תחליפי ה-BPA לא פתרו את הבעיה? תערובת ביספנולים במינון יומיומי שיבשה רקמת שד במעבדה
הרבה מוצרים שמסומנים היום "נטול BPA" עברו בשקט ל-BPS או ל-BPF, שני קרובי משפחה כימיים של החומר שהפך לשם נרדף לפלסטיק בעייתי. מחקר חדש מאוניברסיטת טאפטס, שפורסם השבוע בכתב העת PNAS, בדק מה קורה כששלושתם פוגשים יחד רקמת שד אנושית. כל אחד מהם לבדו כמעט לא הזיז דבר. התערובת, בריכוזים נמוכים כמו אלה שנמדדים בדם ובשתן של אנשים רגילים, שיבשה את התפתחות הרקמה אצל רוב התורמות.
החוקרים עבדו עם רקמת שד שתרמו 13 נשים צעירות ובריאות. מהתאים הם גידלו אורגנואידים, מעין מיני-רקמות תלת-ממדיות שמכילות כמה סוגי תאים ומתפתחות בצלחת בדומה לרקמה בגוף. במשך כשלושה שבועות, בזמן שהרקמות הקטנות גדלו והסתעפו, הן נחשפו לשורה של חומרים סביבתיים, כל אחד בנפרד וגם בתערובות: חומרים שמשבשים את המערכת ההורמונלית, חומרים שמשפיעים על חילוף החומרים וחומרים שמוגדרים מסרטנים או חשודים ככאלה.
"השתמשנו בכוונה בריכוזים שמתאימים לחשיפה בעולם האמיתי", אמרה פרופ' שרלוט קופרווסר מבית הספר לרפואה של טאפטס, החוקרת הבכירה במחקר. בניסויי רעילות רבים נהוג לחשוף תאים למינונים גבוהים בהרבה, כדי לראות השפעה מהר. כאן הכיוון היה הפוך: כמויות קטנות, שדומות למה שגוף ממוצע סופג מאוכל, משתייה וממגע יומיומי במוצרים.
מה השתנה בתוך התאים
בתערובת של שלושת הביספנולים, שהחוקרים כינו 3BPX, נדלקו בתאים קבוצות שלמות של גנים. חלקן קשורות לשיפוץ של המטריצה, שלד החלבונים שמחזיק את התאים במקומם. אחרות קשורות לגמישות של התאים: תאים שבדרך כלל יושבים מסודרים בשכבה קיבלו חלק מהתכונות של תאים ניידים, תהליך שמוכר בחקר הסרטן כשלב שמאפשר לגידול להתפשט. במקביל נמדדו שינויים רחבים במתילציה של ה-DNA, תגיות כימיות שמדליקות ומכבות גנים בלי לשנות את הקוד עצמו.
בשלב הבא השוו החוקרים את החתימה הזו למאגרי נתונים של גידולים אמיתיים. היא התאימה לסרטני שד רגישים להורמונים, הסוג הנפוץ ביותר, ובמיוחד לקרצינומה לובולרית פולשנית. זה סוג שמהווה כ-10% מסרטני השד הפולשניים, ולעתים קרובות הוא לא יוצר גוש שאפשר למשש וקשה יותר לזהות אותו בממוגרפיה. את חתימת המתילציה מצאו החוקרים גם ברקמה הבריאה שסביב הגידולים.
"בדקנו גם תערובת, כי אנשים בדרך כלל נחשפים לכמה כימיקלים בו בזמן", הסבירה קופרווסר. רוב הבדיקות הרגולטוריות בוחנות חומר אחד בכל פעם, ולכן השילוב הוא החלק שמבדיל את המחקר הזה ממרבית העבודות על ביספנולים.
מה חדש כאן, ומה עדיין חסר
החשד כלפי BPA ותיק. כבר ב-2022 דיווחה קבוצה מאוניברסיטת קליפורניה בסן פרנסיסקו שחשיפה של אורגנואידים משד אנושי למינונים זעירים של BPS שינתה את מבנה ההסתעפות שלהם. המחקר הנוכחי הולך צעד קדימה בשני כיוונים: הוא בודק את החומרים יחד, כפי שהם מגיעים לגוף, ומחבר את השינויים במעבדה לחתימה שמופיעה ברקמה של נשים חולות. השאלה אם התכונות הנרכשות האלה נשמרות לאורך שנים קשורה גם לתחום רחב יותר, האפיגנטיקה. להרחבה: מחקר חדש של מכון ויצמן מצא: לא כל מה שקורה בגוף כתוב ב-DNA.
למחקר יש מגבלות ברורות, והחוקרים עצמם מדגישים אותן. הוא נעשה בצלחת ולא בגוף, על רקמה של 13 תורמות בלבד, ועל מספר מוגבל של חומרים ושילובים. הוא לא מראה שהביספנולים גורמים לסרטן, ולא ידוע אם השינויים המולקולריים נשארים לאורך זמן אצל בני אדם או מובילים למחלה. השלב הבא, לפי הצוות, הוא קבוצות תורמות גדולות ומגוונות יותר, בדיקה של חומרים נוספים, ואולי פיתוח סמנים ביולוגיים שיעזרו להעריך סיכון לסרטן שד. איתור מוקדם של גידולים הוא אתגר בפני עצמו, ולהרחבה: בדיקת דם לעשרות סוגי סרטן קיבלה אור ירוק מיועצי ה-FDA, והנתונים מראים שהיא מפספסת את רוב המקרים.
"אם התוצאות יאוששו במחקרים נוספים, הן עשויות לשנות את הדרך שבה אנחנו חושבים על מניעת סרטן", אמרה קופרווסר.
איפה פוגשים את החומרים האלה
BPA נמצא בפלסטיק הקשיח והשקוף שנקרא פוליקרבונט, בציפוי האפוקסי שבתוך פחיות שימורים ובחלק מנייר הקבלות התרמי. בסקר לאומי בארה"ב הוא נמצא בשתן של יותר מ-90% מהנבדקים. באירופה החמירו בשנים האחרונות: האיחוד האירופי אימץ בסוף 2024 איסור על BPA ועל ביספנולים מסוכנים נוספים בחומרים שבאים במגע עם מזון, והאיסור נכנס ליישום רחב השנה, עם תקופת מעבר לחלק מהמוצרים עד 2028. בשביל יצרני האריזות והפחיות המשמעות היא החלפה של ציפויים וקווי ייצור.
המלכודת היא התחליפים. כש-BPA יצא מהמדפים, חלק מהתעשייה פנתה ל-BPS ול-BPF, שהמבנה שלהם דומה מאוד, והתווית "נטול BPA" לא אומרת עליהם דבר. המחקר החדש מחזק את הטענה שיש לפקח על משפחה שלמה של חומרים ולא על חומר אחד בכל פעם, הגישה שאירופה כבר אימצה. בישראל מתגלים מדי שנה קרוב ל-5,600 מקרים חדשים של סרטן שד, והוא הסרטן הנפוץ ביותר אצל נשים.
ברמה האישית אפשר להפחית חשיפה בכמה הרגלים פשוטים: לא לחמם אוכל בכלי פלסטיק במיקרוגל, להעדיף כלי זכוכית או נירוסטה, לצמצם מזון משימורים ולוותר על קבלה מודפסת כשאפשר לקבל אותה בהודעה. הצעדים האלה מורידים את כמות החומרים שנכנסת לגוף. אם הם מורידים גם את הסיכון לסרטן, את זה מחקר במעבדה עוד לא יכול להוכיח. גם התזונה עצמה נמצאת במוקד מחקרים אחרים, ולהרחבה: מזון אולטרה-מעובד ופגיעות שקטות במוח: מה מצאו סריקות MRI של כ-8,800 בני 35 עד 69.
