אחים קוראים צוואה צילום: ביזפורטל
אחים קוראים צוואה צילום: ביזפורטל

ירושות לא שוויוניות בין אחים: צדק אישי או סכסוך משפחתי?

יותר ויותר משפחות בישראל מתמודדות עם צוואות שבהן הורה מחליט לחלק את נכסיו באופן לא שווה בין ילדיו. לעתים ההחלטה נובעת מהיגיון ברור - ילד שטיפל בהורים, תרם לעסק או כבר קיבל דירה בחייו. ואולם לא פעם החלוקה יוצרת תחושת קיפוח ומביאה את האחים אל ספסל בית המשפט. האם באמת אפשר למנוע את הקרע, ומה אומרים השופטים כשניצבות בפניהם צוואות שמטלטלות את המשפחה?

עוזי גרסטמן | (6)

מעטים הנושאים שמצליחים לפרק משפחות כמו סוגיית הירושה. בעוד שברירת המחדל על פי החוק היא חלוקה שווה בין כל האחים, לא פעם מגלים היורשים כי המנוח הותיר אחריו צוואה שאינה מאוזנת: אחד הילדים מקבל את הדירה, אחר מסתפק בסכום כסף, ואילו השלישי מוצא עצמו עם חלק קטן בהרבה. במקרים כאלה מתעוררות שאלות כבדות משקל: האם זה מוצדק? האם זו החלטה מוסרית של ההורה או תוצאה של השפעה פסולה? והחשוב מכל - איך ניתן למנוע שהחלטה כזו תוביל לקרע בלתי ניתן לאיחוי בין אחים?

חוק הירושה בישראל קובע כי בהיעדר צוואה, הנכסים יחולקו שווה בשווה בין היורשים. אך כשקיימת צוואה, בתי המשפט נוטים לכבד את רצונו של המוריש כל עוד לא הוכח שנעשה ניצול של חולשה או הפעלת לחץ. הפסיקה מלאה במקרים שבהם אחים ניסו לערער על חלוקה לא שוויונית אך נדחו, משום שהוכח כי הצוואה נכתבה מתוך רצון חופשי. כך למשל, בפסק דין שנדון באחרונה, ביקשו אחים לבטל צוואה שבה אם המשפחה הורישה לבן אחד את עיקר הנכסים, בטענה כי היה זה רצון ברור שלה בשל השנים הרבות שבהן טיפל בה. השופט ציין כי "רצונו של אדם כבודו", והדגיש כי כל עוד לא קיימת הוכחה להשפעה בלתי הוגנת, בית המשפט אינו מוסמך להתערב רק מפני שהחלוקה נראית בלתי הוגנת בעיני יתר היורשים.

במקרה אחר, שנדון בבית המשפט לענייני משפחה, דווקא התקבלה התנגדות של אחים לצוואה. שם נקבע כי הבן שזכה ברוב העיזבון ניצל את חולשת האב הקשיש והשפיע עליו לנסח צוואה לטובתו. בפסק הדין נכתב כי "כאשר חופש הרצון נשלל, אין מדובר עוד בבחירה אישית אלא במניפולציה פסולה שיש לסלקה". כאן, הצוואה בוטלה והעיזבון חולק בין כל הילדים.

הצדקה מוסרית מול תחושת קיפוח

מבחינה מוסרית, יש לא מעט מצבים שבהם חלוקה לא שוויונית עשויה להיראות מוצדקת. אם ילד אחד ליווה את ההורים במשך שנים, השקיע בעסק המשפחתי או נשא בעול טיפול רפואי ממושך, ההורה עשוי לחוש כי נכון להעניק לו יותר. מנגד, כשאחד הילדים קיבל כבר בחייו של ההורה תמיכה כספית גדולה, כמו דירה או הלוואה, יבחר ההורה להעדיף את יתר האחים בצוואה כדי לאזן את הפער. ואולם גם כשההיגיון הכלכלי ברור, הרובד הרגשי מסובך הרבה יותר. דמיינו מצב שאחד האחים קיבל על פני השנים יותר מאחרים, אך לתפיסתו ולא משנה עכשיו מאיה היא מגיעה - זה מגיע לו. יש כאן בעיה גדולה שלא בטוח שיכולה להיפתר. דמיינו משפחה שחלק מהילדים שלה עובדים בעסק משפחתי ולק לא.

או מצב של משפחה שבה יש ילד שלא מסתדר וצריך יותר תמיכה מההורים. האם הוא צריך לקבל פחות בעת הירושה? ואיך זה משפיע אם יתר הילדים הסתדרו בחיים. יש הורים שמחליטים על הצוואה בהתאם גם להון-עושר הנוכחי של הילדים. אבל האם זה בהחלט קשור. הירושה מבטאת אצל רבים את רמת הקשר, הקרבה, האהבה. זה לא רק הכסף, זה הרבה מעבר לכך. 



משרדי עורכי הדין שזוכים להרבה חשיפה ומי המאכזבים
אתר ביזפורטל וחברת הדאטה והמחקר Makam, משיקים מדד שמדרג את החשיפה של משרדי עורכי הדין בתקשורת המקומית - הנה עורכי הדין המדוברים ביותר; וגם מי המשרדים הגדולים ביותר?

אחים שמגלים שנותרו עם חלק קטן מהעיזבון מתקשים לעתים להפריד בין השיקול הכספי לבין התחושה שהם פחות נאהבו או הוערכו. עורכי דין בתחום מספרים על משפחות רבות שהקשרים ביניהן נותקו לחלוטין לאחר גילוי צוואה לא שוויונית, גם כאשר מדובר בסכומים שוליים יחסית. ענייני ירושות ה הסיבה מספר אחת לסכסוכים משפחתיים. וצריך לזכור שזה נובע מהעובדה הפשוטה שמלכתחילה אי אפשר לחלק שווה בשווה וגם מכך שיש הורים שמעדיפים לחלק באופן שונה את הצוואה. 

בשנים האחרונות וגם על רקע הקושי לחלק את הירושה לילדים, החל מהלך שצובר תאוצה לחלק את הירושה לנכדים. זה גם לא הפתרון האידיאלי, וכאמור אין פתרון אידיאלי, אבל רבים מוצאים אותו נכון וחכם יותר - העברת ירושה ישירות לנכדים - המגמה החדשה בישראל

קיראו עוד ב"משפט"

מומחים לדיני ירושה מסכימים כי הדרך הטובה ביותר לצמצם מתחים היא שקיפות. הורה שבוחר לקבוע חלוקה לא שוויונית יעשה נכון אם יצרף מכתב אישי, שבו יבהיר את הנימוקים להחלטתו. מכתב כזה לא תמיד ימנע התנגדויות משפטיות, אך הוא עשוי להפחית את תחושת העלבון ולתת לילדים מסגרת להבנת ההיגיון שעמד מאחורי ההחלטה.

דרך נוספת היא לערוך את הצוואה בליווי עורך דין מנוסה ולהקפיד על כל דרישות החוק - חתימה בפני עדים כשירים, בדיקה רפואית המעידה על כשירות במקרה הצורך ותיעוד ברור של רצון המוריש. כך יפחתו הסיכויים שבית המשפט יקבל טענות להשפעה בלתי הוגנת או חוסר כשירות. יש גם מי שבוחרים להסדיר את החלוקה בעודם בחיים, באמצעות מתנות או הסכמות כתובות, ובכך להפחית את עוצמת הסכסוך לאחר המוות. נכון אמנם שהדבר דורש אומץ ודיאלוג משפחתי פתוח, אך לא אחת הוא מונע קרע גדול יותר בעתיד.

בין צוואה לניהול רגשות

לבסוף, חשוב לזכור כי הירושה אינה רק מסמך משפטי. היא סיכום של חיים שלמים ושל מערכות יחסים מורכבות. כשחלוקה לא שוויונית נעשית מתוך שיקול ענייני ברור, בליווי הסבר ושקיפות, יש לה סיכוי גבוה להתקבל. אבל כשהיא נראית שרירותית או מבטאת העדפה רגשית בלתי מוסברת, היא כמעט תמיד מובילה למאבק משפטי ולנתק רגשי.

בתי המשפט ימשיכו לאזן בין חופש הרצון של ההורה לבין ההגנה על צדק בסיסי והוגנות כלפי היורשים. אבל האחריות למנוע סכסוך מיותר מוטלת בראש ובראשונה על ההורים עצמם - בנכונותם לנסח צוואה שתהיה ברורה, להיעזר בייעוץ משפטי מקצועי, ולהשאיר אחריהם לא רק נכסים - אלא גם תחושת צדק ופיוס בין ילדיהם.


אם אני מרגיש שנעשה לי עוול בצוואה, מה אפשר לעשות?


אפשר להגיש התנגדות לצוואה בבית המשפט לענייני משפחה. אבל חשוב לדעת - לא מספיק לטעון שזה "לא הוגן". כדי שבית המשפט יתערב, צריך להראות בעיה אמיתית: כך למשל, שההורה לא היה כשיר בזמן שחתם, או שמישהו השפיע עליו בצורה לא הוגנת.



בית המשפט באמת יבטל צוואה לא שוויונית?


זה נדיר, אבל קורה. אם יש הוכחות שמישהו ניצל את חולשת ההורה או לחץ עליו, השופטים יכולים לפסול את הצוואה. אבל אם ברור שההורה ידע מה הוא עושה וקיבל החלטה חופשית, גם אם היא לא מוצאת חן בעיני שאר האחים - בית המשפט יכבד את הרצון שלו.



איך אפשר למנוע מריבות בין אחים סביב ירושה?


הדרך הכי טובה היא לדבר על זה בזמן שההורה עוד בחיים. אם מסבירים לילדים את ההיגיון מאחורי ההחלטה, הרבה יותר קל לקבל אותה. אפשר גם לצרף מכתב אישי לצוואה שבו ההורה מפרט את הסיבות. וגם חשוב לערוך צוואה מסודרת אצל עורך דין, כדי שלא יהיו פרצות שיאפשרו עתירות מיותרות.



מה ההשלכות הרגשיות של חלוקה לא שוויונית?

כאן הבעיה האמיתית. גם אם יש היגיון כלכלי, אחים מרגישים לפעמים שההורה "אהב אותם פחות". התחושה הזו יכולה לפרק משפחות שלמות. לכן השאלה היא לא רק מה נכון מבחינה משפטית, אלא גם איך לגרום לילדים להרגיש שכולם קיבלו יחס הוגן.

תגובות לכתבה(6):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 5.
    אנונימי 01/10/2025 17:20
    הגב לתגובה זו
    צריך עזרה בירושה
  • 4.
    לא משנה מה ולמה. תמיד שוויוני. אחר כך אחים יכולים להעביר ביניהם. (ל"ת)
    אנונימי 27/09/2025 14:45
    הגב לתגובה זו
  • 3.
    אנונימי 27/09/2025 14:22
    הגב לתגובה זו
    קשה לסלוח להורה מפלה . גם אם נניח לאח אחד יש יותר כסף מה עם הנכדים זאת אפליה בין נכדים גם . חמתי הורישה לבתה ובנה הרבה כסף ואני קיבלתי שארית שהם לא יכלו להעלים מהבנק כי בעלי נפטר לפניה . נעלמו כספים רבים ולכן לילדיי אין דירה ולילדיהם יש דירות פאר במקומות טובים
  • 2.
    חמי 27/09/2025 14:18
    הגב לתגובה זו
    לילדיו הוא מימן לימודים באוניברסיטה ושכד ואף קנה מכונית לבנו מנישואיו הראשונים לא דאג לשכד ולא למכונית מפלה לרעה גם את הילדים שלנו לפעמים שוכח שיש לנכד שלו יום הולדת. בכל זאת בעלי ממשיך להיות עם הזבל הזה בקשר. כמו מזוכיסט. מנוול נשאר מנוול
  • 1.
    מני 27/09/2025 13:23
    הגב לתגובה זו
    ההורים שלי כתבו צוואה לא שוויונית כלפיי וכלפי אחי הגדול ביחס לאחותי הקטנה. ביום שקיבלתי את חלקי העברתי לאחי הגדול את חלקו. בלי שמץ של מחשבה נוספת בענין. החלק שלי הפך לקטן יותר אבל הרווחתי אח שיודע שהקשר בינינו חזק מכסף.
  • פלוני חבר של אלמוני 29/09/2025 18:56
    הגב לתגובה זו
    הכל תלוי בהוריםחלוקה לא שיוויונית רק במקרים מאוד יוצאי דופן ואז לעשות את הדבר בשקיפות מלאה ויחד עם הילדים.יש להימנע מלהוריש לנכדים. אלא אם הילד נפטר.
חוזה מכירת דירה CHATGPTחוזה מכירת דירה CHATGPT

מוכר הדירה נסוג ברגע האחרון - ויפצה בכ-400 אלף שקל

אחרי שנה וחצי של מגעים, ובזמן שהתובע השקיע מאמצים רבים להסרת עיקולים ולהעברת רישום הדירה על שם המוכר ואחיו, החליט האחרון להתרחק מהעסקה - מבלי לחשוף כי הסיבה האמיתית היא עליית המחירים בעיר. בית משפט השלום בתל אביב קבע כי אף שלא נחתם הסכם, המוכר נהג בחוסר תום לב ועליו לפצות את רוכש-החלום על אובדן ההזדמנות

עוזי גרסטמן |

בינואר 2022, אחרי קרוב לשנתיים של תקוות, תכתובות, סידורים אינסופיים מול הרשויות ואמונה עמוקה שהעסקה עומדת לצאת לפועל, קיבל אדם הודעה מהמוכר של הדירה שבה גדל: הכל מתבטל. מבחינתו של האיש, שראה עצמו כבר זמן רב כמי שהדירה ברחוב דיזינגוף חוזרת למעשה אליו, היתה זו נפילה חדה לתוך חלל ריק, מלוּוה בתחושה עמוקה של חוסר צדק. כך החל המאבק המשפטי שהסתיים באחרונה בפסק דין מפורט ומנומק של השופט ליאור גלברד, שקבע כי המוכר אמנם לא חתם על חוזה מחייב, אך נסיגתו מהמו״מ נעשתה בחוסר תום לב מובהק - ולכן הוא יפצה את האיש בסכום של 360 אלף שקל.

הסיפור כולו מתחיל שנים לפני כן, כשהדירה עוד היתה שייכת לשני אחים. אחד מהם, שגדל בבניין ואף נהפך למי שמנהל אותו, הכיר את התובע מאז ילדותו וניהל עבורו את הדירה כשהשניים התגוררו בדנמרק. היחסים היו קרובים, כמעט משפחתיים, ולכן לא מפתיע שביוני 2020, בסמוך לגל הראשון של מגפת הקורונה, הוא הציע לו לרכוש את הדירה תמורת 1.9 מיליון שקל. כעבור חודשיים, לאחר בדיקות עם מתווך ובהתכתבות ווטסאפ תכופה, השיב אלמוני: "We have agreed to sell the apartment to you".

באותו רגע, כך נראה, הכל היה מונח על פסי רכבת שמובילים לעבר בחתימה ברשמית. המוכר הגיע לישראל, נערכה פגישה עם עורך הדין ליעד מרציפרו שהוסמך לנסח את ההסכם, ואף הועברה טיוטת חוזה ראשונית. אלא שתקלות ביורוקרטיות - עיקול ישן שלא הוסר ורישום בעלות שלא עודכן משנים עברו - מנעו התקדמות מיידית. המוכר ביקש קודם להסיר את העיקול ולסדר את הרישום, ורק אז להתקדם לחתימה.

מאותו רגע נטל התובע על עצמו את מרבית העבודה. הוא פילס את דרכו בין משרדי הרשויות, ובעזרת עו״ד מרציפרו הצליח להסיר את העיקול באוקטובר 2020. מאמצים נוספים הביאו לכך שבאוגוסט 2021 נרשמה סוף סוף הבעלות בדירה על שם המוכר ואחיו. כל אותה תקופה, כך עלה מהראיות, המוכר שידר מסר עקבי: העסקה עומדת להתקדם. כשהתובע  עדכן אותו שהרישום כמעט הושלם, השיב המוכר: "That's very good news, so we… can continue the process of selling the apartment".

המוכר החל לבחון מחדש את המחיר המוסכם

אלא שמאחורי הקלעים השתנה משהו. בעצת עורכת דין חדשה שאליה פנה, ורקע לעלייה המתמשכת במחירי הדירות בתל אביב בתקופת הקורונה, החל במוכר לבחון מחדש את המחיר המוסכם. לפי קביעת השופט גלברד, זה היה המניע האמיתי לנסיגה. ואולם בפועל, הוא לא אמר זאת לתובע - לא לאורך החודשים שבהם קידם האחרון את הרישום, ולא בספטמבר-אוקטובר 2021, כשהמגעים נמשכו באמצעות עורכת הדין החדשה, ואף לא כשנשלחו אליו ייפויי כוח לקראת חתימה קונסולרית.

משכנתא
צילום: canva pro

לא מתנה: החתן ישיב להורי גרושתו 150 אלף שקל

השופט הבכיר רמזי חדיד חייב את הגרוש לשעבר להשיב להורי אשתו לשעבר את הכספים שהעניקו לבני הזוג לצורך רכישת דירה, לאחר שהחתן חתם על כתב התחייבות מפורש בפני נוטריון. פסק הדין קובע כי טענותיו לקיזוז במסגרת הסכם הגירושים, למתנה או להסכמות בעל-פה, נסתרו על ידי לשון ההסכמים והראיות שהוצגו, וכי התנאי להשבת הכסף התקיים במלואו עם הגירושים

עוזי גרסטמן |

זה התחיל כמעשה של רצון טוב בין הורים לבת זוג צעירה שזה עתה נישאה. ס' ו-י' ח', הוריה של ל' ח', הציעו לעזור לבתם ולבעלה הטרי באותה תקופה, א' ג', להגשים חלום משפחתי קטן: רכישת דירת מגורים ראשונה. בני הזוג התגוררו במשך כמה שנים בדירה שהעמידו להם ההורים, וכשביקשו להתקדם ולרכוש דירה משלהם, ההורים הסכימו לסייע בסכום משמעותי של 150 אלף שקל. אלא שהסיוע הזה לא ניתן כמתנה מוחלטת. עוד לפני שנחתמה העסקה, ולפני שהסכומים עברו בפועל, דרשו ההורים מהחתן לחתום על כתב התחייבות הכולל תנאי ברור: אם בני הזוג ייפרדו, הכסף ישוב לידיהם בתוספת ריבית והצמדה.

א' ג' הסכים, וב-7 בפברואר 2016 הוא חתם בפני נוטריון על מסמך מפורט שבו נכתב במפורש כי קיבל מהורי אשתו סכום של 150 אלף שקל לצורך רכישת הדירה, וכי הוא "מתחייב להחזיר את הסכום הנ"ל למשפחת XXX במקרה גירושין עם אשתי – ל' ח' ג'... תוך 30 יום מיום הגירושין בתוספת ריבית והצמדה"יום לאחר מכן חתמו הוא ו-ל' על הסכם רכישת הדירה ברחוב XXX, והחיים המשותפים נמשכו עוד כמה שנים.

אלא שעם הזמן היחסים עלו על שרטון. באפריל 2023 חתמו בני הזוג על הסכם גירושים שקיבל תוקף של פסק דין בבית המשפט לענייני משפחה, ובהמשך אף השלים הנתבע את מתן הגט. במסגרת ההסכמות ביניהם, נקבע כי ל' תרכוש את חלקו של א' בדירה תמורת 350 אלף שקל. הסכום הזה שולם לו במלואו, כשבפועל היו אלה ההורים, התובעים בהליך, שהעבירו את הכסף. לאחר העברת התמורה ביקשו ההורים לקזז מהסכום את אותם 150 אלף שקל שהתחייב להשיבם במקרה של פרידה, אך א' סירב וטען כי הכספים "הוטמעו" כבר במסגרת הסדר הרכוש המוסכם עם ל' בגירושים.

האם הכסף ניתן כמתנה ללא תנאי?

כך הגיע הסכסוך לבית משפט השלום בחיפה, שם נדונה תביעה כספית על סכום של 182,453 שקל - סכום הקרן כשהוא משוערך למועד הגשת התביעה, בהתאם לריבית והצמדה כפי שהתחייב הנאשם מול הנוטריון. מהרגע הראשון עמדו בפני השופט שתי שאלות מרכזיות: האם הכסף ניתן כמתנה ללא תנאי, כפי שטען הנתבע, והאם ניתן לראות בהסדרי הגירושים משום קיזוז של אותו חוב.

השופט חדיד ציין כבר בראשית הכרעתו כי העובדות הבסיסיות אינן שנויות במחלוקת: הנתבע אכן חתם על כתב התחייבות, בני הזוג אכן התגרשו, וכספי התמורה בגין חלקו בדירה הועברו אליו במלואם מהתובעים. לנוכח זאת, הוא קבע בפסק הדין שפורסם כי עצם החתימה על כתב ההתחייבות שוללת את האפשרות לראות בסכום כמתנה שאין להשיבה. הוא הפנה לסעיף 4 לחוק המתנה, המאפשר לתת מתנה "על תנאי", וציין כי "כך היה במקרה דנן".