העירייה תבעה 2.5 מיליון שקל על חוב שכירות - ויצאה בלי כלום
עיריית ראשון לציון ניסתה להרים את מסך ההתאגדות ולחייב איש עסקים באופן אישי בחובות של שתי חברות שקרסו, אבל בית המשפט קבע: אין מספיק ראיות כדי להטיל עליו את החוב מכיסו
עיריית ראשון לציון תבעה איש עסקים, איציק אנקונינה, על סכום של 2,483,407 שקל, בטענה שהוא ניצל לרעה את מסך ההתאגדות של שתי חברות שבבעלותו כדי להימנע מתשלום דמי שכירות עבור נכס בחוף הים. בית המשפט דחה את התביעה, וקבע שלא הובאה תשתית ראייתית מספקת כדי להצדיק חיוב אישי של הנתבע בחובות החברות.
לפי כתב התביעה, הנתבע היה בעל מניות ומנהל בחברות א.ב מצדה ומרקוס גולן, שהחזיקו בשכירות נכס עירוני בחוף הים. העירייה טענה שהוא השתמש במסך ההתאגדות כדי להונות אותה ולהתחמק מתשלום החוב, וכי הוא פעל כרוח החיה גם מאחורי חברה שלישית, גאגא ביץ', שהחזיקה בנכס בלי זכות חוקית לכך. העירייה הרחיקה לכת וטענה שהנתבע הוא "מקים חברות סדרתי" שמותיר אחריו חובות בלי לשלם אותם, תוך ניצול שיטתי של מסך ההתאגדות.
הנתבע מצדו טען שמדובר בתביעת סרק חסרת בסיס. לדבריו, למצדה אין כלל חוב לעירייה, ולמרקוס גולן יש טענות הגנה טובות, בין היתר משום שהעירייה הפרה התחייבות להפחית את דמי השכירות בתקופת הקורונה, ומשום שהיא נדרשה לשאת בעלויות התאמת המבנה לדרישות משרד הבריאות. לטענתו, את הנכס החזיקה החל מאוקטובר 2021 גאגא ביץ' בלבד, במסגרת הסכם בין החברות, והוא עצמו לא היה בעל מניות או מנהל בה, כך שלא ניתן לחייב אותו באופן אישי.
הסכם שמעורר יותר שאלות מתשובות
במרכז התיק ניצב הסכם מה-13 לאוגוסט 2021, שכותרתו "הסכם מכירת פעילות", שלפיו מרקוס גולן מכרה לגאגא ביץ' את הפעלת שתי המסעדות שבנכס, כשההשלמה בוצעה לטענת הנתבע ב-19 לאוקטובר 2021. באותו הסכם ניתנה לחלק מבעלי המניות במרקוס גולן, ובהם הנתבע, אופציה לרכוש מניות בחברה הרוכשת, ובתקופת האופציה הם אף שימשו כמנהלים בה וכבעלי זכות חתימה בחשבון הבנק שלה.
בית המשפט ציין כי בשל כך, "לא ברור מי החזיק בפועל במסעדה במועדים הרלוונטיים לתביעה", ושהעניין דורש בירור שלא נעשה, משום שהצדדים ויתרו מראש על שמיעת עדים וביקשו פסק דין על סמך המסמכים בלבד. מצד אחד, העובדה שהעירייה הגישה תביעה נפרדת נגד גאגא ביץ' על אותו חוב תמכה בגרסת הנתבע. מצד שני, ההסכם בין החברות לא ציין שהסכם השכירות מוסב לגאגא ביץ', וזו גם לא התחייבה מפורשות לשלם לעירייה - נתון שפעל לחובת הנתבע.
בית המשפט הצביע גם על התנהלות שהעלתה תהיות משני הצדדים. מהמסמכים שהגיש בא כוחן של מצדה ומרקוס גולן עלה שהחברות הכירו בכך שהן עדיין החזיקו בנכס לפחות עד אפריל 2022, ופרוטוקול פגישה מפברואר 2022 הציג את מצדה ומרקוס גולן כשוכר, מבלי להזכיר את גאגא ביץ', אף שנציגיה כנראה נכחו בעצמם. לגבי טענת הנתבע שלפיה העירייה ידעה בזמן אמת על העברת הזכויות, בית המשפט ציין שגם היא "מעלה תהיות", משום שלא הוצג מסמך שמעיד על מסירת הודעה כזו, ולא נחתם הסכם שכירות חדש מול גאגא ביץ' כפי שההסכם המקורי חייב.
"לא בנקל מורם מסך ההתאגדות"
עם זאת, בית המשפט הדגיש כי הנטל להוכיח עילה להרמת מסך מוטל על התובעת, וכי "לא בנקל מורם מסך ההתאגדות". הוא תהה כיצד בכלל התכוונה העירייה להוכיח עילה שכזו בלי ניהול חקירות, על בסיס מסמכים בלבד - "ללא בירור לעומק" של ההסכם בין מרקוס גולן לגאגא ביץ', ובלי שהובהר מי החזיק בפועל בנכס.
בית המשפט אף רמז שבתרחיש אחר התוצאה יכלה להיות שונה: "ייתכן כי אם היה מתקיים הליך הוכחות" התובעת היתה מצליחה להוכיח עילה להרמת מסך בגין חובות מרקוס גולן, לפי סעיף 6 לחוק החברות. אך על בסיס החומר הקיים בתיק בלבד, זה לא הוכח.
משקל נוסף לטובת הנתבע היה העובדה שהעירייה מעולם לא הגישה תביעות חוב נגד שתי החברות שנמצאות בפירוק, וכי גם המפרק לא ביקש להטיל על הנתבע אחריות אישית. במקביל, בתביעה שהוגשה נגד גאגא ביץ' עצמה, זו לא הכחישה שהחזיקה בנכס, והעירייה לא ביקשה שם להרים מסך גם מולה וגם מול הנתבע ביחד.
לבסוף נקבע כי, "לאור האמור לא מצאתי לקבל את התביעה ולהרים את מסך ההתאגדות תוך חיוב הנתבע בחובות... לא מצאתי שהתובעת הרימה את נטל ההוכחה המוטל עליה". התביעה נדחתה במלואה, תוך כדי מתן תשומת לב לנסיבות המיוחדות של התיק, ניתן פסק הדין בלי צו להוצאות משפט לטובת אף צד. בית המשפט הבהיר שהדחייה לא חוסמת את העירייה מלמצות את טענותיה, כולל נגד הנתבע עצמו, במסגרת התביעה הנפרדת שהיא מנהלת נגד גאגא ביץ'.
