בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע פרסם באחרונה פסק דין שחתם פרק ארוך וסבוך בחייהם של בני זוג לשעבר. מאחורי ההכרעות המשפטיות הסתתר סיפור חיים יומיומי של זוגיות שנמשכה יותר מעשור, ילדים עם צרכים מיוחדים, הקרבה מקצועית מצד אחד וקריירה ניהולית מצליחה מצד שני. בעוד שהבעל התקדם לתפקידי מפתח בעבודתו והכנסתו גדלה והלכה, האשה בחרה להישאר בבית ולטפל בילדים - בחירה שהובילה בסופו של דבר גם לקרב משפטי על חלוקת הנכסים.

השניים נישאו ב-2008. היא היתה אז גרושה ואם לבן מתבגר, והוא רווק שעבד כמהנדס בתפקיד ניהולי. במהלך חיי הנישואים נולדו להם שני ילדים משותפים, שניהם אובחנו על הרצף האוטיסטי. לפי עדות האם, היא הקדישה את חייה לטיפול בילדים, למדה את תחום האוטיזם לעומקו, ליוותה את הילדים בטיפולים ובמסגרות החינוך, ואף ויתרה לחלוטין על קריירה עצמאית. לדבריה, חלוקת התפקידים היתה מוסכמת: "אני אטפל בילדים, והוא יתקדם בעבודה".

מנגד, האב טען כי לא מנע ממנה לצאת לעבודה, וכי "עצם הבחירה שלה להישאר בבית אינה ויתור שמזכה אותה בזכויות יתר". עוד הוא הדגיש כי גם הוא היה מעורב בגידול הילדים במידת האפשר, ולטענתו פעמים רבות יצא מוקדם מהעבודה כדי לקחת אותם לחוגים.

"נוצר פער ממשי וברור בין הצדדים"

האשה דרשה מבית המשפט לקבוע איזון רכוש בלתי שוויוני, באופן ש-75% מהנכסים המשותפים יחולקו לה ורק 25% יועברו לבעל. לטענתה, מדובר ב"נסיבות מיוחדות" לפי סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון, שכן היא הקריבה את כל עתידה המקצועי למען הילדים והבית, בעוד שהבעל התקדם ונהפך לסמנכ"ל בחברה ציבורית. כשהבינה שדרישתה עלולה להידחות, היא העלתה טענה חלופית: לחייב את הבעל בפיצוי בשל "פערי כושר השתכרות" ובשל "נכסי קריירה" שנצברו אצלו במהלך הנישואים. לטענתה, "במהלך הנישואין נוצר פער ממשי וברור בין הצדדים מבחינת יכולת צבירת זכויות סוציאליות", והיא עצמה איבדה את היכולת להשתכר ולחסוך לפנסיה.

• העליון קבע: המתנה של האבא לבת - תתחלק עם הגרוש
• האם משמורת כמעט שווה מצדיקה הפחתת מזונות?
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

הבעל טען שהאשה לא הוכיחה שוויתרה על קריירה קיימת או פוטנציאל ממשי, והוסיף כי היא יכלה לעבוד גם כשהילדים שהו במסגרות חינוך. בעדותו טען שהעדפתה להישאר בבית נבעה, "מעצלנות וחוסר רצון אישי", ולא מהכרח או הסכמה זוגית מחייבת. הוא הוסיף כי עבד לפרנסת המשפחה תוך כדי שהוא נושא בנטל הכלכלי כמעט לבדו, וכי חלק מהתקופות שבהן הציגה האשה תלושי שכר היו "פיקטיביות", כך לדבריו, בידיעתה ובידיעתו.

השופט אריאל ממן בחן את טענות הצדדים וקבע כי אין מקום לאיזון בלתי שוויוני. בפסק הדין שפורסם נכתב כי, "עצם המציאות שבה קיים בן זוג אחד שעובד ובן הזוג הביתי אינו עובד, אינה מצדיקה כשלעצמה חלוקה בלתי שוויונית של הזכויות שצבר בן הזוג העובד". עוד נקבע כי "העובדה כי בן הזוג האחר לא עבד במהלך החיים המשותפים, מהווה הסכמה מכללא לחלוקה שווה של ההון המשפחתי עם פקיעת הנישואין, אך לא מהווה אינדיקציה לכך שמאן דהוא מנע ממנו לצאת לעבוד". או במלים אחרות, עצם קיומו של פער השתכרות - גם אם הוא עמוק - אינו מצדיק חריגה מכלל המחצית־מחצית.

בית המשפט לא התעלם לחלוטין מהפער הכלכלי

אף שבית המשפט דחה את הדרישה לחלוקה של 25%-75%, הוא לא התעלם מהפער הכלכלי המשמעותי. על פי חוות דעת אקטוארית, שכרו של הבעל הגיע לכ-25 אלף שקל נטו לחודש, בעוד ששכרה של האשה הוערך בכ-5,300 שקל - פער של פי ארבעה.

• הפקח ניצח את העירייה: בית הדין הורה להשיבו לתפקידו
• ציטט את ChatGPT כהוכחה רפואית - מה פסק השופט?
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• ציטט את ChatGPT כהוכחה רפואית - מה פסק השופט?

האקטואר העריך את "נכסי הקריירה" של הבעל בכ-438 אלף שקל, אך סבר שהשיעור המשותף הוא אפס, משום שהשכלתו וניסיונו נרכשו לפני הנישואים. השופט דחה את הקביעה זו, וכתב בהכרעתו כי, "כדי להשיא שכר ולצבור נכסי קריירה יש צורך להשקיע זמן ויכולת לאורך שנים, לרבות במהלך החיים המשותפים, ואין די רק בהשקעה לימודית או בתפקיד בעבר".

בסופו של דבר קבע בית המשפט כי אף שלא ניתן לחייב את הבעל במחצית שווי הקריירה, יש מקום לחייבו בתשלום כולל של 190 אלף שקל. זאת, לדבריו של השופט, "על דרך האומדנא, בגין שני רכיבים אלה".

מעבר לשאלת חלוקת הנכסים, עלתה גם דרישת האשה להוון את הזכויות הסוציאליות של הבעל באופן מיידי. היא ביקשה לקבל כעת את חלקה בפנסיה כדי לרכוש את חלקו בדירה. בית המשפט דחה את הדרישה בנימוק ש"היוון הזכויות באופן מיידי יהווה פגיעה לא מוצדקת ובלתי מידתית בנתבע ובזכויותיו הקנייניות". בנוגע לרכב שנרכש במהלך הנישואים, ניסתה האשה לטעון כי מדובר בנכס ששייך לה בלבד, משום שנרשם על שמה ומומן, לטענתה, מכספי פיצויים אישיים. בית המשפט קבע אחרת: "מדובר בנכס בר איזון, שנרכש במהלך החיים המשותפים, מכספים משותפים", וחייב אותה להעביר לבעל מחצית משווי הרכב.

בסיכומו של דבר, השופט ממן הדגיש כי מטרת ההליך היא חלוקה הוגנת אך לא הענקת יתרון חד־צדדי. "קביעה לפיה בן הזוג שעבד יפסיד גם את חלקו שלו - מהווה קביעה בלתי מידתית ובלתי סבירה", הוא כתב בהכרעת הדין. לדבריו, רק במקרים חריגים ביותר יורה בית המשפט על חלוקה לא שוויונית, והנסיבות במקרה זה אינן מצדיקות זאת. עם זאת, לאור פערי ההכנסה הברורים והעובדה שהאשה נשאה בנטל עיקרי בגידול הילדים, נקבע כי יש לחייב את הבעל בתשלום של 190 אלף שקל. בכך ניסה בית המשפט לשלב בין הכללים המשפטיים הנוקשים לבין שיקולי צדק מהותיים.

עו"ד דניאל פרידנברג ממשרד הופמן & פרידנברג, המתמחה בענייני ירושה ומשפחה, מסביר כי, "בעוד שחוק יחסי ממון העניק לבית המשפט לענייני משפחה סמכות ושיקול דעת רחב מאוד לבצע חלוקת לא שוויונית של הרכוש לעת הגירושים, פסק הדין ממחיש כיצד בתי המשפט נזהרים מאוד מהפעלתה של סמכות זו השמורה למקרים שהוגדרו בפסיקה כמקרים חריגים ונסיבות מיוחדות. לכשעצמו, פער הכנסות משמעותי בין בני זוג שאחד מהם עבד והשני טיפח את התא המשפחתי, אינו מהווה טעם מספיק לאיזון לא שוויוני כשמצבת הרכוש גלויה ואין שום סיבה המניחה את הדעת מדוע בן הזוג הביתי נמנע באופן מוחלט מלעבוד ולצבור זכויות ורכוש. במקרים שכאלה, ההון המשפחתי שנצבר בחיים המשותפים מחולק בצורה שוויונית ודי בכך כדי להוציא את הצדדים לדרכם החדשה. עם זאת, מאחר ושכרו של הבעל הוא פי ארבעה משכרה של האשה, בית המשפט קבע כי האשה תפוצה בסכום של 190 אלף שקל, בניגוד לעמדת המומחה שסבר שאין לפצות את האשה משום שהבעל רכש את השכלתו עוד לפני הנישואים. בית המשפט קבע כי לשם הגדלת השכר וצבירת נכסי קריירה יש צורך להשקיע זמן ויכולת לאורך שנים - השקעה שנעשתה בתמיכתה של האשה, שהשקיעה בתא המשפחתי ואיפשרה לבעלה להתקדם". עוד לדברי עו"ד פרידנברג, "פסק הדין נושא עמו בשורה: חלוקה לא שוויונית שמורה למצבים קיצוניים בולטים, ולא תבוצע באופן אוטומטי רק בשל פערי השתכרות מוכחים שבהם יעדיף בית המשפט לשום את השווי הכספי של הפער ולקבוע בגינו תשלום מתאים. בה בעת יש לציין כי פסק הדין מעלה סוגיה מעניינת - האם פער הכנסות מוכח של פי ארבעה לא נחשב נסיבות חריגות - שאלה שאולי תובא בקרוב לפתחו של בית המשפט המחוזי".

למה בעצם האשה ביקשה 75% מהרכוש ולא רק מחצית?

האשה טענה שהיא הקריבה את הקריירה שלה לגמרי, נשארה בבית וטיפלה בילדים - שניהם עם צרכים מיוחדים - בזמן שהבעל התקדם בעבודה והרוויח משכורות גבוהות מאוד. מבחינתה, זה מצב שמצדיק חלוקה לא שוויונית לטובתה.

ומה בית המשפט חשב על זה?

בית המשפט לא קיבל את הטענה הזו. השופט הסביר שזו לא סיבה מספקת לסטות מהכלל של חלוקה חצי־חצי, כי לא הוכח שהבעל מנע ממנה לעבוד. כלומר היא יכלה לצאת לעבוד אבל בחרה שלא, ולכן לא מדובר ב"נסיבות מיוחדות" שמצדיקות חריגה מהכלל.

כי אף שדחו את הטענה לאיזון לא שוויוני, אי אפשר היה להתעלם מהפער העצום בהכנסות: הוא הרוויח בערך פי ארבעה ממנה. לכן השופט בחר בפתרון ביניים - פיצוי חד־פעמי שייתן מענה לפער הזה.

מה זה בכלל נכסי קריירה?

זה מונח משפטי שמדבר על היתרון הכלכלי שמישהו צובר בזכות השכלה, ניסיון, מוניטין או קידום מקצועי במהלך הנישואים. כך למשל, אם בן זוג נהפך למנהל בכיר בזמן שהשני דאג לילדים בבית, אפשר לטעון שהקריירה הזו היא "נכס" משותף.

והמומחה לא הסכים עם זה?

נכון. האקטואר שקבע את הערכים אמר שהבעל השיג את ההשכלה והניסיון עוד לפני הנישואים, ולכן הוא קבע שהחלק המשותף הוא אפס. אבל השופט דחה את זה והסביר שגם אחרי החתונה הבעל התקדם מאוד בזכות הזמן שהתפנה לו, בין היתר כי אשתו טיפלה בילדים.

למה לא חישבו לה בדיוק מחצית מהקריירה שלו?

כי קשה להפריד לגמרי מה נובע מהכישרון האישי שלו ומה נוצר בזכות הנישואים. לכן השופט לא קיבל את החישוב המלא של המומחה, אלא קבע סכום מעוגל - 190 אלף שקל - "על דרך האומדנא".

ומה עם הפנסיה של הבעל? האשה לא קיבלה חלק ממנה?

היא רצתה לקבל את החלק שלה כבר עכשיו, כדי שתוכל לרכוש את חלקו בדירה. אבל בית המשפט דחה את זה וקבע שהיא תקבל את חלקה רק כשהפנסיה תבשיל בפועל, כמו שקורה בדרך כלל.

ומה עם הרכב שנרשם רק על שמה?

גם כאן בית המשפט לא קיבל את טענתה. אף שהרכב נרשם על שמה, הוא נקנה מכספים משותפים ולכן נחשב רכוש משותף. נקבע שהיא צריכה להעביר לו מחצית מהשווי שלו לפי מחירון לוי יצחק במועד הקרע.

במקרה אחר, בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב התנהלה במשך שנים אחת מהסאגות המשפטיות המורכבות והחריפות ביותר שהתגלו בישראל - עימות גירושים שבו עומדים על הכף עשרות מיליוני דולרים, יוקרה בינלאומית, ומומחיות יוצאת דופן בהסתרת הון. פסק הדין במקרה הזה ניתן ביולי, על ידי סגן הנשיאה השופט יהורם שקד. מדובר בזוג מהאלפיון העליון: היא, בוגרת אוניברסיטת הרווארד, שהתמסרה לגידול הילדים ולחיי המשפחה; והוא, "עילוי פיננסי" כהגדרת השופט, שפעל בתפקידי מפתח בעולם ההשקעות והפיננסים הבינלאומי, ובעל מומחיות ייחודית בתכנוני מס מורכבים, נאמנויות ומקלטי מס. לפי גרסת האשה, שהתקבלה ברובה המכריע על ידי בית המשפט, האיש ניהל את עשרות מיליוני הדולרים של המשפחה במבנים תאגידיים שנועדו להסתיר את הבעלות האמיתית, תוך שליטה מוחלטת וניכור כלכלי גובר והולך כלפיה. פסק הדין שפורסם חושף כיצד נבנתה התוכנית הסבוכה - נאמנויות זרות באיים הקריביים, חברות מדף באירופה, חשבונות בנק בשווייץ ובגרנזי, ומסמכים רבים עליהם חתומים בני הזוג, לא פעם תוך טענות מצד האשה כי כלל לא הבינה את משמעותם. כך למשל, הבית שבו התגוררה המשפחה - וילה ענקית בת 1,600 מ"ר ביישוב יוקרתי, עם בריכה, מגרש טניס, סאונה וחדר כושר - נרשם על שם חברה זרה בשם Alabama, שמוחזקת על ידי נאמנות אחרת, Alaska, אשר מוקמה אף היא באי מקלט מס.