כמה אתם באמת שווים? כך בונים מאזן משפחתי ומחשבים שווי נקי
שאלו חברים כמה הם מרוויחים, ורובם יידעו לענות בשקל. שאלו אותם כמה הם שווים - ותקבלו שתיקה. זה מוזר, כי שווי נקי הוא המספר החשוב ביותר בכלכלת המשפחה: הוא מודד את מה שנשאר אחרי שכל החובות שולמו, והוא היחיד שמספר אם ההכנסה הגבוהה באמת מתורגמת לביטחון כלכלי. בפועל, מתכננים פיננסיים פוגשים שוב ושוב זוגות עם 60 אלף שקל ברוטו בחודש שחיים ממשכורת למשכורת, מול משפחות עם 22 אלף שקל שצברו נכסים של מיליונים. ההרגלים קובעים יותר מהתלוש, והמאזן המשפחתי הוא המקום שבו זה מתגלה.
הרעיון פשוט וגנוב מעולם החברות: כמו שלכל עסק יש מאזן, נכסים מול התחייבויות, כך גם למשפחה. בונים טבלה עם שני טורים. בטור הנכסים: שווי הדירה במחיר שוק ריאלי, הצבירות בפנסיה, בקרנות ההשתלמות ובקופות הגמל, תיק ההשקעות, יתרות העו"ש והפיקדונות, חסכונות הילדים, הרכב, ולמי שיש - שווי זהיר של עסק או נתח בעסק. בטור ההתחייבויות: יתרת הסילוק של המשכנתא, הלוואות בנקאיות וחוץ בנקאיות, הלוואת הרכב, יתרת המינוס, חובות בכרטיסי אשראי והלוואות מבני משפחה. ההפרש בין הטורים הוא השווי הנקי שלכם.
הקושי האמיתי הוא בהערכות, וכאן נדרשים כמה כללי זהירות. את הדירה מעריכים לפי עסקאות אמת בסביבה - אתר רשות המסים מציג מחירי עסקאות בפועל, שנמוכים בדרך כלל ממחירי המודעות - ומורידים 3%-5% של עלויות מכירה. את הפנסיה סופרים לפי הצבירה בדוח השנתי או במסלקה הפנסיונית, וזוכרים שהיא כסף עם ייעוד וקנסות שבירה. רכב נכנס לפי מחירון בניכוי הפחת שבדרך, ועסק פרטי מוערך בשמרנות קיצונית - שווי שקונה אמיתי היה משלם היום, ואפס אם אין כזה. הכלל המנחה: עדיף מאזן שמפתיע לטובה ממאזן שמנפח את התחושה.
להרחבה: שיעור בכלכלת בית: למה צריך לתכנן תקציב משפחתי ואיך עושים את זה?
דוגמה: כך נראה מאזן של זוג בני 40
ניקח זוג עם שני ילדים, הכנסה משותפת של 34 אלף שקל ברוטו: דירה ששווה 2.6 מיליון שקל, צבירות פנסיה של 700 אלף, קרנות השתלמות עם 180 אלף, תיק השקעות ופיקדונות של 150 אלף, ורכב ששווה 90 אלף. סך הנכסים: 3.72 מיליון שקל. מנגד: יתרת משכנתא של 1.1 מיליון, הלוואת רכב של 60 אלף ומינוס מתגלגל של 20 אלף - 1.18 מיליון התחייבויות. השווי הנקי: 2.54 מיליון שקל. עכשיו מגיע החלק המעניין: לפרק את המספר. כמעט 60% ממנו כלואים בדירה, עוד 35% בחיסכון פנסיוני נעול לגיל פרישה, ופחות מ-6% נזילים. המשפחה הזאת אמידה על הנייר וחשופה בפועל: תקלה של 100 אלף שקל תשלח אותה ישר להלוואה.
שלושה יחסים שווים מעקב אחרי שבונים את הטבלה. הראשון - יחס הנזילות: כמה מהשווי הנקי זמין בתוך שבוע בלי קנסות. פחות מ-5% זה תמרור אזהרה, ורף סביר למשפחה מבוססת נע סביב 10%-15%. השני - יחס החוב: סך ההתחייבויות חלקי סך הנכסים. מתחת ל-35% נחשב בריא בגילאי הביניים, והוא אמור לרדת בהתמדה לקראת פרישה. השלישי - שווי נקי ביחס להכנסה שנתית: כללי אצבע מקובלים בעולם מדברים על פי אחד מההכנסה השנתית בגיל 30, סביב פי שלושה בגיל 40 ופי שישה ומעלה בגיל 50. אלה אמות מידה גסות, אבל הן נותנות כיוון: מי שבגיל 45 עומד על פי אחד, צריך לשנות משהו בקצב החיסכון.
להרחבה: כמה כסף צריך משפחה בת ארבע נפשות כדי להרגיש בטוחה כלכלית?
חשוב להפריד בין שני כלים שמתבלבלים זה בזה: תקציב ומאזן. התקציב מודד זרם - כמה נכנס ויוצא בחודש; המאזן מודד מלאי - מה נצבר עד היום. משפחה יכולה לעמוד יפה בתקציב ולגלות במאזן שכל העודף נבלע ברכב שמאבד ערך, וההפך - תקציב רופף לצד דירה שהשביחה. שני הכלים ביחד מספרים את הסיפור השלם, וכל אחד לבדו מטעה. מי שמנהל תקציב כבר היום ישלים את המאזן בחצי שעה; מי שמתחיל מאפס - המאזן הוא דווקא המקום הקל להתחיל בו, כי הוא דורש צילום מצב אחד ולא מעקב יומיומי.
ולבסוף, הפכו את זה לטקס: פעמיים בשנה, נניח בראש השנה האזרחית ובפסח, שבים אל הטבלה ומעדכנים את המספרים. העדכון עצמו אורך רבע שעה, והתמונה שמצטיירת לאורך השנים שווה זהב: רואים את המשכנתא נשחקת, את הפנסיה מתעבה, את השווי הנקי מטפס - או מדשדש, ואז יודעים שצריך לפעול. משפחות שמודדות את השווי הנקי שלהן מתנהגות אחרת: הן שואלות על כל הוצאה גדולה איך היא תשפיע על הטבלה, והשאלה הפשוטה הזאת עוצרת יותר בזבוזים מכל אפליקציית תקציב.
מה משאירים מחוץ לטבלה? תכולת הבית, ריהוט ומכשירים - שוויים בשוק יד שנייה שבריר מהשווי בקנייה, ועדיף לרשום אותם באפס. אופציות עובדים שטרם הבשילו נרשמות בשווי סמלי או באפס, כי הן עשויות להתאדות. ומי שיש לו פנסיה תקציבית או קצבה מובטחת יכול לרשום אומדן מהוון: קצבה של 10,000 שקל בחודש לכל החיים שקולה לנכס של מיליוני שקלים, גם אם הוא מופיע בטבלה רק כהערת שוליים.
המאזן גם חושף כשלים מבניים. הנפוץ שבהם: משפחה שמחזיקה פיקדון בריבית 3% ובמקביל גוררת מינוס בריבית 11%. על כל שקל שיושב בשני הצדדים במקביל, הבנק גובה 8% בשנה על התווך. המאזן חושף את הכפילות הזאת מיד, כי שני הסעיפים יושבים זה מול זה באותה טבלה - והצעד המתבקש הוא לסגור את היקר מבין השניים. אותו הדבר נכון להלוואה חוץ בנקאית בריבית דו-ספרתית שמתגלגלת לצד תיק השקעות סולידי: המאזן שם את שניהם על דף אחד ומכריח הכרעה.
