חצי שנה של ראלי מטורף. השווקים פורצים שיאים יום אחרי יום, וההון ״על הנייר״ של האמריקאים גדל במהירות חסרת תקדים. מתחילת השנה הוסיף שוק המניות האמריקאי כמעט 9 טריליון דולר לשוויו הכולל שזה מגיע בעיקר בזכות מניות הטכנולוגיה, ה-AI והאנרגיה. העלייה הזאת לא נשארת רק על המסך של המחשב של המשקיעים היא מחלחלת לכיסים משקי הבית היא מייצרת ״תחושת עושר״ - תחושת ביטחון מדומה. המשקיעים רואים את חשבון ההשקעות תופח והם סוגרים ערב במסעדה או מתפנקים בשעון יוקרתי.

לפי מחקר שעשו באוקספורד בתחילת השנה, בכל דולר אחד של עלייה בערך העושר הפיננסי, הצריכה של משקי הבית בארה"ב עולה בממוצע בכ-14 סנט ואז הם גם מוציאים בהתאם. אם נתרגם את זה למה שקרה בשוק אנחנו מקבלים נתון מדהים. השוק האמריקאי הוסיף כ-9 טריליון דולר מתחילת השנה וזה בעצם אומר לנו שהאמריקאים הוציאו כ-1.26 טריליון דולר. שתבינו, זה כסף שלא נבע מעלייה אמיתית בשכר שלהם, אלא יותר מתחושת ביטחון זמנית שהמקור שלה בכלל בוול סטריט.

וזה בדיוק מה שמדאיג את הכלכלנים. כל עוד המסכים ירוקים הכל בסדר. הצריכה האמריקאית ממשיכה לשמור על המשק בתנועה. אבל ברגע שהגרפים יתהפכו לאדום, אותה תחושת עושר על הנייר יכולה תוך רגע להתנדף והצריכה, גם היא תתכווץ במהירות.

מארק זנדי, הכלכלן הראשי של מוד׳יס, מסביר את זה: “הזינוק במחירי המניות הוא מה שמחזיק את הצריכה של בעלי ההכנסה הגבוהה. אם זה יתהפך - זה הסיכון האמיתי לכלכלה.” לדבריו, רמות התמחור בשוק גבוהות, התחושה “מנופחת”, והכול נראה קצת יותר מדי טוב כדי להחזיק לאורך זמן.

• בין מלחמת סחר לדוחות: האנליסטים נערכים לשבוע המסחר
• המניות הדואליות ירדו; וול סטריט עלתה כ-0.5%; מניות הביוטק זינקו
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

בינתיים, האמריקאים העשירים ממשיכים לקנות. הם טסים במחלקת עסקים, הם רוכשים מותגי יוקרה, הם מציפים את החנויות של לואי ויטון והרמס וזה בדיוק מה ששומר את הצמיחה חיובית גם כשהמשק האמריקאי מתמודד עם מכסים, ריביות גבוהות וירידה בביקושים של השכבות הנמוכות. אבל צריכים לזכור שזה מנוע צמיחה ׳פיקטיבי׳ כי הוא פועל רק כל עוד השוק בירוק. כל ירידה במחירי המניות יכולה לגרום לבעלי ההכנסה הגבוהה להאט את הקניות - ומכיוון שהם אחראים לכמחצית מהצריכה במשק, ההשפעה על הכלכלה כולה תהיה מיידית.

במקביל, בשכבות הנמוכות המצב שונה. שם לא שוכבים כספים בבורסה כי כל כסף פנוי מופנה לצריכה. אין רווחים מהבורסה, יש מאבק יומיומי ביוקר המחיה. העשירונים האלה של האוכלוסיה האמריקאית עוברים חנות-חנות כדי למצוא מבצעים, מעדיפים מותגים פרטיים וזולים ומצמצמים קניות לא הכרחיות. רשתות כמו וולמרט, TJ Maxx ו-Burlington נהנות מזה, אבל לא בגלל שארה"ב פורחת - אלא כי אנשים מחפשים איך לסגור את החודש.

דבורה ווינסוויג, מנכ"לית חברת המחקר Coresight, מסבירה שהפער בין העשירים לשאר הציבור הוא הגבוה ביותר מאז תחילת 2020. לדבריה, “הצרכן העשיר חזק יותר ממה שציפינו, אבל הצרכן הבינוני פשוט עובר סחיטה” היא אמנם גם מציינת שגם בין העשירים עצמם מתחילה להיכנס זהירות מסוימת. חלקם גם משתדלים לעשות את הקניה חכמה יותר, הם מחפשים מבצעים, ויכולים לחכות קצת כדי שיגיעו הנחות הם מבזבזים אבל פחות ספונטנית.

• SpaceX בדרך לאבד את המונופול על חזרה לירח
• בואינג חוזרת למסלול? ה-FAA מאשרת הגדלת קצב הייצור של מטוסי ה-737 MAX
• תוכן שיווקי צברתם הון? מה נכון לעשות איתו?
• שער הדולר מזנק ב-1.1%, קמטק תזנק מחר במעל 12%

זה גם מתיישב עם הסקר שעשו ב-Deloitte שבו מצאו כי ההוצאה הכוללת צפויה לרדת השנה בכ-10% לעומת השנה שעברה. אפילו בקרב משפחות מבוססות, כאלו שמרוויחות מעל 200 אלף דולר בשנה, אחת מכל ארבע כבר “מחפשת ערך”  כלומר דוחה רכישות, מחליפה מותגים ומצמצמת קניות גדולות.

ובזמן שהפערים מתרחבים, השוק הפיננסי עצמו נעשה רגיש יותר. כל ירידה קלה במניות מיד פוגעת בתחושת הביטחון של משקי הבית, וזו בתורה משפיעה על הצריכה. זה פועל כמו שרשרת: כשהגרף ירוק - כולם קונים; כשהוא באדום ההיסוס מגיע. ומכאן גם החשש הגדול, תיקון גדול בוול סטריט יכול להיות הרסני למשק כולו. זנדי מזהיר אותנו שאנחנו חוששים מהדברים הלא נכונים. הסיכון האמיתי לא נמצא בבנקאות, באשראי או במכסים, אלא בשווקים עצמם. “אני רגוע לגבי הבנקים,” הוא אומר, “אבל לא לגבי השווקים. הכול מרגיש קצת מוגזם, קצת מתוח מדי.”

מה זה אפקט העושר?

תחושת העושר, או "אפקט העושר", היא אחת התופעות הבולטות והמשפיעות ביותר בכלכלה המודרנית. מאחורי המונח הזה מסתתרת מערכת פסיכולוגית-כלכלית שמנסה להסביר איך שינוי בערך הנכסים - מניות, דירות, חסכונות - יכול לשנות את רמת הצריכה של הציבור, גם בלי שינוי אמיתי בהכנסה. כששווי הנכסים של אדם עולה, הוא מרגיש עשיר יותר ובטוח יותר כלכלית. הביטחון הזה מתורגם לרכישות נוספות, לנסיעות, לשדרוגים ולתחושת רווחה כללית, שמניעה קדימה את הכלכלה כולה. כך, תחושת העושר יוצרת מעגל חיובי - מחירי המניות עולים, הצריכה מתחזקת, הצמיחה מתגברת - עד לרגע שבו המעגל מתהפך.

הבסיס התאורטי לרעיון הזה מגיע ממילטון פרידמן, זוכה פרס נובל לכלכלה, שהציג בשנת 1957 את "תאוריית ההכנסה הקבועה". פרידמן טען כי בני אדם אינם קובעים את הוצאותיהם לפי ההכנסה הרגעית, אלא לפי מה שהם מעריכים כהכנסתם הקבועה בעתיד. כלומר, הם צורכים בהתאם לציפייה ליציבות או שיפור במצבם הכלכלי. כאשר ערך הנכסים שלהם עולה, הם מפרשים זאת כאישור לכך שמצבם הכלכלי ישתפר לאורך זמן - ולכן מגבירים את הצריכה. התחושה הזו של ביטחון כלכלי, המבוססת על עושר פיננסי ולא בהכרח על שכר או תעסוקה, יוצרת "עושר על הנייר" שמניע את הכלכלה כל עוד הוא קיים.

במשך עשרות שנים נבדקה התאוריה הזאת אמפירית, והמחקרים האחרונים הצליחו למצוא לה תימוכין. כבר בשנות ה-80 התברר כי שינוי בערך הנכסים של משקי בית משפיע באופן מדיד על הוצאות הצריכה שלהם. עלייה של דולר אחד בעושר הפיננסי תורגמה לעלייה של כמה סנטים בצריכה, יחס שנשמר גם בשנים האחרונות. השפעת עושר הנדל"ן - עליית ערך הדירות - נמצאה משמעותית אף יותר, משום שהיא מגדילה את הביטחון של משקי הבית לטווח ארוך. מנגד, כאשר מחירי הנכסים יורדים, ההשפעה פועלת בכיוון ההפוך: הצריכה מצטמצמת, רמות החיסכון עולות, והצמיחה נבלמת.

היסטורית, אפקט העושר בלט במיוחד בתקופות של גאות בשווקים - בבועת הדוט-קום בסוף שנות ה-90, בבועת הנדל"ן שקדמה למשבר 2008, וגם בשנים האחרונות של עידן הריבית האפסית אחרי הקורונה. בכל פעם שהנכסים טיפסו במהירות, הציבור הרגיש עשיר יותר והוציא יותר כסף, גם אם לא הייתה לכך הצדקה כלכלית יציבה. כשהבועות התפוצצו, תחושת העושר נעלמה באותה מהירות, והצריכה צנחה. זו תופעה שחוזרת על עצמה כמעט בכל מחזור כלכלי: תחילה תחושת ביטחון, אחריה הרחבת צריכה, ואז תיקון חד שמחזיר את המציאות לפרופורציות - לא פעם עם מחיר כבד למשק.