נחושת בשיא כל הזמנים, ליתיום שקם לתחייה ונשיא חדש מהימין: השנה שבה הכל הסתדר לצ'ילה
14,500 דולר לטון נחושת. זה המחיר שנרשם בבורסת המתכות של לונדון באוגוסט 2026, שיא כל הזמנים, אחרי טיפוס של קרוב ל-50% בתוך שנה, ושבירת רף 13,000 הדולר לטון בדרך למעלה. שום מדינה מרוויחה מהמסיבה הזאת יותר מצ'ילה, שמפיקה כרבע מהנחושת העולמית: קודלקו הממשלתית, יצרנית הנחושת הגדולה בעולם, סיימה את 2025 עם תפוקה של כ-1.34 מיליון טון, ומכרה אסקונדידה שבמדבר אטקמה, הגדול בעולם, שבשליטת BHP האוסטרלית לצד ריו טינטו ומיצובישי, הפיק כ-1.35 מיליון טון נוספים. הנחושת מייצרת קרוב למחצית מהכנסות היצוא של המדינה, כך שכל עלייה של אחוז במחיר מחלחלת היישר לקופת המדינה ולמאזן התשלומים.
מעל החגיגה מרחף דונלד טראמפ. ביולי 2025 הכריז הנשיא האמריקאי על מכס של 50% על נחושת, השווקים נבהלו, ואז הגיעה ההקלה: קתודות הנחושת המזוקקת, בדיוק המוצר שצ'ילה מוכרת לארה"ב, קיבלו פטור, והמכס הוחל על מוצרים מעובדים בלבד. מחיר הנחושת בשיקגו קרס אז 20% ביום אחד. הסאגה רחוקה מסיום: משרד המסחר האמריקאי ממליץ להטיל מכס של 15% על נחושת מזוקקת מתחילת 2027, שיטפס ל-30% בתחילת 2028, והפרמיה בין החוזים בניו יורק למחיר בלונדון הפכה למד-חום שמתמחר בזמן אמת את הסיכוי שהאיום יתממש. בינתיים החוזה בשיקגו קבע שיא משלו סביב 6.90 דולר לפאונד, המלאים בבורסה האמריקאית תפחו לרמה חריגה של כ-650 אלף טון, והסוחרים ממשיכים להזרים מתכת מערבה לפני שהדלת נסגרת.
בשטח, דווקא עכשיו, הכרייה הצ'יליאנית מתקשה לספק את הסחורה. תפוקת אסקונדידה צנחה ביוני 33% לעומת השנה שעברה, לכ-76 אלף טון בלבד, בגלל עיבוד עפרות דלות יותר, וקודלקו נאבקת כבר שנים במכרות מזדקנים ובהשקעות עתק שמתעכבות: היעד הוותיק של 1.7 מיליון טון עד 2030 נראה רחוק, וההנהלה מדברת על שמירה על הרמה הנוכחית. התפוקה הכלל-ארצית עלתה ביוני 5.1%, שיפור צנוע שמדגיש עד כמה ההיצע העולמי קשיח, וזה בדיוק מה שמחזיק את המחיר למעלה: ביקוש גובר מרשתות חשמל, מרכבים חשמליים וממרכזי נתונים, מול היצע שמתרחב בקושי.
המהפך: מנשיא שמאל צעיר לימין הקיצוני ביותר מאז פינושה
חוסה אנטוניו קאסט, מועמד המפלגה הרפובליקנית השמרנית, ניצח בדצמבר 2025 בסיבוב השני של הבחירות לנשיאות עם כ-58% מהקולות, מול כ-42% לג'נט חרא, המועמדת הקומוניסטית של הקואליציה השלטת. בסיבוב הראשון דווקא חרא הובילה עם 26.8% מול 23.9% לקאסט, ובהכרעה התייצב מאחוריו כמעט כל המחנה הימני והמרכזי. קאסט הושבע במרץ 2026 בוולפראיסו, קיבל את המפתחות מגבריאל בוריץ', הנשיא השמאלי הצעיר שסיים ארבע שנים בארמון לה מונדה, והקים את הממשלה הימנית ביותר בצ'ילה מאז חזרתה לדמוקרטיה ב-1990. הקמפיין שלו נשען על שלושה כאבים: פשיעה שטיפסה לרמות שהמדינה התקשתה להכיר, הגירה בלתי מוסדרת בהיקף גדול, בעיקר מוונצואלה, וכלכלה שדשדשה עשור.
ההבטחה הכלכלית המרכזית של קאסט, צמיחה של 4% בשנה, רחוקה בינתיים מהמספרים בשטח, אבל המכונה החקיקתית שלו עובדת מהר. באוגוסט 2026 אישר הקונגרס חבילת רפורמות רחבה עם כ-40 צעדים: הורדה מדורגת של מס החברות מ-27% ל-23% עד 2029, קיצור דרמטי של הליכי הרישוי הסביבתי לפרויקטים של כרייה, ומשטר יציבות מס ל-25 שנה לפרויקטים גדולים, שמגן על משקיעים מפני העלאות תמלוגים עתידיות. חלק מהסעיפים עוד ממתין לווטו נשיאותי חלקי ולביקורת חוקתית, כך שהיישום יתעכב, ובכל זאת קרן המטבע הבינלאומית כבר קבעה בדוח שפרסמה הקיץ שהאווירה העסקית השתפרה וההשקעות מתעוררות.
2019 היא נקודת הייחוס שממנה צריך למדוד את הרוגע הנוכחי. באוקטובר של אותה שנה העלאה קטנה במחיר הנסיעה במטרו של סנטיאגו הציתה את גל המחאות האלים בתולדות המדינה המודרנית, מיליוני מפגינים ברחובות, תחנות מטרו שרופות ודרישה לכתוב חוקה חדשה במקום זו שנוסחה בימי פינושה. שני נסיונות לחוקה חדשה, אחד מהשמאל ב-2022 ואחד מהימין ב-2023, נדחו במשאלי עם, והחוקה הישנה נשארה על כנה. במקביל משכו הצ'יליאנים בתקופת הקורונה כ-50 מיליארד דולר מחסכונות הפנסיה שלהם בשלושה סבבי משיכה חירומיים, מהלך שדילל את שוק ההון המקומי והשאיר צלקת בתיקי החוסכים. על הרקע הסוער הזה, ניצחון ברור של מועמד שמדבר על סדר, קניין פרטי והורדת מסים התקבל בשווקים כסוף עידן של חוסר ודאות, והפסו והבורסה הגיבו בהתאם עוד בליל הבחירות.
מרכז המידע: מה זה ה-OECD ואיך משקיעים בשווקים שלו
הארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי מאגד 38 מדינות מפותחות שמייצרות יחד כ-61% מהתוצר העולמי. הוא יושב בפריז, מפרסם תחזיות שמזיזות שווקים וקובע סטנדרטים בינלאומיים במיסוי, בחינוך ובשקיפות. החברות בו נחשבת לתעודת הבגרות של כלכלה מפותחת, וישראל הצטרפה אליו ב-2010.
מאקרו: ריבית שהתייצבה, אבטלה שמסרבת לרדת
הצמיחה היא הצד החלש בסיפור. הכלכלה הצ'יליאנית צמחה 2.3% ב-2025, וקרן המטבע צופה האטה ל-1.8% ב-2026 עם התאוששות ל-2.6% ב-2027, כשהבנק העולמי מעט אופטימי יותר עם 2.2%. התוצר מגיע לכ-408 מיליארד דולר, כ-20,240 דולר לנפש, מהגבוהים באמריקה הלטינית אך שליש בלבד מהרמה האמריקאית. האינפלציה התמתנה ל-3.5% ביולי, עדיין מעל יעד ה-3%, והבנק המרכזי בסנטיאגו, שהותיר את הריבית על 4.5% חמש ישיבות ברציפות, צופה חזרה ליעד במהלך 2027. האבטלה, 8.9% במרץ 2026, נותרה הפצע הפתוח: קאסט הציב יעד של 6.5%, ובינתיים שוק העבודה רופס והבנייה חלשה. החוב הציבורי עומד על כ-42% תוצר, נמוך בהשוואה בינלאומית, וקרן המטבע מזהירה שבלי צעדים פיסקאליים נוספים הוא יחצה את תקרת ה-45% שהממשלה הציבה לעצמה עד 2028. האוכלוסייה מונה כ-20.2 מיליון תושבים, והפסו נסחר סביב 910 לדולר, אחרי שנחלש בקיץ עד קרוב ל-950 והתאושש.
ליתיום: הקאמבק של SQM והשותפות עם המדינה
אחרי שלוש שנים של קריסת מחירים, הליתיום חזר לחיים ב-2026: המחיר זינק 86% מתחילת השנה וחצה 20 אלף דולר לטון, רמה שנראתה קודם בסוף 2023, אחרי שברבעון הראשון כמעט הכפיל את עצמו לממוצע של כ-26 אלף דולר לטון קרבונט ליתיום בדרגת סוללות. את המהפך הצית דווקא אירוע בסין, כשענקית הסוללות CATL השביתה באוגוסט 2025 את מכרה הענק ג'יאנשיאוו שבמחוז ג'יאנגשי, עם כושר ייצור של 150 אלף טון בשנה, אחרי שפג רישיון הכרייה שלו. במקביל סין הידקה את הפיקוח על יצוא מינרלים קריטיים וטכנולוגיות סוללה, והזכירה לשווקים כמה שברירית שרשרת האספקה של המתכות החיוניות לרכב החשמלי.
הנהנית הגדולה היא SQM, חברת הליתיום הצ'יליאנית שמפיקה במלחות אטקמה, שהפכה לחברה הגדולה במדינה עם שווי שוק של כ-23 מיליארד דולר, נכון לאוגוסט 2026. ברבעון השני היא רשמה הכנסות של 2.47 מיליארד דולר, קפיצה של 137%, כשמכירות הליתיום זינקו פי ארבעה ל-1.78 מיליארד דולר עם כמות שיא של 84 אלף טון. הרווח הנקי הרבעוני הגיע ל-660 מיליון דולר, ובמחצית כולה הצטבר רווח של מעל מיליארד דולר, לצד תשלומים של 1.6 מיליארד דולר לקופת המדינה. ברקע נסגרה בסוף 2025 עסקת הענק עם קודלקו: מיזם משותף בשם נובה-אנדינו ליתיו, חצי-חצי, שבו לחברה הממשלתית מניית זהב והשליטה התפעולית תעבור לידיה ב-2031. בתמורה קיבלה SQM הארכה של זכויות ההפקה במלחת אטקמה עד 2060 ותוספת מכסה של 300 אלף טון עד סוף העשור. אישור הרגולטור הסיני היה המשוכה האחרונה, אחרי שרשויות התחרות בצ'ילה, באיחוד האירופי, ביפן ובקוריאה נתנו אור ירוק. לצדה פועלת במלחות גם אלבמארל האמריקאית (ALB), יצרנית הליתיום הגדולה בעולם, כך שהמדבר הצ'יליאני מרכז שתיים מספקיות הליתיום המרכזיות בעולם.
שוק ההון: השנה הטובה מאז 1993, וההמשך השנה
מדד IPSA בבורסת סנטיאגו סגר את 2025 בזינוק של 56% במונחי פסו, השנה הטובה ביותר שלו מאז 1993, המקום הראשון באמריקה הלטינית והרביעי בעולם, כשמעליו ברשימה העולמית עמדה גאנה בלבד עם 79%, לצד קוריאה וזמביה. 28 מתוך 30 מניות המדד עלו במונחים מקומיים, וכולן עלו במונחי דולר בזכות התחזקות הפסו. הראלי ניזון משילוב חריג: מחירי נחושת בשיא, ליתיום מתאושש, וניצחון של מועמד ידידותי לשוק בבחירות. ב-2026 המדד הוסיף עוד כ-8% והגיע ל-11,340 נקודות, קרוב לשיא של 11,628, וכל נתוני השוק כאן נכונים לאוגוסט 2026. גם בימי המסחר האחרונים של אוגוסט מובילות את העליות שתי הכבדות של המדד, SQM וקבוצת האנרגיה והתעשייה קופק, סימן שהסיפור של הבורסה הזאת נשאר סיפור של סחורות.
אחרי SQM, החברה הגדולה בבורסה היא בנקו דה צ'ילה (BCH) עם שווי של כ-21 מיליארד דולר, שמציג את אחת התשואות להון הגבוהות בעולם הבנקאות: רווח רבעוני של 391 מיליארד פסו, עלייה של 28%, ותשואה להון של 27.9%, שיא של החברה, מול ממוצע ענפי של 21%. פלאבלה (Falabella), ענקית הקמעונאות שמפעילה כלבו, שיפוצים ובנק ב-100 ערים ביבשת, שווה כ-17 מיליארד דולר והגדילה את ההכנסות ברבעון ב-9.7%, עם צמיחה חדה בקולומביה ובפרו לצד שוק ביתי איטי. בנקו סנטנדר צ'ילה (BSAC), בשווי של כ-16.5 מיליארד דולר, דיווח על רבעון חזק עם גיוס לקוחות ורווחיות משתפרת, ולאטאם איירליינס (LTM), חברת התעופה הגדולה של היבשת שחזרה לניו יורק אחרי הליך חדלות פירעון, מוערכת בכ-15 מיליארד דולר. בתחתית הטבלה של הגדולות בולטת דווקא חולשה: סנקוסוד (Cencosud), קבוצת הסופרמרקטים שפועלת בשש מדינות, גלגלה ברבעון מכירות של כ-4.5 מיליארד דולר אך עברה להפסד קטן, על רקע תחרות עזה ושחיקת מטבעות באזור.
הפנסיה: המודל שהומצא בצ'ילה עובר שיפוץ היסטורי
מערכת ה-AFP הצ'יליאנית, קרנות הפנסיה הפרטיות שהוקמו ב-1981 בימי פינושה, הפכה למודל שיוצא לעשרות מדינות, כולל השראה לרפורמות בישראל. אחרי עשור של מחאות על קצבאות נמוכות, אושרה במרץ 2025 הרפורמה הגדולה מזה עשורים: לצד הפקדת העובד, המעסיקים יפרישו בהדרגה תוספת שתגיע ל-8.5% מהשכר עד 2035, ממנה 4.5% לחשבון האישי של העובד, 1.5% למנגנון תשואה מובטחת והיתרה לקרן ביטחון סוציאלי חדשה שתממן השלמת קצבאות לנשים ולבעלי שכר נמוך. ההפרשות החדשות החלו לזרום באוגוסט 2025, והן צפויות להזרים לשוק ההון המקומי מיליארדי דולרים בשנה, רוח גבית ארוכת טווח לבורסה בסנטיאגו.
נדל"ן: משכנתאות מתחת ל-4% ושוק שמחפש כיוון
הריבית הממוצעת על משכנתא ירדה במאי 2026 ל-3.96% במונחים צמודים, הרמה הנמוכה מזה יותר מארבע שנים, בעזרת תוכנית סבסוד ממשלתית. ההוזלה הציתה את מכירות הדירות הזולות, אך ענף הבנייה נשאר שקוע בהאטה, עם מלאי דירות גדול בסנטיאגו וזמני מכירה של 90 עד 140 יום לדירה. תחזיות השוק מדברות על עליית מחירים מתונה של 3% עד 7% במונחים צמודים השנה, תלוי בקצב ירידת האבטלה ובתנאי האשראי. דירה עולה בממוצע ארצי כ-72 יחידות UF למ"ר, יחידת החישוב הצמודה למדד שבה מתומחר כמעט כל הנדל"ן הצ'יליאני, ובית פרטי זול ממנה במונחי מ"ר. לרוכשים זה שוק של קונים: היצע רחב, מוכרים גמישים, ומחירים שבחלק מהפרויקטים החדשים ירדו בפועל מהשיאים של תקופת הקורונה.
תלות בסין, מס בירידה והדרך של משקיע ישראלי
סין היא הלקוחה הגדולה של צ'ילה בפער עצום: 35.8% מהיצוא במחצית הראשונה של 2025 הופנה אליה, כ-19 מיליארד דולר, רובו נחושת וליתיום. יצוא הנחושת לבדו הגיע ב-2025 לכ-59 מיליארד דולר, קרוב למחצית מסך היצוא, ולצדו מטפסים היצוא החקלאי, הדובדבנים שכבשו את השוק הסיני, היין והסלמון. התלות הכפולה, במתכת אחת ובלקוחה אחת, היא נקודת התורפה המבנית: האטה סינית או צניחה במחיר הנחושת מכות בו זמנית ביצוא, במטבע ובתקציב. מנגד, צ'ילה בנתה לעצמה את אחת מרשתות הסחר הפתוחות בעולם, עם הסכמי סחר חופשי שמכסים את רוב הכלכלה העולמית, מארה"ב והאיחוד האירופי ועד סין, יפן והודו, והמעבר העולמי לחשמול משחק לידיה: היא יושבת על שני החומרים שהעולם ירצה יותר מכל בעשור הקרוב, ומחזיקה גם קלף שלישי בדמות מדבר אטקמה, מהאזורים המובילים בעולם בקרינת שמש, שהפך את המדינה למעצמה אזורית של אנרגיה סולארית ולמועמדת לייצור מימן ירוק בהיקפים גדולים.
שיעורי המס נעים בכיוון ידידותי למשקיעים: מס החברות, 27% היום, ירד בהדרגה ל-23% עד 2029 במסגרת הרפורמה של קאסט, מס ההכנסה ליחידים מדורג עד 40%, המע"מ עומד על 19%, ורווחי הון ממניות סחירות בבורסה המקומית ממוסים ב-10% בלבד, כשעל הפרק אף הצעה לבטל את המס הזה לגמרי. תושבי חוץ כפופים בדרך כלל לניכוי במקור של 35% על הכנסות ממקור צ'יליאני, ולכן לרוב המשקיעים הזרים נוח יותר להיחשף דרך ניירות שנסחרים בניו יורק.
מישראל, הדרך הפשוטה היא קרן הסל ECH של בלאקרוק, שעוקבת אחרי מדד MSCI צ'ילה ומנהלת יותר ממיליארד דולר, עם משקל גדול ל-SQM ולבנקים. אפשרות שנייה היא המניות הבודדות שנסחרות בניו יורק כניירות פיקדון: SQM, בנקו דה צ'ילה, סנטנדר צ'ילה ולאטאם. מי שמעדיף זווית סחורות יכול להיחשף דרך קרנות סל עולמיות על יצרניות נחושת או על שרשרת הערך של הליתיום, כמו LIT שמחזיקה ב-SQM ובאלבמארל. החשיפה בכל המסלולים כוללת את תנודות הפסו, מטבע שנע בחדות עם מחיר הנחושת, ואת העובדה שהראלי הגדול של 2025 כבר מגולם במחירים: מי שנכנס היום קונה את צ'ילה של קאסט אחרי עליית 56%, עם הימור כפול על הנחושת ועל הליתיום שימשיכו לספר את אותו סיפור.
