במהלך כנס “20 שנה לרפורמת בכר: מה הלאה?” שנערך ע״י מכון ספרא ומרכז הראל בפקולטה לניהול באוניברסיטת תל אביב, הפך לזירת חשבון נפש מרתקת לתוצאות הרפורמה שקמה כדי לשנות את הריכוזיות הגדולה של הבנקים בתקופה ההיא, ובעיקר לשנות את פני שוק ההון הישראלי. חברי הוועדה לשעבר: אייל בן-שלוש, דרור שטרום, יואב להמן ודידי לחמן-מסר, שבו כדי לבחון את החלטותיהם מלפני שני עשורים, אך גם להזהיר מפני מגמות חדשות שמאיימות לדבריהם “להחזיר את הגלגל לאחור”.

ארבעתם, שעמדו במוקד אחת הרפורמות הדרמטיות בתולדות המשק, התייחסו לדיון המתעורר כיום סביב האפשרות לאפשר לבנקים ולגופים מוסדיים לפעול תחת קורת גג אחת, מגמה שזכתה לכינוי “המודל של 10 הג'יאנטס”. במרכז הדברים שמסרו עמדה קריאה משותפת אחת: לא לפרוץ את הגבולות שהציבה ועדת בכר. הם הדגישו כי אף שהרפורמה יצרה שוק תחרותי ומבוזר יותר, היא גם הולידה ריכוזיות חדשה. הפעם בידי חברות הביטוח והגופים המוסדיים - ולכן יש לבחון את המציאות הכלכלית של ימינו בזהירות.

“הכוח הפוליטי של הבנקים היה מסוכן - לא נחליף אותו בכוח של חברות ביטוח”, אמר בן-שלוש, לשעבר ראש אגף שוק ההון והביטוח באוצר: “אסור שהציבור ישלם שוב את המחיר על ניגודי עניינים שמתחבאים מתחת לפני השטח”. דידי לחמן-מסר, ששימשה כמשנה ליועץ המשפטי לממשלה, הוסיפה: “יצרנו מפלצות חדשות, וצריך להתמודד איתן באומץ. הגיע הזמן לוועדת בכר 2 - שתטפל בריכוזיות של המוסדיים ובגודל האדיר שלהם, שמגיע כבר למעל ל-3 טריליון שקל״.

דרור שטרום, לשעבר הממונה על ההגבלים העסקיים, הציב מראה היסטורית בפני המשתתפים באולם: “כבר בוועדת בבייסקי בשנת 1986 דובר על אותם ניגודי עניינים, אבל אז הבנקים היו חזקים מדי פוליטית, ולכן ההמלצות לא יושמו. זה בדיוק הלקח ההיסטורי שאנחנו עלולים לשכוח - מי שלא למד אותו, נדון לחיות אותו שוב ושוב״. לדבריו, חזרה למבנה שבו גופים מוסדיים יחזיקו בבנקים “תעוות את התחרות ותשחזר את ניגודי העניינים שבכר ניסתה לקטוע מהשורש”.

• יו״ר רשות ני״ע: “לא לוותר על ההפרדה המבנית - היא הלקח החשוב ביותר מרפורמת בכר”
• יאיר המבורגר הופך להיות מפלצת - ועדת בכר נלחמה בבנקים והפכה את חברות הביטוח לגופים החזקים במשק; אסור לתת להראל לרכוש את ישראכרט
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

יואב להמן, שכיהן אז כמפקח על הבנקים, סיפר על הקשיים שליוו את היישום: “היינו צריכים להתמודד עם מערכת כלכלית שהייתה מרוכזת מאוד ונהנתה מכוח פוליטי חסר תקדים״ אמר. “אבל ראינו גם את הפגיעות: הבנקים דחפו ללקוחות קרנות שהם עצמם ניהלו, זה היה ניגוד עניינים קלאסי. הפתרון היה רק מבני - לנתק את הכוחות האלה. מי שחושב שאפשר לשלוט בכך רק באמצעות רגולציה, טועה״.

אייל בן-שלוש הדגיש כי רפורמות מסוג זה דורשות “מנהיגות אמיצה ותכנון ארוך טווח”. הוא הודה כי “לא כל המטרות של הרפורמה הושגו”, אך טען שהשינוי המבני שהובילה ועדת בכר היה קריטי להתפתחות שוק ההון: “שחררנו את המנהלים מהבעלים, פתחנו את השווקים, ויצרנו תחרות אמיתית. אם נחזור אחורה - נפגע בדיוק במה שהצלחנו לבנות״.

דידי לחמן-מסר, שהייתה בין הקולות הבולטים בפאנל, הזהירה כי השוק הפיננסי של ימינו מאבד איזון: “הגופים המוסדיים מנהלים היום כספים בהיקף הגדול ביותר שידע המשק, בלי לשאת בסיכון אמיתי. זה מבנה לא טבעי. הם הפכו לגופים שמשפיעים על הכול, משוק האשראי ועד שער החליפין. אבל בלי מנגנון אחריות ישירה. במקום לטפל בזה, הרגולטורים שוקלים לאפשר להם להיות גם בנקים. זה מהלך מסוכן שצריך לעצור בזמן״.

• המפקח על הבנקים: “השוק השתנה מאז רפורמת בכר - נדרש עדכון רגולטורי”
• הרווחים של הבנקים - מה גרם לקפיצה הגדולה ולמה יש סיכוי שהם יעלו בהמשך?
• תוכן שיווקי צברתם הון? מה נכון לעשות איתו?
• המחקרים שחושפים איך אפליקציות המסחר הורסות את תיק ההשקעות...

לקראת סיום הפאנל הדגישו חברי הוועדה את החשיבות של ראייה מערכתית ורגולטורית מתואמת: “אסור לנו לקלקל את התשתית שנבנתה בעמל רב״ אמר שטרום: “אם נראה תהליך שמחזיר את ניגודי העניינים. צריך לעצור אותו מיד, לא לחכות למשבר הבא״. בן-שלוש סיכם: “במקום להרחיב ריכוזיות, צריך לעודד את הצרכנים לבחור, את הבנקים הקטנים לצמוח, ואת הרגולטורים לפעול מהר כשנוצרת בעיה. אחרת - נחזור בדיוק לנקודת ההתחלה״.

מפלצות? האם זה לא מוגזם מדי עבור חברות הביטוח? התשובה היא לא

האמירה של חברי הועדה לשעבר על חברות הביטוח הגדולות - ״מפלצות״ יכולה להישמע מוגזמת או אולי מפוצצת ופוגענית כלפי חברות הביטוח - שבסך הכל פועלות בשוק חופשי ומטרתן כמו כל חברה בשוק היא להשיא ערך לבעלי המניות. כלומר להרוויח כמה שיותר. אבל כאשר בוחנים את הסוגייה מקרוב - רואים שאכן המצב שנוצר כעת עוד לפני שנותנים רישיונות לחברות אלה להפוך לבנקים דה פקט - מה שיגרום לעוד יותר בעיה מבנית. היא שהן הפכו באמת לגופים עם כוח עצום! ששולטים במשק ויכולים לכוון את הפעילות הכלכלית במשק. הרי הם נועדו כדי להגן על הציבור מקרות אירוע ביטוחי, אבל בפועל הן מנהלות כספי ציבור ומשקיעות אותו עבור הציבור. 

עד כמה זה יעיל? לא בטוח שממש. בעיקר שיש כאן המון ניגוד אינטרסים. להעמקה בנושא אפשר לקרוא את דבריו של יו״ר רשות ני״ע ספי זינגר שאמר כי “לא לוותר על ההפרדה המבנית - היא הלקח החשוב ביותר מרפורמת בכר”.

חברות הביטוח מנהלות כסף עבור הציבור בסכום שעומד על למעלה מ-3 טריליון שקל. זה סכום אדיר. הבעיה היא לא רק בפן הזה, אלא בהיבט של ניגוד העניינים המובהק שהן מצויות בו - בו בזמן שהן מנהלות את כספי הציבור, הן גם מוכרות ומשווקות לציבור את פוליסות החיסכון, ההשקעה ואת מוצרי הפנסיות. שמגלגלים להם רווחי עתק. בנוסף, הן רוצות כמובן - למכור ללקוח את המוצרים שלהן, ולא בהכרח שמדובר על טובת הלקוח. זו הבעיה הגדולה.

לא בטוח שהועדה פתרה את הבעיות שקמה לטובתן

צריך לומר ביושר, ועדת בכר קמה כדי לפרק את ניגוד העניינים המובנה של הבנקים: שגם ניהלו את כספי הציבור וגם מכרו להם קרנות נאמנות, פוליסות חיסכון וכמעט כל מוצר השקעה וחיסכון שקיים בשוק היה בידם.

אם מסתכלים 20 שנה אחרי על התוצאות שלה, לא בטוח שהיא פתרה את הבעיה - הרי אנחנו רואים שהבנקים בישראל עדיין נהנות מפרצי רגולציה, ונהנים מתקבולים וממרווחים גבוהים מאוד. וכמובן אי אפשר שלא לדבר על התשואה על ההון הגבוהה שלהן - שבתקופה האחרונה עומדת על למעלה מ-15% ברמה שנתית. ב-2 הבנקים הגדולים בישראל - הפועלים ולאומי, זה עוד יותר מובהק. 

עמלת הפצה

אי אפשר שלא לדבר על הפיל שבחדר. עמלת ההפצה שהבנקים מקבלים עבור זה שהם מפנים את לקוחותיהם למנהלי השקעות. במילים אחרות, נתנו להם סוכרייה נוספת וכך הם מקבלים תקבולים והכנסות גבוהות ממנהלי ההשקעות שאליהן הם מפנים לקוחות. כמו כן, ובנוסף לעובדה שהבנקים מקבלים כבר מעל ל-20 שנים את עמלות ההפצה הללו. ברפורמת בכר הם נהנו מאקזיטים אדירים - הם מכרו את ההחזקות בגופים שמנהלים כספים לפי תמחורים גבוהים מאוד - ונהנו מסכומים גבוהים מאוד של מזומנים שנכנסו לקופותיהם.