הסכנה הפכה ממשית יותר מבעבר, וההשלכות הכלכליות עצומות. בשבוע האחרון בלבד, רחפנים חשודים אילצו את נמל התעופה של קופנהגן לעצור את הפעילות במשך שעות, בעלות של מיליוני דולרים. במינכן, שדה התעופה השני בגודלו בגרמניה, המצב חוזר על עצמו באופן קבוע ויוצר לחץ עצום על הרשויות. מזכ"ל נאט"ו מארק רוטה הכריז על יוזמה חדשה לעזור למדינות הברית להתמודד עם האיום הגובר, מה שפותח שוק חדש לחלוטין לחברות הטכנולוגיה.

הפתרונות שהחברות מפתחות נשמעים כמו מדע בדיוני עם רחפנים שמתפוצצים על המטרה במהירות של 250 קמ"ש, אחרים שמתנגשים בה במהירות של 405 קמ"ש, קרני לייזר מדויקות שמעוורות או שורפות חלקים ברחפן, רשתות ענק בגודל 7X7 מטר שנורות מהאוויר, ואפילו מערכות מיקרוגל שמטגנות את האלקטרוניקה מרחוק. כל טכנולוגיה כזאת דורשת השקעת מיליונים בפיתוח, והפוטנציאל הכלכלי גדול.

הבעיה המרכזית היא איך לפתח נשק שעולה פחות מהמטרה שהוא אמור להרוס. רחפן איראני מסוג "שאהד" עולה כ-20,000 דולר, אז פתרון יירוט שעולה 100,000 דולר פשוט לא כדאי כלכלית. זה אתגר עצום שמאלץ את החברות לחדש בכל היבט, מחומרי הגלם ועד תהליכי הייצור.

• עליית מדרגה במלחמה בסמים: רחפני AI וכוח צבאי נגד הברחות
• בתמיכת פיטר תי׳ל: חברת רחפנים גרמנית מזנקת לשווי של 3.5 מיליארד דולר
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

פתרונות רבים ומגוונים

סטארט-אפ גרמני צעיר, טיטן טכנולוגיות, זוכה בימים אלה בחוזה מיליוני מהצבא הגרמני שמעיד על בגרות השוק. החברה, שהוקמה ב-2023 על ידי שני סטודנטים לשעבר מהטכניון של מינכן, פיתחה רחפן יירוט חצי-אוטונומי שנראה כמו מטוס קטן ומאפשר לטייס אחד לתקוף שמונה מטרות בו-זמנית באמצעות מספר רחפני יירוט. המחיר המשוער לכל יירוט: כ-15,000 דולר, ומשקל רחפן היירוט 11 פאונד בלבד עם מטען של 2.2 פאונד. החברה כבר בודקת את המערכות בקרבות אמיתיים באוקראינה, שם הן משולבות ברשת החיישנים של הצבא שמזהה חדירות.

חברת מארה מסן פרנסיסקו מייצגת את הגישה האמריקאית התוקפנית לחדשנות צבאית. החברה, שהגיעה לגמר בתחרות חדשנות של הצבא האמריקני ומשתתפת בפרויקט "פלייטראפ", מתהדרת ברחפני יירוט "זולים כמו עפר" שעולים ״רק״ אלפי דולרים כל אחד. המנכ"ל דניאל קופמן מכנה אותם "ספייק" ומציג אותם לכוחות צבא ונאט"ו נוספים. החברה כבר עובדת עם יחידות אוקראיניות ומקווה לזכות בחוזה גדול מהצבא שם אם הבדיקות השדה יצליחו השנה הבאה.

נורדיק אייר דיפנס השוודית בודקת מיירטים קטנים ומתמרנים במשקל של רק 255 גרם, שתוכננו להתנגש ברחפנים במהירות של עד 274 קמ"ש, בגבהים של עד 1,800 מטר. מיירטי "קרויגר 100" שלהם, באורך פחות מ-60 סנטימטר, יכולים להישלח מתותחים, צינורות ידניים או ארגזים שמחזיקים יותר מתריסר מיירטים. החברה מתמחרת את המיירטים שלה בכ-5,000 דולר לכל אחד ומתכננת להתחיל לספק אותם השנה הבאה.

• הבלרינה שהפכה למיליארדרית - סיפורה של לואנה לופס לארה
• וושינגטון ומאסק נגד אירופה, לאחר קנס של 120 מיליון אירו שהוטל על X
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• תרומה של 1.1 מיליארד דולר בעיקר למחקר מדעי - מאחד מהאנשים...

חברת ארגוס האירופית, ספין-אוף מפרויקט אוניברסיטה גרמנית, פיתחה רחפן מיוחד בשם A1-Falke שזורק רשתות ענק על המטרה ומחזיר אותה שלמה. במקום להרוס, לחקור ולאתר את מי ששלח את הרחפן. זה חשוב במיוחד כשמדובר ברחפן חשוד מעל אצטדיון כדורגל או תחנת כוח גרעינית, שם הפיצוץ עלול לגרום נזק נוסף. הרשת יכולה להיות בגודל 4X4 מטר או 7X7 מטר, עם טווח יעיל של כ-10 מטר וסיכוי לכידה של למעלה מ-95%.

באוקראינה, לחץ הקרב מאיץ פיתוחים בקצב מהיר עם השקעות ענק. סרהיי סטרנקו, פעיל שגייס כסף לקניית כמעט 3,500 רחפני יירוט לצבא האוקראיני מהיצרנית המקומית ווילד הורנטס, דיווח על שיעור הצלחה של 70% במחיר של 2,200 דולר לכל יירוט, שבריר מעלות טיל נגד מטוסים רגיל שעולה עשרות אלפי דולרים. הצלחות כאלה מושכות תשומת לב רבה מכוחות נאט"ו שמעוניינים ללמוד מהניסיון האוקראיני.

קוונטום סיסטמס הגרמנית שקיבלה השקעות מפיטר תיל ומפעילה כבר למעלה מ-1,000 רחפנים מעל השמיים האוקראיניים מדי יום, הקימה שם מפעל תכנון, מחקר ופיתוח וייצור משלה. רחפן היירוט החדש שלהם, "ייגר" (צייד בגרמנית), שוקל 2.5 קילוגרם עם מטען של 800 גרם, מתרומם אנכית באמצעות מדחפים ואז רקטה בדלק מוצק מרימה אותו למעלה ל-4,500 מטר ב-5 שניות בלבד לפני שמנועים חשמליים משתלטים ומכוונים אותו למטרה. ברגע שהוא נועל על היעד, הוא מתנגש בו עם מעט מאוד התערבות אנושית.

ישראל, הלייזר ומה הפיתרון הכי מתקדם?

החברות האוסטרליות והישראליות מפתחות גישה שונה לגמרי שעשויה להיות יעילה יותר מבחינה כלכלית: קרני לייזר שמטגנות או מעוורות רחפנים כמעט מיידית. אלקטרו אופטיק סיסטמס מאוסטרליה, שמתמחה בלייזרים מדויקים למעקב אחר לוויינים בחלל, פיתחה יחידות עוצמה גבוהה שיכולות לפגוע ב-20 רחפנים בדקה. המערכת יכולה לעוור או לשרוף מספר רחפנים כמעט בו-זמנית. הבעיה היא שהכוח יורד עם המרחק, אז זה מתאים רק להגנה קרובה של נכסים צבאיים או תשתיות ציבוריות כמו תחנות כוח ומבני ממשלה.

בעוד שחברות רבות עדיין בשלבי פיתוח וניסויים, ישראל כבר עברה לשלב המבצעי עם מערכת "אור איתן" של רפאל ואלביט. המערכת הישראלית, שנודעת גם בשם "להב ברזל" בגרסתה הניידת, ביצעה באוקטובר 2024 את היירוט המבצעי הראשון בעולם של רחפנים באמצעות נשק לייזר שורף, כשהפילה עשרות כלי טיס בלתי מאוישים של חזבאללה בלחימה בצפון. המערכת פועלת בהספק של 100 קילוואט ומסוגלת ליירט מטרות בטווח של עד 10 קילומטר, תוך שהיא יוצרת קרן מדויקת בקוטר של מטבע 10 שקלים. מה שהופך את המערכת לייחודית הוא העלות הנמוכה ביותר בעולם: כל יירוט עולה רק 2-5 דולר, לעומת אלפי דולרים בטילי יירוט רגילים, מה שמאפשר שימוש כמעט בלתי מוגבל כל עוד יש חשמל. 

הפתרון המתקדם ביותר, שעשוי להוות מהפך בשוק, מגיע ממערכות מיקרוגל שמפתחות חברות בארה"ב ומדינות נוספות. הרעיון הוא לטגן את האלקטרוניקה של נחיל שלם של רחפנים בבת אחת על פני שטח רחב בשמיים, במקום לירות במיירטים יקרים אחד אחד. אם הטכנולוגיה הזאת תתפתח למערכות שיכולות לטגן אלקטרוניקה על פני רצועת שמיים רחבה, זה יהיה שינוי משמעותי שיאפשר להתמודד עם נחילי רחפנים בעלות נמוכה יחסית.

הפתרון צריך להיות מערכתי

המומחים מסכימים שהפתרון האמיתי הוא לא טכנולוגי בלבד אלא מערכתי. מה שקרוי "שכבת C4": פיקוד, בקרה, מחשוב ותקשורת. המערכת צריכה לזהות איום במהירות, להחליט איך להגיב בהתאם לסביבה (שדה קרב או עיר צפופה), לבחור את הנשק המתאים ולהפעיל אותו ביעילות. הכל תוך שמירה על איזון בין עלות ויעילות. החברות שיבינו שההצלחה תלויה בשילוב של טכנולוגיות שונות, בדומה למה שישראל עושה, עם לייזר לטווח קצר, מיירטים לטווח בינוני ומיקרוגל לנחילים ולא בהסתמכות על פתרון יחיד, הן שיזכו בחוזים הגדולים מהצבאות והממשלות.

השוק הזה רק בתחילתו, והפוטנציאל הכספי עצום. עם הסלמה במזרח התיכון, מתיחות גוברת עם סין והטרור הרחפני החדש שמתפשט לאירופה ולארה"ב, ההשקעות בתחום צפויות לגדול באופן דרמטי.