אם חשבנו שהעושק של חברות הביטוח בפוליסות החיסכון מסתיים במסלולים על ה-S&P שם הם כנראה ניצלו את הנהירה הציבורית לאפיקים האלה, התבדינו. גם באפיק השמרני ביותר - הפוליסה השקלית הדפוס הזה ממשיך. זה אמור להיות מסלול סולידי שנותן לחוסכים יציבות, נזילות וביטחון, אבל בפועל הוא מכרה זהב בשביל חברות הביטוח ותשואת זבל לחוסכים. מדובר במוצר שמנוהלים בו למעלה משני מיליארד שקל מכספי הציבור, עם דמי ניהול שמגיעים עד ל-0.8% בשנה על השקעות שאין בהן כמעט ניהול ויש להם תחליפים באפס דמי ניהול - קרנות כספיות הן בדמי ניהול של כ-0.15%-0.2% והן מוצר עדיף שמספק תשואה טובה יותר, ופיקדונות בנקים עם אפס דמי ניהול ומק"מים גם עם אפס דמי ניהול, אך עם עמלת קנייה ומכירה (של 0.05% עד 0.1%). כל המוצרים האחרים נתנו בנטו יותר במבט לאחור ועם עלויות נמוכות יותר. איך אתם הייתם קוראים לזה? ניצול, עושק, שוד, אולי אפילו גניבה?  

צריך להגיד שזה חוקי. חברות הביטוח פועלות בהתאם לחוק, אם החוק מאפשר אז הן נכנסות לשם, אבל שלא יתפלאו אחר כך שהן בהדרגה הופכות לשנואות - הבנקים "זכו בצדק"  בטייטל של הגופים השנואים במדינה, אבל חברות הביטוח מתקרבות לשם בצעדי ענק עם ביטוחים יקרים, דמי ניהול מופרזים וניצול של חוסר הידע של הציבור. לא הוגן ולא הגון, אבל טוב לכיס - חברות הביטוח בשנת שיא ברווחים וזה מתבטא בזינוק במניות בבורסה. 

ובחזרה למוצר השקלי. מוצר פשוט עם הרבה תחליפים. פוליסת חיסכון שקלית היא הפוליסה הסולידית ביותר, אמורה להניב תשואה חסרת סיכון. הסיכון מגיע ממקור אחר לגמרי - מדמי הניהול.

במרכז התמונה נמצאת הראל, היא מנהלת כ-727 מיליון שקל במסלול השקלִי וגובה עליו 0.76% דמי ניהול. מדובר בכ-5.5 מיליון שקל שנגבים מדי שנה מהחוסכים על השקעה שהניבה 4.5% בשנה האחרונה, מתחת לתשואה של קרנות הכספיות, רק שבקרנות הכספיות  זה הנטו. בפוליסה צריך לתת 0.76% להראל וזה משאיר סדר גודל של 3.75%.

• הקרן המכניסה ביותר בישראל - הנה הסיבה (השלילית) שאף אחד לא עוזב אותה
• תביעת הדיבה של היזם נדחתה: הדיירים זעמו - ובצדק
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

כל הפוליסות חיסכון הן בסביבה דומה של תשואה נטו - מתחת למכשירים האחרים, הראל היא לא היחידה, אבל היא הגדולה ביותר. 

בדקנו את כל הגופים -התשואה הממוצעת בפוליסות השקליות עומדת על כ-4.5% ברוטו לשנה ואם ננכה מזה את דמי הניהול - שנעים סביב 0.7%-0.8% - נשאר עם תשואה של כ-3.7% בנטו. הפיקדונות בתקופה הזו הניבו מעל 4% (ועד 4.4%), הקרנות הכספיות כ-4.5%.

חוץ מהראל שהיא הגדולה ביותר, יש פוליסה למגדל שגובה דמי ניהול של 0.78%, הפניקס 0.74%, ו-כלל עם 0.72%.

איך הן מצדיקות את זה?

אם תיכנסו לאתרי חברות הביטוח כדי להבין “מה מיוחד” בפוליסת החיסכון, תקבלו רשימה של יתרונות שנשמעת כמעט מושלמת: גמישות מלאה במעבר בין מסלולים, נזילות מלאה - “תוכלו למשוך את הכסף מתי שתרצו”, ניהול מקצועי של מנהלי השקעות מנוסים, ואפשרות לקחת הלוואה כנגד החיסכון ללא ערבים. על הנייר זה נשמע מצוין. אבל פוליסת חיסכון היא מכשיר נחות לעומת רוב המכשירים האחרים. יש לה יתרון אחד גדול - אפשר להשקיע בה סכום מאוד גדול בשנה להבדיל מקופת גמל להשקעה שמוגבלת בהשקעה של כ-81 אלף שקל. יתרון נוסף הוא המיסוי - אפשר לעבור בתוך הבית בין פוליסות מבלי שזה ייחשב אירוע מס.

ולכן, יכול להיות שמשקיעים-חוסכים העבירו לפוליסות השקליות כדי לחכות זמן קצר ואז לחזור למסלולים אחרים (לא שהן טובים - ראו הרחבה: בלוף ושמו פוליסות חיסכון - למה לא כדאי להקשיב לסוכני הביטוח שדוחפים לכם את המכשיר הזה). אלא שזה לא הסיפור, כי להחנות את הכסף אפשר גם במסלול האג"חי, וגם כשמחנים - למה לנצל את זה לדמי ניהול מנופחים? זה מוריד את ההטבה-יתרון לרצפה. 

• הראשונה לדווח: סלע נדל"ן מעלה תחזיות ל-2025
• סאמיט מממשת בארה"ב ב-75 מיליון דולר
• תוכן שיווקי צברתם הון? מה נכון לעשות איתו?
• כמה תקבלו בפיקדונות - והאם הם הופכים לאטרקטיביים יותר מקרנות...

היתרון הגדול של הפוליסה הוא שזו דרך נהדרת לסוכני ביטוח לעשות כסף גדול. העמלות גדולות, והן לא מוגבלות, אפשר להעביר הרבה כסף, ולסגור קופון שמן. זה קורה שכעמית גל, הממונה על שוק ההון והביטוח עוצם עיניים. מעבר לבעיה הגדולה שהוא מאפשר לסוכני ביטוח שאינם מבינים בהשקעות לטפל בהשקעות של חוסכים, הוא נותן להם לגנוב את הקופה. מגדל, הראל, הפניקס - ממקסמות את הרווח שלהם, ועל הדרך יוצרות לעצמן תדמית שלילית. זה כבר עניין שלהם. סוכני הביטוח מתעשרים על חשבון הציבור, אבל התפקיד של הממונה הוא לפקח על השוד הזה ועל ההפקרות הזו - הוא לא עושה זאת, הוא עסוק בלהילחם במגדל ולהעביר כל שבוע מכתב לשלמה אליהו ולמגדל על הסאגה הלא רלבנטית ולא מעניינת של מי יהיה דירקטור, מי לא, מי לא יהיה יו"ר וכו'. כמות המשאבים והזמן שהשקיעו בסאגה הזו מעידה על חוסר יכולת להבחין בין עיקר לטפל והתמקדות במה שעושה כותרות ולא מה שמביא ערך לציבור.