פנקס, מזומנים וחתימה מוכחשת: השופט שלח את הסכסוך הנוצץ למס הכנסה

סכסוך עסקי סוער בתחום התכשיטנות הגיע לסיומו בבית משפט השלום בתל אביב, כשהשופט עדי הדר חשף מערכת יחסים עסקית שהתנהלה במשך עשרות שנים - חלקה מתועד בספרים רשמיים וחלקה בפנקס כתוב בכתב יד שאיש לא הצליח לפענח.

יורוגולד תכשיטים, שעוסקת בסחר ביהלומים ותכשיטי זהב, הגישה תביעה בסכום של כ-896 אלף שקל נגד משה זיו, הבעלים של רשת תכשיטי דניאל בשתי חנויות ברמת גן, ונגד בת זוגו מנון פאר. זיו מצדו הגיש תביעה נגדית  על סכום כמעט זהה, בטענה שרכש כמות גדולה של זהב אך קיבל רק חלק קטן ממנה.

לפי הנטען, זיו רכש ב-2022-2020 כ-9.574 ק"ג תכשיטי זהב בסכום מצטבר של כ-1.6 מיליון שקל, אך טען שמשך בפועל רק כ-2.393 ק"ג. לטענתו, יתרת הזהב נותרה אצל יורוגולד, ובנובמבר 2022, כשביקש לקבל אותה - הוא נתקל בסירוב. מנגד, יורוגולד טענה שכל הזהב נמסר כפי שהיה נדרש, ושהקונה פשוט מנסה להתחמק מתשלום החוב שלו.

הפנקס שאיש לא הבין

לב המחלוקת היה פנקס שניהל בני פצ'חזדה, מנהל יורוגולד, בכתב יד. הפנקס תיעד לכאורה משיכות זהב ותשלומים, אבל באופן שלא עמד בשום כלל חשבונאי. בית המשפט הקדיש כ-20 דקות בניסיון לפענח את הפנקס כבר בשלב המקדמי, וקבע כי "מדובר ברישום בכתב יד כשלכאורה אין קשר בין העמודות וקשה לפענח מתשובות העד מתי נמחקו כמויות ומתי לא".

המומחית לחשבונאות שמינה בית המשפט, רו"ח דפנה רביד ברזילי, קבעה שהדיווחים של שני הצדדים לרשויות המס תומכים דווקא בעמדת יורוגולד. ספרי החשבונות של שני הצדדים הצביעו על חוב של זיו בסכום של 562-535 אלף שקל. בנוסף, זיו עצמו ניכה את עלות הזהב כהוצאה בדו"חות המס שלו - מה שסותר את הטענה שלו, שלפיה הוא לא קיבל את הזהב בפועל.

ואולם המומחית סייגה את מסקנותיה, וציינה כי "ב"כ התובעת כותב שחור על גבי לבן" שהחשבוניות לא תאמו את מסירת הזהב בפועל, ולכן "לא ניתן לקבוע ברמה סבירה של בטחון שהאמור בספרי החשבונות של יורוגולד משקף באופן נאות את חוב זיו ליורוגולד".

87 אלף דולר במזומן – בלי קבלה

התפנית הדרמטית בתיק הגיעה כשהתברר שפצחזדה קיבל מזיו 87 אלף דולר במזומן כ"ביטחון" - בלי קבלה, בלי חשבונית, ובלי שהסכום דווח לרואה החשבון או לרשויות המס. פצחדזה הודה בכך בחקירתו: "87,000 דולר שהוא, אדוני, הביא לי, לא רשום את זה בכרטסת ולמה? אני אגיד לך למה. הפנקס לא רשום בכרטסת. זה עשינו ביני ובינו, ביני ובינו". השופט הדר התייחס לכך בחומרה, וקבע שיש לנכות את הסכום הזה מהחוב. בהיעדר נתונים לגבי שער הדולר במועד התשלום, העריך בית המשפט את הסכום ב-350 אלף שקל.

מחלוקת נוספת היתה סביב טבעות זהב שלטענת יורוגולד הועברו לנתבעים במשגור (קונסיגנציה - הסדר עסקי שבו ספק מעביר סחורה לחנות או לעסק, אבל הסחורה נשארת בבעלות הספק עד שהיא נמכרת ללקוח סופי) בשתי תעודות משלוח. פאר אישרה את חתימתה על תעודה אחת, אך הכחישה שחתמה על השנייה, וטענה כי הסחורה מהתעודה שעליה חתמה הוחזרה. בית המשפט קבע שהנתבעים לא הוכיחו את ההחזרה, וחייב את זיו לשלם 136,262 שקל עבור תעודת המשלוח שפאר אישרה.

בית המשפט דחה את התביעה נגד פאר, לאחר שקבע כי העסק רשום על שם זיו בלבד כעוסק מורשה, וכי לפצחדזה לא היתה ידיעה אישית על חובות כלשהם שלה. "לא, אני בשבילי לא היה משנה לי מנון או משה. זה בשבילי אותו דבר," העיד פצחדזה.

זיו חויב לשלם ליורוגולד סכום של 333,960 שקל בצירוף ריבית, ובית המשפט דחה את התביעה הנגדית במלואה, וחייב את זיו בשכר טרחת עורכי דין בסכום של 120 אלף שקל. מנגד, יורוגולד חויבה לשלם לפאר 60 אלף שקל הוצאות משפט. בנוסף, בצעד חריג, הורה השופט הדר להעביר את פסק הדין למחלקת חקירות במס הכנסה, לנוכח ממצאים על תשלומים שלא דווחו, פנקס שמשקף התנהלות שונה מהדיווחים הרשמיים, והאשמות הדדיות בין הצדדים.