שחמט מזרח תיכוני: אסטרטגיה רב-זרועית טורקית מול מערך בריתות ישראלי

איך קרה ששתי מדינות שהיו ביניהן בעבר יחסים דיפלומטיים וביטחוניים אינטימיים הפכו ליריבות, שלא לומר אויבות? מהי דוקטרינת המולדת הכחולה ואיך היא באה לידי ביטוי בהתנהלות הטורקית? מהי אסטרטגיית הנגד של ישראל ואיך היא מיושמת? האם שתי המדינות עלו על מסלול התנגשות בלתי נמנע? ומה תעשה ארצות הברית?

טורקיה וישראל מברית הפריפריה לעוינות גלויה

כשנה לאחר הקמת מדינת ישראל הייתה טורקיה המדינה המוסלמית הראשונה שהכירה בריבונותה וקיימה איתה יחסים דיפלומטיים מלאים. לאורך כמה עשורים היו ישראל, טורקיה, איראן ואתיופיה מחוברות בברית הפריפריה, שהעניקה לכל אחת מהן יתרונות אסטרטגיים משמעותיים. עד לעליית ארדואן לשלטון בתחילת המאה הנוכחית היו אמנם עליות ומורדות ביחסים הדיפלומטיים, אך היחסים הכלכליים, התיירותיים והביטחוניים בין המדינות נמשכו ללא הפרעה.

אחרי עליית ארדואן לשלטון חלה התקררות משמעותית ביחסים, הן על רקע ההזדהות של רג'פ טאיפ ארדואן עם אידאולוגיית האחים המוסלמים והן על רקע כישלונה של טורקיה להפוך לחברה באיחוד האירופי. הכישלון הזה גרם לארדואן לשנות את מוקד הפעילות שלו ולהפנות אותה בחזרה למזרח התיכון. השינויים הדמוגרפיים בטורקיה והתגברות הרגשות הדתיים בה סייעו לארדואן והפחיתו במידה רבה את ההתנגדות מצד האופוזיציה הטורקית להתנהלות האנטי-ישראלית הגלויה והמוצהרת.

דוקטרינת המולדת הכחולה של טורקיה וחתירה להגמוניה במזרח התיכון

במשך יותר מארבע מאות שנים שלטה האימפריה העות'מאנית ביד רמה במזרח התיכון. אחרי מלחמת העולם הראשונה שם המנהיג הטורקי כמאל אטאטורק קץ לאימפריה והדיח את הסולטן האחרון. ואולם תחת הנהגתו של רג'פ טאיפ ארדואן מנהלת טורקיה מדיניות חוץ אסרטיבית, שנועדה למצב אותה מחדש כמעצמה אסלאמית מובילה וכציר מרכזי המקשר בין אסיה, אפריקה ואירופה.

מדיניות זו נשענת על דוקטרינת "המולדת הכחולה", השואפת להרחיב את הריבונות הימית הטורקית במזרח הים התיכון ובכלל. הדוקטרינה הזאת גובשה בתחילת המאה על ידי קצינים בכירים בחיל הים הטורקי ואומצה באופן רשמי על ידי ארדואן בשנת 2019. בהתאם לדוקטרינה האמורה חותרת טורקיה לעצמאות אנרגטית, לשליטה אסטרטגית במצרי הבוספורוס והדרדנלים ולהתעצמות צבאית, בדגש על חיזוק הצי הטורקי.

ארדואן מבין שהים התיכון מהווה משענת אסטרטגית שבלעדיה הוא לא יוכל ליישם את מדיניות ההתפשטות והחתירה לחידוש ימי הזוהר של האימפריה הטורקית העות'מאנית. חיזוק הצי הטורקי, הרחבת אזורי השליטה הימיים של טורקיה וחתירה לבריתות שהופכות אותה הלכה למעשה למעצמה ההגמונית בים התיכון עשויים לסייע בהשגת המטרה. זאת בנוסף להקטנת התלות בנשק ממקורות זרים וחתירה לבריתות צבאיות עם מעצמות נוספות ולא רק עם ארצות הברית.

זירת מזרח הים התיכון, יוון וקפריסין

• 37% תשואה בשנה שמשאירה את המשקיע כמעט בלי כלום: המלכוד הטורקי במספרים
• טורקיה מעלה את תחזית האינפלציה ל-28% - הריבית של 37% בדרך להישאר גבוהה

במסגרת דוקטרינת המולדת הכחולה חותרת טורקיה מזה זמן להרחבת ההגמוניה שלה בים התיכון. היא מציבה אתגר מתמיד לריבונות היוונית באגן הים האגאי ובמזרח הים התיכון, בטענה שלאיים היווניים הסמוכים לחופיה אין זכות למדף יבשתי מלא. טורקיה מנהלת פעילות אקטיבית להפגנת נוכחות, כולל שיגור ספינות קידוח וחיפוש גז בליווי צבאי בשטחים שלכאורה שייכים לאותם האיים ולפיכך שייכים למעשה ליוון.

במקביל מעלים הטורקים דרישות נוספות ופועלים להשתלטות דה-פקטו על איים שונים בגבול הימי המשותף, שיכולים להגדיל את השטח הימי הטורקי. הפעילות הטורקית הזאת מובילה למתיחות צבאית מול יוון, עד כדי איום שהוא הרבה יותר ממרומז במלחמה.

זה המקום לציין שהיריבות בין יוון לבין טורקיה איננה חדשה. היא התחילה במאה ה-19, עת תבעו היוונים, בתמיכה אירופית, עצמאות מהאימפריה העות'מאנית. היא נמשכה גם אחרי שטורקיה קיבלה עצמאות וכללה, בין השאר, גם השתלטות טורקית על צפון קפריסין.

כיום טורקיה ממשיכה לבצר את מעמדה בצפון קפריסין, הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין המוכרת רק על ידה, ומתנגדת בתוקף לכל יוזמת אנרגיה משותפת לקפריסין, יוון וישראל שאינה כוללת אותה. למעשה, טורקיה רואה במים הכלכליים של קפריסין חלק בלתי נפרד ממרחב ההשפעה שלה ועושה ככל יכולתה, כולל איום בעימות צבאי עם ישראל, קפריסין ויוון, על מנת לסכל את עסקת הגז בין שלוש המדינות. על רקע זה אפשר להבין טוב יותר את הברית האזורית המדאיגה את ישראל בין טורקיה, פקיסטן וערב הסעודית, שייתכן מאוד שגם מצרים תצטרף אליה בעתיד.

הפריסה הצבאית הטורקית באפריקה ובסוריה

• טורקיה דוחה בשנתיים את היעד לאינפלציה חד ספרתית - וחותכת את תחזית הצמיחה
• כמו בישראל: מס חדש על הבנקים באיטליה: 5% מהרווח בכל שנה, שלוש שנים ברצף

טורקיה רואה בים התיכון את מגרש המשחקים הבלעדי שלה והיא עושה ככל יכולתה לסכל כל אפשרות של ישראל ליצור בריתות צבאיות וכלכליות באגן הים התיכון שלא יכללו אותה. בנוסף היא שולחת את זרועותיה לאזורים אחרים מעבר לטווח ההשפעה המיידי שלה.

כחלק מהשאיפה שלה להגדיל את ההגמוניה שלה באזור, טורקיה חתמה עם ממשלת טריפולי, שבאותה העת הוכרה על ידי האו"ם, על הסכם ימי וביטחוני. במסגרת ההסכם היא שלחה כוחות צבאיים, יועצים, נשק ומל"טים ללוב. צעד זה העניק לה דריסת רגל אסטרטגית בצפון אפריקה ויצר לכאורה קו גבול ימי דמיוני החוצה את הים התיכון לכל רוחבו ומנסה לחסום את נתיבי האנרגיה האפשריים של ישראל ויוון. המטרה של טורקיה היא למנוע הלכה למעשה כל אפשרות שישראל, קפריסין ויוון ייצאו גז לאירופה ללא מעורבות טורקית.

יעד נוסף שטורקיה לוטשת אליו עיניים ופועלת הלכה למעשה להגביר את שליטתה בו הוא סומליה. היא מחזיקה במדינה הזו את הבסיס הצבאי הגדול ביותר שלה מחוץ לגבולותיה ומאמנת את צבא סומליה. לאחרונה גם נחתם בין המדינות הסכם הגנה ימי, שבמסגרתו טורקיה קיבלה מנדט להגן על המים הטריטוריאליים של סומליה. ההסכם הזה מעניק לטורקים שליטה מעשית ישירה על נתיבי השיט בקרן אפריקה ובמבואות הים האדום.

ישראל לא יכלה לעבור על ההשתלטות הזאת בשתיקה, הכירה בסומלילנד ומנהלת בימים אלה דיונים על הקמת בסיס ימי במדינה. על פי מקורות זרים, נוכחות צבאית ישראלית כבר קיימת מזה זמן בסומלילנד והיא ככל הנראה רק תלך ותעמיק.

מדינה נוספת שאליה לוטשים הטורקים עיניים היא סוריה. לאורך שנים שררה מחלוקת בין טורקיה לסוריה באשר לריבונות על חבל האטיי, אלכסנדרטה. ואולם המאורעות בסוריה בעשור הקודם, היחלשות המשטר בסוריה ובהמשך ההתמוטטות שלו, הגבירו את התיאבון הטורקי.

נכון למועד כתיבת שורות אלה טורקיה כבר אוחזת בצפון סוריה ברצועת ביטחון נרחבת. היא פועלת באופן ישיר נגד המובלעות בחבל הכורדי בסוריה ושולטת באזורים נוספים בצפון המדינה. זאת בניסיון להשפיע על עיצוב עתידה הפוליטי והדמוגרפי של סוריה.

ההשתלטות הטורקית על צפון סוריה מצד אחד וההשתלטות הישראלית על שטחים בדרומה מצד שני צמצמו את המרחק בין שתי המדינות והגדילו משמעותית את הסיכוי לעימות ישיר בין המדינות. מומחים לנושא מציינים שישראל חוששת שאנקרה תנצל את נוכחותה הצבאית ואת הסיוע שהיא מעניקה להקמת בסיסי אימון משותפים עם צבא סוריה החדש על מנת ליצור מנוף לחץ צבאי ישיר בגבולה הצפוני של ישראל. החשש הוא שכוחות טורקיים או כוחות פרוקסי שלהם יחליפו את משמרות המהפכה המוכוונים על ידי איראן, ששהו בקרבת הגבול הישראלי עד לנפילת משטר אסד.

בריתות אסטרטגיות טורקיות, ציר סעודיה-פקיסטן-טורקיה והסיוע לחמאס

ב-7 באוגוסט 2026 נחתם הסכם ההגנה המשותף של מכה בין טורקיה, ערב הסעודית ופקיסטן. ההסכם החדש מחבר בין טורקיה, המחזיקה בצבא השני בגודלו בנאט"ו, לבין פקיסטן, שהיא המעצמה הגרעינית האסלאמית היחידה, ובין סעודיה, האוחזת בסכומי כסף אדירים, בעלת השפעה דתית משמעותית ומחזיקה במקומות הקדושים לאסלאם.

הברית האסטרטגית נועדה לייצר ארכיטקטורת ביטחון אזורית עצמאית. השאיפות הטורקיות, הכסף הסעודי והיכולות הייחודיות של פקיסטן, יחד עם העוצמה הצבאית הבלתי מבוטלת של מצרים, שאולי תצטרף לברית, נועדו לייצר בסיס כוח חדש במזרח התיכון. הברית שמתחילה להדאיג את ישראל היא אמנם רק סוג של ברית הגנה, אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה שהיא עלולה להיות מופנית נגד ישראל.

בריתות צבאיות נוספות שעלולות להיות מכוונות נגד ישראל הן הברית עם קטאר, שבה יש לטורקיה בסיס צבאי גדול, וברית ההסכמה הימית עם ממשלת לוב. השלטון בקטאר הוא, בדומה לנשיא ארדואן, מקורב לאחים המוסלמים. ההסכם עם לוב מאפשר לטורקיה להחזיק כוחות צבא בנמלי הים שלה ולייצר לכאורה קו גבול ימי לרוחב הים התיכון שלא מאפשר לישראל, קפריסין ויוון להשלים את חיבור צינורות הגז משטח ישראל וקפריסין לאירופה.

בזירת עזה, כדאי להזכיר את העובדה שטורקיה מארחת באופן גלוי את בכירי מפקדת חמאס, כולל כאלה שיצאו מקטאר אחרי התקיפה הישראלית שם, ומעניקה להם גיבוי מדיני רחב. זאת כחלק מהאסטרטגיה של הנשיא רג'פ טאיפ ארדואן, השואפת להפוך את טורקיה לשחקן מפתח ביום שאחרי המלחמה בעזה.

טורקיה מביעה בכל הזדמנות אפשרית רצון עז ואף דרישה לקחת חלק בכוח משימה בינלאומי או בכוח ערבי או אסלאמי אחר שינהל ויאבטח את רצועת עזה. הדרישה הטורקית מציבה אתגר ישיר לתוכניות הישראליות והאמריקאיות, בעיקר על רקע הרצון הישראלי לזרז הגירה מרצון של תושבים מעזה, בעוד הטורקים עושים כמיטב יכולתם לשמר את האוכלוסייה העזתית ולהותירה במקומה. ישראל כבר הביעה לא פעם את ההתנגדות שלה לשיתוף הטורקים, ונכון למועד כתיבת שורות אלה אין תוכנית לשלב כוחות טורקיים בעזה.

אסטרטגיית הנגד של ישראל, ארכיטקטורת הבריתות שלה וההתפשטות דרומה

אל מול מכבש הלחצים של טורקיה, שאיפות ההתפשטות שלה ביבשה, דוקטרינת המולדת הכחולה בים התיכון והציר הסוני המתגבש בהנהגתה, בנתה ישראל אסטרטגיה של שיתוף פעולה עם מדינות הנחשבות אויבות, או לכל הפחות מתנגדות מסורתיות של טורקיה, שהן קפריסין ויוון.

האסטרטגיה של ישראל וההסכמים שהיא חתמה עם המדינות הללו מבוססים על אינטרסים ביטחוניים, טכנולוגיים ואנרגטיים משותפים. על פי מקורות זרים, ישראל גם עושה שימוש בשטח האווירי באזורים מסוימים ביוון לצורכי אימונים של חיל האוויר ויחידות אחרות.

בתחילת הדרך הייתה הברית של ישראל עם יוון וקפריסין כלכלית גרידא. ואולם עם הזמן היא הפכה לשותפות אסטרטגית עמוקה הכוללת תרגילי צבא משותפים, שיתוף פעולה מודיעיני והסכמי הגנה. ישראל גם חתמה עם יוון על הסכם צבאי משמעותי להקמת מערכת הגנה אווירית תלת-שכבתית, דומה למדי לזאת הקיימת בישראל ונוסתה בהצלחה בשנים האחרונות, בדגש על הניסיון המוצלח בעימות מול איראן.

מאחר שליוון אין אויבות פוטנציאליות באירופה וכיוון שהעימות שלה מול טורקיה רק הולך ומתעצם, ברור שהמערכת נועדה בעיקר להגן על שטח יוון מפני איום טורקי. על פי מקורות מודיעיניים שונים, יוון היא איום הייחוס המשמעותי ביותר על הטורקים והם מכניסים את יוון לתוכניות המלחמה של צבא טורקיה. המערכות החדשות ישחקו מאוד את היתרון האווירי הטורקי ויחזקו את ההגנה היוונית מפני ניסיונות תקיפה טורקיים עתידיים.

אם מוסיפים על כך את חיל הים היווני, שגם הוא חזק למדי, טורקיה נמצאת בבעיה, בעיקר בבואה לכפות את האסטרטגיה החדשה שלה בים התיכון השואפת לשליטה מלאה בו. לפחות בתקופה הקרובה, עד השלמת ההצטיידות וההתחזקות של חיל הים הישראלי, עשוי חיל הים היווני להעניק סוג של גיבוי לישראל.

כפי שכבר הוזכר לעיל, פרויקט צינור הגז איסט מד בין ישראל, קפריסין ויוון מתוכנן להוביל גז טבעי משדות הגז של ישראל וקפריסין ליוון ומשם לאירופה. הצינור, אם בנייתו אכן תושלם, עשוי להפוך לעמוד תווך גיאופוליטי עבור כל המדינות השותפות בו. למרות אתגרים כלכליים והתנגדות טורקית עזה, ישראל פועלת בנחישות לקידום המיזם. זאת לצד פרויקטים חלופיים כמו כבל החשמל התת-ימי, שנועד להפחית את התלות האירופית באנרגיה ממקורות עוינים ולעקוף את המצור הימי הטורקי.

גם בזירת הים האדום וקרן אפריקה ישראל איננה עומדת בחיבוק ידיים, אלא יוזמת ופועלת לשיפור מעמדה האסטרטגי. בתגובה להתבססות הטורקית בסומליה והברית של טורקיה עם מוגדישו, ישראל מהדקת את קשריה החשאיים והגלויים עם סומלילנד, הנאבקת על הכרה בינלאומית בעצמאותה. נוכחות ישראלית והשפעה דיפלומטית במדינה שזה עתה הכריזה על עצמאותה מאפשרות לישראל לאגף את טורקיה בקרן אפריקה ולמנוע שליטה טורקית מוחלטת בנתיבי השיט בים האדום.

גם אל מול איומי החות'ים והציר האיראני, וכן לאור המעורבות הטורקית הגוברת, ישראל פועלת להעמיק את נוכחותה המודיעינית והימית במבואות הים האדום ומצר באב אל-מנדב. זאת תוך הסתייעות בשותפויות אסטרטגיות במפרץ ובמזרח אפריקה. עבור הטורקים הים האדום הוא זירת מאבק. עבור ישראל הוא נתיב כלכלי וביטחוני חיוני שהיא לא יכולה לאפשר לאף מדינה, ועל אחת כמה וכמה לטורקיה, לאיים עליו.

הפעילות המבצעית בסוריה והכניסה לאזור החיץ

בזמן שטורקיה פועלת בצפון סוריה, ישראל ממקדת את פעילותה הצבאית והמודיעינית בדרום המדינה ובמרכזה. חיל האוויר הישראלי מנהל מערכה מתמשכת הכוללת תקיפות והפצצות חוזרות ונשנות של שדות התעופה הבינלאומיים בדמשק ובחלב.

כל עוד היו האיראנים בעלי הבית בסוריה, פעלה ישראל במטרה לשבש את נתיבי הברחות הנשק האיראניים וההתבססות השיעית במדינה. לאור הניסיונות הטורקיים לבסס נוכחות צבאית בסוריה בחסות משטרו של אל-ג'ולאני, מוסיפה ישראל לפעול הן על מנת לשמר את היכולות המודיעיניות והצבאיות שלה בשמי סוריה והן על מנת להשמיד יכולות צבאיות שעוד נותרו בסוריה מתקופת משטרו של בשאר אסד.

כמו כן, כדאי לישראל לפקוח עין ולמנוע היווצרות של ברית אד-הוק בין הטורקים לבין חיזבאללה שתהיה מכוונת נגד ישראל, על אף האיבה הדתית בין שני הצדדים.

לאור קריסת המשילות בחלק מהאזורים בסוריה והדינמיקה המשתנה בגבול הדרומי הסורי, שהוא הגבול הצפוני של ישראל, השתלט צה"ל על אזור חיץ ברמת הגולן. יצירת אזור החיץ נועדה למנוע הקמת תשתיות טרור של חיזבאללה ושל מיליציות פרו-איראניות ולשמש נקודת יציאה לפעולות נגד חיזבאללה בתוך שטח לבנון, כולל, כפי שפורסם לאחרונה, טיהור מפקדת חיזבאללה ברכס עלי טאהר.

בנוסף, ישראל פרשה את חסותה על הדרוזים ברמת הגולן הסורית. נכון להיום הדרוזים רואים בישראל שותפה אסטרטגית ושואפים להסתפח אליה לכשתיווצר הזדמנות מתאימה. לאור הקשרים ההדוקים של ישראל עם הדרוזים, ולאור העובדה שמדובר בקבוצות בעלות קשרי משפחה וחברה הדוקים, ספק אם ישראל תוכל לזנוח את הדרוזים ברמה הסורית ותספח, למעשה אם לא להלכה, את האזורים הדרוזיים ברמת הגולן הסורית.

עסקת הענק "מגן אכילס" בין ישראל ליוון והמשמעויות שלה בהקשר הישראלי-טורקי

ביום האחרון של חודש אוגוסט, 31.08.2026, הגיעה הברית ההלנית-ישראלית לשיא חסר תקדים עם חתימת עסקת הייצוא הביטחוני הגדולה ביותר בתולדות מדינת ישראל. מדובר בעסקה בשווי כשלושה מיליארד דולר. העסקה כוללת הקמת רשת הגנה אווירית רב-שכבתית אינטגרטיבית מלאה עבור הצבא היווני, עסקה שכאמור מצמצמת את פערי הכוחות בין הצבא הטורקי לצבא היווני.

המערכת כולה אמורה להיות מבצעית בתוך 35 חודשים, מה שאומר שבינואר 2030 היא תהיה מבצעית. העסקה הזו אינה רק אירוע מסחרי או ביטחוני מינורי, אלא שינוי דרמטי במאזן הכוחות האזורי. יוון מתנערת לחלוטין ממערכות ההגנה הרוסיות הישנות שלה ומפקידה את ההגנה על שמיה, כולל איי הים האגאי ומזרח הים התיכון, בידי הטכנולוגיה הישראלית.

מדובר במסר ישיר, חד וברור המופנה לעבר אנקרה, שמשמעותו היא שכל ניסיון טורקי להפר את הריבונות האווירית או הימית של יוון ייתקל מעתה במעטפת הגנה מתקדמת מתוצרת ישראלית, שהיעילות שלה הוכחה ברמות המבצעיות הגבוהות ביותר.

משחק השחמט האזורי בין ישראל לבין טורקיה נמצא בעיצומו. מן העבר האחד בונה טורקיה ציר סוני עצמאי בשיתוף פקיסטן וסעודיה. בנוסף היא תוקעת יתדות צבאיות בלוב, סומליה וסוריה, תוך ניסיון לאגף את ישראל ואף להכתיב את הטון גם בזירה הפלסטינית.

מן העבר השני פועלת ישראל בנחישות על מנת לסכל כל התבססות טורקית עוינת בסוריה, כמו גם באגן הים האדום. במקביל מבצרת מדינת ישראל חומת מגן טכנולוגית ואסטרטגית אדירה בשיתוף בעלות הברית המשמעותיות שלה באזור, יוון וקפריסין. הבריתות הישנות במזרח התיכון משתנות במהירות והים התיכון הפך רשמית לזירת התגוששות רב-מעצמתית, שבה כל מהלך פוליטי או צבאי מהדהד מקפריסין ועד לקרן אפריקה.

האם טורקיה וישראל נמצאות על מסלול התנגשות ומה תעשה ארצות הברית

מהאמור לעיל עשוי הקורא להבין שההתנגשות בין ישראל לבין טורקיה היא רק עניין של זמן, ולא כך היא. אמנם הרטוריקה האנטי-ישראלית של ארדואן ושל נציגים טורקים אחרים היא אכן צורמת, וכך גם הפעולות הטורקיות נגד ישראל במישור הכלכלי והבינלאומי. עם זאת, כדאי לזכור שקיים עדיין פער גיאוגרפי משמעותי בין המדינות שמונע מהטורקים פלישה קרקעית לישראל מהים או מהיבשה.

בנוסף, גם טורקיה וגם ישראל הן בעלות ברית של ארצות הברית, וסביר להניח שיש למעצמה החזקה בתבל נקודות לחץ משמעותיות על שתיהן. מרבית המומחים סבורים שהסיכויים לעימות ישיר גדלו, אבל הם עדיין נמוכים. בנוסף, למרות היחסים הצוננים בין המדינות, מתקיימים ביניהן ערוצי תקשורת המאפשרים הפחתת מתיחות.

ואכן, מיד לאחר התקיפה הישראלית בסוריה פתחו שתי המדינות בשיחות שהתנהלו באזרבייג'ן, שהיא בעלת ברית קרובה של שתי המדינות. השיחות הללו נועדו לתאם עמדות ולמנוע חיכוכים מיותרים, ששני הצדדים עלולים להיפגע מהם. עם זאת, אני מאמין שגורמי ההערכה בישראל לוקחים בחשבון גם הידרדרות בלתי צפויה ומצביעים על התנהלות אפשרית אם וכאשר היא תתרחש.

לאור ההתנהלות החדשה של ישראל, סביר להניח שהתגובה לא תכלול מדיניות הכלה. במאמר "ארדואן באיום על ישראל על רקע התהדקות הקשרים עם קפריסין ויוון ועם סומלילנד" כתבתי כך: "...האם הנשיא הטורקי יהפוך את ההתלהמות שלו למעשים, בדגש על התנגשות צבאית? לא בטוח, לפחות לא בטווח הזמן הקרוב. האם התנגשות כזאת תקרה בעתיד? הסיכויים לכך הולכים ומתרבים ככל שישראל נוגסת שטחים בלבנון, מטפחת קשרים עם קפריסין ויוון, האויבות המסורתיות של טורקיה, ובונה את כוחה הצבאי בים האדום..."

הדברים לעיל קיבלו משנה תוקף לאור העסקה הביטחונית החדשה עם יוון ולאור הפעולות של ישראל לחיזוק חיל הים, שנכון לעכשיו איננו מותאם למשימות החדשות העומדות בפניו לאור שינוי מאזן הכוחות ולאור ההגדרה של טורקיה בתרחישי הייחוס של צה"ל כאיום.

במזרח התיכון החדש האיומים על ישראל לא פחתו, רק המוקד שלהם השתנה. בנוסף, ישראל שינתה מהקצה אל הקצה את הגישה הביטחונית שלה. מדוקטרינה של הכלה, ניהול זהיר של המערכה שבין המלחמות, המב"מ הזכור לשמצה, והתנהלות זהירה גם אל מול איומים מזעריים – מישהו זוכר את האוהל של חיזבאללה במובלעת הישראלית בגבול עם לבנון באפריל 2023? – עברה ישראל לפעולה נחושה בתגובה לכל הפרה של ריבונות ונגד כל פרובוקציה, ולו המינורית ביותר.

בתגובה לכל צעד טורקי על פני לוח השחמט המזרח-תיכוני מבצעת ישראל צעד משלה. הטורקים חותרים לשליטה בים האדום, ישראל פועלת לחיזוק הנוכחות שלה בקרן אפריקה. הטורקים מתקרבים לגבול עם ישראל, ישראל מייצרת רצועת ביטחון ברמת הגולן ופועלת באופן גלוי בשמי סוריה ואף מצהירה על כך בריש גלי.

הטורקים חותמים על ברית הגנה, לא ממש מוצלחת, יש לציין, עם סעודיה ופקיסטן, ישראל מאגפת את טורקיה בגבול עם יוון באמצעות בניית מערכת הגנה אווירית אימתנית. הטורקים חותרים להשתלטות דה-פקטו על מרחב הים התיכון, ישראל פועלת בנחישות להשלמת צינור גז מישראל לאירופה, על אפם וחמתם של הטורקים.

אם וכאשר יתחלף השלטון באיראן, המצב עשוי להשתנות באופן משמעותי לטובת ישראל ולפגוע באופן ממשי בהגמוניה שהטורקים שואפים אליה באזור. משחק השחמט לא יסתיים, ואני מאמין שבמקומות המתאימים בצה"ל ובגופי הביטחון האחרים פועלים צוותי חשיבה שמתכננים את התגובה המתאימה כנגד כל צעד טורקי אפשרי על לוח השחמט המזרח-תיכוני.