שי ג'ינפינג נפגש עם ג'נסן הואנג, אילון מאסק וטים קוק - מה הוא אמר והאם זה עידן חדש ביחסים?

נשיא סין שי ג'ינפינג בחר להעביר מסר ישיר לבכירי החברות האמריקאיות שהגיעו לבייג'ינג עם נשיא ארה"ב דונלד טראמפ: סין רוצה להמשיך להיות יעד מרכזי לחברות הגלובליות. סביב השולחן היו כמה מהשמות החשובים ביותר בטכנולוגיה העולמית, כולל אילון מאסק מטסלה וספייס אקס, ג'נסן הואנג מאנבידיה וטים קוק מאפל. המסר הסיני היה ברור: בייג'ינג מעוניינת בהמשך הפעילות האמריקאית במדינה, ואף מאותתת על נכונות להרחבת שיתופי פעולה עסקיים. עם זאת, בשוק מבינים שזה לא בהכרח אומר חזרה לעולם הישן של גלובליזציה כמעט חופשית.

היחסים בין ארה"ב לסין אומנם מתנהלים כבר שנים סביב מתיחות מסחרית וטכנולוגית, אבל בשלב הנוכחי המוקד עבר יותר ויותר לבינה מלאכותית, שבבים מתקדמים וגישה לשווקים. לפי דיווחים, ארה"ב אישרה לכעשר חברות סיניות לרכוש שבבי H200 של אנבידיה, כולל ענקיות כמו עליבאבא, טנסנט, בייטדאנס וג'יי די דוט קום. כלומר, וושינגטון אולי לא מסירה את מגבלות הטכנולוגיה, אבל היא בוחנת הקלות נקודתיות במקומות שבהם יש גם אינטרס כלכלי אמריקאי ברור.

אנבידיה במרכז: בין מכירות לסין לבין החשש האמריקאי

אנבידיה היא כנראה החברה שנמצאת בלב האירוע הזה יותר מכל חברה אחרת. מצד אחד, סין היא שוק ענק לשבבי בינה מלאכותית, מרכזי דאטה וענן. מצד שני, בוושינגטון חוששים שהעברת שבבים מתקדמים מדי תסייע לבייג'ינג לצמצם את הפער הטכנולוגי מול ארה"ב. זו בדיוק הסיבה שמכירת שבבים לסין הפכה בשנים האחרונות לאחד הנושאים הרגישים ביותר בין שתי המדינות.

המשמעות של אישור אפשרי למכירת H200 היא לא רק הכנסה נוספת לאנבידיה. זה איתות לשוק שהממשל האמריקאי עשוי להעדיף מודל של רישוי מבוקר על פני חסימה גורפת. במילים אחרות, ארה"ב מנסה לשמור את היתרון שלה, אבל גם לא לוותר לגמרי על ההכנסות שמגיעות מהשוק הסיני. זאת נקודה חשובה, כי אם חברות סיניות יידחפו מהר מדי לפתרונות מקומיים בלבד, אנבידיה עלולה לאבד שוק אסטרטגי לטווח ארוך.

• מסר למשקיעים בוול סטריט: שי ג'ינפינג נפגש בבייג'ינג עם פורום המנכ"לים האמריקאים
• טראמפ ושי פותחים שיחות במסרים מפויסים, השווקים באסיה מחכים לפרטים על סחר ושבבים
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

אבל גם לסין יש אינטרס כפול. היא רוצה גישה לטכנולוגיה הטובה ביותר, ועדיין רוצה להקטין תלות בחברות אמריקאיות. לכן המסר של שי לחברות האמריקאיות הוא לכאורה מסר של פתיחות, אבל בפועל הוא גם מסר של ניהול סיכונים: סין מוכנה לקבל השקעות, ידע, מוצרים ושיתופי פעולה, כל עוד הם משתלבים עם האינטרסים שלה ועם המדיניות התעשייתית המקומית.

אפל וטסלה מחפשות יציבות, לא רק צמיחה

אצל אפל וטסלה הסיפור שונה. אפל תלויה בסין גם כשוק צרכני וגם כחלק מרכזי בשרשרת הייצור שלה. בשנים האחרונות היא פועלת לגוון ייצור למדינות נוספות, כולל הודו ווייטנאם, אבל סין עדיין מחזיקה בתפקיד מרכזי ביכולת של אפל לייצר בהיקפים גדולים, באיכות גבוהה ובמהירות.

טים קוק יודע שהשוק הסיני הוא לא רק מקור הכנסות, אלא גם נקודת מבחן ליחסים בין החברה לבין הממשל בבייג'ינג. כל שינוי ברגולציה, במכסים, באווירה הציבורית או בהעדפות הצרכנים עלול להשפיע על אפל. בד בבד, סין מבינה שאפל מביאה איתה תעסוקה, השקעות, ספקים וטכנולוגיות ייצור, ולכן יש כאן מערכת יחסים שבה שני הצדדים צריכים זה את זה.

• לקראת פיצוץ? השותפות בין אפל ל-OpenAI מסתבכת
• בואינג מחכה להזמנות מסין - אבל המשקיעים מסתכלים על הייצור
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• אלמנתו של בעלי אונליפאנס קיבלה את השליטה באימפריה שבנה

טסלה נמצאת במצב דומה, אם כי בענף אחר. המפעל בשנגחאי היה במשך שנים מנוע חשוב בייצור וברווחיות של החברה. עם זאת, התחרות המקומית בסין החריפה, במיוחד מצד יצרניות כמו בי וויי די וחברות רכב חשמלי נוספות. מאסק אומנם מקבל יחס מיוחד בסין כבר תקופה ארוכה, אבל טסלה אינה פועלת בוואקום. היא מתחרה מול חברות מקומיות שנתמכות במדיניות ממשלתית, נהנות מהיכרות עמוקה עם הצרכן המקומי ומצליחות להציע מחירים אגרסיביים.

ההופעה המשותפת של בכירי הטכנולוגיה האמריקאים לצד טראמפ ושי נועדה לשדר לשווקים שהכלכלה עדיין יכולה לגשר על חלק מהפערים הפוליטיים. הבית הלבן דיבר על הרחבת גישה לשווקים ועל השקעות סיניות בארה"ב, בעוד שבייג'ינג ניסתה להציג את עצמה כיעד עסקי פתוח יותר. במקביל, דיווחים מהפסגה עסקו גם בסוגיות רחבות יותר, כולל סחר, בינה מלאכותית, טאיוואן ואנרגיה.

ועדיין, קשה לראות כאן שינוי חד ביחסים. נראה יותר שמדובר בניסיון לייצר מסגרת חדשה לניהול תחרות. כלומר, לא פיוס מלא, אלא סוג של הסכמה שכל צד צריך את השני יותר ממה שהיה רוצה להודות. ארה"ב צריכה את השוק הסיני ואת הייצור הסיני בתחומים מסוימים. סין צריכה טכנולוגיה, הון, מותגים וגישה לשווקים מערביים. כך או אחרת, החברות הגדולות הן אלו שמנסות לתמרן בין שני המרכזים האלה.

למשקיעים זה אומר שהחשיפה לסין חוזרת להיות גורם שצריך לנתח בזהירות. עבור אנבידיה, כל אישור מכירה לסין יכול להגדיל את פוטנציאל ההכנסות, אבל גם לגרור מגבלות חדשות בהמשך. עבור אפל, כל הקלה ביחסים יכולה לתמוך במכירות ובשרשרת האספקה, אבל הסיכון הגיאופוליטי נשאר. עבור טסלה, השוק הסיני עדיין גדול, אבל התחרות המקומית והלחץ על המחירים עשויים להמשיך לשחוק את היתרון.

במילים אחרות, הפגישה בבייג'ינג לא מבטלת את מלחמת הטכנולוגיה. היא רק משנה את האופן שבו היא מתנהלת. פחות חסימה מוחלטת, יותר עסקאות נקודתיות. פחות הצהרות על ניתוק, יותר ניסיון לנהל תלות הדדית. וזה אולי ההבדל המרכזי בין הכותרות החיוביות לבין המציאות העסקית: סין רוצה חברות אמריקאיות, ארה"ב רוצה לשמור עליהן קרובות, אבל אף אחד מהצדדים כבר לא מתנהל כאילו הכלכלה לבדה יכולה לפתור את המחלוקת.