מחירי היהלומים צנחו, אבל היהלומן ישלם לפרודתו כ-4.6 מיליון שקל
יהלומן שנפרד מאשתו אחרי 31 שנות נישואים ביקש מבית המשפט המחוזי בתל אביב לחשב מחדש את שווי מלאי היהלומים של החברה שלו, בטענה שהמחירים בענף צנחו בעשרות אחוזים מאז הפרידה. ההרכב, בראשות השופט נפתלי שילה ולצדו השופטים סיגל יעקבי ויחזקאל אליהו, דחה את הערעור במלואו. האיש ישלם לאישה 4,401,728 שקל כתשלום איזון, ועוד 199,955 שקל על הפער בכושר ההשתכרות ביניהם. יחד מדובר בכ-4.6 מיליון שקל, עוד לפני חלוקת הבית ושתי הדירות, ובנוסף 50 אלף שקל הוצאות משפט.
בני הזוג נישאו ב-1989 ונולדו להם שתי בנות. במהלך השנים רכשו בית ושתי דירות להשקעה בתל אביב. האיש ניהל את עסקי היהלומים דרך חברה שבבעלותו, והאישה, בעלת תואר ראשון ושני במשפטים, עבדה בהנהלת החשבונות של החברה. במרץ 2020 פנתה האישה לבית המשפט לענייני משפחה, ובהמשך הגישה תביעה רכושית. הצדדים הסכימו ש-1 במרץ 2020 הוא מועד הקרע, התאריך שלפיו מחשבים את הרכוש המשותף.
20 מיליון דולר בהקלטות, 4 מיליון בדיווח למס
ב-2019 הגישו האיש והחברה הליך גילוי מרצון לרשות המסים, והצהירו שמלאי היהלומים היה שווה 4 מיליון דולר בסוף 2016. בהסכם עם הרשות הם התחייבו לשלם 5,322,052 שקל. האישה טענה שהמלאי האמיתי גדול בהרבה. לדבריה, בשיחות שהקליטה הודה בעלה שיש בידיו יהלומים בשווי של לפחות 20 מיליון דולר, ובתמצית טענותיה נכתב שהוא "שיקר למס הכנסה בהליך הגילוי מרצון". טענות על נכסים והכנסות שבן זוג מסתיר עולות לא מעט בתיקי גירושים, כמו בתיק שבו נטען שבעל מסתיר 1.4 מיליון שקל בשנה.
רואה החשבון רונן קידר, שמונה כמומחה מטעם בית המשפט, העריך את שווי החברה ביום הקרע ב-8,874,162 שקל, בלי הנדל"ן. הוא התבסס על הדוחות הכספיים של החברה עצמה ועל נתוני הגילוי מרצון. השופטת גלי רון מבית המשפט לענייני משפחה אימצה את חוות הדעת בדצמבר 2025, ושני הצדדים ערערו.
למה לא לפי המחיר של היום?
בערעור טען היהלומן שאם הבית והדירות יחולקו לפי המחיר שיתקבל במכירתם, גם היהלומים צריכים להיות מוערכים במועד המימוש, "לטוב ולרע". לדבריו, המומחה הודה שאינו מומחה ליהלומים, ובית המשפט לענייני משפחה דחה שוב ושוב את בקשותיו למנות שמאי יהלומים. הוא הפנה לדוח שהחברה הגישה ב-2023, שלטענתו משקף ירידת מחירים מהותית, ולמשבר בענף.
האישה השיבה שבעלה לשעבר הוא שמנע ממנה את חלקה. בדצמבר 2023 היא ביקשה לפרק את השיתוף במלאי, האיש התנגד, והבקשה נדחתה. "המערער החזיק את חלקה של האישה ביהלומים ומנע את העברתם לידיה ולכן הוא לא יכול לשלם את שווים כיום לפי ערכם הנוכחי", נכתב בתמצית טענותיה.
השופט שילה, שכתב את פסק הדין בהסכמת חבריו, אימץ את עמדתה. הוא הבחין בין הבית והדירות, הרשומים על שם שניהם, לבין החברה, ששייכת לאיש בלבד. אחרי המועד הקובע, כתב, "המשיך האיש לנהל בעצמו את החברה וכל רווח או השבחה שלה ככל שהיה, או כל הפסד או ירידת ערך של החברה, כולו באחריות האיש והוא זכאי לדבש וגם לעוקץ".
השופט הוסיף שהיהלומים הם מלאי עסקי רגיל, והאיש "יכול היה לממשם סמוך לאחר מועד הקרע ולהעביר את מחצית תמורתם לאישה". מכיוון שבחר להמשיך להחזיק בהם, ירידה בשווים "באחריות האיש בלבד והאישה אינה צריכה להיפגע מכך". הוא ציין גם שהטענה על ירידת הערך כלל לא הוכחה.
מי משלם את הריבית על חוב של 10 מיליון?
חוב המס, 5.3 מיליון שקל ביום הקרע, תפח לטענת האיש לכ-10 מיליון שקל, והוא דרש שהאישה תישא במחצית, כולל הקנסות והריביות. לטענתו היא הקשתה על מכירת אחת הדירות, שנועדה לפרוע את החוב. האישה השיבה שבעלה הצהיר בפני המומחה שיש בידיו יהלומים בשווי 16 מיליון שקל, ויכול היה לסגור את החוב בקלות.
- טענה שהוא מסתיר 1.4 מיליון בשנה - ותשלם 40 אלף
- איזון משאבים בגירושים: מתי ירושה ומתנה נכנסות לחלוקה בין בני הזוג
ההרכב דחה את הדרישה. כבר בנובמבר 2023 הורה בית המשפט למכור דירה ולהעביר את התמורה לרשות המסים, ואף התיר מינוי כונס נכסים. האיש לא ביקש כונס והדירה לא נמכרה. "העובדה שהאיש לא ביקש למנות כונס נכסים למכירת הדירה והעדיף שלא למכור אותה לצורך פירעון החוב, רובצת לפתחו ואין לו להלין אלא על עצמו", קבע שילה. גם המומחה אישר בחקירתו שבחברה "יש אמצעים נזילים אחרים שאפשר להמיר אותם למזומן".
שתי טענות נוספות של היהלומן נפלו. הוא טען שמשרד של החברה, שנרכש ב-2017 ב-147 אלף דולר, מומן בהלוואה מאביו ולכן אינו משותף. אלא שההעברה מהאב בוצעה 11 שנים קודם, ובשיחה מוקלטת אמר האיש עצמו: "הוא עשה לי בכאילו זה הוא נתן לי מתנה". הוא טען גם שהאישה לקחה מהכספת תכשיטים ויהלומים בשווי מאות אלפי דולרים, אבל בחקירה אישר שאינו יודע כמה תכשיטים היו בבית, ולא הגיש תלונה במשטרה.
תואר במשפטים, שכר מינימום
הערעור של האישה התקבל בנקודה אחת. המומחה חישב שהאיש הרוויח בממוצע 18,692 שקל נטו בחודש, וכושר ההשתכרות שלה הוערך בשכר מינימום, 5,114 שקל נטו. על הפער הזה הוא חישב פיצוי של 199,955 שקל, אבל בית המשפט לענייני משפחה לא התייחס לרכיב הזה בפסק דינו. האיש טען שהאישה "בנתה לעצמה קריירה אישית" ושיש לה "תארים והכשרות מקצועיות בתחומים רבים". מאותה סיבה נדחתה בערכאה הראשונה תביעתה למזונות משקמים. שאלת פערי ההכנסות בין בני זוג מגיעה לבתי המשפט שוב ושוב, גם בתיק שבו הבעל הרוויח פי ארבעה והאישה דרשה חלוקה לא שוויונית.
שילה הבחין בין השניים. מזונות משקמים, כתב, נועדו "להעמיד על הרגליים בת זוג" שאינה יכולה לפרנס את עצמה, ואילו כושר ההשתכרות הוכר בפסיקה כנכס שנצבר בנישואים. "מי שניהל את עסקי היהלומים שבזכותם הצדדים אף רכשו וילה (...) ושתי דירות יוקרה להשקעה בתל אביב, היה האיש", כתב. "האישה הייתה עזר כנגדו ואולם היא לא השתכרה כמעט בכלל בחיים המשותפים". המומחה העיד שהאישה, ילידת 1968, תתקשה לחזור לשוק העבודה: "להשתלב בגיל הזה ללא ניסיון בשוק העבודה זה משימה לא קלה".
העירבון שהפקיד היהלומן בערעור יועבר לאישה על חשבון ההוצאות. היהלומים עצמם, לפי פסק הדין, עדיין לא נמכרו.
