נמל אשדוד יבוא
צילום: ביזפורטל

יבואנית תקבל 315 אלף שקל בלבד מתוך תביעה של 2.2 מיליון שקל

בית המשפט קיבל באופן חלקי תביעה נגד אניה שהובילה שמן מזוהם לישראל: "השמנים הוטענו נקיים וצלולים, אך נפרקו מזוהמים". במהלך הפריקה הבחינו השמאים בחלקיקים קטנים שלא אמורים להיות בשמן, ואז החלה הסאגה שהסתיימה בפסק הדין שניתן באחרונה

עוזי גרסטמן |

י.כ. יהלום יבוא וסחר, שייבאה מטען שמן בסיס מקנדה, מצאה עצמה ב-2021 עם בעיה לא צפויה: כשהתחילו לפרוק את השמן בנמל אשדוד, התגלו בו חלקיקים זרים שאילצו אותם להפסיק את הפריקה באמצע. המקרה נהפך למאבק משפטי שהסתיים באחרונה בפסק דין של בית המשפט המחוזי בחיפה, שקבע כי האניה אמנם אחראית, אך רק לחלק קטן מהנזק הנטען.

הסיפור התחיל ב-24 באפריל 2021, כשמטען של יותר מ-5 מיליון ליטר שמני בסיס הועמס על האניה Ramelia בנמל מיססאוגה שבקנדה. התובעת רכשה את השמנים מחברת Pinnacle Oil Trading הקנדית בעסקה בהיקף של כמעט 4.9 מיליון דולר, והם נועדו לשמש שמן סיכוך למוצרים שונים. מדובר בשני סוגים של שמני בסיס - PL50 ו-SCP40 - שיוצרו על ידי Petro Canada.

לפני ההטענה, בוצעו בדיקות מעבדה קפדניות על ידי Intertek Brett Caleb, מעבדה מוכרת בתעשייה. המעבדה ערכה בדיקת מעבדה ובדיקה חזותית מקיפה של המטען, ולא מצאה בו זיהומים כלשהם. היא אף בדקה את מחסני האניה לפני ההטענה ואישרה שהם מוכנים לקלוט את המטען. בהתאם לממצאים האלה, האניה הוציאה שטרי מטען נקיים, ללא כל הסתייגות, וציינה באופן מפורש במסמכים כי המטען נמסר "במצב טוב ותקין".

אבל כשהאניה הגיעה לנמל אשדוד ב-25 במאי ונקשרה לרציף ב-2 ביוני, התמונה השתנתה לחלוטין. כשהחלה הפריקה, השמאים שהזמינה התובעת - מוטי טל מחברת רומטל ושמאי מג'סקו - הגיעו לרציף לקחת דגימות שגרתיות. אבל מהר מאוד הם הבחינו בבעיה חמורה: בשמן היו חלקיקים קטנים ובלתי מזוהים שלא אמורים להיות בו. "במהלך הפריקה למכליות הבחינו השמאים כי בשמן מצויים חלקיקים קטנים ובלתי מזוהים", תיאר השופט רון סוקול בפסק דינו. השמאי של ג'סקו, שנקרא למקום לאחר הגילוי, בדק גם מיכלי שמן נוספים - וגם בהם הוא מצא חלקיקים דומים.

הפריקה מופסקת, החקירה מתחילה

החלקיקים גרמו להפסקת הפריקה באופן מיידי. עד לאותו רגע הספיקו לפרוק רק כ-120 אלף ליטר מתוך יותר מ-5 מיליון. האניה עצרה והוזמנה מערכת סינון מיוחדת מהולנד. במקביל, התובעת הגישה בקשה למעצרה של האנייה - צעד חריג אך מקובל בתחום המשפט הימי כשיש חשש שהאניה תעזוב את המדינה לפני סיום המחלוקת. בעלי האניה מצדם היו תחת לחץ: האניה עצורה בנמל, הזמן עובר וההפסדים מצטברים. הם טענו שהתובעת היא זו שגורמת לעיכוב על ידי סירובה לפרוק את המטען. התיק הגיע לדיון מהיר בפני השופט י' כהן, שהורה להמשיך את המעצר אך לאפשר את המשך הפריקה לאחר הגעת מערכת הסינון.

בתווך, נערכה חקירה מקיפה. הדגימות שנלקחו מהשמן נשלחו לבדיקה במכון הישראלי לאנרגיה ולסביבה - המעבדה הכימית. הממצאים אישרו כי השמן אמנם צלול, אך הוא מכיל חלקיקים זרים. אבל מה מקורם של החלקיקים האלה? לאחר שבועות של מו"מ ובירורים, החלה ב-15 ביולי פריקה חדשה - הפעם דרך מערכת הסינון המיובאת. הפריקה נמשכה עשרה ימים והסתיימה רק ב-25 ביולי. השמאים מטעם שני הצדדים נכחו בפריקה ואישרו שהשמן שעובר דרך המסננים יוצא צלול ונקי.

המסננים עצמם - 52 יחידות שחולקו לארבעה מארזים - נהפכו לראיה מרכזית במשפט. מארז אחד נשאר על האניה, אחר נמסר למבטחי האניה, השלישי לשמאים מטעם המבטחת, והרביעי נמסר לתובעת. שבעה מסננים נשלחו בהסכמת הצדדים למעבדת Dixie Laboratory Services המוכרת שביוסטון, טקסס. תוצאות הבדיקה היו חשובות. המעבדה זיהתה חומר כתום-אדום התואם תערובת של מלח (נתרן כלורי) וחלודה, וכן חלקיקי שעווה. השעווה היתה המפתח - היא תאמה את המטען קודם שהובל באנייה, מסוג HCB (Hydrocracker Bottoms). זה סיפק לתובעת ראיה משמעותית שהחלקיקים מקורם באניה ולא במטען המקורי.

קיראו עוד ב"משפט"

המאבק המשפטי: קרב בין מומחים

התובעת טענה שהשמנים הוטענו נקיים, ולכן מקור הזיהום הוא באניה - במיכליה הלא נקיים או משאריות של מטען קודם. לתמיכה בטענותיה, היא הציגה את בדיקות קיילב ברט מלפני ההטענה, את שטרי המטען הנקיים, ואת ממצאי מעבדת דיקסי על חלקיקי השעווה. האניה ובעליה טענו את ההפך. לדבריהם, החלקיקים היו כבר במטען לפני ההטענה, או שמקורם בצנרת בנמל המוצא או במיכלי האחסנה בחוף. הם הציגו חוות דעת של מומחה כימיה מסינגפור, Vajin Patel, שטען שהחלקיקים היו במטען מלכתחילה - גם אם לא נראו בבדיקות הראשוניות. המומחה פאטל הסביר שחלקיקים יכולים לשקוע ולהתגלות רק בשלבים מאוחרים, וכי ייתכן שהם הגיעו מצינור ההולכה בנמל. אבל בית המשפט לא השתכנע. "המומחה פאטל מציין בחוות דעתו כי לא בדק בעצמו את הדגימות, וכי חוות הדעת נסמכת רק על המסמכים ותוצאות הבדיקות שהועברו לעיונו", ציין השופט סוקול.

בית המשפט קיבל את עמדת התובעת, והדגיש את החשיבות של שטרי המטען הנקיים. "משמצאנו כי השמן הוטען כשהוא נקי וצלול, אך נפרק כשהוא מזוהם בחלקיקים, ברי שהנטל לסתור את ההנחה כי מקור החלקיקים הוא באנייה מוטל על הנתבעות", קבע השופט סוקול, תוך שימוש בעקרון "הדבר מדבר בעדו" - res ipsa loquitur בלטינית.

השופט הוסיף בהחלטתו כי, "הימצאות חלקיקי חלודה במטען שמנים, מחייבת את המסקנה, כנדרש במאזן ההסתברויות, כי המיכלים לא היו מותאמים כנדרש להובלת השמן". זו קביעה חשובה שמטילה אחריות על בעלי כלי שיט לוודא שמיכלי האחסון נקיים לחלוטין. בית המשפט גם דחה את הטענה המשפטית המורכבת שהאניה פטורה מאחריות. לפי כללי האג ויסבי - האמנה הבינלאומית שאומצה בישראל בפקודת הובלת טובין בים - מוביל ימי יכול להיפטר מאחריות אם הוכיח שעשה "את כל הדרוש" להתאמת כלי השיט. אלא שבמקרה זה התגלה כי ניקוי המיכלים "לא נעשה בהתאם לנהלים המקובלים בתעשייה". "אין חולק כי ניקוי המיכלים לא נעשה בהתאם לנהלים המקובלים בתעשייה", כתב השופט בפסק הדין שפורסם. "המיכלים לא נשטפו בחומרי ניקוי כדרוש, ובמקום שימוש בנוזל ניקוי הסתפקו הנתבעות בשטיפה במים". זה לא הספיק.

התביעה נדחתה ברובה

התובעת תבעה במקור פיצוי של 4.9 מיליון דולר - שווי המטען כולו. לאחר מכן היא תיקנה את התביעה לסכום של 2.2 מיליון שקל - ההפרש בין מחיר הרכישה למחיר המכירה. היא טענה שנאלצה למכור את כל השמנים במחיר מופחת בשל הזיהום שהתגלה. אבל כאן נתקלה התובעת בקושי. בית המשפט לא השתכנע שמחיר המכירה של השמן המסונן, זה שנפרק אחרי הסינון והיווה את רוב המטען, הושפע מהזיהום. "לאחר סינון השמן לא היתה כל מניעה למכרו במחיר השוק הרגיל", קבע השופט בהכרעת הדין. "התובעת לא הוכיחה כי מחיר השמן שנמכר הושפע מגילוי החלקיקים". בית המשפט הסביר שלא הובאה שום ראיה - לא מכתב של לקוח, לא הצעות מחיר, לא הסכמים - המעידה על כך שהלקוחות ידעו על הזיהום וביקשו הנחה בגללו. "צריך לזכור כי על פי חוות הדעת השמן שנמכר לאחר הסינון היה צלול ונקי מחלקיקים", ציין בית המשפט.

בסופו של דבר, קיבל בית המשפט את התביעה רק לגבי ה-120 אלף ליטר שנפרקו בתחילה, לפני הסינון. השמן הזה אכן נמכר במחיר נמוך במיוחד - 0.085 שקלים לליטר במקום 2.71 שקלים - ועל גבי החשבונית צוין מפורשות "שמן פגום". "שונה הדבר בכל הנוגע למטען השמן המזוהם שנפרק למיכלית החוף טרם הסינון", קבע בית המשפט בהכרעתו. "שמן זה נמכר במחיר נמוך במיוחד, 0.085 שקל לליטר, ועל גבי החשבונית צוין מפורשות כי מדובר בשמן פגום". התוצאה: האניה ובעליה חויבו לשלם לתובעת 315 אלף שקל בלבד - כ-14% מסכום התביעה המתוקן. הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ביוני 2021. מכיוון שהתביעה התקבלה רק בחלקה, בית המשפט לא חייב את הנתבעות בהוצאות משפט.


הוספת תגובה

תגובות לכתבה:

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה