המספר היומי - 260% יחס חוב-תוצר, הנתון שעומד בלב מערכת הבחירות ביפן

המספר שמסביר יותר מהכול למה יפן הולכת לבחירות נמצא בכותרת. זה לא רק יחס החוב-תוצר הגבוה בעולם המפותח, אלא הוא חריג בקנה מידה היסטורי. לשם השוואה, בארה"ב החוב הוא בערך 120% מהתוצר, בצרפת סביב 110%, באיטליה כ-140% ובגרמניה פחות מ-70%. כלומר, יפן נמצאת בליגה אחרת לגמרי.

ועדיין, הכלכלה היפנית לא קרסה. הריבית נותרה נמוכה, החוב ממומן ברובו על ידי משקיעים מקומיים והבנק המרכזי, והשוק נותן אמון. אבל השאלה שמובילה את הבחירות היא עד כמה אפשר למתוח את החבל, ובעיקר איזו אסטרטגיה כלכלית נדרשת עכשיו.

למה בכלל הולכים לבחירות עכשיו

ראשת הממשלה הנוכחית סנאאה טקאיצ'י נכנסה לתפקידה רק לפני כמה חודשים, אחרי שהנהגתה הקודמת של המפלגה הליברלית דמוקרטית איבדה תמיכה פנימית. לא מדובר היה בבחירות כלליות, אלא בהחלפת הנהגה בתוך המפלגה השלטת, מהלך שמקובל ביפן ומאפשר ראש ממשלה חדש בלי לפזר מיד את הפרלמנט.

אבל מהרגע הראשון היה ברור שמדובר בפתרון זמני. טקאיצ'י אמנם קיבלה את המפתחות, אבל לא קיבלה מנדט ציבורי ישיר. כעת היא הולכת לבחירות כדי לקבל אמון מחדש, לא רק בה עצמה אלא גם בקו הכלכלי שהיא מייצגת. במילים אחרות, זו מערכת בחירות שהיא גם מבחן לגיטימציה.

• ניצחון סוחף לטאקאיצ’י: מנדט רחב לשינוי כיוון פוליטי וביטחוני ביפן
• כאוס פתאומי בשוק האג"ח ביפן מאותת לשוורים: העליות במניות כבר לא מובנות מאליהן
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

במקביל, התנאים הכלכליים הקשיחו את הלחץ. האינפלציה עלתה לרמה של כ-2%-3%, הין נסחר סביב 150 ין לדולר, יוקר המחיה מורגש, והשכר לא מדביק את הקצב. זה שילוב שלא מאפשר דחייה.

טקאיצי והקו ההתקפי

טקאיצ'י לא מנסה לייפות את המספרים. היא מודה שהחוב עצום, אבל טוענת שזה סימפטום ולא הבעיה עצמה. הבעיה, לדבריה, היא כלכלה שלא צומחת מספיק מהר.

הפתרון שהיא מציעה ברור. הגדלת הוצאות ממשלתיות, בדגש על תעשייה מתקדמת, ביטחון, אנרגיה ותשתיות. מדובר בהשקעות שמטרתן להעלות את קצב הצמיחה, כך שהתוצר יגדל מהר יותר מהחוב. כלומר, היא לא מבטיחה להקטין את החוב במונחים מוחלטים, אלא לשפר את היחס.

• המספר היומי - 30 טריליון דולר, היקף שוק האג"ח האמריקאי שמטולטל מבפנים ומבחוץ
• סין מורה לבנקים: צמצמו מיד את החשיפה לאג"ח אמריקאי
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• ארה״ב במהלך של 12 מיליארד דולר נגד התלות בסין במינרלים...

גם האינפלציה לא מטרידה אותה. להפך. בעיניה, זו אינפלציה בריאה אחרי עשרות שנים של קיפאון. עם זאת, טקאיצ'י מודה שהבעיה היא השכר, ולכן מדברת על לחץ ממשלתי להעלאות שכר ובמקביל תמיכה במשקי הבית.

לגבי הין, טקאיצי תומכת במטבע חלש. שער של כ-150 ין לדולר נתפס אצלה כיתרון תחרותי. חיזוק הין באמצעות העלאות ריבית, כך היא טוענת, יפגע ביצוא, בהשקעות ובתעסוקה, ובסופו של דבר יחמיר את בעיית החוב.

בד בבד, היא קושרת את הכלכלה לביטחון. הגדלת תקציב הביטחון, השקעה בייצור מקומי ושרשראות אספקה יפניות הן מבחינתה גם צורך אסטרטגי וגם מנוע צמיחה.

המתחרה והגישה הזהירה

מולה עומדת הנהגה שמרנית יותר, שמבקשת להמשיך בקו הקיים. לא קיצוצים חדים, אבל גם לא הרחבה אגרסיבית. הגישה הזו מדגישה איזון. שמירה על אמון השווקים, התקדמות הדרגתית בשכר, וניסיון לייצב את הין בלי לזעזע את הכלכלה.

המתחרים של טקאיצ'י מזהירים שאינפלציה יכולה לצאת משליטה, שין חלש מדי פוגע בצרכנים, ושעלייה עתידית בריבית תהפוך את החוב למעמסה כבדה. לכן הם מעדיפים צעדים מדודים, גם אם איטיים.

אבל כאן בדיוק הוויכוח. טקאיצ'י טוענת שהזהירות הזו היא מה שהשאירה את יפן תקועה שנים. כלומר, מדיניות שנראית אחראית, אבל בפועל משמרת חולשה.

במשך שנים יפן חיה עם ריבית כמעט אפסית, הרחבה מוניטרית חריגה וחוב שתופח. זה עבד ברמה הפיננסית, המדינה לא נכנסה למשבר, אבל הכלכלה לא המריאה. השכר דשדש, הצריכה נותרה חלשה, והאוכלוסייה הזדקנה. האינפלציה שחזרה שינתה את האיזון. פתאום הציבור מרגיש לחץ. פתאום הין החלש כבר לא רק יתרון לחברות הגדולות, אלא גם בעיה יומיומית.

מה הסיכויים של טקאיצ'י?

טקאיצי נכנסת לבחירות כשהיא מכהנת, אבל בלי אשראי ציבורי מלא. היא נתפסת כתקיפה, אידיאולוגית, ולעיתים גם כמי שלוקחת סיכונים. עם זאת, היא מציעה סיפור כלכלי ברור, עם מספרים ותזה סדורה.

הבחירות הן מבחן. האם הציבור והמערכת מעדיפים יציבות זהירה, או מהלך התקפי שמנסה לשנות כיוון גם במחיר סיכון. ככל שיוקר המחיה לוחץ והין נשאר חלש, הקו שלה נראה רלוונטי יותר. אבל החשש מהימור גדול על חוב והאינפלציה עדיין שם.

כך או אחרת, הבחירות ביפן הן פחות על שמות ויותר על שאלה אחת. איך מנהלים כלכלה עם חוב של 260% מהתוצר, אינפלציה שחזרה וין חלש, בלי לאבד שליטה. זו הצבעת אמון, לא רק בממשלה חדשה, אלא בדרך הכלכלית כולה.