באוגוסט האחרון, לאחר יותר מ-50 שנות נישואים, לקחה אשה את תיקה ויצאה מבית המשפחה בחדרה. לא היה זה צעד רגעי או גחמה פתאומית; לפחות כך היא טענה בבקשה שהגישה לבית המשפט לענייני משפחה. לדבריה, במשך שנים היא נשאה לבדה תחושת מועקה, פחד ושחיקה רגשית, עד שהגיעה לנקודת שבירה. “יצאתי ואני לא חוזרת, כבד את החלטתי”, כתבה לבעלה בהודעה שנשלחה זמן קצר לאחר שעזבה. היא תיארה יציאה כמעט טקסית, “עם נייר וארנק בלבד”, ועם תחושת חירות שלא הכירה שנים ארוכות. כעת, כשהיא חיה בצפון בדירה שכורה, ביקשה האשה שבעלה - שממנו התרחקה פיזית ונפשית - ימשיך לפרנס אותה עד הגירושים.

מנגד, הבעל מצייר תמונה אחרת: אדם בן 77, נכה צה"ל, שננטש לפתע על־ידי אשתו אחרי חיים של שקט, תמיכה ושיתוף, לטענתו. בין הטענות הקשות שהעלו שני הצדדים, עמד בית המשפט בפני השאלה המורכבת: האם על גבר שכבר אינו חי עם אשתו, לאחר שהיא זו שעזבה את הבית ומצהירה שאינה חוזרת, להמשיך ולשאת במזונותיה? פסק הדין מספק הצצה נדירה לדילמות שבין סכסוך זוגי מתמשך לבין עקרונות יסוד בדין העברי, ובעיקר למקום שבו מסתיימת החובה הזוגית ומתחילה עצמאות כלכלית.

הצדדים נישאו ב-1971 וחיו יחד רוב חייהם הבוגרים. שלושת ילדיהם כבר בוגרים, והזוג חי בבית משותף עד ה-21 לאוגוסט 2024 - היום שבו האשה עזבה את הבית מבלי לשוב. בכתב התביעה תיארה את נסיבות עזיבתה כצעד שננקט אחרי “שנים של התעללות נפשית ואלימות מילולית”, כלשונה. לדבריה, בעלה שלט בכל היבט בחייה: מהמפגשים החברתיים ועד השימוש בכספים המשותפים. היא טענה כי נאלצה להסתיר ממנו את כתובת דירתה החדשה מחשש לביטחונה.

האשה טענה גם כי המשיב נהנה מפנסיה מכובדת וקצבת נכות, בעוד שהיא מתקיימת מקצבאות בלבד ונדרשת להיעזר באמה כדי לשלם שכירות. לדבריה, במשק הבית המשותף נצברו סכומים נכבדים, כולל מט"ח בכספת ויתרות בחשבון הבנק של הבעל, אך אין לה גישה לכספים. בפנייתה לבית המשפט היא ביקשה לחייב את הבעל במזונות זמניים בסכום של 10,800 שקל בחודש, בטענה כי הוא מחויב, לפי הדין העברי, לפרנס את אשתו עד למועד הגט. עוד טענה האשה כי היא זכאית למזונות שיקום גם לאחר הגירושים, עד לחלוקת הזכויות הפנסיוניות.

• נדחו טענות אשה לקבלת 800 אלף שקל ממכירת דירה משותפת
• האשה חזרה בה: “אוהבת את בעלה ומבקשת שלום בית”
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

"עלילת דם", “תלונת שווא” ונטישה לא מוסברת

הבעל דחה מכל וכל את טענותיה של אשתו. הוא תיאר מערכת יחסים אחרת לחלוטין: זוגיות רגילה, יציבה, נטולת אלימות. לדבריו, אשתו עברה בחודשים האחרונים “שינוי לא מובן”, החליטה לפרק את הבית ועזבה ללא סיבה אמיתית. לדבריו, הוא זה שנפגע ומשלם את המחיר. הוא טען כי תלונת האלימות שהגישה נגדו היתה תלונת שווא, וכי גם בית המשפט בדיון על צו ההגנה לא התרשם שהאשה מצויה בסיכון, אך בחר להשאיר את הצו על כנו משיקולים טכניים. עוד הוא הוסיף כי האשה חיה בסך הכל מכספיה שלה, נהנתה מחיי חברה, ואף הצטרפה אליו לטיולים ולפעילויות - עד שלפתע נטשה. מבחינתו, האשה היא זו שמרדה, פעלה בזדון, הביאה למעצרו שלא בצדק ונטשה אותו לעת זקנתו.

ליבת ההכרעה של השופט נסמכה בין היתר על הודעת העזיבה החריגה ששיגרה האשה לבעלה. במכתב האישי, שנהפך לאחד המסמכים המשמעותיים בתיק, היא כתבה לו כי, “עזבתי מתוך הבנה עמוקה שזו הדרך הנכונה עבורי. יצאתי למסע חדש, עם נייר וארנק בלבד, ובלב תחושת חופש שלא הרגשתי שנים. אני לא חוזרת, והבקשות שאחזור רק מקשות על השקט שאני מנסה לבנות לעצמי. אני מבקשת שתכבד את ההחלטה שלי". עבור בית המשפט, המסר היה ברור: האשה עזבה ביוזמתה, מתוך בחירה מודעת. השופט הדגיש כי משמעותה של עזיבה מרצון משליכה על שאלת הזכאות למזונות, בייחוד כשאין אינדיקציה לכך שהגבר גרם לעזיבה באופן שמאשש את טענותיה הקשות.

התמונה הכספית שהוצגה לבית המשפט היתה מורכבת. האשה דיווחה על הכנסות של כ-8,530 שקל בחודש - קצבאות נכות, ניידות וזקנה, בתוספת סיוע בשכר דירה. מנגד, הבעל הציג נתונים שלפיהם הכנסתו כוללת פנסיה חודשית של 10,685 שקל וקצבת אזרח ותיק של 2,361 שקל. האשה ביקשה מזונות בסכום של 10,800 שקל לחודש, אך השופט קבע כי לא הוצגו אסמכתאות להוצאותיה. על כך אף כתב כי, “מסמכים אין - מזונות מניין?”

• בקרוב? ההחלטה שעלולה לעלות למדינה מאות מיליונים
• עמית פולק מטלון ממזג לתוכו את משרד פאולינה בן-עמי
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• בוטל היתר בנייה למלון שתוכנן ברחוב הירקון בתל אביב

משמעות הדברים ברורה: כשאשה מבקשת לחייב את בן זוגה במזונות, עליה להראות כי הכנסותיה אינן מספיקות למחייתה. במקרה הזה, הטענה הזו לא הוכחה. לפי הדין העברי, אם לאשה יש הכנסה שמספיקה לצרכיה, חל הכלל “צאי כנגד מעשה ידייך במזונותייך”, שפוטר את הבעל מחיוב. השופט קבע כי הכנסותיה של האשה גבוהות מספיק כדי שלא לחייב את הבעל.

הבחינה ההלכתית: האם מדובר במרידה?

אחד היסודות המשפטיים המרכזיים בעת פסיקת מזונות הוא שאלת האשמה בפירוק התא המשפחתי. כשאשה עוזבת את הבית ללא הצדקה, ייתכן שהיא תיחשב “מורדת”, ובמצב כזה היא לא זכאית למזונות. השופט הבהיר כי בשלב הזה לא נקבע ממצא סופי לגבי ההתנהלות של מי מבין הצדדים היתה "אשמה", אך מהראיות שהוצגו, ובעיקר הודעת העזיבה הברורה, עולה כי האשה עזבה מבלי שתוכח התעללות מצד הבעל. נוסף לכך, הבעל עצמו הציג מסמכים המעידים כי ביקש לשמור על הקשר ואף ניסה להשיב אותה לביתם. השופט אף הדגיש את הפסיקה הקיימת, שלפיה כשיחסים מתפוררים ללא סיכוי לשלום בית - ובייחוד כשפרק זמן של פירוד ממושך עומד בבסיס התביעה - אין הצדקה לכפות על הבעל לשלם מזונות רק כדי לשמר נישואים על הנייר.

הטענה המרכזית של האשה היתה שהבעל מחויב לפרנס אותה עד שתתגרש ממנו, מתוקף הדין הדתי. לטענתה, אין משמעות לכך שעזבה, משום שהעזיבה היתה תוצאה של שנים של מצוקה. אלא שהשופט דחה את הבקשה, וקבע כי במצב שבו האשה עזבה מרצון, ואף מצהירה שאינה חוזרת, אין מקום להטיל על הבעל חובה להמשיך ולפרנס אותה. השופט ציין כי לא הוצגו ראיות ממשיות לטענות הקשות שהעלתה נגדו, וכי מסלול חייה הנוכחי נבחר על־ידה.

השופט הפנה בפסק הדין שפורסם לפסיקה ענפה - חלקה אף הובא בגוף ההחלטה - המציינת כי כשאין סיכוי אמיתי לשלום בית, וכשהפירוד ארוך ומודע, זכותה של האשה למזונות עשויה להיפסק, כל עוד לא נגרם לה עוול או פגם שנובע מהתנהגות הבעל. כלומר בית המשפט התרשם כי הפירוד הוא תולדה של בחירת האשה, לא של רדיפה או סיכון ממשי - ולכן אין הצדקה להשאיר את הבעל מחויב כלכלית.

ההחלטה הסופית של השופט ירון אלטרזון היתה ברורה וחד־משמעית: "מכל המקובץ לעיל אני מורה על דחיית הבקשה". המשמעות של ההחלטה היא שהאשה לא תקבל מזונות זמניים ולא תקבל החזר הוצאות דיור מהבעל. הוצאות המשפט יוכרעו בהמשך, במסגרת פסק הדין העיקרי. ההליך המלא בין הצדדים עוד יימשך, אך בכל הנוגע לשאלת הפרנסה - בית המשפט קבע: לא במקרה הזה.

למה בכלל צריך לבקש מזונות אשה אם בני הזוג כבר לא גרים יחד?

לפי הדין העברי, כל עוד בני הזוג נשואים פורמלית, הבעל עדיין מחויב לפרנס את אשתו. גם אם הם חיים בנפרד, החובה קיימת, אבל רק כשהאשה לא עזבה את הבית מרצונה או כשאין לה מספיק הכנסה משלה. לכן נשים רבות מגישות בקשה למזונות גם אחרי שהפירוד כבר קרה.

האם כל אשה שעוזבת את הבית מאבדת אוטומטית את הזכות למזונות?

לא. זה תלוי בסיבה. אם האשה יכולה להוכיח שעזבה מפני שסבלה מאלימות ממשית, מסכנה או מהתנהגות פוגענית קשה של בן הזוג, ייתכן שעדיין תקבל מזונות. במקרה הזה, השופט קבע שלא הוצגו ראיות שמצדיקות עזיבה שנכפתה עליה, ולכן הואלא ראה סיבה לחייב את הבעל לממן את חייה אחרי שיצאה מהבית.

מה המשמעות של המשפט “צאי כנגד מעשה ידייך במזונותייך”?

זה כלל מהדין העברי שאומר שאם לאשה יש משכורת או הכנסות שמספיקות לה למחייה, הבעל לא חייב לשלם לה מזונות. במקרה הזה, השופט קבע שההכנסות של האשה - מקצבאות וסיוע - מספיקות בשלב זה לצרכים בסיסיים, ולכן אין חובה לחייב את הבעל.

האם העובדה שהבעל בעל פנסיה גבוהה לא משפיעה על ההחלטה?

זה שיקול, אבל לא זה מספיק. השופט בדק גם את הכנסות האשה, את נסיבות העזיבה, את יכולת ההוכחה שלה לגבי הוצאותיה ואת השאלה האם יש סיכוי לשלום בית. מכיוון שלא הוצגו מסמכים ברורים ולא הוכח שהוצאותיה גבוהות מהכנסותיה, הפער בין השכר שלה לשל הבעל לא הכריע.

מה היה קורה אם האשה היתה מוכיחה שהבעל באמת התעלל בה?

במצב כזה ייתכן מאוד שהתוצאה היתה אחרת. אם היא היתה מציגה ראיות שברורות לבית המשפט, ייתכן שהיה נקבע שעזיבתה היתה מוצדקת ושאין לראות בה מורדת, ולכן ייתכן שהיא היתה זכאית למזונות, לפחות לתקופה מסוימת.

למה השופט התייחס להודעה "יצאתי ואני לא חוזרת"?

מכיוון שהמשפט הזה מלמד על בחירה ברורה ומודעת לעזוב, ולא על בריחה מתוך סכנה מיידית. כשהאשה כותבת במפורש שהיא לא חוזרת ושהחלטתה סופית, זה משפיע על השאלה אם יש בכלל סיכוי לשלום בית, ואם יש טעם לחייב מזונות בין אנשים שלא מתכוונים לחיות יחד.

האם זה שהבעל אמר שהוא רוצה שהיא תחזור משנה משהו?

זה הוצג בתיק ומדגיש שהפירוד לא היה יוזמה משותפת. מבחינת השופט, זה תומך בטענה שהאשה היא זו שבחרה לסיים את החיים המשותפים, וזה עוד שיקול שמחליש את דרישתה למזונות.

מה לגבי הכסף שהיה בכספת או בחשבונות הבנק?

האישה טענה שיש כספים משותפים שהבעל מחזיק ושאינה יכולה להשתמש בהם. אבל בבקשה למזונות צריך להוכיח קודם כל את ההוצאות והצרכים המיידיים. השופט קבע שלא הוגשו מסמכים שמראים מה באמת ההוצאות שלה, ולכן הטענות על כספים עתידיים לחלק לא היו רלוונטיות בשלב זה.

האם היא יכולה להגיש שוב בקשה למזונות?

כן, אבל רק אם יתגבשו נתונים חדשים: אם תציג ראיות חדשות, אם מצבה הכלכלי ישתנה, אם יוכח שההכנסות שלה לא מספיקות או אם יהיה שינוי מהותי בעובדות. דחיית הבקשה הנוכחית לא מונעת כל פעולה עתידית במסגרת התיק.

מה קורה עד הגירושים בפועל?

מבחינה משפטית, הם עדיין נשואים, אבל זה לא מעניק לה אוטומטית זכות למימון ממנו. השופט קבע שהנסיבות אינן מצדיקות חיוב במזונות זמניים. סוגיות אחרות, כמו חלוקת רכוש, כספים משותפים או זכויות פנסיוניות, יתבררו בהמשך.

האם יש משמעות לגיל של הצדדים?

כן, אבל לא באופן שמכריע לבד. גיל מבוגר עשוי לחדד את התלות הכלכלית או הפיזית של אחד הצדדים, אבל עדיין יש צורך בראיות ובתשתית עובדתית. במקרה הזה, גם גילם המבוגר וגם שנות הנישואים הרבות לא שינו את מסקנת השופט, בגלל אופי העזיבה והיעדר הראיות להוצאותיה של האשה.

במקרה אחר, במרכז פסק הדין שפורסם בספטמבר האחרון בבית המשפט לענייני משפחה בנוף הגליל ניצב סכסוך ממושך בין בני זוג לשעבר, שהתגרשו ב-2008, ושילדיהם כבר בגירים. האם פנתה לבית המשפט וביקשה היתר לגבות מזונות עבור ילדיה למפרע (רטרואקטיבית), בטענה כי במשך השנים לא נגבו הסכומים האלה משום שהיא הסתמכה על קיזוז שביצע האב לכאורה - קיזוז של המזונות כנגד חלקו בדירת המגורים המשותפת. האב מצדו, טען כי מעולם לא ויתר על זכויותיו הקנייניות בדירה, וכי הקיזוזים שביצע היו בגין שווי השימוש של האם בדירה, לרבות תשלומי המשכנתא ששילם במלואם. השופט מחמוד שדאפנה נדרש להכריע בשאלה מורכבת: האם לאחר חלוף שנים כה רבות ניתן לאפשר לאם לגבות את חוב המזונות, או שמא שתיקתה הארוכה מלמדת על ויתור מצדה. בפסק הדין שפורסם בחן בית המשפט את ההליכים הרבים שניהלו הצדדים לאורך השנים, לרבות תביעות רכושיות ותיקי משמורת.