מי פגיע יותר בתחום האנרגיה - איראן או ישראל?

נרד קצת יותר לפרטים. יכולת הייצור של ישראל עומדת על 18.8 ג'יגה-ואט, כאשר שיא הביקוש באוגוסט שעבר היה 17.3 ג'יגה-ואט. זה אומר, שעל הנייר יש עתודה של 8.6% - לא הרבה. בעיה מרכזית במשק החשמל הישראלי היא שאין לו קשר עם המדינות השכנות ולא ניתן להסתייע בהן כגיבוי בשעת הצורך, כפי שלמשל עשתה ספרד אשתקד כאשר נעזרה בצרפת.

38% מהייצור הם בשלוש התחנות הגדולות שבבעלות חברת החשמל: אורות רבין בחדרה, אשכול באשדוד ורוטנברג באשקלון. תחנות הכוח הפרטיות הגדולות מצויות ברמת חובב וחגית. 23.8% מן הצריכה הם במגזר הביתי, ואת רובם מספקת חברת החשמל. התעשייה צורכת 15.3%, וכאן הרוב מגיע מן התחנות הפרטיות. עוד 19.5% מופנים למגזר המסחרי, והיתרה - לחקלאות, שאיבת מים, ירושלים והרשות הפלסטינית ומה שרשות החשמל מכנה "צריכה כללית".

משמעותם של נתונים אלה היא, שמשק החשמל בישראל עלול להתקשות לתפקד אם תחנה גדולה אחת תיפגע בצורה משמעותית. הסכנה גדלה לנוכח העובדה שהמרחק בין חדרה לאשקלון הוא בלבד, ובין אשדוד לאשקלון - רק . זה אומר, שמתקפת טילים איראנית על רצועת חוף זו עלולה להיות אפקטיבית.

• רובין קיבלה רישיון לספק שירותי תשלום
• הבנקים בישראל מאיצים את מהפכת ה-AI; "רמת הבשלות" עדיין גדולה
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• עובדי הבנק ש"עבדו" על הציבור עכשיו דורשים מהציבור אמפתיה

מה קורה באיראן? יכולת הייצור שלה היא 86 ג'יגה-ואט - באופן יחסי נמוכה בהרבה מאשר בישראל (היא גדולה רק פי חמישה, בעוד האוכלוסייה גדולה פי עשרה). איראן שרויה מזה שנים במשבר חשמל ההולך ומחריף, עם הפסקות חשמל יומיות ברחבי המדינה, כולל בטהרן. ציוד מיושן, ניהול כושל והעיצומים המערביים גורמים לכך שקרוב ל-20% מהחשמל הולכים לאיבוד בדרך בין היצרנים לצרכנים, ומחייבים אותה לקצר את ימי העבודה והלימודים. זהו אחד הביטויים המוחשיים ביותר למצוקה הכלכלית, שהוציאה מאות אלפי רחובות ושעומדת בבסיס תקוותן של ארה"ב וישראל לנפילת המשטר - תקווה שנכון לעכשיו רחוקה מלהתממש.

באופן אבסורדי משהו, המשבר הזה עשוי לשחק לטובת המשטר אם אכן מתקני האנרגיה שלו יותקפו - כי המצב יהפוך מנורא ואיום לאיום ונורא. מעבר לכך, לא יהיה זה קל לתקוף בצורה שתוביל לפגיעה משמעותית. עוד שבישראל כאמור שלוש תחנות רוח מספקות 38% מהצריכה (6.6 ג'יגה-ואט), התחנה הגדולה ביותר באיראן היא Damovand המספקת 2.9 ג'יגה-ואט - 3% בלבד מהתפוקה. עשר תחנות נוספות מספקות עד 1.4 ג'יגה-ואט כל אחת. כלומר: יהיה צורך לתקוף עשרות ואולי מאות תחנות כדי לגרום נזק ממשי.

לאיראן גם יש שמונה בתי זיקוק, ושוב - יהיה צורך בשורה של תקיפות כדי לגרום נזק משמעותי. נקודת התורפה המרכזית שלה היא האי ח'ארג, בו מצוי המסוף דרכו עוברים 90% מהנפט שאיראן מייצאת. זהו המקום בו יש לפגוע אם רוצים באמת להכאיב למשטר, שייצוא הנפט הוא מקור ההכנסה העיקרי. אבל יש סיבה שארה"ב לא פגעה בו עד עכשיו: התגובה האיראנית עלולה להיות מכה קשה במתקניהן של מדינות המפרץ ועוד זינוק במחיר הנפט.

פגיעה במתקני האנרגיה של איראן גם עלולה להיות חרב פיפיות. איש אינו יכול לדעת, האם החמרה נוספת של מצוקת היום-יום תגרום לאיראנים לנסות להפיל את המשטר, או שמא דווקא תגרום להתלכדות (לפחות זמנית) סביבו ותוביל את אנשיו להחמרת הדיכוי. כאמור, כל זה נאמר מבחינת מתקני האנרגיה בלבד, והנתונים מלמדים שלא מדובר במערכה קלה שתוצאותיה ידועות מראש.