הפד מדבר על הורדות ריבית - שוק האג"ח עושה את ההפך

כשאג"ח ממשלת ארה"ב ל־30 שנה נסחרת מעל 5% ומתקרבת לרמות שלא נראו מאז 2007, המסר של שוק האג"ח לפדרל ריזרב הופך חד יותר: החשש מאינפלציה לא נרגע, והמשקיעים דורשים פיצוי גבוה יותר כדי להחזיק חוב אמריקאי לטווח ארוך. אד ירדני, נשיא ואסטרטג ראשי ב־Yardeni Research, טוען שהבנק המרכזי לא יכול להרשות לעצמו להמשיך לשדר "נטייה להקלות" בסביבה כזו - ואם ימשיך לרמוז על כיוון של הורדות ריבית, הוא עלול לגרום לתוצאה הפוכה: עלייה בתשואות הארוכות ועלייה בעלויות המימון בפועל.

ירדני מעריך שהפד ישאיר את הריבית ללא שינוי בהחלטת יוני, אבל ינסה לשנות את הטון לכיוון שמרמז על הידוק, או לפחות על מוכנות להידוק, במקום מסגור שמכין את הקרקע להורדות. מבחינתו, המסגור הזה כבר לא מתאים לסנטימנט בשווקים. הסיבה המרכזית היא הפער שנפתח בין האופן שבו הפד מדבר על ריבית לבין האופן שבו שוק האג"ח מתמחר אותה: הסוחרים עברו מתרחיש שבו ציפו לשתי הורדות רבע נקודה במהלך 2026, לתרחיש שבו כבר מתומחרת העלאת ריבית במרץ. בנוסף, השוק מגלם כעת בערך שלושה רבעים סיכוי להעלאה עד דצמבר.

המעבר הזה לא נשאר על הנייר. בשוק האמריקאי נרשמה ירידה במחירי האג"ח ועלייה בתשואות לכל אורך העקומה: התשואה לשנתיים – שנחשבת רגישה במיוחד למדיניות הריבית – נמצאת סביב שיא של כ־15 חודשים; התשואה ל־10 שנים עלתה בעוד כ־3 נקודות בסיס במסחר באסיה ביום שני והגיעה לשיא של יותר משנה; ובטווח הארוך, התשואה ל־30 שנה כאמור מעל 5%, קרוב לרמה הגבוהה ביותר מאז 2007.

לפי ירדני, הבעיה אינה רק אינפלציה אמריקאית או ציפיות מקומיות. גם באירופה וביפן נרשמה עליית תשואות, מה שמחליש מקור ביקוש משמעותי לאג"ח אמריקאיות. כשהריביות בחו"ל מטפסות, השקעה באג"ח ארה"ב הופכת פחות "מובנת מאליה" מבחינת משקיעים זרים, ובמצב של גירעון פיסקלי גדול וחשש מתמשך מעליית מחירים, ממשלת ארה"ב נאלצת להתחרות חזק יותר על הכסף של הקונים. התוצאה הסבירה: פרמיית סיכון גבוהה יותר, כלומר תשואות גבוהות יותר – גם אם הפד עצמו לא משנה את הריבית המוצהרת מיד.

• "הסיכוי לקריסה בבורסה עולה" - התחזית של האסטרטג המוערך
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

אל קו החשיבה הזה מצטרפים גם מנהלי השקעות בולטים. ג'פרי גנדלאך מדאבלליין אמר בראיון טלוויזיוני שאינו רואה איך אפשר לדבר על הורדת ריבית כשהתשואה על אג"ח לשנתיים גבוהה בכמעט חצי נקודת אחוז מריבית הפד. הפער הזה, שממחיש ש"הריבית בשטח" כבר יקרה יותר מהמדיניות הרשמית, מחדד את הטענה שדיבור על הקלות עלול להיתפס כניתוק מהשוק.

במקביל, כל זה מתנקז לרגע פוליטי-מוסדי רגיש: יו"ר הפד הנכנס קווין וורש צפוי לנהל לראשונה את ישיבת הוועדה המוניטרית ב־16–17 ביוני. השווקים מתמחרים סביבת ריבית "גבוהה לזמן ארוך", גם כשבבית הלבן נשמעת דרישה לריבית נמוכה יותר. ירדני מציע כאן היפוך מעניין: דווקא יו"ר שמאמץ קו ניצי יותר מהצפוי עשוי, בסופו של דבר, לשרת את המטרה של הממשל – לא דרך הורדת הריבית המיידית, אלא דרך בלימת התשואות הארוכות.

הרציונל פשוט: מה שמשפיע על משכנתאות ועל עלויות מימון של חברות אינו רק ריבית הפד לטווח קצר, אלא בעיקר תשואות האג"ח הארוכות. אם הפד ישכנע את השוק שהוא לא "מאחור" ביחס לאינפלציה, ייתכן שהתשואות לטווח ארוך יירגעו. במקרה כזה, גם אם הריבית הרשמית לא יורדת, עלויות האשראי במשק עשויות להתמתן – משכנתאות יכולות לרדת, מימון לחברות עשוי להפוך נוח יותר, והכלכלה מקבלת הקלה דרך השוק ולא דרך החלטה פורמלית.

• "להאריך מח"מ, אבל בעיקר בממשלתי": מנהל ההשקעות שמסמן את ההזדמנויות באג"ח
• שוק האג"ח בעליות, מה המשמעות לריבית?
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• "להאריך מח"מ, אבל בעיקר בממשלתי": מנהל ההשקעות שמסמן את...

המבחן של הפד ביוני, לפי ירדני, אינו רק שאלת הריבית עצמה אלא התקשורת: האם להמשיך לשדר נטייה להקלות כשהשוק רץ בכיוון ההפוך, או לשנות ניסוח ולהכיר בכך שהסיכונים האינפלציוניים חזרו לקדמת הבמה. אם הפד יבחר באפשרות הראשונה, המשקיעים עשויים לדרוש פרמיית אינפלציה גבוהה יותר – וזה בדיוק התרחיש שבו שוק האג"ח "מנהל" את עלויות המימון, גם בלי שהבנק המרכזי התכוון לכך.