האחים שפיראהאחים שפירא

מכה למשפחת שפירא: בית המשפט דחה ערעור על חיוב מס של עשרות מיליונים - "ניסיון לצבוע את המניות נכשל"

פסק דין תקדימי מטלטל את אחת המשפחות החזקות במשק; האחים שפירא, בעלי השליטה בענקית התשתיות שפיר הנדסה, הפסידו לרשות המסים במאבק על פרשנות חיוב המס במכירת מניות ב-420 מיליון שקל; בית המשפט דחה את הטענה כי ניתן “לצבוע” את המניות שנמכרו והבהיר את גבולות השימוש בשינויי מבנה לצורכי מס ואת צורת חישוב מס רווחי ההון

מנדי הניג |
נושאים בכתבה שפיר הנדסה

"זהות כזאת חוטאת למצב הדברים לאשורו" - כך קבע השופט אבי גורמן בפסק דין תקדימי שניתן השבוע נגד בעלי השליטה בקבוצת שפיר הנדסה -3.31%   , מחברות התשתיות והבנייה הגדולות בישראל. האחים חן, הראל, ישראל וגיל שפירא ספגו מכה כלכלית כואבת כאשר בית המשפט המחוזי מרכז-לוד דחה את הערעור שלהם נגד רשות המסים, בסכסוך מס שעשוי לעלות להם מיליוני שקלים רבים.

"המערערים מבקשים ליצור באופן טכני מצב בו מכירה של מניות תיחשב כאילו נמכר רק אחד מהנכסים", נכתב בפסק הדין התקדימי. "מה שהמערערים מבקשים ליצור הוא מצב שבו מכירה של מניות, אשר שינוי המבנה ביקש והביא לכך כי יכללו זכויות לשני הנכסים המועברים, תיחשב כאילו נמכר רק אחד מהנכסים". פסק הדין, שניתן בתחילת אוקטובר והותר אתמול לפרסום, מהווה תקדים משמעותי בתחום מיסוי רווחי הון ושינויי מבנה תאגידיים.

המחלוקת המשפטית, שהגיעה לכותרות נסבה סביב טענת האחים כי "ניתן לזהות" את המניות שמכרו וכי הן "המניות שהתקבלו בתמורה למניות שפיר מחצבות". רשות המסים דחתה את זה בתוקף וטענה כי "לא ניתן 'לצבוע' את המניות של שפיר הנדסה שהתקבלו בתמורה למניות של שתי החברות ולייחס אותן באופן ספציפי דווקא לשפיר מחצבות". המכירות נעשו בהיקף של כ-420 מיליון שקל בין השנים 2016-2018, כאשר כל אחד מהאחים מכר מניות בשווי של כ-140 מיליון שקל.

השורשים: מאימפריה משפחתית להנפקה ציבורית

הסיפור מתחיל בתחילת שנות ה-90, כאשר ארבעת האחים שפירא רכשו בחלקים שווים את הון המניות של חברת שפיר מבנים בשנים 1991-1993. ב-2005, הם הרחיבו את האימפריה העסקית שלהם ורכשו גם את הון המניות של שפיר מחצבות ותעשיות. שתי החברות עסקו בעיקר בייצור חומרי גלם לבנייה, תשתיות וייזום בענף הבנייה, והפכו לאבני היסוד של הקבוצה העסקית המשפחתית.

נקודת המפנה הגיעה ב-2014, כאשר המשפחה החליטה להנפיק את החברה בבורסה לניירות ערך בתל אביב. לקראת ההנפקה, בוצע שינוי מבנה משמעותי: האחים העבירו את המניות בשתי החברות לחברה חדשה שהוקמה במיוחד למטרה זו - שפיר הנדסה. המניות החדשות שקיבלו בתמורה הופקדו בחשבונות נאמנות נפרדים - חשבון אחד עבור המניות שהתקבלו תמורת שפיר מבנים, וחשבון שני עבור אלה שהתקבלו תמורת שפיר מחצבות.

משרדי עורכי הדין שזוכים להרבה חשיפה ומי המאכזבים
אתר ביזפורטל וחברת הדאטה והמחקר Makam, משיקים מדד שמדרג את החשיפה של משרדי עורכי הדין בתקשורת המקומית - הנה עורכי הדין המדוברים ביותר; וגם מי המשרדים הגדולים ביותר?

"שינוי המבנה נועד ליצור נכס חדש - מניות של שפיר הנדסה - המשקף זכויות יחסיות לשתי החברות המועברות", קבע השופט גורמן בפסק דינו. "עירוב שני הנכסים המועברים תחת שפיר הנדסה היא תכליתו ומהותו של שינוי המבנה - זה הנכס שנרשם למסחר בבורסה אשר משקף זכויות יחסיות לשתי החברות המועברות".

הוויכוח המשפטי: האם אפשר "לצבוע" מניות?

"המערערים טוענים כי על המניות שנמכרו וכי מיוחסות לשפיר מחצבות יש לחול הוראות המס המקלות", נכתב בפסק הדין, המתאר את עמדת האחים. כאשר האחים מכרו מניות בשנים 2016-2018, הם טענו כי המניות שמכרו הן אלה שקיבלו תמורת שפיר מחצבות, שנרכשה ב-2005. "המערערים טוענים כי המניות שהם מכרו הן אותן מניות שקיבלו בעת שינוי המבנה", ציטט השופט את טענותיהם. הטענה הזו לא הייתה טכנית בלבד - היו לה השלכות כלכליות דרמטיות.

קיראו עוד ב"משפט"

עד שנת 2003, שיעורי המס על מכירת מניות בחברות פרטיות היו גבוהים במיוחד והגיעו עד 50% בהתאם לשיעור המס השולי. אולם ב-2003 חל מהפך בשיטת המס בישראל, ושיעור המס על רווחי הון הופחת משמעותית ל-25%-30%. ההקלה חלה רק מכאן ולהבא, כך שמניות שנרכשו לפני 2003 ממוסות בשיטת "פיצול לינארי" - שיעור מס גבוה על החלק היחסי של התקופה עד 2003, ושיעור נמוך רק על הרווח המיוחס לתקופה שאחרי.

רשות המסים דחתה את הטענה בתוקף. "פקיד השומה סבור שאין אפשרות 'לצבוע' מניות כמיוחסות דווקא למניות שפיר מחצבות", נכתב בפסק הדין. "המשיב סבור כי בעת שינוי המבנה, המערערים קיבלו מניות בשפיר הנדסה שאינן 'צבועות', קרי לא ניתן לזהות אותן באופן ספציפי כמניות שהתקבלו דווקא תמורת מניות שפיר מחצבות או מניות שפיר מבנים".

פסק הדין: "חוטאת למצב הדברים לאשורו"

"ערב שינוי המבנה, היה ניתן למכור רק את המניות של שפיר מחצבות וליהנות משיעור המס המקל", כתב השופט גורמן בפסק דינו המנומק. "אבל זה לא מה שעשו המערערים. הם יצרו נכס חדש". השופט בחן בקפידה את החקיקה הרלוונטית ואת תכליתה, וקבע כי הפרשנות של רשות המסים היא הנכונה.

"המערערים למעשה מבקשים ליהנות ממה שלא היו יכולים קודם ולמכור גם חלק יחסי משפיר מבנים", הוסיף השופט. "מניות שפיר הנדסה הן כאמור נכס חדש, אשר משקף זכויות יחסיות לשתי החברות המועברות. כאשר המערערים מוכרים את המניות של שפיר הנדסה הם למעשה מוכרים חלק יחסי משתי החברות".

בהמשך פסק הדין, השופט גורמן הוסיף בחריפות: "מה שהמערערים מבקשים ליצור הוא באופן טכני מצב בו מכירה של מניות, אשר שינוי המבנה ביקש והביא לכך כי יכללו זכויות לשני הנכסים המועברים, תיחשב כאילו נמכר רק אחד מהנכסים. זהות כזאת חוטאת למצב הדברים לאשורו".

"הפרשנות שמציעים המערערים", הדגיש השופט, "תאפשר למערערים ליהנות מיתרון מס שלא היה קיים ערב שינוי המבנה". בסופו של דבר, הערעור נדחה במלואו.

ההשלכות: מעבר למיליונים הספציפיים

למרות שהפער הכספי בין הצדדים מסתכם ב"אחוזים בודדים מסכום המס", כפי שציינו עורכי הדין של המשפחה, להכרעה העקרונית עשויות להיות השלכות רחבות יותר. ראשית, היא עשויה להשפיע על חיוב המס במכירות נוספות של מניות שביצעה המשפחה בשנים מאוחרות יותר. שנית, פסק הדין יוצר תקדים משמעותי לגבי האופן שבו מתייחסים לשינויי מבנה תאגידיים לצורכי מס.

עורך הדין יאיר בנימיני, המייצג את האחים שפירא יחד עם צוות משפטי נרחב הכולל את מיכל רצ'לוסקי, ארז חגי, טל עצמון, ליאת גרבר ולידור אלמסי, הגיב לפסק הדין: "מדובר במחלוקת פרשנית בנוגע לחישוב מס על מכירת מניות הנוגעת לפעולות שבוצעו לפני הנפקת החברה בבורסה. הוויכוח הוא תקדימי ומורכב בטבעו, והפער הכספי נסוב על אחוזים בודדים מסכום המס".

בנימיני הדגיש כי "יודגש בתוקף, כי המוכרים פעלו על פי הדין והוראות הביצוע של מס הכנסה ודיווחו על המכירות באופן מלא ובשקיפות מלאה. מדובר במחלוקת אזרחית גרידא בנוגע לפרשנות הוראות המס, בסוגיה תקדימית שטרם נבחנה בפסיקה, כאשר המוכרים פועלים בהתאם להוראות כפי שהבינו אותן". "אנו מכבדים את פסק הדין", הוסיף בנימיני בהצהרתו, "עם זאת, בשל האופי התקדימי של הסוגיה והשלכותיה על השוק, אנו שוקלים להגיש ערעור". ערעור לבית המשפט העליון עשוי להאריך את הסאגה המשפטית ולהפוך אותה למקרה מבחן משמעותי עוד יותר בתחום דיני המס הישראליים. רשות המסים, שיוצגה על ידי עו"ד יעל הרשמן-אקסן מפרקליטות מחוז מרכז (אזרחי), רשמה ניצחון משמעותי שעשוי לחזק את ידה במקרים דומים בעתיד.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
רשות המסים
צילום: רשות המסים

כך רשות המסים מצליחה לגבות חובות ישנים

בפסק דין שהתקבל באחרונה בבית המשפט המחוזי בחיפה, הובהר כי חוב מס בן 20 שנה אינו נעלם מעצמו ואינו מתיישן, אם רשות המסים נקטה מהלך כלשהו לאורך השנים. אף שהנישום טען שלא ידע דבר על החוב, השופט קבע כי פעולות כמו עיקול או שליחת מכתב השאירו את החוב רלוונטי - ויצרו איפוס למועד ההתיישנות שלו

עוזי גרסטמן |

במאי האחרון פורסם פסק דין יוצא דופן במחוזי חיפה, שבו נדחתה העתירה של בעל עסק בתעשיית הבשר שטען כי חוב מס בסכום כולל של כ-10 מיליון שקל מ-2002-2001 התיישן. שופט המחוזי, אינאס סלאמה, קבע כי חוב מס - גם כזה שנשאר “בשקט” עשרות שנים - יכול להישאר לגבייה במידה שבמהלך השנים נעשו פעולות מצד רשות המסים.

רעיון המקרה פשוט אך מורכב: בעל עסק הוטלו עליו שומות מס משמעותיות ב-2001 (יותר מ-8 מיליון שקל) ו-2002 (כ-800 אלף שקל), בנוסף לקנסות גירעון ועיצומים שנוספו עם הזמן. סך כל החוב הגיע כאמור לכ-10 מיליון שקל. במשך השנים טען בעל העסק כי לא קיבל מכתבים או הודעות על החוב, שהליכי הגבייה הושבתו, ואף שבשלהי 2021, כשניסה לפתוח תיק עוסק מורשה, לא נמסר לו על החוב הקיים. ואולם במאי־יוני 2022, כך נטען, פתאום החל להיתקל במכתבי דרישה ובעיקול בנקאי על חשבונו בסכום של יותר מ-10 מיליון שקל. לטענתו, המחאות ששלח לא כובדו, והוא הופתע לשמוע על קיומו של התחייבות כספית עצומה שלא ידע עליה במשך שנים.

הנישום טען כי מעולם לא נודע לו על החוב לאורך שנים, ומאז 2011 - אז העביר את העניין לעורך דין - לא נקטה רשות המסים יוזמה כלשהי לגבייה. על כן, לטענתו, החוב אמור היה להתיישן. מנגד, פקיד שומה טען כי נעשו פעולות לאורך השנים: הודעות, עיקולים, תביעות חוב בהליך פשיטת רגל - הקו המתמשך של פעולות אלה מונע את קיומה של התיישנות של המקרה. כמו כן, הובעה ביקורת קשה על התנהלות התובע, בטענה שהוא נמנע באופן מתמשך מלקיים את חובותיו.

הנישום קיבל פטור מריבית, הצמדה, עיצומים ופיגורים

השופט סלאמה קיבל את הטענות של רשות המסים וקבע בפסק הדין כי, “אין שבע שנים רצופות שבהן הנישום ישב בחיבוק־ידיים” בלי שננקטו פעולות כלשהן. הוא קבע כי במסגרת הזמן לאורך השנים נוצרה “חזקת איפוס” של מרוץ ההתיישנות - מושג משפטי שבעקבותיו פעולות מצד הנושה ממחזרות את מניין הזמן מחדש. גם נטען כי התובע ידע על השומות לאורך השנים - בעת קביעתן, בעת בקשת הארכת מועד ערעור ב-2011, וגם כשנפתחו הליכי פשיטת רגל ב-2016. אף שמצא השופט כי נגרם עיכוב של שנים בגביית החוב בשל תקלה טכנית במערכת המחשוב של רשות המסים, שמנעה העברת עדכונים לגורמים אנושיים במשך כארבע שנים - הוא פטר את הנישום מתשלום ריבית, הצמדה, עיצומים ותוספות פיגורים שנבעו מאותה תקופה. כלומר החוב נשאר קיים, אך לא ייתוספו עליו עמלות נוספות.

המקרה החשוב כאן הוא לא רק גובה החוב או שנותיו, אלא ההבנה שתקופת הזמן לבדה אינה מבטלת חוב מס. מרוץ ההתיישנות, כלומר הזמן שבו הנושה יכול לדרוש את החוב - ניתן לאפס (לחדש) אם לאורך השנים נעשות פעולות מנהליות או משפטיות שמביעות רצון לגבייה. ובמלים אחרות, אם פקיד השומה שולח מכתב דרישה, מטיל עיקול או מבקש צו כינוס נכסים - גם אם מבצע זאת בצורה אטית או חלקית - הפעולה הזו יכולה ללמנוע את התיישנות החוב. זהו עיקרון חשוב במיוחד בנושאי מסים, שכן לפי מקורות משפטיים, תקופת ההתיישנות הכללית לפי חוק ההתיישנות היא שבע שנים לתביעות רגילות. ואולם כשמדובר בחובות מס, המערכת המשפטית נוטה לאפשר מרחב פעולה רחב יותר לנושה, מתוך ראייה שפקיד השומה חייב להיות “סופר אקטיבי” בגבייה.