מדד הניקיי היפני קפץ הבוקר כמעט 3% ופרץ את שיא כל הזמנים שלו של 48,970 נקודות. זה מגיע בתגובה לשינוי הפוליטי במדינת האי שיכול להביא איתו גם כיוון כלכלי חדש ומרענן. אחרי שבועות של אי-ודאות מפלגת השלטון הליברלית-דמוקרטית (LDP) הגיעה להסכם קואליציוני עם מפלגת JIP צעד שמקרב את סנה טאקאיצ’י אל לשכת ראש הממשלה והופך אותה למועמדת כמעט ודאית לתפקיד. ההסכם נחתם אחרי שראש הממשלה פומיו קישידה הודיע על הפרישה שלו באמצע אוגוסט אחרי שהתמיכה הציבורית בו הגיעה לשפל והמונים יצאו לרחובות (דבר שלא מאפיין את החברה היפנית האדישה והצייתנית) זה הפעיל על ראש הממשלה הקודם גם לחץ פנים מפלגתי בין היתר על רקע ביקורת על ההתנהלות הכלכלית שלו. הם האשימו את קישידה בזה שהוא לא הצליח להתמודד עם עליית מחירי המזון והאנרגיה, תוך כדי שהאזרח היפני היה צריך להתמודד עם שחיקת כוח הקנייה ושכר שלא עלה בהתאם. הוא ניסה להכניס רפורמות מס בעיקר על מוצרי צריכה אבל נתקל בהתנגדות רחבה גם מתוך המפלגה והקואליציה מה שהעצים את התחושה שהוא מאבד אחיזה ציבורית ופוליטית כאחד. הפרישה שלו סיימה קדנציה בת כשלוש שנים ופתחה את הדרך למאבק הנהגה פנימי, כשטאקאיצ’י כנראה הולכת לצעוד אל משרד רוה״מ בתמיכת רוב חברי המפלגה.

ההסכם המתגבש נותן לשתי המפלגות יחד 231 מושבים מתוך 465 בבית הנבחרים ו-120 מתוך 248 בבית העליון. למרות שאין כאן רוב מובהק, הסכמות פוליטיות מאחורי הקלעים צפויות לאפשר לטאקאיצ’י לזכות בהצבעה בפרלמנט הצפויה. עצם העובדה שיפן מתקרבת לממשלה מתפקדת אחרי חודשים של קיפאון פוליטי, כבר מספקת תחושת הקלה בשוק. אחרי תקופה ארוכה של נדנדה בשוק היפני. המשקיעים שוב יודעים מי מחזיק במושכות. מי כנראה הולכת להנהיג את הכלכלה השלישית בגודלה בעולם אבל השאלה היא לאן היא מתכוונת ללכת? מה הרקע של ראשת הממשלה החדשה - מה היא חושבת על השווקים והמדיניות המוניטרית החדשה של הבנק ולאן זה לוקח את יפן? מי שבינתיים מרוויח מכל הסיפור הזה היא כנראה ברקשייר שהימרה בתזמון כמעט ׳מחשיד׳ על החברות הגדולות בתעשייה וכעת נהנית מתשואות פנומנליות.

מהפכה אחרי שנים של ״עייפות שלטונית״

טאקאיצ’י, בת 63, היא דמות מוכרת במפלגה הליברלית-דמוקרטית והיא מזוהה עם הזרם השמרני. היא נכנסה לפוליטיקה היפנית כבר בשנות ה-90, בזמן שהמעמד של הנשים בזירה הציבורית היה נמוך והן נדחקו לשוליים. למרות זאת היא ביססה לעצמה מוניטין של פוליטיקאית נחושה, קפדנית ועם עמדות ברורות ושקולות. טאקאיצ’י שימשה לאורך השנים במגוון תפקידי ממשל - בהם שרת הפנים והתקשורת ושרת הכלכלה - והיא נחשבת לממשיכת דרכו של ראש הממשלה המנוח שינזו אבה. את אבה היא העריכה מאוד, הוא היה סוג של מורה-הדרך שלה או מנטור פוליטי אם תרצו. גם היא כמוהו רואה במדיניות תקציבית ומוניטרית מרחיבה את המפתח להניע את הצמיחה במשק ולחזק את מעמד הביניים.

בחודשים האחרונים, על רקע סיום הברית ארוכת השנים בין ה-LDP למפלגת Komeito, עלתה טאקאיצ’י כמי שיכולה להצליח במשימה הכי קשה ביפן השסועה. היא סומנה ככזאת שתוכל לאחד מחדש את השורות במפלגה המקובעת והמפולגת. בעיני רבים, היא מחזירה למפלגה את היכולת ליזום ולא רק לנהל ולהגיב. זה תכונה שכמעט נעלמה בעשור האחרון מהשלטון היפני מפלגות שהתמקדו בהורדות ידיים במקום בטובה של האזרח מהרחוב.

• הפד' מתכונן להורדת ריבית: האם זה תחילת ראלי סוף השנה או מלכודת שורית?
• סין מחרימה את התקשורת היפנית: עיתונאים יפנים הורחקו מתערוכת התעופה בז'והאי
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

בשביל יפן, זה גם רגע סמלי לא פחות משהוא חשוב מבחינה פוליטית. יפן היא מדינה שמרנית, שנשלטת כמעט שבעה עשורים בידי אותה מפלגה, וכעת היא כנראה הולכת למנות לראשונה ראשת ממשלה. שינוי תרבותי הרבה לפני שהוא פוליטי. עם זאת, טאקאיצ’י נזהרת שלא למתג את עצמה רק דרך הזהות המגדרית היא רוצה שיזכרו אותה בעיקר דרך תפיסת עולמה הכלכלית. היא מדברת על “ממשלה שמחזקת את המעמד הבינוני באמצעות השקעות בתעשייה, באנרגיה ובתעסוקה” ומבקשת לשוב לרוח האקטיביזם הכלכלי של תקופת אבה, אבל במינון ואיזון יותר כזה שמשלב תמיכה בצמיחה יחד עם שמירה על אחריות תקציבית.

המדיניות הכלכלית ביפן

המציאות הכלכלית ביפן כיום לא פשוטה. המחירים במדינה עולים בקצב מתון - בערך 2% בשנה - אבל אחרי עשורים של דפלציה היפנים מרגישים גם את זה. הריבית היא עדיין כמעט אפסית (0.5%), מה שמקל על העסקים ולוקחי המשכנתאות, אבל גם גורם לכך שהבנקים כמעט לא מרוויחים והחיסכון הפך לפחות משתלם. תוסיפו לזה שהאוכלוסייה מזדקנת במהירות. יותר משליש מהיפנים כבר עברו את גיל 60, והשיעור הזה רק ממשיך לעלות. המשמעות היא פחות עובדים פעילים, יותר הוצאות על בריאות ורווחה, ופחות כסף שמוזרם חזרה לכלכלה דרך צריכה פרטית.

בנוסף, החוב של יפן כבר עבר את רף ה-260% מהתוצר שזה המספר הגבוה ביותר ב-OECD. במדינות אחרות זה היה מדליק נורות אדומות, אבל ביפן רוב החוב הזה מוחזק בידי גופים מקומיים, ככה שהממשלה יכולה להמשיך להוציא כסף בלי לחשוש מבריחה של משקיעים. טאקאיצ’י עצמה אמרה לא פעם ש"זה לא הזמן ללחוץ על הברקס", והבהירה שהיא מעדיפה ריבית נמוכה והרחבה תקציבית על פני הידוק מוניטרי שיכול לחנוק את הצמיחה. מבחינתה, העדיפות היא לשמור את הכלכלה חיה ונושמת, גם אם זה אומר להגדיל עוד קצת את החוב.

• מיקרון נוטשת את שוק הזיכרונות לצרכן ומתמקדת ב-AI
• מטא משנה כיוון: נערכת לקיצוץ של עד 30% בתקציב המטא־וורס
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• תרומה של 1.1 מיליארד דולר בעיקר למחקר מדעי - מאחד מהאנשים...

הבנק היפני, בצעד היסטורי, העלה בתחילת השנה את הריבית ל-0.5% אחרי עשור של ריבית אפס. טאקאיצ’י רוצה שהבנק ישמור על תנאי אשראי נוחים, כדי לאפשר לעסקים להתרחב ולהעסיק עובדים. המדיניות שלה צפויה להמשיך את הקו של המנטור שלה - אבה. המדיניות שלו מכונה באי "אבנומיקס" שזה אומר השקעות ממשלתיות בתשתיות, באנרגיה ירוקה ובטכנולוגיה תעשייתית, לצד עידוד לעסקים קטנים דרך הקלות מס והלוואות מסובסדות. במקביל, על הפרק גם שורה של רפורמות נוספות שינוי במיסוי של הדלק, הגדלת תקציבי אנרגיה נקייה והשקת קרן ממשלתית שתתמוך בפרויקטים ארוכי טווח.

עם העדכון על ההסכם הפוליטי התגובה בשווקים היפנים הייתה מהירה. הניקיי טיפס לשיא כל הזמנים, הין נחלש קלות מול הדולר, והאג"ח הארוכות רשמו עליות שערים מתונות. המשקיעים מתרגמים את המינוי הצפוי למדיניות שתיטיב עם הבורסה המקומית כזאת שתתמוך במניות ותרכך את החשש מהעלאות ריבית נוספות של הבנק היפני. חברות הייצוא, שנהנו מהין החלש, הובילו את העליות. מניות טכנולוגיה ותעשייה התחומים המזוהים ביותר עם המדיניות הממשלתית החדשה - משכו ביקושים חזקים.

עם זאת, יש גם צד שני למטבע. הין החלש אמנם מועיל ליצואנים, אבל הוא גם מייקר את היבוא ומכביד על הצרכנים המקומיים, שעלות המחיה שלהם מטפסת. גם הגירעון התקציבי, אם יתרחב מעבר למתוכנן, עלול להפעיל לחץ על שוק האג"ח. יפן כבר הראתה בעבר כיצד תמריצים מרחיקי לכת יכולים לייצר צמיחה זמנית אך לא בהכרח שינוי מבני אמיתי.

המשולש הכלכלי: יפן, סין וארה"ב

הקואליציה החדשה צפויה להיות זהירה בהיבט של הזירה הבינלאומית. היא תנסה להרוויח מכל הכיוונים בלי להסתבך במאבקי כוח של התקופה האחרונה. טאקאיצ’י תמשיך את שיתוף הפעולה הביטחוני ההדוק עם וושינגטון, במיוחד סביב הנושאים הטכנולוגים וגם AI ותעשיות ביטחוניות. ארה"ב רואה ביפן שותפה מרכזית באזור האוקיינוס השקט, בעיקר מול האתגרים שהסינים מרימים להם ולכן היחסים האלה צפויים רק להתחזק. יחד עם זאת, טאקאיצ’י מבינה היטב את התרומה של בייג’ין לשווקים היפניים. סין היא שותפת הסחר הגדולה ביותר של יפן, והקשרים הכלכליים ביניהן עמוקים הרבה יותר מהיחסים הדיפלומטיים.

יפן תנסה בשנים הקרובות לבסס את עצמה ככוח כלכלי עצמאי באסיה לא רק "היד הימנית של אמריקה" אלא מדינה שמעצבת בעצמה את הכללים באזור. טאקאיצ’י כבר הבהירה כי תפעל לקדם הסכמי סחר חדשים עם מדינות דרום־מזרח אסיה, הודו ואוסטרליה, ותנסה לצמצם את התלות בשרשראות ייצור שמבוססות על סין. המטרה שלה היא להפוך את יפן למרכז ייצור וטכנולוגיה אזורי, במיוחד בתחומים כמו רכיבים אלקטרוניים, אנרגיה נקייה וציוד תעשייתי. בסביבה הזאת, הין החלש הפך לכלי עבודה מדויק במדיניות הכלכלית. מצד אחד הוא מסייע ליצואנים היפנים לשמור על יתרון תחרותי מול היצוא הסיני והדרום־קוריאני, מה שתומך בצמיחה ובמשרות. מצד שני, הוא גורם ליבואנים לשלם יותר על סחורות, אנרגיה ומזון דבר שמכביד על הצרכן המקומי.

גם באפט חוזר ליפן

בחודשים האחרונים המשקיעים הזרים שוב לטשו עיניים לאי האסייתי. ובין כל הקרנות והשמקיעים זורמים לשם בולט ומעודד ה״אורקל״ האגדי וורן באפט שעושה את זה דרך חברת ההשקעות שלו ברקשייר האת’ווי. באפט הגדיל את האחזקות שלו בחמשת בתי ההשקעות הגדולים במדינה והצהיר כי “החברות היפניות זולות, יעילות ומנוהלות בזהירות”. האמירה הזאת הובילה משקיעים מוסדיים להצטרף אליו, כשהם מזהים בשוק היפני אלטרנטיבה נוחה לשווקים של ארה"ב שטסו ללמעלה בראלי כמעט היסטורי ומול שווקי אירופה המנומנמת. הריבית הנמוכה, ההוצאה הציבורית הגבוהה והיציבות המוסדית הפכו את יפן ליעד שמתחיל שוב לעניין את הקרנות הבינלאומיות. עם זאת, זה סביבה שונה מזו של שנות ה-80. היפנים פחות יזמיים. הם פחות משקיעים ובעיקר ״חיים לעצמם. שומרים ככל הניתן על הסיסטם. על מה שכבר עובד שימשיך לעבוד. שהצמיחה תמשיך להיות מתונה, תעסוקה גבוהה, ותהיה איזושהי תחושת ביטחון למשקיעים.

באפט נכנס לשוק היפני עוד בשנת 2020, בעיצומה של מגפת הקורונה, במהלך שתפס את וול סטריט בהפתעה גמורה. אז הודיעה ברקשייר כי רכשה כ־5% מכל אחת מחמש חברות הסחר הגדולות של יפן - מיצובישי (Mitsubishi Corporation), מיצובי (Mitsui & Co.), איצוצ’ו (Itochu Corporation), סומיטומו (Sumitomo Corporation) ומרובני (Marubeni Corporation). באפט לא הסביר אז את המהלך בהרחבה, אבל הדגיש כי מדובר בהשקעה "לטווח ארוך מאוד". שוק ההון הגיב בהפתעה. במשך עשורים נחשבה יפן לשוק “ישן” - רווי חברות מבוססות, נזילות גבוהה, אבל עם רווחיות נמוכה וגם תשואות דיבידנד קטנות. גם ריבוי ה״פרימידות״ בתאגידים היפניים, והנטייה לשמור על מזומנים במקום לחלק דיבידנדים, הרחיקו משקיעים מערביים. ובכל זאת, באפט כנראה זיהה משהו אחר.

הוא אמר “בתי ההשקעות האלה הם שילוב בין תעשייה מסורתית לתשואה אמיתית,” אמר באחד הראיונות הבודדים שהעניק על המהלך. “הם סוחרים באנרגיה, מתכות, מזון, טכנולוגיה, כל מה שמחזיק את הכלכלה בחיים. הן לא אופנה חולפת, אלא חלק מהבסיס שעליו נבנה העולם”. אם חושבים על זה יפן ממש מתאימה לאופי של באפט. כזה שמחפש ״להבין״ מה שהוא קונה, שהמוצר יהיה פשוט ויעבוד.

במרץ האחרון ברקשייר העלתה הילוך. לפי הדיווחים לרשות ניירות הערך היפנית, ברקשייר העלתה את אחזקותיה בכל אחת מחמש החברות לרמות שבין 8.5% ל-9.8%. מדובר באחת ההשקעות הגדולות ביותר שביצעה ברקשייר מחוץ לארה"ב, וההיקף שלה כבר עולה על 30 מיליארד דולר. מאחורי המספרים מסתתרת החלטה עקרונית: באפט אינו מתכוון למכור בקרוב. בישיבת בעלי המניות השנתית באפריל הוא אמר כי “אלו חברות שהיינו שמחים להחזיק לנצח”, והוסיף כי ברקשייר רואה בהן “שותפים עסקיים לטווח ארוך, לא רק נכסים פיננסיים”.

כדי להבין את המהלך של באפט, צריך להבין את טבען של אותן חברות – ה־So-gō Shōsha, או בעברית בתי הסחר הכלליים של יפן. מדובר בתאגידי ענק שפועלים כמעט בכל תחום שתוכלו להעלות על דעתכם. מסחר, אנרגיה, חקלאות, טכנולוגיה ולוגיסטיקה והם משמשים גשר בין הייצור המקומי לשווקים בעולם. הם לא רק סוחרים, אלא גם משקיעים, מממנים ומנהלים שרשראות אספקה גלובליות. חמשת הגדולות - מיצובישי, מיצובי, איצוצ’ו, סומיטומו ומרובני, נחשבות לעמוד השדרה של הכלכלה היפנית, והיציבות שלהן היא בדיוק מה שבאפט מחפש.

ההשקעות של באפט מקבלות משנה תוקף עם השינוי הפוליטי שמתרחש עכשיו ביפן. סנה טאקאיצ’י, שצפויה להיבחר לראשות הממשלה, דוגלת במדיניות תומכת צמיחה: ריבית נמוכה, הרחבה תקציבית, והשקעה ממשלתית בתעשייה ובטכנולוגיה והאחזקות שלו הולכות להרוויח מזה הכי הרבה. במובן מסוים, באפט הקדים את המדיניות של טאקאיצ’י בשנה-שנתיים. הוא זיהה שהכיוון ביפן משתנה - שהמדינה עוברת מהתמקדות בהידוק חגורה אל עידוד השקעות והון זר.

באפט נוהג לומר כי “אתה קונה מדינה לפני שאתה קונה מניה” כשמביטים על המהלך שהוא עשה ביפן, אפשר להבין בדיוק למה הוא התכוון.