המחלוקת בין הממשל לגורמים אחרים מחריפה: כמה נפט באמת עובר בהורמוז?

מחלוקת הולכת ומחריפה מתנהלת סביב אחת השאלות החשובות ביותר בשוק הנפט העולמי: כמה נפט באמת מצליח לעבור דרך מצר הורמוז, מאז פרוץ המלחמה בין ארה"ב לאיראן. מצד אחד, ממשל טראמפ מציג תמונה אופטימית וטוען כי הפעילות במצר מתאוששת במהירות בזכות הליווי והסיוע של הצי האמריקאי. מצד שני, חברות העוסקות במעקב אחר תנועת אוניות מציגות נתונים המצביעים על היקף פעילות נמוך בהרבה.

שר האנרגיה האמריקאי כריס רייט אמר השבוע כי יותר מ-17 מיליון חביות נפט עברו דרך הורמוז ביום שני, וכי מדובר בשיא מאז תחילת המלחמה. רייט טען כי הצי האמריקאי מסייע לאוניות לעבור במצר, וכי היכולת של איראן לשבש את תנועת הנפט הולכת ונחלשת. הנשיא דונלד טראמפ טען עוד קודם לכן כי כ-30 אוניות בממוצע עוברות במצר מדי לילה.

אלא שנתוני המעקב הגלויים מציירים תמונה שונה. Kpler דיווחה כי ביום שני זוהו רק כחמש אוניות שחצו את המצר, ובנתונים הראשוניים לא הופיעה אפילו מכלית נפט. גם ביום שלישי זוהו לפי Kpler ארבע מכליות בלבד, לעומת ממוצע של כ-13 מכליות ביום בעשרת הימים שקדמו לכך. חברת Windward זיהתה מספר דומה של מכליות, כאשר חלקן פעלו במצב "חשוך" והעבירו את המיקום שלהן ללא מערכת הזיהוי האוטומטית.

למה המספרים כל כך שונים?

הסיבה המרכזית היא שקשה במיוחד למדוד תנועת אוניות באזור מלחמה. אוניות יכולות לכבות את משדרי מערכת הזיהוי האוטומטית, לשנות נתיבי הפלגה, לבצע העברת נפט מאונייה לאונייה או להופיע בנתונים רק לאחר שההפלגה כבר הסתיימה. Kpler עצמה מדגישה כי הנתונים הראשוניים שלה הם למעשה "רצפה" של הפעילות הידועה, וכי נתונים היסטוריים מתעדכנים לאחר שמתקבל מידע נוסף על אוניות שבתחילה לא ניתן היה לעקוב אחריהן.

זהו אינו ויכוח תיאורטי בלבד. בסוף אוגוסט עדכנה Kpler את אומדן הזרימה שלה כלפי מעלה, כאשר החישובים החדשים כוללים גם תנועות "חשוכות" והעברות בין אוניות שלא זוהו בזמן אמת. לפי המתודולוגיה העדכנית של החברה, היקף ה"פינוי" הכולל של נפט דרך הורמוז וסביבתו הגיע לכ-8.6 מיליון חביות ביום מאז ההסכם מיוני. החברה מדגישה שמדובר במדידה שונה מהנתון של נפט שחצה פיזית את הנקודה הצרה ביותר של המצר, ולכן אין להשוות את שני המספרים כאילו הם מודדים בדיוק אותו דבר.

מה אומרים הנתונים העצמאיים?

גם הנתונים הרשמיים של מינהל המידע של משרד האנרגיה האמריקאי מצביעים על ירידה דרמטית בתנועת הנפט דרך הורמוז מאז פרוץ המלחמה. לפי נתוני הרבעון השני, זרימת הנפט והנוזלים דרך המצר עמדה בממוצע על כ-4.9 מיליון חביות ביום, לעומת 21.6 מיליון חביות ביום ברבעון הרביעי של 2025, לפני פרוץ המלחמה. הנתונים מבוססים על מעקב אחר מכליות של חברת Vortexa ועל מקורות נוספים.

עם זאת, הנתון הזה אינו בהכרח משקף את המצב בימים האחרונים. הוא מתייחס לממוצע של הרבעון השני, והמצב השתנה מאז בעקבות הסכם הפסקת האש, חידוש הלחימה והניסיונות להפעיל מחדש נתיבי שיט מאובטחים. בנוסף, חלק מהנפט יכול להגיע לשוק דרך צינורות העוקפים את הורמוז, בעיקר מסעודיה ומאיחוד האמירויות.

שתי גרסאות למציאות אחת

מבחינת הבית הלבן, הנתונים של חברות המעקב מחמיצים חלק מהתמונה. לפי הטענה האמריקאית, אוניות רבות עוברות במסלולים שאינם ניתנים לזיהוי מסחרי, לעיתים בחסות או בסיוע הצי האמריקאי. לכן, ספירת אוניות המבוססת על מערכות זיהוי פתוחות אינה יכולה בהכרח לשקף את מלוא זרימת הנפט.

מנגד, חברות המעקב וסוחרי האנרגיה טוענים כי גם אם חלק מהאוניות אינן נראות בזמן אמת, קשה להסביר באמצעותן לבדן פערים גדולים מאוד בין מספר האוניות לבין היקף הנפט הנטען. יתרה מכך, אם אכן עוברים במצר מדי יום כמויות הקרובות ל-17 מיליון חביות, השאלה היא היכן ומתי ניתן יהיה לזהות את המטענים הללו בנתוני יצוא, פריקה ויבוא.

• ארה"ב חוזרת לתקוף באיראן: הסנקציות מתהדקות והקרב על הורמוז מתחדש
• ארה"ב תקפה ליד הורמוז, הנפט עולה: החשש חוזר למצר החשוב בעולם

חשוב גם לציין שהנתונים אינם בהכרח סותרים זה את זה באופן מוחלט. Kpler עצמה אומרת שהגדרות שונות של "מעבר בהורמוז", נקודת המדידה, סוגי הנוזלים והתזמון שבו מיוחסת חבית למסלול מסוים יכולות ליצור פערים משמעותיים בין אומדנים שונים. לכן, חלק מהמחלוקת הוא לא רק על השאלה כמה נפט עבר, אלא גם על מה בדיוק נחשב "מעבר בהורמוז".

השוק עדיין מתייחס להורמוז כנקודת סיכון

בינתיים, שוק הנפט אינו מתנהג כאילו המצר חזר לפעילות רגילה. המתיחות הצבאית המחודשת בין ארה"ב לאיראן העלתה את מחיר הנפט, כאשר ברנט נסחר סביב 95 דולר לחבית, ו-WTI סביב 90 דולר, לאחר שהעימותים האחרונים העלו מחדש את החשש לשיבושים באספקה.

הנתון החשוב ביותר עבור השוק אינו בהכרח מי צודק בוויכוח בין הבית הלבן לחברות המעקב, אלא כמה נפט יצליח להגיע בפועל לבתי הזיקוק וללקוחות באסיה ובשווקים האחרים. אם הזרימה אכן מתקרבת לרמות שמציג הממשל, משמעות הדבר היא שהשפעת המלחמה על היצע הנפט העולמי עשויה להיות מוגבלת יותר. אם הנתונים הנמוכים יותר משקפים את המציאות, הסיכון לשיבוש ממושך באספקה גדול בהרבה.

בשלב זה, הנתונים הזמינים מצביעים בבירור על כך שהפעילות במצר עדיין רחוקה מהרמות שלפני המלחמה, אך גם על כך שהיקף התנועה האמיתי קשה יותר למדידה ממה שניתן היה לחשוב בתחילת העימות. העובדה ש-Kpler עצמה עדכנה את האומדנים כלפי מעלה ממחישה עד כמה המספרים עשויים להשתנות כאשר אוניות "חשוכות" מתגלות בדיעבד. לכן, הפער בין וושינגטון לבין חברות המעקב עדיין קיים, אך הוא אינו בהכרח פער בין נתון נכון לנתון שגוי, אלא בין שיטות מדידה שונות בתנאים שבהם חלק ניכר מהפעילות נעשה בכוונה הרחק מעיני מערכות המעקב.