מאחורי דלתות סגורות בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, התנהלה במשך שנים אחת מהסאגות המשפטיות המורכבות והחריפות ביותר שהתגלו בישראל - עימות גירושים שבו עומדים על הכף עשרות מיליוני דולרים, יוקרה בינלאומית, ומומחיות יוצאת דופן בהסתרת הון. פסק הדין שניתן לאחרונה, מאת סגן הנשיאה השופט יהורם שקד, אינו רק הכרעה רכושית, אלא הוא כתב אישום מוסרי נגד מי שלדבר השופט, "שם לעצמו למטרה עליונה [...] לא לשלם לאשה ולו שקל בודד מתוך ההון העצום שצברו".

מדובר בזוג מהאלפיון העליון: היא, בוגרת אוניברסיטת הרווארד, שהתמסרה לגידול הילדים ולחיי המשפחה; והוא, "עילוי פיננסי" כהגדרת השופט, שפעל בתפקידי מפתח בעולם ההשקעות והפיננסים הבינלאומי, ובעל מומחיות ייחודית בתכנוני מס מורכבים, נאמנויות ומקלטי מס. לפי גרסת האשה, שהתקבלה ברובה המכריע על ידי בית המשפט, האיש ניהל את עשרות מיליוני הדולרים של המשפחה במבנים תאגידיים שנועדו להסתיר את הבעלות האמיתית, תוך שליטה מוחלטת וניכור כלכלי גובר והולך כלפיה.

פסק הדין שפורסם חושף כיצד נבנתה התוכנית הסבוכה - נאמנויות זרות באיים הקריביים, חברות מדף באירופה, חשבונות בנק בשווייץ ובגרנזי, ומסמכים רבים עליהם חתומים בני הזוג, לא פעם תוך טענות מצד האשה כי כלל לא הבינה את משמעותם. כך למשל, הבית שבו התגוררה המשפחה - וילה ענקית בת 1,600 מ"ר ביישוב יוקרתי, עם בריכה, מגרש טניס, סאונה וחדר כושר - נרשם על שם חברה זרה בשם Alabama, שמוחזקת על ידי נאמנות אחרת, Alaska, אשר מוקמה אף היא באי מקלט מס.

ההסבר של האיש לרישום: תכנון מס חוקי, ומטרות הגנתיות כלליות. ההסבר של האשה: ניסיון ממוקד ומתוחכם להסתיר רכוש משפחתי, במיוחד לאור העבר הפלילי של האיש בארה״ב. בית המשפט לא נותר אדיש. "כפי שאראה להלן", כתב השופט שקד כבר בפתח פסק הדין, "מומחיותו של האיש היא ליטול כסף ולהניחו במקלטי מס ובנאמנויות כאלה ואחרות כך שבבוא היום לחשיפתו, יוכל האיש לגלגל עיניים ולומר כי הכסף אינו בידו".

• נדחו טענות אשה לקבלת 800 אלף שקל ממכירת דירה משותפת
• בזמן שפדתה פנסיה לצמצום המשכנתה, הוא היה עם אחרת
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

עדות שקר, סירוב לשתף פעולה וניהול לקוי של ההליך

השופט לא חסך במלים, וכתב בפסק הדין שפורסם כי, "מדובר באדם מתוחכם ביותר, מבריק ממש ובעל יכולות יוצאות דופן - ואולם גם הנתבע על שלל כישרונותיו אלה, כשל מלהוכיח את טענותיו ועוד יותר כשל מלהתעמת עם העובדות שהוטחו בפניו". במהלך עדותו, התברר כי האיש שיקר בנוגע לשאלות מהותיות, ובפרט נשאל האם הרוויח באופן אישי 60 מיליון דולר כתוצאה ממקלט מס בשם BLIPS ב-2000. בתחילה הכחיש: "לא נכון". רק לאחר שהוצגו בפניו תמלולים מחקירתו בארה"ב, שבהם הודה, "Around $60 million in income I was sheltering", נאלץ להודות בטעותו. "עדותו היא עדות בדים של ממש, רצופה שקרים וניסיונות להסתיר האמת", פסק השופט. את אמינותו של האיש הגדיר כך: "מידת האמון שנתתי באיש במסגרת ההליך שבפני היא אפסית אם לא אפס מוחלט".

האשה, נטולת תעסוקה במשך שני עשורים, טענה כי חייה עם האיש היו "כלוב של זהב": תלות מוחלטת בו, גישה אפסית לנכסים, שפה זרה, העדר מערכת תמיכה בארץ. לדבריה, היא מעולם לא הייתה שותפה לניהול הכלכלי של המשפחה ולא ידעה דבר על היקף הרכוש. חדר העבודה של האיש, כך טענה, היה סגור בטביעת אצבע, מצולם ומוגן, והגישה אליו נאסרה עליה. האיש, מצדו, טען כי האשה היא זו שהחזיקה ברכוש המשפחתי שנותר, וכי הוא נותר חסר כל, מתפרנס בקושי מייעוץ פיננסי מזדמן. אלא שלפי בית המשפט, גרסתו "חסרת תום לב באופן משווע". בין השאר, קבע השופט כי האיש לא הוכיח את קריסת ההון המשפחתי כתוצאה מההליך הפלילי בארה"ב, וכי התנהלותו מול חברת הנאמנויות זרה - באמצעות דרישות, איומים ופיטורים של נאמנים - מצביעה על שליטה מוחלטת במבני הנאמנויות. גם עדות הדירקטורית בחברת Alabama, שניסתה לטעון לעצמאות החברה, לא הצליחה לשכנע את בית המשפט.

האשה הצליחה להציג, באמצעות מסמכים פנימיים והתכתבויות רבות, כיצד האיש השתמש ב"כתבי משאלות" כדי לנווט את הנהלות הנאמנויות לפי רצונו, כיצד נאמנים היו מחויבים לדווח לו בלבד, וכיצד כתובת הדוא"ל שלו הייתה משמשת במקרים רבים כצינור תקשורת בלעדי עם גורמים מקצועיים. "האיש הוא זה שהקים את הנאמנויות, מינה את הנאמנים, פיקח עליהם, הדיר את האשה כאשר רצה, ואישר תשלומים לפי ראות עיניו בלבד", כתב השופט שקד. "הוא גם הכספת וגם המפתח".

• תושב אילת חשוד בהעלמת הכנסות של מיליון שקל
• האם השכנים יכולים לבלום הריסה של אחד מחלקי הבניין?
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• הירושה נהפכה למכרז מחייב: 3 אחים ייאלצו למכור בית

בין השאר, הציגה האשה ראיה לכך שהאיש עצמו תיאר את המבנה התאגידי כולו ככזה שאין לו כל תועלת מס, אלא משמש אך ורק להגנה על הנכס במקרה של גירושים. גם הדיווחים למס ההכנסה בארה"ב – בהם האיש ציין כי הוא המחזיק היחיד בחשבונות מסוימים של Alabama – סתרו את טענותיו בבית המשפט בישראל.

הכרעת הדין: מחצית מההון, בלי טריקים

לבסוף, קבע בית המשפט כי הרכוש המשפחתי כולל את בית המגורים וכל יתר הנכסים שבשליטת האיש, גם אם רשומים על שם נאמנויות או חברות זרות. האיש חויב לשתף את האשה במחצית ההון שהוערך ב-100 מיליון דולר, כלומר כ-50 מיליון דולר. היקף זה כולל, על פי ההערכה, גם את הזכויות בבית המגורים וכן חלק ממבני הנאמנויות. ההכרעה הזו מבוססת על עיקרון ברור שבית המשפט הדגיש פעם אחר פעם כי, "השכל הישר והניסיון החיים מובילים למחוז אחד שאין בלתו: חלוקת מלוא ההון המשפחתי בין הצדדים, בלי טריקים ובלי שטיקים". נקבע כי האשה תקבל כ-50 מיליון דולר. סכום זה כולל כ-37 מיליון דולר עבור כמחצית מהכספים שנצברו בנאמנויות וכ-12 מיליון דולר עבור כמחצית הזכויות על הבית המשפחתי, ששוויו הוערך בכ-25 מיליון דולר

השופט אף קבע במפורש כי, "לא ניתן בשום פנים ואופן להחיל את דיני מקום הקמת הנאמנויות על התביעה שבפני", ודחה את טענת האיש לפיה הרכוש מוחזק בידי גופים עצמאיים שאין לו שליטה עליהם. על דרך הדימוי, תהה השופט האם ייתכן שאדם ישקיע את כל הונו בנאמנות שלא יוכל לגשת אליה בעתיד, ואישרר את מסקנתו כי מדובר בטענות מופרכות. "זהו אחד המקרים המקוממים ביותר בהם פגשתי בכל שנותיי על כס השיפוט", סיכם השופט יהורם שקד. "אין המדובר במקרה בו אדם מחזיק 100 ומוכן לצרכי פשרה לוותר על 40 או אפילו על 35, אלא [...] האיש סבור ומאמין כי באמצעות הגנתו [...] השורה התחתונה תהא כי לאשה לא מגיע דבר". 

מה בעצם הופך את פסק הדין הזה לחריג כל כך לעומת סכסוכי גירושים אחרים?

 החריגות טמונה גם בהיקף ההון (כ-100 מיליון דולר), גם בתחכום הפיננסי יוצא הדופן שבו נעשה שימוש כדי להסתיר רכוש, וגם בהתנהלות האיש במהלך ההליך, שכוללת עדויות שקר, התחמקויות קיצוניות, שליטה מוחלטת במבני נאמנויות זרות, ומאמץ מודע להותיר את האשה חסרת כל. השופט עצמו הגדיר את המקרה "מהמקוממים ביותר בהם פגשתי בכל שנותיי על כס השיפוט".

האם בית המשפט קבע באופן רשמי שהאיש שיקר במהלך ההליך?

כן, ובהחלטיות. בפסק הדין נכתב כי עדותו של האיש היא "עדות בדים של ממש, רצופה שקרים וניסיונות להסתיר האמת", והשופט מצטט פסיקה קודמת של בית המשפט העליון שלפיה עדות שקר בליבת המחלוקת מצדיקה לבדה דחיית טענותיו של בעל הדין.

למה האיש ניסה להחיל דינים זרים, ובפרט את דיני האי גרנזי, על הנכסים?

האיש ביקש להחיל את דיני גרנזי (מקום רישום הנאמנות) כדי לטעון שחוקי המדינה שם שוללים מהאשה כל זכות בנכסי הנאמנות. בית המשפט דחה טענה זו בחריפות, וקבע כי אין להחיל דינים של מדינות חוץ על סכסוך ממוני בין בני זוג, בייחוד כשמדובר באותם נכסים שהושגו בחיי הנישואים וחולקו בין הצדדים בפועל.

מה היה תפקידה של Alabama בפועל?

החברה היתה שלד משפטי בלבד, חברת קש, שנרשמה באיי הבתולה הבריטיים, והוחזקה על ידי נאמנות בשם Alaska. בפועל, אלבמה שימשה לרישום בית המגורים של הצדדים, אך ללא כל פעילות עסקית ממשית. מהעדויות עלה כי לא נגבה שכר דירה ממשי מהמשפחה, ואף לא נוהל כל חשבון בנק עצמאי על שמה. היא נועדה, לפי בית המשפט, להסוות בעלות ישירה של האיש בנכס.

האם האשה היתה מודעת לקיומן של הנאמנויות והחברות?

כן, אך לא למהות האמיתית שלהן. האיש טען שהאשה היתה מעורבת וחתמה על מסמכים. בית המשפט קיבל את עמדת האשה שלפיה חתימותיה היו טכניות בלבד, בלי הבנה של משמעותן, ושהאיש שלט בכל המידע וההחלטות הכלכליות. נקבע שהאשה שימשה לכל היותר חותמת גומי למה שהוצג לה.

האם פסק הדין מתייחס להשלכות פליליות של המעשים?

לא ישירות, אך השופט מזכיר את ההרשעה הפלילית הקודמת של האיש בארה"ב בעבירות מס, ומדגיש שזו רקע רלוונטי להבנת התנהלותו גם כלפי האשה. לא הועלו טענות פליליות חדשות, אך הרקע הזה היווה משקל מכריע בקביעותיו העובדתיות של בית המשפט.

מה המשמעות של פסיקת "תשלום חד פעמי או חלוקה לא שווה"?

מעבר לחלוקת הרכוש בשווה, האשה טענה - ובית המשפט קיבל זאת במידה מסוימת - כי בשל פערי ההשתכרות העצומים ביניהם והעובדה שהיא נעקרה ממעגל העבודה לטובת ניהול הבית, יש לפצות אותה בתשלום נוסף או בחלוקה לא שוויונית לטובתה, כדי לאזן את הפער הכלכלי שנוצר.

האם יש ראיות לכך שהאיש תכנן מראש להבריח את ההון במקרה של גירושים?

כן. בין היתר הוצג מייל שבו האיש כותב לחברת ניהול נאמנויות כי אין כל תועלת מס במבנה של Alabama ו-Alaska, אך הוא מועיל "מבחינת הגנה על נכסים במקרה של גירושים". כלומר התכנון להסתרת הרכוש מפני האשה לא היה תוצאה של הסכסוך, אלא נבנה מראש.

מה חלקו של בית המשפט העליון בפרשה הזו?

לבית המשפט העליון הוגשו כמה בקשות רשות ערעור לאורך הדרך, ובחלק מהמקרים דחה את ערעורי האיש, בייחוד בנוגע להכנסת ראיות שלטענתו הושגו תוך פגיעה בפרטיותו. העליון קבע כי בית המשפט למשפחה פעל כראוי ונתן משקל ראוי לראיות, גם אם הן הושגו בנסיבות מורכבות.

שאלה: האם ניתן היה להגיע להסדר מחוץ לבית המשפט?

תשובה: השופט ניסה שוב ושוב להוביל את הצדדים לגישור, לרבות באמצעות גורמים חיצוניים. אולם האיש, לפי התרשמות בית המשפט, היה נחוש שלא להגיע להסכמה. "כל ניסיונותיי להביא הצדדים לכדי הבנות שתייתרנה מתן פסק הדין לא עלו יפה", נכתב בפסק הדין.

במקרה אחר, פסק הדין, שניתן באחרונה בהרכב השופטים וילנר, דוד מינץ וגילה כנפי שטייניץ, קובע כי כשבן זוג שותף פעיל ומשמעותי בהשבחת נכס שהוענק במתנה לבן זוגו, יש לראות בנכס כולו, לרבות מרכיביו המקוריים, ככזה הנתון לשיתוף. בכך, נשברה אחת מן ההבחנות הדקות אך הדרמטיות שהתקיימו עד כה בדיני המשפחה: ההבחנה בין המתנה עצמה לבין הפירות שנולדו ממנה. הסיפור נוגע לבני זוג שנישאו ב-1996 וחיו יחד כ-23 שנה. שבועות ספורים לפני נישואיהם, קיבלה האישה מתנה מאביה - שתי חלקות קרקע חקלאיות בנס ציונה. לימים, אחת מהן שינתה את ייעודה למגורים, וב-2002 נחתם הסכם קומבינציה עם קבלן, שהפך את חלק מהקרקע למיזם נדל"ני - שבע דירות שייבנו על המגרש. עם הזמן נמכרו שתיים, וחמש נותרו בבעלותה. הכספים מדמי השכירות של הדירות עברו לחשבון משותף. הבעל היה מעורב כמעט לחלוטין בניהול ההליך: שינוי ייעוד, עבודה מול הקבלן, חתימה על מסמכים, קבלת הדירות, תשלום מסים וניהול ההשכרה. האישה, על פי עדותה, לא הייתה מעורבת בענייני הדירות כלל.