ביהמ"ש העליון: החיסיון העיתונאי יחול גם על חומרי גלם שנוצרו ביחסי אמון מיוחדים
עמית קובע לראשונה, כי החיסיון יינתן לא רק למקורות שאינם רוצים להיחשף, אלא גם לחלק מן האמירות של מקורות המוכנים להיחשף. הורה למשטרה להגיש שוב את הבקשה לקבלת חומרי הגלם מהראיון של אסנהיים עם פלדשטיין
נשיא בית המשפט העליון, יצחק עמית, מרחיב את החיסיון העיתונאי וקובע שהוא יחול גם על דברים שנאמרו לעיתונאי שלא לייחוס ועל חומרי גלם שנוצרו ביחסי אמון מיוחדים בין העיתונאי לבין המקור. זאת, בעוד שעד כה החיסיון חל רק על זהותם של מקורות. מעתה, גם אם המקור יסכים להיחשף - הוא יוכל לדרוש שאמירות מסוימות שלו לא יתפרסמו. מדובר בחיסיון יחסי, שאותו יוכל בית המשפט להסיר במקרים של צורך חיוני, כגון חומר חקירה רב-חשיבות שלא ניתן להשיגו בדרכים אחרות.
עמית פסק זאת במסגרת ערעורו של העיתונאי עמרי אסנהיים, שנדרש למסור למשטרה את חומר הגלם של הראיונות שקיים עם אלי פלדשטיין. האחרון טען, כי צחי ברוורמן נפגש עימו עם תחילת החקירה בפרשת הבילד, שאל אותו מה הוא יודע ואמר לו שביכולתו לגרום לחקירה להיעלם. בעקבות פרסום זה פתחה המשטרה בחקירה נגד ברוורמן בחשד לשיבוש הליכים; ברוורמן מכחיש.
המשטרה ביקשה לקבל את חומר הגלם של הראיון, כדי לבחון האם יש בו ראיות נוספות ומה הייתה הדינמיקה שהובילה לאמירה זו, בעוד אסנהיים טען לחיסיון בכלל ולחיסיון עיתונאי בפרט. בית משפט השלום בראשון לציון קיבל את הבקשה, בית המשפט המחוזי מרכז דחה את ערעורו של אסנהיים (אשר דחה את ההצעה להגיש להכרעת בית המשפט את החומר שלדעתו נתון בחיסיון), ובית המשפט העליון דן בנושא בגלגול שלישי בשל השלכות הרוחב שלו.
מעמדה המיוחד של העיתונות החופשית
בנוגע לאסנהיים קובע עמית, כי המשטרה לא עמדה בתנאים שנקבעו כעת בפסיקה, ולכן עליה להגיש בקשה מחודשת בהתאם לאמות המידה החדשות. על המשטרה להבהיר באופן מספק מהם החומרים הרלוונטיים לטעמה מתוך כל חומרי הגלם ולשם מה הם נחוצים. כדי לייעל את הדיון, הבקשה תוגש במישרין לבית המשפט העליון, אסנהיים יוכל להגיב והעליון הוא שיכריע.
- יורם צברי מבקש מבג"ץ להורות על קליטתו כמנכ"ל בפועל של הרשות השנייה
- באזפיד נמכרת ב-120 מיליון דולר, בדרך לקיצוצים ולכלי AI
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בקשתה המקורית של המשטרה הייתה רחבה וכוללנית יתר על המידה, ולא הוכחה הרלוונטיות של כלל החומרים המבוקשים; המשטרה שינתה לאורך ההליך את הטעמים שבגינם ביקשה את החומרים, באופן שפגם בטענתה בדבר נחיצותם; וספק אם נעשו די פעולות חקירה בטרם התבקש הצו - מסביר עמית.
עמית עומד על הערך המוגן של חופש העיתונות ועל האינטרס הציבורי החשוב העומד מאחוריו. זאת, על רקע מעמדה המיוחד של העיתונות החופשית כמעין "רשות רביעית" ו"כלב השמירה של הדמוקרטיה", אשר מופקדת על איסוף מידע ופרסומו לציבור הרחב. במובן זה, משמשת העיתונות כזרועו הארוכה של הציבור ומהווה שחקן מפתח מרכזי בחברה דמוקרטית - מדגיש עמית.
"לציבור יש אינטרס שהמידע יראה או שמש"
עמית מציין, כי העיתונאי מוגבל באמצעים העומדים לרשותו לגילוי האמת, כאשר במקביל "לציבור יש אינטרס כי אותו מידע יראה אור שמש, ולעיתים, זו הדרך היחידה שבאמצעותה המידע בכלל נחשף". לפיכך, עבודת העיתונות נסמכת במידה רבה על יחסי האמון והקרבה שהעיתונאי בונה עם מקורותיו, ועל דמותו המקצועית, המאפשרת לו להיחשף למידע מגוון.
- ביהמ"ש: למנות בתוך חודשיים מנכ"ל קבוע ללשכת עורכי הדין
- שופטי בג"ץ דוחים את הסבריו של לוין לחרם על עמית
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- ניסתה לפנות שוכרים בשלוש תביעות - ותשלם 356 אלף ש'
לכן, מתן צו למסירת חומרים עיתונאיים, מעורר מטבעו חשש ממשי לפגיעה בעיתונות החופשית תוך יצירת "אפקט מצנן". אם העיתונאי ייתפס כזרועם הארוכה של המשטרה או של בית המשפט, מקורות עלולים להימנע מלמסור לו מידע לכתחילה, ובאופן זה ייפגע תפקידה החשוב של העיתונות בהעברת מידע חיוני לידיעת הציבור כולו - מדגיש עמית.
החיסיון העיתונאי, כמו חסיונות אחרים, נמצא לאורך כל ההליך הפלילי. החיסיון העיתונאי - כפי שנקבע בפסיקת בית המשפט העליון - הוא יחסי ויש לאזן אותו מול אינטרסים חשובים לא פחות: עשיית משפט אמת וגילוי הצדק. לכן, זהו חיסיון יחסי שבית המשפט יכול להסירו על פי מבחן משולש: רלוונטיות המידע המבוקש, נחיצות המידע בהעדר ראיות אחרות והחיוניות שלו לעשיית צדק.
החיסיון היה עד כה לגבי מקורות בלבד, אך עמית אומר שהגיעה העת להרחיבו "עקב בצד אגודל". הוא קובע: "החיסיון צריך לחול על חומרי גלם עיתונאיים אף במנותק מן השאלה אם הוסכם במפורש או מכללא כי מדובר בחומרים 'לא לציטוט'. כלומר, לא רק סודיות החומרים היא שעומדת ביסודו של החיסיון, כי אם גם האופן שבו הושגו - אותם יחסי אמון שנרקמו במסגרת מערכת היחסים העדינה שבין המקור ובין העיתונאי, ככל שהוכחה כזו".
שני שלבים להגנה על חומרים עיתונאיים
לצד זאת מדגיש עמית, כי לא מדובר בחיסיון לכל חומרי הגלם בהם לא השתמש העיתונאי, אלא על אלה שנוצרו ביחסי אמון מיוחדים וארוכי טווח בין העיתונאי לבין המקור. "ההכרעה בכל מקרה תלויה בנסיבותיו הקונקרטיות, לרבות הנסיבות שבהן הגיע החומר לידי העיתונאי, ואינני שולל בהכרח את האפשרות כי החיסיון יחול גם ביחס לסוגים נוספים של חומרי גלם בהתקיים הצדקה מתאימה". לכן, על בית המשפט לבחון את טיב ומשך מערכת היחסים שבין העיתונאי והמקור; מידת יחסי האמון שהניבו את החומר; והיקף הסתמכות המקור על העיתונאי.
לאור זאת, קובע עמית, ההגנה על חומרים עיתונאיים בעת חקירה פלילית תיעשה בשני שלבים. בשלב הראשון, ככל שהמשטרה מבקשת לקבל צו לקבלת חומרים המופנה כלפי עיתונאי, על בית המשפט לעמוד באופן דווקני, תוך הקפדה יתרה, על התנאים הנדרשים לשם כך על פי דין. על המשטרה לבסס את הרלוונטיות והנחיצות של החומרים המבוקשים לצרכי החקירה, ובכלל זה להראות כי מוצו פעולות חקירה אחרות לפני שהתבקש הצו.
בשלב השני, ורק אם המשטרה עמדה בנטל הנדרש בשלב הראשון, יוכל העיתונאי לטעון שהחומר מוגן בחיסיון עיתונאי, ובהקשר זה מרחיב עמית את החיסיון. לדבריו, אינטרס ההגנה על חופש העיתונות בחברה דמוקרטית מצדיק הרחבה מדודה של תחולת החיסיון גם על חומרי גלם עיתונאיים אשר נמסרו "שלא לציטוט", וכן על חומרי גלם שמקורם ביחסי אמון מיוחדים שנרקמו בין העיתונאי והמקור. עמית מדגיש, כי החיסיון העיתונאי עודנו יחסי, כך שבית המשפט יכול להסירו בכל מקרה לגופו בהתאם למבחנים שנקבעו בפסיקה.
השופטים אלכס שטיין וחאלד כבוב הסכימו עם עמית. את אסנהיים ייצגו עוה"ד ליאת ברגמן ודנה טל; את המשטרה ייצגו עוה"ד יאיר חמודות, עדי ערד ויעל בן-שמואל; את אוריך ייצגו עוה"ד עמית חדד ונועה מילשטיין; את תאגיד כאן ייצגו עוה"ד יורם מושקט ואוריין אשכולי-יהלום; את מועצת העיתונות ייצג עו"ד עמית גורביץ; ואת ארגון העיתונאים - עו"ד אמיר בשה.
