בואו נדע מה אנחנו שומעים ועל מה אנחנו מדברים
שורה של מושגים מתרוצצים בשיח הציבורי, ומן הראוי להבין את תוכנם ומשמעותם. אמנם אין המדובר במדע מדויק ויש תמיד פרשנויות שונות, אך לפחות ניצור בסיס כלשהו ונדע מול מה אנחנו ניצבים
1. פשיזם
בניטו מוסוליני במצעד על רומא, אוקטובר 1922
ההיסטוריון האמריקני רוברט פקסטון, בספרו "האנטומיה של הפשיזם", אומר שכדי לדעת מהו פשיזם - יש לפנות למה שהוא מכנה "הרגשות המגייסים" שלו. הרשימה ארוכה, אבל מצאתי שלא ניתן לוותר על אף אחת מהן.
* התחושה של משבר מכריע, שכל הפתרונות המסורתיים לא יכלו לתת לו תשובה.
* עליונותה של הקבוצה, אליה כפוף היחיד ושחובותיו כלפיה גוברות על כל זכות.
* האמונה שהקבוצה היא קורבן, מה שמצדיק כל פעולה נגד אויביה הפנימיים והחיצוניים, ללא מגבלות חוקיות ומוסריות.
* הפחד מפני שקיעתה של הקבוצה כתוצאה משחיקה מצד הליברליזם האינדיבידואליסטי, העימות המעמדי וההשפעה הזרה.
* הצורך בגיבוש קהילה טהורה יותר, ואם יש צורך - גם באלימות המוציאה ממנה קבוצות מסוימות.
* הצורך בסמכות של מנהיגים טבעיים (תמיד זכרים), ששיאה הוא מנהיג לאומי שרק הוא מסוגל לגלם את ייעודה ההיסטורי של הקבוצה.
* עליונות האינסטינקטים של המנהיג על פני היגיון מופשט ואוניברסלי.
* יופיה של האלימות ויעילותו של הרצון, כשהם מוקדשים להצלחת הקבוצה.
* זכותו של העם הנבחר לשלוט באחרים ללא כל הגבלה, בשל כישוריו הייחודיים במסגרת מאבק דרווניסטי.
2. גזענות
הגזענות קיימת ואף מחמירה (צילום: המוזיאון להיסטוריה אפרו-אמריקנית)
ההיסטוריון היהודי-אמריקני ג'ורג' מוסה, מחשובי חוקרי הנאציזם, כתב את הערך "גזענות" באנציקלופדיה של השואה, שפורסמה בשנת 1990. נביא את הפסקה הראשונה והפסקה האחרונה, ונעיר שכיום המצב חמור בהרבה:
גזענות - השקפה הרואה בהשתייכותו הגזעית של היחיד והציבור את העובדה המכרעת והקובעת את כושרו, נטיותיו, הלכי רוחו, מראהו והתנהגותו, והמדרגת את הגזעים ל"עליונים" ול"נחותים"... השפעת הגזענות בתקופה המודרנית נובעת מהפיכתה למעין דת חילונית, המסתמכת על המדע ועל ההיסטוריה. הגזענות היא השקפת עולם כוללנית, שנכללות בה, נוסף על המדע וההיסטוריה, גם האסתטיקה והמוסר.
הגזענות הוסיפה להתקיים, אם לא בגלוי - הרי מתחת לפני השטח. הסטריאוטיפ ממשיך לצור את המנטליות של בני אדם רבים: שוב קורה שמראה חיצוני ומבנה גופני נקשרים למוסריות אמיתית ולאידיאלים גזעיים במישור האסתטי. שורשים היסטוריים אגדיים ממשיכים לעיתים להיות גורם חיוני של הלאומנות המודרנית. עדיין קורה שבני אדם רואים בחשש ובחרדה את ההבדלים שמחוץ לקהילותיהם.
3. נאציזם
בצורה פשטנית: פשיזם + גזענות = נאציזם
זו ההגדרה של אנציקלופדיה בריטניקה: "תנועה טוטליטרית בהנהגתו של אדולף היטלר כראש המפלגה הנאצית בגרמניה. בלאומנות האינטנסיבית שלה, הפנייה להמונים והשלטון הרודני, הנאציזם חלק רכיבים רבים עם הפשיזם האיטלקי. עם זאת, הנאציזם היה הרבה יותר קיצוני הן ברעיונותיו והן במימושם. כמעט בכל מובן הוא היה תנועה אנטי-אינטלקטואלית ובלתי תיאורטית, אשר התמקדה ברצונו של המנהיג הכריזמטי כמקור ההשראה היחיד לעם ולאומה, כמו גם בחזון של חיסול כל אויבי ה'פולק' הארי כמטרה האחת והיחידה של המדיניות הנאצית".
יורשה לי להציע הגדרה אחרת, פשטנית ולא לגמרי מלאה, אבל יתרונה הוא דווקא בכך: פשיזם + גזענות = נאציזם. התנועה הפשיסטית לא הייתה גזענית ואנטישמית; בין תומכיו הראשונים של בניטו מוסוליני היו יהודים, ואיטליה סירבה לשתף פעולה בהשמדת היהודים. לעומת זאת, הגזענות ובמיוחד האנטישמיות היו מרכיבים מרכזיים ביותר בתפיסה הנאצית ובמדיניותה של גרמניה.
4.אפרטהייד
חוף ללבנים בלבד בעיר דרבן, דרום אפריקה (צילום: ויקיפדיה)
בשנת 1973 אישרה עצרת האו"ם את האמנה הבינלאומית לענישה על פשע האפרטהייד. שורה של מדינות מערביות חשובות לא אישרו אותה ובהן ארה"ב, גרמניה, קנדה, אוסטרליה, צרפת, בריטניה וגם ישראל. עם זאת, זוהי ההגדרה המשפטית המחייבת. וכך נאמר בסעיף 2 של האמנה:
לעניין אמנה זו, המונח "פשע האפרטהייד", שיכלול גם מדיניות ופרקטיקות דומות של הפרדה גזעית ואפליה כפי שהתרחשו בדרום אפריקה יחול על הפעולות הלא-אנושיות הבאות שבוצעו לצורך הקמה ותחזוקה של שליטה של קבוצה גזעית אחת של אנשים על כל קבוצה גזעית אחרת של אנשים ודיכוי שיטתי שלה:
א. שלילת הזכות לחיים ולחירות מחבר או מחברי קבוצה או קבוצות גזעיות:1. באמצעות רצח של חברים בקבוצה או בקבוצות גזעיות; 2. באמצעות גרימת נזק גופני או נפשי חמור לחברים בקבוצה או בקבוצות גזעיות, פגיעה בחירותם ובכבודם, עינויים, ענישה או טיפול אכזריים בלתי־אנושיים או משפילים; 3. באמצעות מעצר שרירותי ומאסר בלתי־חוקי של חברים בקבוצה או קבוצות גזעיות.
ב. כפייה מכוונת של תנאי חיים המיועדים לגרום להרס פיזי, מלא או חלקי, של קבוצה או קבוצות גזעיות. ג. כל אמצעי חוקי או אחר שנועד למנוע מקבוצה או מקבוצות גזעיות להשתתף בחיים הפוליטיים, החברתיים, הכלכליים או התרבותיים של המדינה; יצירה מכוונת של תנאים המונעים את התפתחותן המלאה של קבוצות גזעיות; במיוחד באמצעות שלילת זכויות אדם בסיסיות מחברי קבוצה או קבוצות גזעיות לרבות הזכות לעבודה, הזכות להקים איגוד עובדים, הזכות לחינוך, הזכות לעזוב ולשוב לארצם, הזכות לאזרחות, הזכות לחופש התנועה ומגורים, הזכות לחופש הביטוי וההבעה והזכות לחופש ההתאגדות.
ד. כל אמצעי, לרבות אמצעים חוקיים, המיועד לפצל את האוכלוסייה לקבוצות גזעיות באמצעות יצירת שמורות נפרדות וגטאות לחברי הקבוצה או הקבוצות הגזעיות, איסור על נישואי תערובת, והפקעת קרקעות השייכות לקבוצה או לקבוצות גזעיות או לחברים בקבוצה או בקבוצות כאלה. ה. ניצול כוח העבודה של חברים בקבוצה או בקבוצות גזעיות, במיוחד באמצעות עבודות כפייה. ו. רדיפת ארגונים ויחידים באמצעות שלילת זכויות וחירויות יסוד משום התנגדותם לאפרטהייד.
5. סמכותנות
פרנסיסקו פרנקו (במרכז) כמודל לשלטון סמכותני
הסוציולוג הספרדי חואן חוזה לינץ, איש אוניברסיטת ייל, היה מפורצי הדרך במחקרי הסמכותנות. בספרו "An Authoritarian Regime: Spain" משנת 1964, מנה לינץ ארבעה רכיבים מרכזיים של שלטון סמכותני:
* פלורליזם פוליטי מוגבל, המושג באמצעות חישוק הרשות המחוקקת, המפלגות הפוליטיות וקבוצות בעלי עניין.
* לגיטימיות פוליטית המבוססת על פנייה לרגשות והזדהות עם המשטר כרע הכרחי, כדי להילחם בבעיות חברתיות שקל לזהותן, כגון חוסר פיתוח או התקוממות מזוינת.
* תנועתיות (מוביליות) פוליטית מינימלית ודיכוי פעילות אנטי-משטרית.
* הגדרות לקויות של סמכויות הרשות המבצעת, כאשר לעיתים הן עמומות ומשתנות, במטרה להרחיב את כוחה.
הגדרה מודרנית יותר, המשקפת את התפיסות המקובלות בציבור, נמצא בערך Authoritarianism בוויקיפדיה:
שיטה פוליטית המאופיינת בדחיית הפלורליזם הפוליטי, שימוש בכוח מרכזי חזק כדי לשמר את הסטטוס-קוו הפוליטי והפחתת הדמוקרטיה, הפרדת הרשויות, זכויות האזרח ושלטון החוק. משטרים סמכותניים עשויים להיות אוטוקרטיים או אוליגרכיים, ועשוי להתבסס על שלטון מפלגה, הצבא או ריכוז הכוח בידי אדם אחד.
6. אנטישמיות
"הפרוטוקולים של זקני ציון" – הפרסום האנטישמי הידוע ביותר
אנטישמיות היא תפיסה מסוימת של יהודים, שעשויה להתבטא בשנאה כלפי יהודים. ביטויים פיזיים ורטוריים של אנטישמיות מכוונים כלפי יהודים או לא יהודים, כלפי רכושם וכלפי מוסדות קהילתיים יהודיים ומוסדות דת יהודיים.בנוסף לכך, ביטויים כאלה יכולים להיות מכוונים גם כלפי מדינת ישראל, שנתפסת כקולקטיב יהודי.
* קריאה להרג יהודים או לפגיעה בהם, סיוע למעשים כאלה או הצדקתם, בשם אידיאולוגיה קיצונית או דעה דתית קיצונית.
*האשמות שקריות שיש בהן שלילת צלם אנוש מהיהודים או האשמות סטריאוטיפיות נגד היהודים ככאלה או נגד כוחם של היהודים כקולקטיב - בעיקר השמעת המיתוס של קשר יהודי כלל עולמי או של שליטת היהודים בתקשורת, בכלכלה, בממשלה או במוסדות חברתיים אחרים.
* האשמת יהודים, כעם, באחריות למעשים רעים - אמיתיים או מדומיינים - אותם עשו יהודי בודד או קבוצת יהודים, או אפילו מעשים שעשו לא-יהודים.
* הכחשת רצח העם היהודי בידי גרמניה הנאצית ועוזריה במהלך מלחמת העולם השניה - השואה. הכחשת ממדיו של הרצח, מנגנוני הפעולה שלו (למשל, תאי הגזים) או הכוונה שמאחוריו.
* האשמת היהודים כעם, או האשמת ישראל כמדינה, בהמצאת השואה או בהגזמה בתיאור ממדיה.
* האשמתם של אזרחים יהודים בנאמנות לישראל יותר מאשר למדינה שהם אזרחיה, או בנאמנות גדולה יותר, לכאורה, ליהודים ברחבי העולם מאשר למדינות הלאום שלהם.
דוגמאות לדרכים שבהן אנטישמיות מתגלה בקשר למדינת ישראל, ושיש לקחתן בחשבון בהקשרן הכללי:
* הכחשת זכותו של העם היהודי להגדרה עצמית, על ידי הטענה שקיומה של מדינת ישראל הוא מפעל גזעני.
* יישום סטנדרטים כפולים על ידי דרישה שישראל תפגין התנהגות שאינה צפויה או נדרשת מכל אומה דמוקרטית אחרת.
* שימוש בסמלים ובדימויים הקשורים לאנטישמיות קלאסית (למשל, הטענה שיהודים הרגו את ישו או עלילות הדם) על מנת לאפיין את ישראל או ישראלים.
* השוואה בין מדיניותה של ישראל בת זמננו לבין מדיניותם של הנאצים.
* הטלת אחריות קולקטיבית על היהודים למעשיה של מדינת ישראל.
עם זאת, כאשר משמיעים על ישראל ביקורת שדומה לביקורת המושמעת על כל מדינה אחרת, הדבר אינו יכול להיחשב כאנטישמיות.
