ממשל טראמפ מתכונן לאפשר קידוחים ימיים במהלך חמש השנים הבאות כמעט בכל חופי המדינה, מהאוקיינוס האטלנטי והפסיפי ועד לאזור הארקטי. זוהי אחת מהתכניות הרחבות ביותר שהוצעו בארה״ב זה עשורים, והיא כבר מעוררת התנגדות חריפה מצד מדינות החוף, ארגוני סביבה ופעילים פוליטיים משני צדי המפה.

לפי הטיוטה, משרד הפנים האמריקאי נערך לפרסם לוח זמנים חדש למכירת זכויות קידוח נפט וגז במים הפדרליים לשנים 2026-2031. התכנית כוללת אזורים נרחבים לאורך חופי המזרח והמערב של ארה״ב, סביב אלסקה ובמפרץ מקסיקו, אזור שטראמפ מיתג לאחרונה בשם “מפרץ אמריקה”.

הטיוטה, שהוכנה על ידי לשכת ניהול האנרגיה הימית (BOEM), נועדה להחליף את התכנית המאושרת מתקופת הנשיא ביידן, שכללה רק שלושה מכרזים מצומצמים בשנים 2024-2029. אם תאושר במתכונתה הנוכחית, מדובר בהרחבה דרמטית של שטחי הקידוחים בארה״ב.

מחלוקת פוליטית וסביבתית חריפה

למרות תמיכתו של טראמפ בהרחבת הפקת האנרגיה המקומית, התכנית החדשה צפויה להיתקל בהתנגדות נרחבת מצד מושלים, מחוקקים וקהילות חוף. שמונה מדינות לאורך חוף המזרח – ובהן ניו יורק, מרילנד, דלאוור, מסצ׳וסטס, קרוליינה הצפונית והדרומית – כבר הביעו התנגדות רשמית לקידוחים בתחומן. גם שלוש מדינות החוף המערבי – קליפורניה, אורגון וושינגטון – הודיעו כי הן מתנגדות נחרצות לפתיחת המים הטריטוריאליים שלהן.

• מניית נאוויטס צוללת אחרי עצירת הקידוח בפרויקט שננדואה
• רציו פטרוליום מתרסקת לאחר יציאת אקסון מובייל מהבלוק בגיאנה
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

ארגוני סביבה כמו Oceana טוענים כי המהלך מסכן קהילות חוף, בתי גידול ימיים ושוניות אלמוגים, במיוחד נוכח ניסיון העבר, ובראשו אסון Deepwater Horizon משנת 2010, שבו נהרגו 11 עובדים ופרץ דליפת הנפט הגדולה בתולדות ארה״ב. לדברי ג׳וזף גורדון, מנהל קמפיין בארגון: "הנשיא טראמפ מתעלם מקולותיהם של מיליוני אזרחים, עסקים ומנהיגים מקומיים מכל רחבי המדינה, שמתנגדים להרחבת קידוחים ימיים מסוכנים". 

הכל קשור במירוץ ה-AI

המהלך הנוכחי מפתיע במיוחד, משום שבקמפיין הבחירות של 2020 טראמפ בעצמו הכריז על איסור קידוחים חדשים סמוך לחופי פלורידה, ג׳ורג׳יה והקרוליינות,  החלטה שנתפסה אז כניסיון לשמור על התמיכה הפוליטית במדינות תלויות תיירות. הנשיא ביידן, עם כניסתו לתפקיד, הרחיב את האיסור גם לשאר חלקי החוף המזרחי והמערבי, אך בתחילת השנה חתם טראמפ על צו נשיאותי שביטל את המגבלות הללו.

כעת, משרד הפנים האמריקאי מצהיר כי “ארה״ב נמצאת במצב של חירום אנרגטי לאומי, וכל האפשרויות על השולחן כדי להתמודד עם המשבר, ולנצח במרוץ הבינה המלאכותית מול סין”, כלשון דובר המשרד.

• המאבק בצים מחריף: בעלי מניות דורשים לפטר את המנכ"ל ולשנות את הדירקטוריון
• טסלה מתקרבת לנהיגה אוטונומית מלאה - נתוני FSD מצביעים על קפיצה בביצועים
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• הישראלית שמזנקת ב-100% בוול-סטריט

למרות עידוד ממשל טראמפ, חברות הנפט עצמן שומרות על זהירות. נכון לעכשיו, התיאבון הכלכלי לקידוחים חדשים מחוץ למפרץ מקסיקו נותר מוגבל, בעיקר בשל חוסר ודאות פוליטית, עלויות גבוהות וסיכונים גיאולוגיים. ברוב אזורי החוף האטלנטי קיימים רק נתוני סקרים ישנים משנות ה-70 וה-80, ולכן לא ברור אם קיימות שם עתודות מסחריות משמעותיות.

עם זאת, המסמכים מצביעים על כך שבענף קיים “עניין מסוים” בחידוש חיפושי הנפט והגז גם באוקיינוסים האטלנטי והפסיפי. נציגים בתעשייה טוענים כי פתיחת האזורים הללו תאפשר גיוון במקורות האנרגיה של ארה״ב ותפחית את התלות ביצוא ממדינות עוינות.

הטיוטה כוללת גם אזורים רגישים במיוחד – בהם שוניות האלמוגים באוקיינוס האטלנטי, אזורי ים סביב אלסקה, ואפילו חלקים מהמים הסמוכים להוואי. עם זאת, האיסור על קידוחים יישאר בתוקף בשמורות ימיות מוגנות.

אם תאושר, זו תהיה הפעם הראשונה מזה למעלה מ־15 שנה שבה ארה״ב תרחיב משמעותית את שטחי הקידוחים הימיים שלה. המתנגדים מזהירים מפני סיכונים עצומים של זיהום חופים, פגיעה בדיג ובתיירות, ונזק בלתי הפיך למערכת האקולוגית הימית. מנגד, הבית הלבן צפוי להצדיק את המהלך כצעד לחיזוק עצמאות אנרגטית ויצירת מקומות עבודה חדשים – מסר מרכזי במדיניותו הכלכלית של טראמפ.

הכל כשר במירוץ לעליונות טכנולוגית

בשלב זה מדובר בטיוטה ראשונית בלבד, שעשויה לעבור שינויים מהותיים לפני פרסומה הרשמי. התהליך עצמו צפוי לכלול התייעצות עם מדינות החוף, תקופת שימוע ציבורי ממושכת וביקורת בקונגרס, כך שהדרך לאישור סופי עוד ארוכה. ועם זאת, עצם פרסום התכנית מסמן בבירור את הכיוון שממשל טראמפ שואף אליו בכמעט כל צעד ושעל, הגדלת העצמאות והקטנת התלות בכל האספקטים של שרשרת האספקה של המוצר שיכתיב ככל הנראה את השליטה הגלובלית בעשור הקרוב: הבינה המלאכותית. 

ואם לשים בצד את השיח על בועת ה-AI בוול סטריט וההקבלות לדוט קו, עצם העובדה שהממשל האמריקאי מחוייב כל כך לשימור העליונות הטכנולוגית הוא אירוע שניתן להשוות אותו למירוץ לחלל של שנות ה־50, שבו ארה"ב וברית המועצות התחרו על עליונות טכנולוגית וסמלית. אז, השיגור של ה"ספוטניק" דחף את ארה"ב להשקיע סכומי עתק במדע, חינוך ותעשייה, במטרה להוכיח את עליונותה. כיום, ארה"ב וסין מתחרות על תחום הבינה המלאכותית, טכנולוגיה שעתידה לעצב את הכלכלה, הביטחון והכוח הגלובלי בעשורים הקרובים.

בדומה לעידן החלל, גם כאן האנרגיה נמצאת בלב המירוץ. בעוד שבשנות ה-50 דלק וסילונים הניעו את הטילים לירח, כיום מדובר באנרגיית חישוב, חשמל, שבבים ומרכזי נתונים ענקיים שמאומנים להריץ מודלים עצומים של AI. ממשל טראמפ מדגיש כי העצמאות האנרגטית של ארה"ב היא תנאי הכרחי ליכולת שלה “לנצח במרוץ ה-AI מול סין”, משום שמדינה שאינה שולטת באנרגיה, לא תוכל לשלוט בטכנולוגיה.

כמו המירוץ לחלל, גם המאבק על הבינה המלאכותית הוא מאבק על מעמד עולמי ותודעה ציבורית. אז דובר על מי יניף ראשון את הדגל על הירח; היום מדובר על מי יפתח ראשון את הבינה שתנהל את הכלכלה, הביטחון והחברה של המאה ה־21. בשני המקרים, ארה"ב רואה את עצמה מובילה את האנושות קדימה. והאנרגיה, הפיזית והדיגיטלית כאחת, היא הדלק שמאפשר לה לשמור על ההובלה הזו.