דניאל, בן 24, הוא מתכנת מחונן בחברת הייטק מבטיחה. כשסיים את ההתמחות שלו, כולם ציפו שיקפוץ למים ויעבוד סביב השעון, כפי שהיה מקובל בענף במשך שנים. אבל לדניאל היו תוכניות אחרות. הוא הגיע ליום הראשון עם חיוך, מחויבות למשימותיו, וסט כללים משלו. כשהמנהלת שלו התקשרה אליו לראשונה בשעה שמונה בערב כדי לדון בבאג דחוף, דניאל פשוט לא ענה. הטלפון רטט על השיש בזמן שהוא הכין ארוחת ערב, ודניאל אפילו לא טרח להציץ. בבוקר למחרת, הוא ניגש למנהלת והסביר בנימוס: "אני זמין ומחויב באופן מלא בין תשע לחמש. מחוץ לשעות האלה, אני לא עובד. כל הודעה או שיחה תיענה ביום העבודה הבא". 

דניאל הוא לא מורד או עצלן. הוא פשוט היה נציג מובהק של דור שלם שמאס בעבדות המודרנית ואימץ את תפיסת ה"התפטרות השקטה" - כלומר, בשעות העבודה הוא מבצע את עבודתו על הצד הטוב ביותר, עומד בציפיות ואפילו מצטיין, אך ברגע שהשעון מראה 17:00, המחשב נסגר והעבודה נשארת במשרד. הגבולות הברורים האלה הם לא סימן לחוסר מוטיבציה, אלא דרך לשמור על שפיות, לאזן בין עבודה לחיים ולהגדיר מחדש מהי מחויבות בעידן המודרני.

ב-2025 שוק העבודה העולמי נמצא במצב של האטה מתמשכת: גיוסים מצטמצמים, גלי פיטורים נמשכים (בעיקר בתחומי הטכנולוגיה, הפיננסים והמדיה), והוודאות התעסוקתית נמוכה מאי פעם. למרות זאת, בני דור ה-Z (ילידי 1997–2012), שהם כיום כ-27% מכוח העבודה במשק, אינם נסוגים מהדרישה המרכזית שלהם: איזון אמיתי בין עבודה לפנאי. נתונים עדכניים של מכון גאלופ מראים כי עובדים מתחת לגיל 35 מבלים בעבודה כשעתיים פחות בשבוע בממוצע, בהשוואה ל-2019 - ירידה כפולה מזו שנרשמה בקרב עובדים מעל גיל 40. הירידה הזו אינה נובעת מעצלות, אלא משינוי עמוק בתפיסת הנאמנות כלפי המעסיק.

התנתקות רגשית כמנגנון הישרדות

תקופת הקורונה לימדה את הדור הצעיר שני לקחים חשובים: ראשית, עבודה מרחוק יכולה להיות יעילה לא פחות מעבודה במשרד; שנית, ביטחון תעסוקתי הוא אשליה. גלי הפיטורים של 2023–2025, שבהם עשרות אלפי עובדים בעלי ותק קצר פוטרו בהודעות זום של דקות ספורות, רק חיזקו את המסקנה: אין טעם להשקיע רגשית במקום עבודה שאינו מחויב אליך. התוצאה היא עלייה חדה בתופעות "ההתפטרות השקטה" ו-"עבודה לפי השכר". כלומר, העובדים מבצעים את המוטל עליהם בדיוק לפי החוזה, בלי שעות נוספות, בלי מענה למיילים אחרי 18:00, ובלי ביטול תוכניות אישיות.

• שבוע עבודה מקוצר בספרד - 37.5 שעות והשכר לא ייפגע; איפה הבעיה?
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

סקר שערכו Deloitte Global Gen Z & Millennial Survey בשנת 2025 מראה כי 89% מהנשאלים מדור ה-Z מדרגים איזון עבודה-חיים כגורם החשוב ביותר בבחירת מקום עבודה - מעל שכר ומעל קידום. רק 6% מהם מעוניינים להגיע לתפקידי ניהול בכירים, לעומת 20% בדור המילניאלס לפני עשור.

הפער הבין-דורי מתרחב

הדורות הקודמים נוטים להגביר מאמץ בעתות משבר כדי "להוכיח ערך" ולהבטיח את מקומם. דור ה-Z פועל הפוך: הוא מקטין חשיפה. מחקר של McKinsey מ-2025 מראה כי 64% מהעובדים הצעירים מוכנים לוותר על העלאת שכר תמורת יום עבודה קצר יותר בשבוע או עבודה מלאה מרחוק. ניתן לראות בכך התבגרות בריאה של שוק העבודה, אך עם זאת, קיים חשש מהשפעה שלילית על צמיחה כלכלית ארוכת טווח, במיוחד בתעשיות תחרותיות כמו פינטק, AI וביוטק.

בלית ברירה, חברות גדולות כבר החלו לשנות את מדיניותן, לאחר שהבינו שאם אי אפשר להילחם בתופעה, עדיף להצטרף. כך למשל, 

• "ה-AI מצמצם משמעותית את עבודת הביקורת של רואי החשבון" - קריירה בעידן ה-AI
• האם קיצבה אוניברסלית היא השלב הבא בעולם התעסוקה?
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• "ה-AI מצמצם משמעותית את עבודת הביקורת של רואי החשבון" -...

בנקים אמריקאים מובילים החלו להציע "שבוע עבודה של ארבעה ימים" כפיילוט. גם ענקיות טכנולוגיה אירופיות מצהירות על איסור מוחלט על יצירת קשר עם עובדים מחוץ לשעות העבודה. ואפילו בישראל נכנסה לתוקף ביולי 2025 חקיקה חדשה המחייבת לציין את שעות העבודה הצפויות במודעות דרושים, מה שמקל על מועמדים צעירים לסנן הצעות לא ריאליות.

עם זאת, בחברות קטנות ובתעשיות מסורתיות הלחץ להישאר עד מאוחר עדיין קיים, והתנגשות הערכים ניכרת. סקר של לינקדין מ-2025 מצא כי 42% ממנהלי הגיוס בישראל חשים ש"קשה יותר לגייס עובדים צעירים איכותיים" מאשר לפני שלוש שנים, בעיקר בגלל דרישות גמישות.

מה צופן העתיד?

כמו בכל התנגשות בין כוחות במשק, יש כמה תרחישים אפשריים שיכולים לקרות.

התרחיש האופטימי - המעסיקים נכנעים. שבוע עבודה מקוצר הופך לנורמה, הפרודוקטיביות לשעה עולה והשחיקה פוחתת, וכך והכלכלה מתאוששת עם כוח עבודה בריא ויציב נפשית.

התרחיש הפסימי - האטה כלכלית ממושכת מחייבת "חזרה ליסודות". חברות מפטרות קודם את אלה שמסרבים לעבוד שעות נוספות, דור ה-Z נדחק לשוליים או לעבודות פרילנס לא יציבות, והפער הבין-דורי הופך לקונפליקט תרבותי של ממש.

התרחיש הסביר ביותר (לפי רוב האנליסטים) - פיצול שוק העבודה: תעשיות ידע מתקדמות (AI, גרינטק, ביוטק) מאמצות מודל גמיש לחלוטין ומשגשגות; תעשיות מסורתיות וחברות קטנות נשארות עם עובדים מבוגרים יותר או עם תחלופה גבוהה של צעירים ש"עוברים הלאה" אחרי שנה-שנתיים.

ניתן להבין שגל הפיטורים הנוכחי לא מחזיר את דור ה-Z לתרבות ההקרבה של פעם. להיפך, הוא מחזק את ההחלטה לשים את החיים האישיים במרכז. השאלה כבר אינה אם הצעירים יוותרו על הגבולות שהציבו, אלא באיזו מהירות ייאלצו המעסיקים להסתגל אליהם, או לשלם את המחיר בדמות מחסור בכישרונות, תחלופה גבוהה ומוניטין שלילי.