ריבית דריבית: איך 100 שקל הופכים ל-1,000 בלי שנגעתם בהם

שטר של 100 שקל שנשאר באפיק שמניב 7% בשנה בממוצע הופך לאלף שקל אחרי 34 שנה. בלי הפקדה נוספת, בלי מעקב אחרי השוק, בלי החלטה אחת בדרך. אם השטר הזה נכנס לחיסכון בגיל 18, ביום ההולדת ה-52 מחכים שם כמעט 1,000 שקל, ומשם הקצב רק מתגבר. זה כל הרעיון של ריבית דריבית, והוא הכלי היחיד בעולם הכסף שעובד טוב יותר ככל שאתם צעירים יותר.

בגיל 15 עד 18 יש לכם משאב שלאף אחד בן 40 אין, והוא זמן. הסכומים שעוברים דרך הידיים שלכם עכשיו קטנים, 50 שקל מדמי כיס או 800 שקל ממשמרת בסוף השבוע, אבל בנוסחה של ריבית דריבית הסכום שנכנס משנה הרבה פחות ממספר השנים שהוא נשאר בפנים.

איך זה עובד באמת

ריבית רגילה משלמת רק על הסכום שהפקדתם. ריבית דריבית משלמת גם על הרווח שכבר נצבר. אלף שקל בתשואה של 7% מייצרים 70 שקל בשנה הראשונה. בשנה השנייה החישוב רץ על 1,070 שקל, ולכן הרווח הוא 74.9 שקל. הפער בין השנתיים האלה זניח, וזו בדיוק הסיבה שרוב האנשים מתייאשים בהתחלה.

בשנה העשירית אותם אלף שקל מייצרים כבר 129 שקל, ובשנה השלושים הם מייצרים 498 שקל. הקרן עצמה גדלה בינתיים ל-7,612 שקל. הרווח השנתי גדל פי שבעה בלי שהפקדתם שקל אחד נוסף, כי הוא מחושב כל שנה על בסיס גדול יותר.

כלל אצבע ששווה לזכור בעל פה: מחלקים 72 בתשואה השנתית ומקבלים כמה שנים לוקח לכסף להכפיל את עצמו. בתשואה של 7% הכסף מכפיל את עצמו כל 10.3 שנים. בתשואה של 4% צריך לחכות 18 שנה. שלושה אחוזים של הפרש כמעט מכפילים את זמן ההמתנה.

טבלת מתי התחלת

הטבלה מניחה הפקדה של 200 שקל בכל חודש עד גיל 67, בתשואה שנתית ממוצעת של 7%, לפני מס ועמלות. ההבדל היחיד בין השורות הוא הגיל שבו הכסף הראשון נכנס פנימה.

הקפיצה בין שתי השורות הראשונות היא כל הסיפור. שבע שנות המתנה, בין גיל 18 לגיל 25, מוחקות כ-367 אלף שקל מהצבירה הסופית, למרות שההפרש בהפקדות עצמן הוא 16,800 שקל בסך הכול. כל שנה שבה הכסף יושב בחוץ עולה יותר מכל השנים שאחריה.

בכיוון השני, מי שמתחיל בגיל 45 מפקיד 52,800 שקל ומגיע ל-121 אלף. גם זה שווה את זה, פשוט פחות דרמטי. אין גיל שבו מאוחר מדי, יש רק גיל שבו זה יקר יותר.

יש בטבלה עוד מספר ששווה מבט. בשורה של גיל 18, הצבירה בגיל 57 עומדת על כ-460 אלף שקל. כלומר יותר ממחצית הסכום הסופי נוצרת בעשור האחרון בלבד, אחרי 39 שנים של הפקדות. זו הסיבה שמי שמתייאש אחרי חמש או עשר שנים מפספס בדיוק את החלק שבשבילו חיכה.

• מה קורה אם מתחילים לחסוך לפנסיה רק בגיל 40?
• כמה שווה היום מיליון שקל של עוד 20 שנה?

שני חברים, אותה הפקדה, תוצאה הפוכה

נועה מפקידה 200 שקל בחודש מגיל 18, ממשיכה עשר שנים, ובגיל 28 עוצרת לגמרי ומשאירה את הכסף במקום. סך ההפקדות שלה הוא 24 אלף שקל. דניאל מתחיל בדיוק בגיל 28, מפקיד 200 שקל בחודש ברצף עד גיל 67, ומגיע לסך הפקדות של 93,600 שקל.

בגיל 67 לנועה יש כ-479 אלף שקל ולדניאל כ-460 אלף. היא שמה רבע מהכסף שלו והגיעה רחוק יותר, כי עשר השנים הראשונות שלה קיבלו 39 שנים נוספות לצמוח. אותו היגיון מסביר את הפער בין מי שפותח קרן פנסיה בגיל 22 למי שמתחיל בגיל 32, שמגיע לכ-880 אלף שקל בגיל הפרישה על אותה משכורת ואותה הפקדה.

ההבדל בין השניים נוצר מזמן בלבד. שניהם קיבלו את אותה תשואה, בחרו את אותו מסלול והפקידו את אותו סכום חודשי. עשר השנים שנועה נתנה לכסף בהתחלה הספיקו כדי לנצח הפקדות בגובה פי ארבעה.

אינפלציה רצה באותה נוסחה, בכיוון ההפוך

המנגנון שמנפח את החיסכון שוחק בדיוק באותו קצב את הכסף ששוכב במגירה. אינפלציה שנתית של 2% מורידה את כוח הקנייה של 10,000 שקל ל-8,200 שקל תוך עשור. באינפלציה של 3% נשארים 7,440 שקל. השטרות זהים, מה שאפשר לקנות איתם קטן.

האינפלציה בישראל עומדת כרגע על 1.5% לשנה, בקצה התחתון של יעד יציבות המחירים שנקבע לבנק ישראל, שהוא 1% עד 3%. ריבית בנק ישראל היא 3.25% והפריים 4.75%. המספרים האלה זזים כמה פעמים בשנה, והאופן שבו האינפלציה נמדדת ומי משלם עליה בפועל נשאר קבוע: תשואה נמוכה מהאינפלציה היא הפסד, גם כשהמספר בחשבון גדל.

• חיסכון לכל ילד: הכסף שחיכה 18 שנה - למשוך עכשיו או להשאיר?
• לפני שמישהו מציע לך כרטיס: אשראי והלוואות בגיל 16-18

חיסכון והשקעה זה לא אותו דבר

חיסכון הוא כסף ששומרים כדי שיהיה שם, כמו פיקדון בבנק, תוכנית חיסכון או קרן כספית. הסכום כמעט לא זז, הסיכון נמוך, והתשואה קרובה לריבית במשק. זה המקום לכסף שתצטרכו בשנה או בשנתיים הקרובות, למשל טיול אחרי הצבא או ביטוח לרכב ראשון.

השקעה היא כסף שקונים בו נכסים שמייצרים תשואה לאורך זמן, בעיקר מניות דרך קרנות שעוקבות אחרי מדד. היא יורדת בדרך, לפעמים בעשרות אחוזים בשנה אחת, ולכן היא מתאימה רק לכסף שאפשר לשכוח ממנו לעשור ומעלה. ההשוואה בין מדד מניות אמריקאי מוביל לפיקדון בנקאי לאורך עשור מראה כמה גדול הפער הזה בפועל.

הטבלה למעלה מניחה תשואה של 7%, וזה מספר שמגיע מהשקעה ולא מפיקדון. אותן הפקדות של 200 שקל בחודש במשך 49 שנים, בריבית של 3% בשנה, מגיעות לכ-264 אלף שקל במקום 938 אלף. אותו זמן, אותו סכום, מסלול אחר.

שני דברים מכרסמים בטבלה, וכדאי להכיר אותם מראש. הראשון הוא דמי ניהול: אותן הפקדות בתשואה של 6% במקום 7%, כלומר אחוז אחד שהולך לגוף המנהל, מגיעות ל-673 אלף שקל במקום 938 אלף. אחוז בודד בשנה מוחק כאן כ-265 אלף שקל. השני הוא מס רווחי הון בשיעור 25% על הרווח הריאלי, כלומר על הרווח שמעל עליית מדד המחירים לצרכן. בחיסכון פנסיוני המס נדחה לגיל הפרישה, ובחשבון השקעות רגיל הוא נגבה בעת המכירה.

שלושה צעדים שאפשר לעשות כבר עכשיו, בלי לחכות לגיל 18:

1. לפתוח חשבון נוער עם הורה ולהגדיר הוראת קבע קטנה וקבועה, 50 או 100 שקל בחודש. הרצף חשוב הרבה יותר מהסכום.
2. לתרגם כל קנייה גדולה למספר בטבלה. פריט ב-1,000 שקל בגיל 18 שקול לכ-27,500 שקל בגיל 67 בתשואה של 7%.
3. לברר עם ההורים איפה מנוהל החיסכון לכל ילד שלכם ובאיזה מסלול הוא נמצא, כי הכסף הזה כבר צובר ריבית דריבית מאז שנת הלידה שלכם.