בית משפט (X)
בית משפט (X)

כשחברת הביטוח לא מצאה את המבוטחת - האם היא יכולה להתנער מתשלום?

מבוטחת עשתה תאונה, אך נעלמה; בעל הרכב הניזוק תבע את הנזק, וחברת הביטוח אמרה - "המבוטחת נעלמה. לא ניתן לאתרה, ואין לנו מידע על המקרה". מה קבע בית המשפט?

עוזי גרסטמן | (1)
נושאים בכתבה בית משפט ביטוח

פסק דין חדש של בית משפט השלום מטיל אור חדש על שאלה חשובה - מה קורה כאשר חברת ביטוח לא מצליחה לאתר את המבוטח והנהג שגרם לתאונה? האם די בכך כדי להסיר את הכיסוי הביטוחי ולהותיר את הנפגע ללא פיצוי? התשובה, כפי שעולה מפסק הדין, היא חד משמעית: לא.

תאונה בכביש, נהג שנעלם, ומבטחת שמסרבת לשלם

העובדות של המקרה הן כמעט קלאסיות בעולם תאונות הדרכים. נהג של התובעת נסע לביתו בנתיב השמאלי, כאשר לפתע התרחש אירוע דרמטי. כפי שתיאר הנהג בעדותו: "כאשר הוא היה כ-100 מטרים מצומת הוא הבחין באופנוע שהתעופף באוויר ופגע ברכבו."

הנהג פעל במהירות: הוא צילם את האופנוע וקיבל את מספר הרישוי, אך נהגת האופנוע עצמו פונתה באמבולנס ולא ניתן היה לגבות ממנו פרטים. המצב הפך למורכב יותר כאשר התברר כי המנהל של נהגת האופנוע הגיע לזירה ומסר מספר טלפון, אך כאשר ניסו ליצור עימו קשר, הוא לא השיב לפניות.

כאן מתחילה הסאגה המשפטית: כתב התביעה לא נמסר לידיה של בעלת האופנוע משום שזו לא אותרה במען, והבירור התקיים מול חברת הביטוח בלבד.

הטענה המשפטית: 'בלי שיתוף פעולה - אין כיסוי'

בא כוחה של חברת הביטוח העלה טענה משפטית: בהיעדר יכולת לאתר את הנהגת ובהיעדר יכולת להבין אם עמדה בתנאי הפוליסה, יש להסיר את הכיסוי הביטוחי. המבטחת הסבירה כי חרף פניות חוזרות ונשנות, היא לא קיבלה שיתוף פעולה מצד בעלת האופנוע, ולכן נפגעה יכולתה לברר את נסיבות התאונה.

משרדי עורכי הדין שזוכים להרבה חשיפה ומי המאכזבים
אתר ביזפורטל וחברת הדאטה והמחקר Makam, משיקים מדד שמדרג את החשיפה של משרדי עורכי הדין בתקשורת המקומית - הנה עורכי הדין המדוברים ביותר; וגם מי המשרדים הגדולים ביותר?

מנגד, התובעת טענה כי התנאים להסרת כיסוי ביטוחי הם נוקשים ביותר, והרציונל הוא הגנה על הציבור. היא הדגישה שהמבטחת לא הוכיחה מה נעשה על מנת לאתר את המבוטחת.

השופט פתח את הדיון המשפטי בהגדרה הבסיסית של חוזה ביטוח, כפי שהיא מופיעה בחוק חוזה הביטוח: "חוזה ביטוח הוא חוזה בין מבטח לבין מבוטח המחייב את המבטח, תמורת דמי ביטוח, לשלם, בקרות מקרה הביטוח, תגמולי ביטוח למוטב."

קיראו עוד ב"משפט"

אך מעבר להגדרה הבסיסית, השופט הביא ציטוט חשוב מפסיקת בית המשפט העליון שמבהיר את תכלית החוק: "חוק חוזה הביטוח, כשמו כן הוא - מסדיר את דיני החוזים בתחום הביטוח. כמו בכל חוזה, ובהתאם לעקרונות היסוד של דיני החוזים, במוקד חוזה הביטוח עומד הסיכון שהוסכם בין הצדדים." אך מה קורה כאשר המבוטחת לא עומד בחובות הדיווח? כאן נכנס לתמונה סעיף 24 לחוק חוזה הביטוח, המאפשר למבטח להיפטר מתשלום תגמולי ביטוח במקרים מסוימים.

הפסיקה: גם ללא הודעה מסודרת, הנפגע עשוי להיות מוגן

השופט הביא פסיקה חשובה שקובעת עיקרון מרכזי: גם כאשר המבוטחת לא מסרה הודעה כנדרש, הנפגע עדיין עשוי להיות זכאי לפיצוי. הסיבה?

"במקרים רבים נפסק על ידי בתי המשפט, כי על אף שהמבוטח לא מסר הודעה כנדרש בסעיף 22, עומדת לזכות הצד השלישי הוראת סעיף 24(א)(2), משום שלא עלה בידי המבטחת להוכיח שהיה במחדל של המזיק-המבוטח כדי להכביד או למנוע את הבירור."

במילים אחרות: גם אם המבוטח לא שיתף פעולה, המבטחת חייבת להוכיח שמחדל זה בפועל פגע ביכולתה לברר את העניין. לא מספיק לטעון 'לא הצלחנו לאתר' - צריך להוכיח מה נעשה בפועל.

השופט הפנה למקרה דומה שבו ידועה הייתה זהות הרכב הפוגע אך לא זהות הנהג. גם שם נקבע כי הנפגע זכאי לפיצוי. חשוב מכך, בית המשפט קבע עיקרון יסוד: "מצב בו לנהג הרכב אין רישיון הוא חריג לכלל באשר לכיסוי הביטוחי. מסיבה זו, נטל השכנוע במקרה זה מוטל על המבטחת."

הפסיקה מדגישה שהנטל להוכיח שיש לפטור מאחריות ביטוחית הוא נטל כבד המוטל על כתפיה של המבטחת. זהו לא נטל קל, והמבטחת חייבת להראות מאמצים ממשיים.

אחד העקרונות המרכזיים שהשופט הדגיש הוא שהנפגע (הצד השלישי) יכול לתקן את מחדלי המבוטח: "אם הצד השלישי, הניזוק, פנה למבטח ותיקן את מחדלו של המבוטח - בדיווח או במסירת המידע הנכון, לא תעמוד למבטח טענת הגנה."

השופט הוסיף והסביר שהתוצאה הזו מתיישבת עם הרציונל הבסיסי של ביטוח - ההקצאה וההתמודדות עם מצבי סיכון. המטרה היא לא להעניש את הנפגע על מחדליו של המבוטח.

בסופו של יום, השופט קבע כי התובעת הוכיחה את תביעתה במלואה. אך חשוב מכך, הוא קבע שהמבטחת לא עמדה בנטל הנדרש: "לא שוכנעתי שמתקיים התנאי הקבוע בסעיף 24(א) לחוק חוזה ביטוח. כך מכיוון שנתבעת 2 לא הרימה את הנטל הנדרש להוכיח שעשתה את המוטל עליה על מנת לאתר את המבוטחת ואת הנהג הפוגע."

השופט הדגיש שלא הוצגה כל ראייה שממנה ניתן להיווכח כי נעשה בירור כלשהו או שהושקעו מאמצים על מנת לברר את קרות האירוע ואת זהות הנהג.

התוצאה: הטענה להסרת כיסוי ביטוחי נדחתה, והתובענה התקבלה במלואה. חברת הביטוח חויבה לשלם לתובעת 22,677 שקלים לעילת התביעה, בנוסף לאגרת בית המשפט ושכר טרחת עורך הדין.

כל הכותרות 24/7   הטלגרם שלנו - תכנים יחודיים

תגובות לכתבה(1):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 1.
    אנונימי 24/10/2025 10:30
    הגב לתגובה זו
    צריך רפורמה בכנסת כדי שחברי הכנסת יעבדו למען האזרחים ולא למען בעלי הון
מלון מלכת שבא באילת צילום: Dr. Avishai Teicherמלון מלכת שבא באילת צילום: Dr. Avishai Teicher

העליון דחה את תביעת בעלי היחידות במלון מלכת שבא אילת

המאבק בין בעלי יחידות הנופש לבין הנהלת מלכת שבא מגיע שוב לבית המשפט, והעליון קובע: החוזה הוא סגור, ואין מקום להוסיף לו הבנות או מצגים חיצוניים. בעלי הזכויות ביקשו לכפות מינוי חברת ניהול בינלאומית ולשמר את דמי הניהול הישנים; ההנהלה טענה כי ההסכמות חוזיות בלבד. פסק הדין מספק הצצה לעולם החוזים המסחריים, למחירם של מצגים חוץ־חוזיים - ולגבולות תום הלב

עוזי גרסטמן |

בשעות הבוקר המאוחרות באולם בית המשפט העליון בירושלים, כשהצדדים שוטחים את הטענות האחרונות שלהם ורחש קל ממלא את החלל, נדמה היה כי הסכסוך רב־השנים סביב ניהול מלון מלכת שבא באילת עומד לקבל הכרעה סופית. מאחורי הדרמה המשפטית הסתתר סיפור מורכב על הבטחות, על הבנות שנולדו מחוץ להסכמים חתומים, ועל שורה של בעלי יחידות נופש שהרגישו כי ההנהלה חייבת להם יותר ממה שנכתב על הנייר. הם ביקשו שבית המשפט ייתן תוקף להבנות שלא נכנסו לחוזה, אך העליון קבע בפשטות כי החוזה הוא חוזה סגור, ואין להוסיף עליו דבר.

המערערים, קבוצת בעלי זכויות ביחידות הדיור שבמלון, טענו כי בעת שרכשו את היחידות הוצגו בפניהם מצגים ברורים וחד־משמעיים, שלפיהם המלון ינוהל תמיד בידי חברת ניהול בינלאומית כמו הילטון, ושדמי הניהול שעליהם לשלם יישארו קבועים - 3 דולרים למ"ר לחודש. לטענתם, מעבר ללשון הכתובה, הם הסתמכו על רוח הדברים, על דפוסי ההתנהלות בין הצדדים ועל תחושה שלפיה תנאים אלו מהווים חלק בלתי נפרד מן העסקה.

ההנהלה, מצדה, טענה כי הכל מצוי במסמכים: שלושה הסכמים מפורטים שפורטו עד דק, המהווים מערכת חוזית סגורה, שאינה פתוחה לשינויים אלא בהסכמה בכתב. לטענתה, לאחר שהסתיימה התקשרותה עם הילטון לאחר 20 שנה, פג תוקפו של מנגנון דמי הניהול הישן, ויש להחיל את עקרון המשק הסגור: כל בעל יחידה נושא בחלקו היחסי בהוצאות הניהול בפועל, בהתאם לשטח היחידה. השופטים אלכס שטיין, נעם סולברג ויעל וילנר, שישבו בהרכב, הכריעו באופן חד וברור. אך כדי להבין את משמעות הכרעתם, חיוני להעמיק רגע במערכת היחסים המורכבת שהצדדים כרתו לפני שנים.

"מערכת חוזית מפורטת עד-דק"

העליון הדגיש כי במקרה זה קיימת מערכת חוזית סגורה, ברורה, מפורטת וממצה. השופט שטיין כתב כי המערערים, "חתמו על מערכת חוזים עסקית שפורטה לפרטי-פרטים", וכי לא יישמעו טענות בדבר מצגים חיצוניים או הבנות שלא קיבלו ביטוי מפורש בהסכמים עצמם. הוא ציין במפורש כי, "אלה הן מושכלות היסוד" של דיני החוזים, ושכל ניסיון לסטות מהן פוגע ביציבות העסקית ובוודאות המשפטית.

ההסכמים - הסכם הרכישה, הסכם הניהול והסכם ההצטרפות למאגר - כולם כללו סעיפים ברורים המצהירים כי האמור במסמכים ממצה את כלל ההבנות בין הצדדים, וכי כל שינוי או תוספת מחייבים חתימה בכתב. כפי שמדגיש פסק הדין, בהסכם הרכישה נקבע כי הרוכש "אין הוא מושפע […] מכל פרסום, הצהרה, הבטחה, מצג או אמירה בע״פ או בכתב ואשר לא נכללו בהסכם זה". באותו קו נכתב גם כי כל שינוי בהסכמים "לא יעשו ולא יכנסו לתוקף אלא בכתב ובחתימת הצדדים".

telegram