כמה מרוויח עובד דפוס? 8 עד 13 אלף, מדפיס אופסט מנוסה עד 16

45 עד 55 שקל לשעה לעוזר מדפיס בחולון בלי ניסיון, 10 עד 12 אלף שקל בחודש למפעיל מכונת דפוס ברחובות ו-60 שקל לשעה התחלתי במפעל דפוס בראש העין: שלוש מודעות דרושים מספרות את רוב הסיפור. עובד דפוס נכנס בשכר שקרוב למינימום, 35.40 שקל לשעה ו-6,443.85 שקל לחודש, ותוך כמה שנים ליד המכונה מגיע ל-11 עד 13 אלף. המכונה, המשמרת והשאלה אם הוא בצד ההדפסה או בצד הכריכה קובעות כמה מהר זה קורה.

11,258 שקל ברוטו לחודש הוא השכר הממוצע של מפעילי מכונות דפוס לפי עיבודי משרד העבודה לנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. מאגרי השכר של אתרי הדרושים, שכוללים גם עובדי ייצור וגימור, מציבים את עובדי הדפוס סביב 9,400 שקל, ותלוש מאומת של מפעיל עם שבע שנות ותק עומד על 11,200. כל המספרים האלה יושבים מתחת לשכר הממוצע במשק, שנע בטווח של 14-15 אלף שקל, ורק ראש משמרת או מנהל ייצור חוצה אותו.

המכונה קובעת את התלוש

ארבע קומות של מכונות יש בבית דפוס, וכל קומה שווה כמה אלפי שקלים בחודש. בתחתית מכונות הגימור, חיתוך, קיפול וכריכה, שמפעיל שלהן מתחיל ב-8 אלף ומגיע ל-11. מעליהן מכונות הדפוס הדיגיטלי, שמפעיל עם 2 עד 5 שנות ניסיון מרוויח בהן 10 עד 12 אלף שקל, ובקומה השלישית מדפיס האופסט, שמכוון מכונה עם ארבע עד שמונה יחידות צבע ומטפל בתקלות בעצמו. בתי דפוס מציעים לו 12 עד 16 אלף, כי מדפיסי אופסט מנוסים נעשו נדירים ככל שהדור הוותיק פורש. למעלה ראש משמרת ומנהל ייצור עם 15 עד 20 אלף, שמתאמים בין המעצב הגרפי שמכין את הקובץ לבין המכונה שמדפיסה אותו.

כריכייה היא החלק הפחות מתגמל של הענף. כורך בבית דפוס מסחרי מפעיל מכונת כריכה בדבק או בתפירה, גיליוטינה ומכונת קיפול, ומודעות לעובדי גימור בלי ניסיון נוקבות ב-43 עד 45 שקל לשעה, כלומר 8 עד 8,500 שקל בחודש מלא. כורך מנוסה שמכיר את כל קו הגימור מטפס ל-10 עד 11 אלף, ובכריכיות קטנות של ספרים, עבודות גמר ואלבומים השכר נשאר צמוד למינימום.

הסכם משנות השבעים עדיין מזיז את השעון

50 אחוז תוספת על כל שעה בין חצות לשש בבוקר, 75 אחוז על עבודה בשבת, 25 אחוז על השעתיים הנוספות הראשונות ו-50 אחוז על השעתיים שאחריהן: אלה התנאים שצו ההרחבה בענף הדפוס, הכריכה והליטוגרפיה מעניק לכל עובדי הענף, על בסיס שבוע עבודה של 43 שעות ו-186 שעות בחודש. סולם 11 דרגות השכר שבצו נשחק מזמן מתחת לשכר המינימום הארצי, ובפועל מה שמרים את התלוש הוא המשמרות: מפעיל מכונה שמרוויח 50 שקל לשעה ועובד חמש משמרות לילה בשבוע מגיע בזכות התוספת ל-12 עד 13 אלף שקל במקום 9,300. הצו מוסיף חופשה שעולה מ-10 ימים ל-22 עם הוותק, הבראה של 5 עד 10 ימים ופנסיה משולבת של 17.5 אחוז.

השער לבית דפוס פתוח בלי תואר ובלי תעודה. רוב העובדים נכנסים כעוזרי מדפיס או כעובדי ייצור, לומדים את המכונה ליד מפעיל ותיק ותוך שנה עד שנתיים עוברים להפעלה עצמאית, כשהמעסיק נושא בעלות ההכשרה. מסלול מסודר יותר קיים בדפוס הדיגיטלי: קורס משותף למכללה להנדסאים וליצרנית מכונות הדפוס מקיף 200 שעות, 120 בכיתה ו-80 חונכות במפעלים, ומסתיים בהסמכה שבתי דפוס מחכים לה. מי שמגיע ממכונאות או מחשמל מתקבל במהירות, כי טיפול בתקלה באמצע ריצה שווה שם יותר מכל תעודה.

ומה קורה בחוץ לארץ

בארה"ב החציון למפעיל מכונת דפוס עומד על 45,780 דולר בשנה: לפי שער של 3.3 שקל לדולר, כ-151 אלף שקל בשנה ו-12,600 שקל בחודש. עובד כריכה וגימור אמריקאי מרוויח בחציון 42,290 דולר, כ-11,600 שקל בחודש, כ-8 אחוזים פחות, וגם שם התחזית הרשמית לשני המקצועות היא ירידה במספר המשרות בעשור הקרוב.

בגרמניה החציון למפעיל מכונת דפוס עומד על 3,712 אירו ברוטו לחודש, כ-14,300 שקל לפי שער של 3.85, והרבעון העליון חוצה 4,421 אירו, כ-17 אלף שקל. עובדי גימור וכריכה גרמנים מרוויחים 2,900 עד 3,500 אירו, 11 עד 13.5 אלף שקל. המספרים שם גבוהים ב-20 עד 30 אחוז מהמקבילים בישראל, בזכות הכשרה מוסדרת של שלוש שנים והסכמי שכר ענפיים, ושכר הדירה הנמוך יותר מגדיל את ההפרש בסוף החודש.

מה שבאמת מרים את השכר

שלושה דברים מזיזים את התלוש של עובד דפוס. הראשון הוא המעבר מגימור להדפסה ומדפוס דיגיטלי לאופסט, כי כל מדרגה כזאת שווה 2 עד 4 אלף שקל. השני הוא המשמרת, כי לילה ושבת מוסיפים מחצית עד שלושה רבעים על כל שעה. השלישי הוא הענף: דפוס מסחרי של עלונים וקטלוגים מצטמצם משנה לשנה, בעוד אריזות, תוויות ושלטים בפורמט רחב צומחים ומשלמים יותר. עובד דפוס עם עשר שנות ותק על אופסט, במשמרות לילה במפעל אריזות, מגיע ל-15 עד 18 אלף שקל; באותו ותק ליד מכונת כריכה במשמרת בוקר התלוש נעצר סביב 11 אלף. הדינמיקה דומה לזו של נגר שעובר מרהיטי סדרה לנגרות אומן, וגם צלם שעובר מאירועים לצילום מסחרי מגלה שההתמחות שווה יותר מהוותק.