מטוסים חיל אוויר תקיפה
צילום: דובר צהל
היום לפני...

ממשלת ישראל משיקה את פרויקט המטוס השאפתני ומה קרה היום לפני 15 שנה


היסטוריה כלכלית - "מה קרה היום לפני..." - מדור מיוחד שמוקדש לאירועים המרכזיים בכלכלה ובשווקים בישראל ובעולם. והיום - על ההתרחשויות הבולטות ב-8 בפברואר


עמית בר |

8 בפברואר 2011 - ההכרזה על מכירת אוסף האמנות והתכשיטים של אליזבת טיילור

ב-8 בפברואר הוכרז רשמית על כוונה למכור את אוסף האמנות, התכשיטים וחפצי היוקרה של אליזבת טיילור, אחד האוספים הפרטיים הגדולים והיקרים שיצאו לשוק הפומבי בעת המודרנית. טיילור הייתה מהכוכבות המרכזיות והמשפיעות ביותר של הוליווד במחצית השנייה של המאה ה-20. היא זכתה לשכר מהגבוהים בתעשיית הקולנוע כבר בשנות ה-50 וה-60, חתמה על חוזים בהיקפים של מיליוני דולרים לסרט, והייתה בין הראשונות שהפכו משחק לקולנוע למנוף כלכלי רחב, שכלל פרסום, רישיונות מסחריים ופעילות עסקית משלימה.

העושר שאיפשר את בניית האוסף נבע לא רק מהקריירה הקולנועית, אלא גם מהחיים האישיים שלה. טיילור נישאה שמונה פעמים, בין היתר לריצ'רד ברטון, שהיה אז מהשחקנים המתוגמלים בעולם, וכן לדמויות בעלות הון והשפעה. לאורך עשרות שנים היא השקיעה חלק ניכר מהונה ברכישת תכשיטים, יצירות אמנות וחפצי יוקרה, תוך עבודה עם בתי תכשיטים מובילים ועם סוחרי אמנות פרטיים. האוסף כלל יותר מ-300 פריטים, בהם יהלומים במשקלים חריגים, פנינים טבעיות נדירות, אבני חן היסטוריות, ציורים, ריהוט, חפצי עיצוב ובגדי קוטור.


צילום: The Glorious Studio, Pexels
יהלומים. צילום: The Glorious Studio, Pexels


ביום חמישי הקרוב יאיר לפידות, צבי סטפק, יוסי לוי ואיציק שינדלובסקי על במה אחת, במה להשקיע ובמה לא להשקיע, ומה צפוי בשווקים בהמשך - הירשמו לוועידת ההשקעות של ביזפורטל


הערכות השווי שפורסמו עם ההכרזה הציבו את שווי האוסף בטווח של כ-400-600 מיליון דולר, סכום חריג גם בקנה מידה של שוק האמנות היוקרתי. לשם השוואה, אוסף איב סן לורן ופייר ברז׳ה, שנמכר בשנת 2009, הניב כ-484 מיליון דולר ונחשב אז לשיא עולמי במכירת אוסף פרטי. אוסף אנדרו לויד וובר, שנמכר בשנת 1990, הגיע להיקף של כ-70 מיליון דולר בלבד. אוספים של ידוענים אחרים נמכרו לרוב בעשרות מיליוני דולרים.

בסופו של דבר, מכירת העיזבון של טיילור הסתכמה בפועל בהיקף כולל של כ-184 מיליון דולר, והפכה לאחת ממכירות העיזבון הגדולות והמשמעותיות שנערכו אי פעם. אוסף התכשיטים לבדו נמכר בכ-115.9 מיליון דולר, סכום ששבר שיא עולמי למכירת אוסף תכשיטים של בעלים יחיד. לצד זאת, פריטי האופנה, החפצים האישיים, יצירות האמנות והריהוט הניבו עשרות מיליוני דולרים נוספים, עם ביקושים גבוהים והשתתפות של אספנים פרטיים, מוסדות וגורמים פיננסיים. למרות שהסכום הסופי היה נמוך מהערכות השווי הגבוהות ביותר שדוברו ערב המכירה, מדובר היה באירוע כלכלי חריג בהיקפו, שהדגיש את עוצמת הביקוש לפריטי יוקרה עם זיהוי תרבותי חזק ואת מקומו של שוק העיזבונות כשחקן משמעותי בכלכלת האמנות והיוקרה.

8 בפברואר 1980 - ההכרזה הרשמית על תחילת פרויקט הלביא בישראל

ב-8 בפברואר הכריזה ממשלת ישראל על תחילתו הרשמית של פרויקט הלביא, מיזם לאומי לפיתוח מטוס קרב מתקדם מתוצרת ישראלית. ההחלטה התקבלה בתקופת כהונתו של מנחם בגין כראש הממשלה, כאשר שר הביטחון היה עזר ויצמן, ובהמשך משה ארנס היה מהדמויות המרכזיות שתמכו בפרויקט. ההובלה המקצועית הופקדה בידי התעשייה האווירית, בשיתוף חיל האוויר, משרד הביטחון ומשרד האוצר, כאשר דמויות כמו דוד עברי היו מעורבות בגיבוש הדרישות המבצעיות והטכנולוגיות.הפרויקט נועד להחליף מטוסי קרב מיושנים ולבסס עצמאות תעשייתית וביטחונית. התקציב הראשוני הוערך בכ-1.5 מיליארד דולר, אך כבר בשלבים מוקדמים היה ברור כי העלות הכוללת תהיה גבוהה בהרבה. במהלך שנות הפיתוח תפחו העלויות, וההערכות דיברו על השקעה כוללת של כ-6-7 מיליארד דולר במונחי התקופה, סכום חריג ביחס לגודל הכלכלה הישראלית באותן שנים. הפרויקט העסיק אלפי עובדים בתעשייה האווירית ובמאות חברות משנה, והשפיע באופן ישיר על תקציב המדינה, על הגירעון ועל הקצאת משאבים בין ביטחון לאזרחות.

עם התקדמות הפרויקט התגברו המחלוקות. מצד אחד עמדו התומכים, שטענו כי הלביא יהפוך למנוע טכנולוגי ותעשייתי ויחזק את עצמאות ישראל. מצד שני עמדו גורמים באוצר ובמערכת הפוליטית, שהתריעו מפני העלויות הכבדות והסיכון התקציבי. במקביל גבר הלחץ מארה"ב, על רקע חשש מתחרות במטוסי קרב אמריקאיים והשפעה על הסיוע הביטחוני. לאחר דיונים ממושכים, קיצוצים והאטה בפיתוח, התקבלה בשנת 1987 ההחלטה על ביטול הפרויקט. סיומו סימן נקודת שבר תעשייתית וכלכלית, אך גם הוביל להעברת ידע, כוח אדם וטכנולוגיות לענפים אחרים במשק.

8 בפברואר 1971 - בורסת נאסד"ק נפתחת לראשונה למסחר

ב-8 בפברואר החלה לפעול בורסת נאסד"ק בארה"ב, והפכה לבורסה הראשונה שהתבססה על מערכת מסחר ממוחשבת מלאה, ללא רצפת מסחר פיזית. ביום הפתיחה נסחרו בה כ-250 מניות, בעיקר של חברות קטנות ובינוניות, כאשר המערכת סיפקה הצגת מחירי קנייה ומכירה באופן אלקטרוני. הקמת הבורסה נועדה להתמודד עם חוסר יעילות, עלויות גבוהות וחוסר שקיפות שאפיינו את שוק ההון האמריקאי בשנות ה-60.

בשלב הראשון נאסד"ק שימשה בעיקר כפלטפורמה להצגת מחירים, והיקפי המסחר היו מצומצמים יחסית. עם זאת, עצם המעבר למודל אלקטרוני שינה את מבנה השוק. הבורסה אפשרה גישה רחבה יותר לחברות צעירות ולמשקיעים, הפחיתה תלות במתווכים פיזיים, והאיצה את קצב העברת המידע. במהלך שנות ה-80 וה-90 הצטרפו אליה חברות מתחומי טכנולוגיה, אלקטרוניקה, ביוטכנולוגיה ושירותים פיננסיים.

קיראו עוד ב"היום לפני"

עם הזמן הפכה נאסד"ק לזירת המסחר המרכזית של חברות טכנולוגיה, עם מחזורי מסחר שגדלו בהדרגה להיקפים של מאות מיליארדי דולרים בשנה ושווי שוק מצטבר של טריליוני דולרים.


הוספת תגובה

תגובות לכתבה:

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה