דחיינות היא איתות מהמוח; מה הוא מנסה להגיד לנו?

דחיינות נתפסת באופן מסורתי כבעיה של חוסר משמעת או עצלות, אך מחקרים עדכניים במדעי המוח והפסיכולוגיה מציגים פרספקטיבה שונה: דחיינות מתפקדת כמערכת התרעה שמסמנת חוסר התאמה בין המשימה לבין המצב הקוגניטיבי, הרגשי או הפרקטי. במקום להאשים את עצמכם ולהתיש את כוח הרצון, המסגרת החדשה הופכת את הדחיינות לנתון שדורש אבחון מדויק. השאלה משתנה מ"למה אני לא מצליח?" ל"מה המוח מנסה להגיד?". המעבר מנקודת מוצא שלילית לפעולה שיטתית רלוונטי במיוחד בסביבת העבודה המודרנית, שבה משימות מצטברות במהירות. האמת ששי בזה הקלה מסוימת - בעיקר לדחיינים. 

זה לא אתם, אתם בסדר גמור. המוח פשוט מעדיף דחייה. 

מודל חדש של תופעת הדחיינות מבוסס בדיקה של מקור ההימנעות לשלושה תחומים: קוגניטיבי, רגשי ופרקטי. כלומר, חיפוש אחרי מקור הדחיינות או שילוב של מספר המקורות כדי להבין את הסיבה לדחייה. הרעיון הוא לא להילחם בדחיינות, אלא להבין את מקור הסיבה ולנתח אותו. בארגונים זה נושא קריטי כי שם יש דדליין ולו"ז משימות וניתוח מקור הבעיה יאפשר לדעת איך להתמודד עם המשימות באופן יותר טוב. זה גם חשוב כמובן לאנשים הדחיינים. הם יקבלו את התכונה הזו ויבינו שמקורה בעומסים, צווארי בקבוק, או הבנה שהאירוע-משימה לא נכונים כעת. 

שלוש תחנות לפענוח: ראש, לב ויד

התחנה הראשונה היא הקוגניטיבית, או "הראש". כאן הדחיינות נובעת מחוסר שכנוע רציונלי. המשימה לא נראית מחוברת למטרות גדולות יותר, או שהיקף שלה לא ברור. עובד שדוחה כתיבת הצעה עסקית עלול לגלות שהוא לא בטוח אם זה הכיוון הנכון בשוק הנוכחי. כלומר, לא סתם דוחים את המשימה, אלא פשוט חושבים שהיא לא נכונה לארגון. 

הפתרון: בדיקה מחודשת של ההגדרה. ניסוח מחדש של התוצאה הרצויה, השוואה לסדר עדיפויות והקטנת היקף אם נדרש.

התחנה השנייה היא הרגשית, או "הלב". זו הימנעות מפחד משעמום, חוסר הנאה או ציפייה לכישלון. המשימה נתפסת כלא נעימה, גם אם חשובה. בפרילנסרים, למשל, זה קורה בכתיבת הצעות מחיר שמרגישה כמו עבודת שגרה. פתרונות כוללים שינוי סביבה – עבודה בקפה במקום שולחן הבית, שילוב מוזיקה או חלוקה למשימות קטנות עם תגמול מיידי. המטרה להפחית חיכוך רגשי כדי לאפשר התחלה, בלי לצפות להנאה מלאה.

מעבר מאשמה עצמית לניהול תהליך

התחנה השלישית היא הפרקטית, או "היד". חסרים משאבים כמו ידע, כלים או תהליך. מנהל שדוחה ניתוח נתונים עלול לעשות זאת בגלל שאין לו כלי-תוכנה מתאימים, אין לו עובדים מיומנים או אין הכשרה לעובדים-צוות קיים. הפתרון: השלמת פערים - התייעצות עם עמית, קורס מקוון קצר או בניית צ'קליסט. זה רלוונטי במיוחד בחברות שגדלות מהר, שבהן עובדים נתקלים במשימות חדשות ללא תמיכה.

התייחסות והפנמת הגישה הזו תוכל בשלב הראשון להקל עליכם. אתם לא לבד ואתם לא אשמים. יש סיבה לכך. במקום לופ של ביקורת עצמית, עוברים לחקירה: איזה תחום חוסם? ואז ניסיון לפתור זאת. מתברר שזה יעיל בעבודה מרחוק, שבה הסחות גדלות והפרודוקטיביות יורדת. מחקרים מראים שדחיינות גובה עלויות - אובדן שעות עבודה, פספוס הזדמנויות ועלייה בלחץ. על ידי התאמת פתרון לסיבה, מגדילים סיכוי להתקדמות ארוכת טווח. זה לא פותר הכל, אבל משפר את היעילות והפרודקטיביות האישית