאוד, וזה כשלעצמו מלמד. בג'יי.פי מורגן מדברים על ברנט בממוצע של כ-87 דולר בשנה הבאה, ב-UBS העלו את התחזית לכ-95 דולר בסוף השנה ולכ-90 דולר במרץ, ובבנק אוף אמריקה מדברים על 85 דולר השנה ו-75 דולר בשנה הבאה. בברקליס מציגים את העמדה הבולטת ביותר, ולפיה מצב מגזר האנרגיה העולמי הוא הטוב ביותר מזה שני עשורים, משום שהמעבר האנרגטי מתברר כתוספת ביקוש ולא כהחלפה, וכל מקורות האנרגיה גדלים במקביל.
למשקיע הישראלי יש כאן שני קווים לעקוב אחריהם. הראשון הוא שהתשואה על אג"ח ממשלת ארה"ב ל-10 שנים מתקרבת ל-5%, רמה שלא נראתה מאז 2007, והקשר בין מחיר הנפט לתשואות התהדק מאוד. השני הוא שהחלטת הריבית של הפדרל ריזרב ב-16 בספטמבר מתומחרת כמעט במלואה כהעלאה. כל הרגעה בצד האספקה, גם אם תגיע מקראקס, תשנה את שתי המשוואות האלה. 5% חוזר להפחיד את וול סטריט.
