טען ל"כאב, סבל ובושה" בשימוש בתחבורה הציבורית - אך לא יקבל קצבה
בית הדין הארצי לעבודה קיבל את עמדתו של הביטוח הלאומי ואת חוות דעת הרופאים: נפגע תאונת עבודה לא הוכיח שאינו יכול להשתמש בתחבורה ציבורית
דגפאו וורקאו אטלאי לא יקבל מהביטוח הלאומי קצבה מיוחדת משום שלטענתו אינו יכול להשתמש בתחבורה הציבורית בשל תאונת עבודה. אטלאי טען ל"כאבים, סבל, בושה וסיכון בריאותו" המונעים ממנו להשתמש בתחבורה הציבורית, אך שופטת בית הדין הארצי לעבודה, חני אופק-גנדלר, קיבלה את ערעור הביטוח הלאומי וקבעה שלא יקבל קצבה שכזאת.
אטלאי נפגע בתאונת עבודה בידו הימנית, שהייתה הדומיננטית, ונקבעו לו 76% נכות בשל חבלת יד, צלקות מכערות ותגובה פוסט-טראומטית. הביטוח הלאומי דחה את תביעתו לקצבת תחבורה ציבורית, באומרו שהוא למד להשתמש בידו השמאלית ומשתמש בפועל בתחבורה הציבורית, כך שאין צורך לממן לו תחבורה חילופית. אטלאי הגיש תביעה בטענה ששימוש בתחבורה הציבורית "כרוך בכאבים, סבל, בושה ובסיכון בריאותו", משום שאינו יכול לאחוז בידו הימנית, ואילו השמאלית חלשה מדי.
אפשר לשים כפפה על היד הפגועה
בית הדין האיזורי דחה את התביעה לאחר שהוכח, כי אטלאי אכן משתמש בתחבורה הציבורית. לאחר מכן קבע בית הדין הארצי בתיק אחר, כי יכולת השימוש בתחבורה הציבורית היא רפואית ולא עובדתית; מידת חוסר היכולת להשתמש בה היא רפואית-עובדתית מעורבת, שכן עליה להביא בחשבון הן את מצבו הרפואי של הנפגע והן את אורח חייו. לאור זאת, הורה בית הדין הארצי לביטוח הלאומי לבחון את טענותיו של אטלאי בנוגע לכאבים, מצב נפשי, בושה והסיכון שבהימצאות בדוחק.
לאחר בדיקה של נוירולוג ופסיכיאטרית, שב הביטוח הלאומי ודחה את התביעה. ידו השמאלית של אטלאי התחזקה ואין ביסוס לטענתו שאינו יכול לאחוז בה בצורה בטוחה בעת נסיעה. הנכות בגין כאב כבר הוערכה ב-10%, דהיינו כאב מתון; דוחק בתחבורה הציבורית עלול לגרום החמרה קלה בכאב לזמן קצר, ולא בצורה קשה כפי שטען אטלאי. הנכות הנפשית נקבעה ל-5% ואינה מונעת נסיעה בתחבורה ציבורית.
- המקלחת בבית ההורים גרמה לכך שתאונת הדרכים לא תוכר כתאונת עבודה
- ביטוח לאומי שלל קצבה מאשה סיעודית - היא תבעה וניצחה. ומה קורה למי שלא תובע?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בנוגע לטענת הבושה קבע הביטוח הלאומי, כי מדובר בתחושה סובייקטיבית. העיוות בידו והצלקות אינן כאלה שיש להתבייש בהן, במדינה בה פגיעות גופניות מעוותות הן ענין שבשגרה. ניתן לשים כפפה על היד הפגועה או להחביא אותה בכיס, כפי שהוא עצמו נוהג לעשות בסביבת אנשים על מנת להגן עליה. גם במישור הנפשי נמצא שאין בסיס לטענותיו של אטלאי.
אין פגם בחוות הדעת הרפואית
בית הדין בתל אביב הורה להעמיד את אטלאי לבדיקות נוספות, אך אופק-גנדלר קיבלה את ערעור הביטוח הלאומי ופסקה סופית שאטלאי לא יקבל קצבה נוספת. היא דחתה את טענתו של אטלאי - אותה קיבל האיזורי - לפיה הביטוח הלאומי הפר את פסק הדין הקודם של הארצי, וקבעה, כי הוא נבדק בידי הרופאים הרלוונטיים. "טענות המשיב לכאב נורא, בושה ופחד - אשר היוו חלק משמעותי מהשיקולים בעטיים נדרשת הבחינה החוזרת מכוח פסק הדין בערעור הראשון - עמדו בפני הנוירולוג והפסיכיאטרית, כשהאחרונה אף בדקה את המשיב בבדיקה קלינית. חוות הדעת שנתנו שני המומחים מתייחסות במפורש לטענות אלה, ולא מצאנו פגם בחוות דעתם המפורטת".
עוד דחתה אופק-גנדלר את טענתו של אטלאי ולפיה הפלה אותו הביטוח הלאומי ביחס למבוטחים אחרים: "שאלת הזכאות לקצבה המיוחדת היא בעיקרה שאלה רפואית ולא משפטית. ממילא כל מקרה צריך להיבחן בהתאם לנסיבותיו הרפואיות. בתוך כך, לא הרי מי שנפגעה ידו הדומיננטית כהרי מי שידו הדומיננטית לא נפגעה; ולא הרי מי שבמסגרת טיפולי ריפוי בעיסוק שיפר את תפקודה של היד שאינה דומיננטית כהרי מי שלא עשה כן; לא הרי מי שנכותו בגין כאב גבוהה כמי שנכותו נמוכה, ועוד".
- האם ילדי ההרחבות במושבים זכאים למגרשים?
- דייר מוגן זכה במשפט - וסירב לשלם לעו"ד שייצג אותו
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- התפטר אחרי 11 שנה, והמעסיקה דרשה את כספי הפיצויים
ממלא מקום הנשיא אילן איטח, השופט דורי ספיבק ונציגי הציבור דורון קרני וברי בר-ציון הסכימו עם אופק-גנדלר. את הביטוח הלאומי ייצג עו"ד כפיר אמון, ואת אטלאי - עו"ד בנימין פילובסקי.
