
מכה למשפחת שפירא: בית המשפט דחה ערעור על חיוב מס של עשרות מיליונים - "ניסיון לצבוע את המניות נכשל"
פסק דין תקדימי מטלטל את אחת המשפחות החזקות במשק; האחים שפירא, בעלי השליטה בענקית התשתיות שפיר הנדסה, הפסידו לרשות המסים במאבק על פרשנות חיוב המס במכירת מניות ב-420 מיליון שקל; בית המשפט דחה את הטענה כי ניתן “לצבוע” את המניות שנמכרו והבהיר את גבולות
השימוש בשינויי מבנה לצורכי מס ואת צורת חישוב מס רווחי ההון
"זהות כזאת חוטאת למצב הדברים לאשורו" - כך קבע השופט אבי גורמן בפסק דין תקדימי שניתן השבוע נגד בעלי השליטה בקבוצת שפיר הנדסה -0.13% , מחברות התשתיות והבנייה הגדולות בישראל. האחים חן, הראל, ישראל וגיל שפירא ספגו מכה כלכלית כואבת כאשר בית המשפט המחוזי מרכז-לוד דחה את הערעור שלהם נגד רשות המסים, בסכסוך מס שעשוי לעלות להם מיליוני שקלים רבים.
"המערערים מבקשים ליצור באופן טכני מצב בו מכירה של מניות תיחשב כאילו נמכר רק אחד מהנכסים", נכתב בפסק הדין התקדימי. "מה שהמערערים מבקשים ליצור הוא מצב שבו מכירה של מניות, אשר שינוי המבנה ביקש והביא לכך כי יכללו זכויות לשני הנכסים המועברים, תיחשב כאילו נמכר רק אחד מהנכסים". פסק הדין, שניתן בתחילת אוקטובר והותר אתמול לפרסום, מהווה תקדים משמעותי בתחום מיסוי רווחי הון ושינויי מבנה תאגידיים.
המחלוקת המשפטית, שהגיעה לכותרות נסבה סביב טענת האחים כי "ניתן לזהות" את המניות שמכרו וכי הן "המניות שהתקבלו בתמורה למניות שפיר מחצבות". רשות המסים דחתה את זה בתוקף וטענה כי "לא ניתן 'לצבוע' את המניות של שפיר הנדסה שהתקבלו בתמורה למניות של שתי החברות ולייחס אותן באופן ספציפי דווקא לשפיר מחצבות". המכירות נעשו בהיקף של כ-420 מיליון שקל בין השנים 2016-2018, כאשר כל אחד מהאחים מכר מניות בשווי של כ-140 מיליון שקל.
השורשים: מאימפריה משפחתית להנפקה ציבורית
הסיפור מתחיל בתחילת שנות ה-90, כאשר ארבעת האחים שפירא רכשו בחלקים שווים את הון המניות של חברת שפיר מבנים בשנים 1991-1993. ב-2005, הם הרחיבו את האימפריה העסקית שלהם ורכשו גם את הון המניות של שפיר מחצבות ותעשיות. שתי החברות עסקו בעיקר בייצור חומרי גלם לבנייה, תשתיות וייזום בענף הבנייה, והפכו לאבני היסוד של הקבוצה העסקית המשפחתית.
- שפיר רוכשת 15% נוספים ב"עד 120" מהפניקס: העסקה משקפת שווי של כ-1.865 מיליארד שקל
- שפיר הנדסה: עלייה של 15% בהכנסות, הרווח הנקי קפץ ל-60 מיליון שקל
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
נקודת המפנה הגיעה ב-2014, כאשר המשפחה החליטה להנפיק את החברה בבורסה לניירות ערך בתל אביב. לקראת ההנפקה, בוצע שינוי מבנה משמעותי: האחים העבירו את המניות בשתי החברות לחברה חדשה שהוקמה במיוחד למטרה זו - שפיר הנדסה. המניות החדשות שקיבלו בתמורה הופקדו בחשבונות נאמנות נפרדים - חשבון אחד עבור המניות שהתקבלו תמורת שפיר מבנים, וחשבון שני עבור אלה שהתקבלו תמורת שפיר מחצבות.
"שינוי המבנה נועד ליצור נכס חדש - מניות של שפיר הנדסה - המשקף זכויות יחסיות לשתי החברות המועברות", קבע השופט גורמן בפסק דינו. "עירוב שני הנכסים המועברים תחת שפיר הנדסה היא תכליתו ומהותו של שינוי המבנה - זה הנכס שנרשם למסחר בבורסה אשר משקף זכויות יחסיות לשתי החברות המועברות".
הוויכוח המשפטי: האם אפשר "לצבוע" מניות?
"המערערים טוענים כי על המניות שנמכרו וכי מיוחסות לשפיר מחצבות יש לחול הוראות המס המקלות", נכתב בפסק הדין, המתאר את עמדת האחים. כאשר האחים מכרו מניות בשנים 2016-2018, הם טענו כי המניות שמכרו הן אלה שקיבלו תמורת שפיר מחצבות, שנרכשה ב-2005. "המערערים טוענים כי המניות שהם מכרו הן אותן מניות שקיבלו בעת שינוי המבנה", ציטט השופט את טענותיהם. הטענה הזו לא הייתה טכנית בלבד - היו לה השלכות כלכליות דרמטיות.
- הבדיקה הסתיימה בקטיעת אצבע - האם זו תאונת דרכים?
- העליון דחה את תביעת בעלי היחידות במלון מלכת שבא
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- הגג חזר לדיירים: מה מותר בבניינים משותפים?
עד שנת 2003, שיעורי המס על מכירת מניות בחברות פרטיות היו גבוהים במיוחד והגיעו עד 50% בהתאם לשיעור המס השולי. אולם ב-2003 חל מהפך בשיטת המס בישראל, ושיעור המס על רווחי הון הופחת משמעותית ל-25%-30%. ההקלה חלה רק מכאן ולהבא, כך שמניות שנרכשו לפני 2003 ממוסות בשיטת "פיצול לינארי" - שיעור מס גבוה על החלק היחסי של התקופה עד 2003, ושיעור נמוך רק על הרווח המיוחס לתקופה שאחרי.
רשות המסים דחתה את הטענה בתוקף. "פקיד השומה סבור שאין אפשרות 'לצבוע' מניות כמיוחסות דווקא למניות שפיר מחצבות", נכתב בפסק הדין. "המשיב סבור כי בעת שינוי המבנה, המערערים קיבלו מניות בשפיר הנדסה שאינן 'צבועות', קרי לא ניתן לזהות אותן באופן ספציפי כמניות שהתקבלו דווקא תמורת מניות שפיר מחצבות או מניות שפיר מבנים".
פסק הדין: "חוטאת למצב הדברים לאשורו"
"ערב שינוי המבנה, היה ניתן למכור רק את המניות של שפיר מחצבות וליהנות משיעור המס המקל", כתב השופט גורמן בפסק דינו המנומק. "אבל זה לא מה שעשו המערערים. הם יצרו נכס חדש". השופט בחן בקפידה את החקיקה הרלוונטית ואת תכליתה, וקבע כי הפרשנות של רשות המסים היא הנכונה.
"המערערים למעשה מבקשים ליהנות ממה שלא היו יכולים קודם ולמכור גם חלק יחסי משפיר מבנים", הוסיף השופט. "מניות שפיר הנדסה הן כאמור נכס חדש, אשר משקף זכויות יחסיות לשתי החברות המועברות. כאשר המערערים מוכרים את המניות של שפיר הנדסה הם למעשה מוכרים חלק יחסי משתי החברות".
בהמשך פסק הדין, השופט גורמן הוסיף בחריפות: "מה שהמערערים מבקשים ליצור הוא באופן טכני מצב בו מכירה של מניות, אשר שינוי המבנה ביקש והביא לכך כי יכללו זכויות לשני הנכסים המועברים, תיחשב כאילו נמכר רק אחד מהנכסים. זהות כזאת חוטאת למצב הדברים לאשורו".
"הפרשנות שמציעים המערערים", הדגיש השופט, "תאפשר למערערים ליהנות מיתרון מס שלא היה קיים ערב שינוי המבנה". בסופו של דבר, הערעור נדחה במלואו.
ההשלכות: מעבר למיליונים הספציפיים
למרות שהפער הכספי בין הצדדים מסתכם ב"אחוזים בודדים מסכום המס", כפי שציינו עורכי הדין של המשפחה, להכרעה העקרונית עשויות להיות השלכות רחבות יותר. ראשית, היא עשויה להשפיע על חיוב המס במכירות נוספות של מניות שביצעה המשפחה בשנים מאוחרות יותר. שנית, פסק הדין יוצר תקדים משמעותי לגבי האופן שבו מתייחסים לשינויי מבנה תאגידיים לצורכי מס.
עורך הדין יאיר בנימיני, המייצג את האחים שפירא יחד עם צוות משפטי נרחב הכולל את מיכל רצ'לוסקי, ארז חגי, טל עצמון, ליאת גרבר ולידור אלמסי, הגיב לפסק הדין: "מדובר במחלוקת פרשנית בנוגע לחישוב מס על מכירת מניות הנוגעת לפעולות שבוצעו לפני הנפקת החברה בבורסה. הוויכוח הוא תקדימי ומורכב בטבעו, והפער הכספי נסוב על אחוזים בודדים מסכום המס".
בנימיני הדגיש כי "יודגש בתוקף, כי המוכרים פעלו על פי הדין והוראות הביצוע של מס הכנסה ודיווחו על המכירות באופן מלא ובשקיפות מלאה. מדובר במחלוקת אזרחית גרידא בנוגע לפרשנות הוראות המס, בסוגיה תקדימית שטרם נבחנה בפסיקה, כאשר המוכרים פועלים בהתאם להוראות כפי שהבינו אותן". "אנו מכבדים את פסק הדין", הוסיף בנימיני בהצהרתו, "עם זאת, בשל האופי התקדימי של הסוגיה והשלכותיה על השוק, אנו שוקלים להגיש ערעור". ערעור לבית המשפט העליון עשוי להאריך את הסאגה המשפטית ולהפוך אותה למקרה מבחן משמעותי עוד יותר בתחום דיני המס הישראליים. רשות המסים, שיוצגה על ידי עו"ד יעל הרשמן-אקסן מפרקליטות מחוז מרכז (אזרחי), רשמה ניצחון משמעותי שעשוי לחזק את ידה במקרים דומים בעתיד.
- 3.מקווה שהפעם הם מחייכים פחות (ל"ת)אנונימי 22/10/2025 09:16הגב לתגובה זו
- 2.לפתוח להם תיק פלילי (ל"ת)אנונימי 22/10/2025 08:29הגב לתגובה זו
- 1.העשירים נהנים מהמדינה. עד שצריכים לשלם (ל"ת)אנונימי 21/10/2025 11:58הגב לתגובה זו
חוזה מכירת דירה CHATGPTביהמ"ש החזיר את הגג לדיירים, ושינה את כללי המשחק בבניינים משותפים
החלטה חשובה קובעת כי הצמדת גג, חצר או קומת עמודים לדירה אחת ללא הסכמה מלאה של כל בעלי הדירות - אינה תקפה. בית המשפט המחוזי הבהיר מחדש את גבולות השימוש ברכוש המשותף, והחזיר את הכוח לידי דיירי הבניין. פסק הדין עשוי להשפיע על אלפי בתים משותפים ברחבי הארץ. על פי ההכרעה, ייתכן שעברו שנים רבות שבהן המצב הוא כזה, אך עדיין ניתן להשיב את הרכוש המשוף לידי כלל הדיירים
דיירים מבניין משותף בירושלים, שכבר חשבו כי הגג והאזורים המיוחדים שבניין שייכים בדיעבד לבעל דירה אחת בלבד, מצאו את עצמם מתכנסים שוב יום אחד, לא כדי לחלק דירות, אלא כדי לברר מי שולט בגג, במרחבים שלא נראים מבחוץ, וייתכן שגם בעתיד לבנות עליו. מה שהחל כוויכוח בין שכנים, נהפך לערעור בבית-המשפט, והסתיים בפסק-דין עקרוני שעשוי להשפיע על רבים מבעלי דירות בבניינים משותפים ברחבי הארץ.
פסק הדין עוסק בחלקה שזוהתה בעבר כמחסן, שלה הוצמדו, לפי צו רישום הבית המשותף ותכנוני הרשמה, גם הגג, קומת העמודים, חלק מהמגרש, שטחים בקומה, או בקיצור אזורים שהחברה הקבלנית קיוותה כי יהיו פריבילגיה של הבעלים של אותה יחידה בלבד. כשעלו טענות מצד דיירי הבניין על כך ש"לא ידעו על כך", נדרש בית המשפט להכריע: האם אפשר לרשום חלק מהרכוש המשותף כך שהצמידות תאפשר לבעל הדירה לפעול - לבנות, למכור, להפריד - ללא הסכמת שאר הדיירים?
הבניין המדובר נבנה על ידי ירלון חברה לבניין, שהציעה לבעלי הדירות - בחוזים מוקדמים - כי כל החלקים שאינם דירות, בין אם חדר מדרגות, חצר, מקלט, מקומות אחסון וכו′, יהיו חלק מהרכוש המשותף. כך נרשם הבניין כבית משותף. עם זאת, החברה שמרה לעצמה זכויות על הגג ועל קומת העמודים, וזאת לפי סעיפי חוזה, ולפיהם החברה תהיה רשאית לבנות על הגג או על קומת העמודים, בתנאי שהמבנה ישמש למגורים, ובלבד שלא תהיה לכך השפעה או צורך בהסכמת יתר דיירי הבניין.
על פי ההסכם: בעלי היחידה לא זקוקים להסכמת יתר בעלי הדירות
בצו רישום הבית המשותף נכתב כי חלקה 17/1 משמשת מחסן בשטח קרקע של כ-2 מ"ר, והוצמדו אליה 250/581 (לאחר תיקון: 242/587) חלקים מהרכוש המשותף, כולל הגג, המגרש, שטחים בקומה עליונה. בהסכם מיוחד, שנחתם בין החברה לבין הבעלים של חלקה 17/1, נקבע כי בעלי החלקה רשאים "לבנות ולהקים מבנים כראות עיניהם על הגג … על כל חלק הימנו … ובלבד שמבנים אלה יהיו מיועדים למטרת מגורים בלבד". עוד נקבע כי הם רשאים לעשות כן מבלי להיזקק להסכמת יתר בעלי היחידות בבניין.
- איציק תשובה ישלם 225 אלף שקל לשותפו לשעבר
- מוכר הדירה נסוג ברגע האחרון - ויפצה בכ-400 אלף שקל
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
על סמך אותו הסכם ,כך טענה החברה, ניתן לראות בגג, בחצר, בקומת העמודים, שטח ששייך באופן בלעדי לחלקה 17/1. בעלי הדירות האחרים למדו על כך רק שנים לאחר מכן, והם ביקשו לצאת מנקודת הנחה: לא ייתכן ששטחים משמעותיים בבניין יהיו בשליטה פרטית של דייר אחד בלבד, מבלי שהותר להם אי פעם להביע את דעתם.
מלון מלכת שבא באילת צילום: Dr. Avishai Teicherהעליון דחה את תביעת בעלי היחידות במלון מלכת שבא אילת
המאבק בין בעלי יחידות הנופש לבין הנהלת מלכת שבא מגיע שוב לבית המשפט, והעליון קובע: החוזה הוא סגור, ואין מקום להוסיף לו הבנות או מצגים חיצוניים. בעלי הזכויות ביקשו לכפות מינוי חברת ניהול בינלאומית ולשמר את דמי הניהול הישנים; ההנהלה טענה כי ההסכמות חוזיות
בלבד. פסק הדין מספק הצצה לעולם החוזים המסחריים, למחירם של מצגים חוץ־חוזיים - ולגבולות תום הלב
בשעות הבוקר המאוחרות באולם בית המשפט העליון בירושלים, כשהצדדים שוטחים את הטענות האחרונות שלהם ורחש קל ממלא את החלל, נדמה היה כי הסכסוך רב־השנים סביב ניהול מלון מלכת שבא באילת עומד לקבל הכרעה סופית. מאחורי הדרמה המשפטית הסתתר סיפור מורכב על הבטחות, על הבנות שנולדו מחוץ להסכמים חתומים, ועל שורה של בעלי יחידות נופש שהרגישו כי ההנהלה חייבת להם יותר ממה שנכתב על הנייר. הם ביקשו שבית המשפט ייתן תוקף להבנות שלא נכנסו לחוזה, אך העליון קבע בפשטות כי החוזה הוא חוזה סגור, ואין להוסיף עליו דבר.
המערערים, קבוצת בעלי זכויות ביחידות הדיור שבמלון, טענו כי בעת שרכשו את היחידות הוצגו בפניהם מצגים ברורים וחד־משמעיים, שלפיהם המלון ינוהל תמיד בידי חברת ניהול בינלאומית כמו הילטון, ושדמי הניהול שעליהם לשלם יישארו קבועים - 3 דולרים למ"ר לחודש. לטענתם, מעבר ללשון הכתובה, הם הסתמכו על רוח הדברים, על דפוסי ההתנהלות בין הצדדים ועל תחושה שלפיה תנאים אלו מהווים חלק בלתי נפרד מן העסקה.
ההנהלה, מצדה, טענה כי הכל מצוי במסמכים: שלושה הסכמים מפורטים שפורטו עד דק, המהווים מערכת חוזית סגורה, שאינה פתוחה לשינויים אלא בהסכמה בכתב. לטענתה, לאחר שהסתיימה התקשרותה עם הילטון לאחר 20 שנה, פג תוקפו של מנגנון דמי הניהול הישן, ויש להחיל את עקרון המשק הסגור: כל בעל יחידה נושא בחלקו היחסי בהוצאות הניהול בפועל, בהתאם לשטח היחידה. השופטים אלכס שטיין, נעם סולברג ויעל וילנר, שישבו בהרכב, הכריעו באופן חד וברור. אך כדי להבין את משמעות הכרעתם, חיוני להעמיק רגע במערכת היחסים המורכבת שהצדדים כרתו לפני שנים.
"מערכת חוזית מפורטת עד-דק"
העליון הדגיש כי במקרה זה קיימת מערכת חוזית סגורה, ברורה, מפורטת וממצה. השופט שטיין כתב כי המערערים, "חתמו על מערכת חוזים עסקית שפורטה לפרטי-פרטים", וכי לא יישמעו טענות בדבר מצגים חיצוניים או הבנות שלא קיבלו ביטוי מפורש בהסכמים עצמם. הוא ציין במפורש כי, "אלה הן מושכלות היסוד" של דיני החוזים, ושכל ניסיון לסטות מהן פוגע ביציבות העסקית ובוודאות המשפטית.
- כולם בחו"ל? לא בדיוק. יותר אנשים בנופש במלונות מאשר לפני הקורונה
- בוקינג: הכתה את תחזיות האנליסטים בשורה העליונה והתחתונה; עולה 4%
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
ההסכמים - הסכם הרכישה, הסכם הניהול והסכם ההצטרפות למאגר - כולם כללו סעיפים ברורים המצהירים כי האמור במסמכים ממצה את כלל ההבנות בין הצדדים, וכי כל שינוי או תוספת מחייבים חתימה בכתב. כפי שמדגיש פסק הדין, בהסכם הרכישה נקבע כי הרוכש "אין הוא מושפע […] מכל פרסום, הצהרה, הבטחה, מצג או אמירה בע״פ או בכתב ואשר לא נכללו בהסכם זה". באותו קו נכתב גם כי כל שינוי בהסכמים "לא יעשו ולא יכנסו לתוקף אלא בכתב ובחתימת הצדדים".
