אתיופיה היא אחת המדינות העתיקות והמרתקות ביותר באפריקה. מבחינתה של ישראל, מדובר בבת ברית נאמנה ויציבה שגם כאשר היחסים הדיפלומטיים נותקו לכאורה, המשיכה בשיתוף הפעולה עם ישראל. לאחרונה עלתה אתיופיה לכותרות בשל החשש ממלחמה בינה לבין מצרים, על רקע הקמת סכר הרנסנס (GERD) על הנילוס והחשש המצרי מפגיעה בזרימת המים מהנילוס למצרים. מהו מבנה השלטון ומה מעמדו של הצבא האתיופי? מהם המקורות הכלכליים של אתיופיה? כיצד הפכה אתיופיה לנדבך גיאופוליטי חשוב עבור ישראל באפריקה? איך התחיל המאבק על המים בין מצרים לאתיופיה? מה הסיכויים שאכן תפרוץ מלחמה בין שתי המדינות? וכיצד הפך המאבק על המים לנושא שבגללו מדינות במזרח התיכון מוכנות לצאת למלחמה?

היסטוריה, מבנה השלטון והצבא האתיופי

אתיופיה ממוקמת במזרח אפריקה, באזור המכונה קרן אפריקה. שטחה הכולל משתרע על פני 1.1 מיליון קמ"ר ואוכלוסייתה מונה, על פי ההערכות, כ-120 מיליון איש. הריבוי הטבעי באתיופיה גבוה ועומד על כ-4.1 ילדים למשפחה. המדינה מתאפיינת במגוון אזורי אקלים - מאקלים גשום וקר באזורים ההרריים, דרך אקלים ים תיכוני ועד אזורים יבשים במיוחד.

מבחינת גבולותיה, אתיופיה גובלת בצפון עם אריתריאה, במערב עם סודאן ודרום סודאן - שתי מדינות הנתונות ביריבות מתמשכת זה עשורים. במזרח היא גובלת עם סומליה, בצפון-מזרח עם ג'יבוטי, ובדרום עם קניה, שבה, כמו במדינות רבות באפריקה, שורר אי-שקט פוליטי מתמיד. חשוב לציין שלאתיופיה אין גישה ישירה לים.

בעבר שלטה האימפריה האתיופית על שטחים נרחבים, כולל אריתריאה וסומליה, מה שהעניק לה גישה לים האדום. אתיופיה הייתה המדינה השנייה (אחרי ארמניה) והאימפריה הראשונה שאימצה את הנצרות כדת רשמית בשנת 325. לשם השוואה, באימפריה הרומית הפכה הנצרות לדת הרשמית רק בסוף המאה הרביעית, סביב שנת 380 לספירה.

• בדרך למלחמה? המתיחות בין מצרים לאתיופיה בשיא חדש
• ביטול ההסכם באתיופיה: שיכון ובינוי צופה הפסד של 98 מיליון שקל
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

במשך מאות שנים שכנה האימפריה האתיופית לצד הממלכה היהודית חִמְיַר (בערבית: مملكة حِمير), שמנהיגיה שמרו על עצמאותה ועל הדת היהודית שהייתה דת המדינה. אולם בשנת 520 פרצה מלחמה בין שתי המדינות, שהסתיימה בניצחון אתיופי (בסיוע מדינות נוספות). ישנה סברה שהתמוטטות הסכר הגדול של חִמְיַר היא שהחלישה את הממלכה וִאפשרה לאתיופים לנצח. כך או כך, חִמְיַר חדלה להתקיים בשנת 525 לספירה.

אתיופיה – אוכלוסייה וכלכלה

בניגוד למדינות רבות במזרח התיכון ובאפריקה, אתיופיה לא התברכה במשאבי טבע רבים כדוגמת נפט וגז. אמנם קיימים באתיופיה מרבצי נפט וגז, אך תנאי השטח הקשים וחוסר הגישה לים מונעים את ניצולם היעיל. נכון להיום, אתיופיה מייבאת כמעט את כל צורכי הדלק והאנרגיה שלה. בהקשר זה ברור הצורך החיוני של אתיופיה בבניית הסכר, הן להפקת חשמל והן לשיפור החקלאות וייעולה. החשמל המופק מהסכר, שנחנך רשמית לאחרונה, צפוי לשפר משמעותית את מאזן התשלומים ולהגדיל את התמ"ג.

כיום, התמ"ג לנפש באתיופיה עומד על כ-1,000 דולר בשנה, אך צפוי לעלות בהתמדה. לשם השוואה, התמ"ג לנפש בישראל חצה את רף ה-60,000 דולר בשנת 2025. הצמיחה הכלכלית באתיופיה בשני העשורים האחרונים הייתה מרשימה ולרוב עברה את שיעור של 9% בשנה. גם לאחר תקופת הקורונה, שגרמה להאטה, חזרה הכלכלה האתיופית למסלול צמיחה. עם זאת, הצמיחה המהירה אינה מגיעה לכל שכבות האוכלוסייה - לצד התעשרות של שכבות מסוימות, נותר עוני נרחב באזורים אחרים.

• טראמפ מפסיק את הסיוע לקולומביה: "פטרו הוא סוחר סמים"
• אילו הזדמנויות השקעה הסכסוך הסיני-אמריקאי יוצר?
• תוכן שיווקי צברתם הון? מה נכון לעשות איתו?
• שער הדולר מזנק ב-1.1%, קמטק תזנק מחר במעל 12%

בשנים האחרונות יישמה אתיופיה רפורמות וליברליזציה כלכלית, כולל פתיחת בורסה לניירות ערך, במטרה למשוך השקעות ולהשיג יציבות כלכלית. הממשלה מבצעת השקעות ציבוריות נרחבות התומכות בצמיחה, מפחיתות עוני ומרחיבות את הנגישות לשירותים בסיסיים, כולל שירותי בריאות.

ביולי 2024 הושקה באתיופיה תוכנית רפורמה כלכלית מקיפה בתמיכת קרן המטבע הבינלאומית. הרפורמה כללה ליברליזציה של שער החליפין ופיקוח מוניטרי הדוק על ההוצאות הממשלתיות. דגש מיוחד ניתן למנועי צמיחה כגון תעשייה, חקלאות, שירותים, עיבוד מזון, טקסטיל, תיירות וכרייה של זהב, פלטינה ומינרלים נוספים. צעד אסטרטגי נוסף היה ההצטרפות לברית BRICS, שמחזקת את מעמדה הכלכלי הבינלאומי. בתחילת 2025 השיקה המדינה בורסה, במטרה לחזק את שוקי ההון המקומיים ולמשוך השקעות.

חשוב לציין שמעל 95% מהחשמל באתיופיה מופק מאנרגיה הידרואלקטרית, והיתר כמעט כולו מאנרגיית רוח, כאשר תחנות דיזל או פחם הן זניחות. התלות המוחלטת במקורות מים לייצור אנרגיה מדגישה את החשיבות הקריטית של פרויקטים כמו סכר הרנסנס, לצד פרויקטים נוספים בנהר האומו ובאזורים אחרים.

למרות ההישגים, אתיופיה מתמודדת עם אתגרים משמעותיים. אחד הקשיים העיקריים הוא חוסר איזון מקרו-כלכלי. מחד, מודל הצמיחה התבסס על השקעות ציבוריות נרחבות שיצרו תשתית כלכלית. מאידך, גדל החוב הציבורי, נחלש שער החליפין וצומצמה התחרותיות במגזר הפרטי. האינפלציה עומדת על 13% ויש מחסור חמור במטבע חוץ. בשנת 2023 הכריזה אתיופיה על חדלות פירעון של החוב החיצוני, וכעת היא בעיצומו של ארגון מחדש של חובותיה. נכון לאוקטובר 2025, המשא ומתן עם מחזיקי האג"ח נתקל בקשיים, אך התנהלות נכונה עשויה להעלות את הכלכלה חזרה למסלול.

סכסוכים פנימיים פגעו קשות בכלכלה האתיופית לאורך השנים. המאבקים שיבשו את הייצור והסחר, יצרו צרכים הומניטריים עצומים ודרשו השקעות נרחבות בשיקום. הסכסוכים אף החמירו את שיעורי העוני. יישום מוצלח של הרפורמות עשוי לסייע בשיקום הכלכלה ובחיזוק העצמאות והיציבות של המדינה.

החשיבות של אתיופיה עבור ישראל

היחסים בין ישראל לאתיופיה נרקמו שנים ספורות לאחר הקמת המדינה. הקיסר האתיופי דאז, היילה סלאסי, בן הפלשמורה, בילה בירושלים את שנות גלותו מאתיופיה לאחר הכיבוש האיטלקי. בליבו נשמרה עד יום הדחתו חיבה עמוקה לישראל. בשנת 1973, עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים, ניתקה אתיופיה את היחסים הדיפלומטיים עם ישראל. אלה חודשו רק כעבור 16 שנים, בשנת 1989. עם זאת, לאורך כל התקופה נמשכו קשרים ביטחוניים וישראל לא חדלה לתמוך באתיופיה ככל יכולתה.

כיום מתקיימים בין המדינות יחסים דיפלומטיים מלאים. עליית יהודי אתיופיה במבצע משה ובמבצעים נוספים התבצעה בתמיכה שקטה של השלטונות. הקשרים הכלכליים בין המדינות מצומצמים יחסית - ישראל מייבאת בעיקר מוצרים חקלאיים כקפה, קמח לאינג'רה ותבלינים. הייצוא מישראל לאתיופיה כולל בעיקר דשנים ומוצרים לשיפור החקלאות. בשנת 2024, היקף הייצוא האתיופי לישראל הגיע לכ-42.5 מיליון דולר, והייבוא מישראל הסתכם בכמחצית מסכום זה. ישראל גם מסייעת לאתיופיה בפיתוח החקלאות באמצעות העברת ידע ישראלי.

צבא וביטחון באתיופיה

"כוחות ההגנה הלאומיים של אתיופיה" הוא שמו הרשמי של הצבא האתיופי. הצבא כולל כוחות יבשה וחיל אוויר, ללא חיל ים - מאז שאתיופיה איבדה את הגישה לים עם עצמאות אריתריאה בשנת 1991. עם זאת, אתיופיה פועלת לבניית כוח ימי מחדש באמצעות הסכם שנחתם בשנת 2024 עם סומלילנד להחכרת קטע חוף ובניית נמל לצרכים אזרחיים וצבאיים. הצבא האתיופי מונה למעלה מחצי מיליון חיילים - מרביתם בצבא היבשה וכ-20,000 בחיל האוויר. המבנה והכוחות עשויים לעבור שינויים בהתאם להתרחשויות באזור.

בין אתיופיה לישראל מתקיימים קשרים ביטחוניים ענפים, לאור האיומים המשותפים של גורמים קיצוניים, בעיקר אסלאמיים. ישראל העניקה סיוע צבאי לאתיופיה בעבר, והיחסים הביטחוניים נמשכים גם כיום. ישראל הייתה לפני עשורים אחת הספקיות המרכזיות של סיוע צבאי לאתיופיה. גם לאחר ניתוק היחסים בשנת 1973, המשיכה ישראל להעניק סיוע צבאי בחשאיות, כדי לשמר את היחסים הביטחוניים מחד ולא לעורר מהומות מאידך.

כיום מעניקה ישראל לאתיופיה הכשרת כוחות מיוחדים ומסייעת בשיפור היכולות הצבאיות. בשנת 2021 דווח כי נספח ההגנה של צה"ל באפריקה הדגיש את הקשרים החזקים ואת המשך שיתוף הפעולה הצבאי-ביטחוני בכל הרמות. חשוב לציין שבאתיופיה אין נוכחות אמריקאית משמעותית, וישראל משמשת במידה רבה חלופה הולמת. סיום המלחמה בעזה, אם יתממש, עשוי לשפר את הקשרים ולהסיר עכבות מצד הממשלה האתיופית, שנבעו מהביקורת הבינלאומית על ישראל. ראוי לציין שחברת התעופה האתיופית הייתה הראשונה לחדש את הטיסות לתל אביב לאחר תחילת המלחמה בעזה, מה שמעיד על רצון לשמר את הקשרים. אתיופיה, כמרכז האיחוד האפריקאי, נמנעה מהעמקת השיתוף הפעולה כל עוד ישראל מעורבת בלחימה במזרח התיכון, למרות שאינה מדינה מוסלמית.

עם זאת, ניכרת באתיופיה גם התחזקות הקשרים עם מדינות ערב ואף עם איראן, כפי שהודגם בתגובה הרשמית של ראש הממשלה אבי אחמד למות נשיא איראן ראיסי. ח"כ משה סולומון מדגיש שאתיופיה מעוניינת בחיזוק שיתוף הפעולה הכלכלי עם ישראל, בעיקר בתחומי מים, חקלאות ומשאבי טבע, וכי יש צורך בהשקעות מצד ממשלת ישראל והמערכת העסקית. לדבריו, אתיופיה מסוגלת להשפיע על עמדות של מדינות נוספות באפריקה כלפי ישראל, בזכות מעמדה הבכיר ביבשת.

היתרונות שישראל מפיקה מהקשרים עם אתיופיה:

1. הים האדום ומצרי באב אל-מנדב: הים האדום הוא נתיב שיט חיוני לסחר הישראלי, ואתיופיה היא מדינה מרכזית בקרן אפריקה, סמוך למצרי באב אל-מנדב - שער הכניסה לים סוף. שיתוף פעולה עם אתיופיה מסייע בהבטחת נתיבי השיט ובמעקב אחר פעילות עוינת באזור.

2. בלימת השפעה איראנית: חיזוק הקשרים עם אתיופיה מאפשר לישראל להגביל את השפעתה הגוברת של איראן באפריקה. מאז המהפכה האסלאמית ב-1979, פועלת איראן לחיזוק השפעתה במדינות מוסלמיות ולהצרת צעדיה של ישראל והמערב בקרן אפריקה. בעוד שאיראן נחלה הצלחות במדינות רבות, אתיופיה נותרה חסינה להשפעה זו. גם סודאן, ששימשה בעבר מסדרון לאספקת נשק איראני, צמצמה כמעט לחלוטין את שיתוף הפעולה עם איראן, ודרום סודאן הנוצרית היא אנטי-איראנית מטבעה.

3. השפעה באפריקה: אתיופיה משמשת כמרכז האיחוד האפריקאי ונדבך מרכזי בארגונים אזוריים. זה מקנה לישראל גישה למוקדי קבלת ההחלטות באפריקה ומאפשר להגדיל את השפעתה בתחומים כלכליים, מדיניים וצבאיים.

4. שוק מתפתח: עם 120 מיליון תושבים, אתיופיה מציעה הזדמנויות רבות לחברות ישראליות בתחומי חקלאות, מים, פינטק וטכנולוגיות שונות. אתיופיה רואה בישראל מודל לחיקוי בנושא "הפרחת השממה" ומבקשת סיוע וייעוץ ישראלי בתחומים אלה.

5. משאבי טבע: אתיופיה עשירה במשאבים כזהב וליתיום ומעוניינת למשוך חברות ישראליות להשקעה במגזר הכרייה. ישראל יכולה לסייע גם במשיכת חברות זרות הקשורות לחברות ישראליות.

המאבק על המים בין מצרים לאתיופיה והשלכותיו

המאבק בין אתיופיה למצרים על סכר הרנסנס החל לפני עשורים, כאשר מנהיגי אתיופיה הגו את רעיון הקמת סכר הרנסנס האתיופי הגדול (GERD) על הנילוס הכחול בצפון-מערב המדינה. בספטמבר 2024 השלימה אתיופיה את אחד המיזמים השאפתניים בתולדותיה: סכר הרנסנס נחנך סופית עם הפעלת טורבינת החשמל האחרונה. מדובר בסכר ההידרואלקטרי הגדול ביותר באפריקה, עם הספק של כ-5,100 מגהוואט - יותר מכפול מתחנת הכוח אורות רבין, הגדולה בישראל. הסכר ממקם את אתיופיה במקום ה-17 בעולם ביכולת ייצור חשמל הידרואלקטרי.

עוד בימי הנשיא סאדאת, לאחר הסכם השלום עם ישראל, צוטט הנשיא המצרי באומרו שהמלחמה הבאה של מצרים תהיה נגד אתיופיה ולא נגד ישראל. מדובר בסכסוך אסטרטגי עמוק בעל השלכות קיומיות לשתי המדינות. הסכר האתיופי, הגדול ביותר באפריקה, מהווה פרויקט פיתוח מרכזי לאתיופיה, בעוד מצרים רואה בו איום חמור על ביטחונה הלאומי והכלכלי.

מבחינת אתיופיה, הסכר מעניק יתרונות קריטיים:

• ייצור אנרגיה: אתיופיה רואה בסכר פרויקט חיוני לפיתוח כלכלי ומיגור עוני. מאז תחילת העבודות ב-2011, אתיופיה הכפילה את יכולת ייצור החשמל שלה. חשוב מכך, אחוז התושבים עם גישה לחשמל זינק מ-27% בלבד ב-2014 ל-55% ב-2023 - שינוי דרמטי במדינה השנייה בגודלה באפריקה מבחינת אוכלוסייה. הסכר, שהופעל רשמית לאחרונה, אמור להכפיל את תפוקת החשמל ולספק חשמל למיליונים שאינם מחוברים לרשת. מעבר לשיפור איכות החיים, זוהי זריקת עידוד לתעשייה שתזכה לחשמל זול וזמין במקום חשמל מנפט יקר המכביד על הכלכלה. אתיופיה עשויה להפוך מיבואנית לייצואנית חשמל.

• סמל לגאווה לאומית: מעבר לתועלת הכלכלית, הסכר מסמל את יכולתה של אתיופיה לממן ולבנות פרויקט הנדסי ענק ללא סיוע חיצוני. המימון הגיע ממקורות ממשלתיים, מגיוס כספים מהציבור ומהפזורה האתיופית בעולם, כאשר סין סייעה בעיקר באספקת ציוד וטכנולוגיה. מילוי מאגר הסכר, שהסתיים לפני חודשים ספורים לדברי אתיופיה, היה צעד מכריע להפעלתו. נותר לראות אם ההשפעה תהיה חיובית ואם לא ייווצרו בעיות דומות לאלה שנוצרו במצרים מסכר אסואן - הצטברות סחף, מחלות ממים עומדים, והפיכת הסכר למתקן אסטרטגי רגיש שפגיעה בו עלולה לגרום לאסון.

אתיופיה דוחה את הטענות המצריות בדבר אי-חוקיות הסכר. הטענות מתבססות על הסכמים מהתקופה הקולוניאלית המעניקים למצרים זכויות על מי הנילוס. אתיופיה טוענת לזכותה הריבונית על משאביה, ומדגישה שמעולם לא הייתה צד להסכמים אלה, מה שהופך אותם לבלתי רלוונטיים מבחינתה.

הטענות המצריות משקפות חשש קיומי אמיתי:

• תלות מוחלטת במי הנילוס: מצרים תלויה כמעט לחלוטין במי הנילוס, המהווים מעל 90% ממקורות המים שלה (יש הטוענים שהתלות מגיעה כמעט ל-100%). כל פגיעה באספקה נתפסת כאיום קיומי על המדינה, החקלאות, התעשייה וביטחון המזון. מצרים עצמה בנתה את סכר אסואן לוויסות זרימת המים ולא תוכל לספוג הפחתה דרמטית בכמות המים המגיעה אליה.

• דרישה להסכם מחייב: מצרים דורשת מאתיופיה חתימה על הסכם מחייב שיקבע את קצב מילוי המאגר ואת מנגנון ההפעלה בזמני בצורת. מאחר שמילוי הסכר הסתיים לטענת האתיופים, נותרה בעיקר שאלת ויסות המים בשנות בצורת. חשוב לציין שהאידוי מהמאגר צפוי להגדיל את הפגיעה בכמות המים שתגיע למצרים.

המצרים חוששים מתרחיש דומה למה שקרה עם סכרי תורכיה על הפרת - זרימת המים לסוריה ועיראק פחתה דרמטית, החקלאות נפגעה קשות ועיראק איבדה חלק ניכר ממקורות המים שלה.

נכון להיום, השיחות בין מצרים, אתיופיה וסודאן לא הבשילו להסכם והגיעו שוב ושוב למבוי סתום. תהליכי תיווך בהובלת האיחוד האפריקאי וארצות הברית לא הניבו פריצת דרך. שני הצדדים מאשימים זה את זו בחוסר תום לב, ומצרים אף פנתה למועצת הביטחון בנושא. לאחרונה, מצרים וסודאן אף האשימו את אתיופיה בהצפות לא צפויות, טענות שנדחו על הסף באדיס אבבה. דווח על תמרונים צבאיים ורטוריקה עוינת משני הצדדים, ועל פי מקורות שונים מצרים מכינה כוחות למתקפה אפשרית. עם זאת, נכון להיום לא מצרים ולא אתיופיה נמצאות במצב צבאי שיאפשר עימות כולל, אך במידה שפעילות הסכר תשבש את אספקת המים למורד הנילוס, משבר הומניטרי אינו תרחיש בלתי סביר.

מעניין לציין שסודאן, השכנה במורד הזרם, שינתה את עמדתה עם הזמן. מתברר שסודאן דווקא מרוויחה מהסכר - הוא מונע הצפות ומאפשר זרימה יציבה כל השנה, ללא תקופות יובש או הצפות קטלניות. עם זאת, בשל מלחמת האזרחים המתמשכת במדינה, השפעתה בפועל על המשא ומתן מוגבלת. במידה רבה, מצרים נותרה לבדה במערכה.

אני מעריך שאם זרימת המים למצרים לא תיפגע משמעותית, האיומים המצריים יישארו על הנייר. מבחינה ישראלית, המצב הנוכחי אופטימלי - כאשר הצבא המצרי מופנה לכיוון אתיופיה, יכולתו ליזום מהלך התקפי נגד ישראל מוגבלת. עם זאת, על ישראל להישאר ערנית למרות הסכם השלום והיחסים הדיפלומטיים.

לבסוף, חשוב להדגיש את המרכזיות הגוברת של המים כמוקד למאבקים ומלחמות במזרח התיכון. שינויי האקלים מפחיתים את המשקעים במקורות הנהרות באזור. איראן סובלת מהתייבשות חמורה, ומוקדי סכסוך נוספים עלולים להתפתח בין תורכיה לסוריה ועיראק, ואף בין ירדן לישראל אם תופחת אספקת המים לירדן, שכבר כעת גדולה פי שלושה מהמוסכם בהסכם השלום.

אם בעיית המים במזרח התיכון לא תיפתר, האזור עלול לשקוע בכאוס קטלני. מדינות רבות מבינות זאת, וזה אולי ההסבר לאופטימיות של הנשיא טראמפ וללהיטות מדינות להצטרף להסכמי השלום עם ישראל. ישראל יכולה לסייע למדינות האזור בשני תחומים מרכזיים - חקלאות ושיפור זמינות המים.

סכר הרנסנס הוא אפוא לא רק מיזם הנדסי מרשים: הוא סמל למאבקי שליטה במים, ליחסי כוחות אזוריים משתנים, וגם להזדמנויות חדשות עבור מדינות כישראל המבקשות להעמיק את אחיזתן באפריקה. ההישג הטכנולוגי והכלכלי של אתיופיה משנה מן היסוד את מאזן הגישה לאנרגיה במדינה החקלאית הזו, ומשפיע על היציבות הגיאו-פוליטית באזור כולו.