צוואה
צילום: canva

צוואת האם תקפה גם לאחר שחלפו 50 שנה - אף שהעדים מתו

בית המשפט לענייני משפחה בחיפה הכריע במאבק ירושה ממושך בין אחים על רקע צוואת אמם מ-1972. שני העדים שחתמו על הצוואה נפטרו זה מכבר, אך השופט טל פפרני קבע כי אין בכך כדי לפגוע בתוקפה של הצוואה, שנערכה לצד צוואת האב המנוח ונחשבת צוואה הדדית. אחד מילדיהם של המנוחים, שהתנגד לקיום הצוואה בטענה שאמו לא הבינה עברית, חויב בהוצאות של 45 אלף שקל לאחיו

עוזי גרסטמן |

כשחלפו יותר מחמישה עשורים מאז שנחתמה הצוואה, נדמה היה כי מסמך ישן, דהוי בקצוות, לא יוכל עוד לעמוד במבחן משפטי. ואולם בבית המשפט לענייני משפחה בחיפה, בפני סגן הנשיאה השופט טל פפרני, נקבע באחרונה כי גם צוואה שנערכה לפני 50 שנה, ואף ששני העדים שחתמו עליה הלכו לעולמם - יכולה להמשיך ולחייב את היורשים, אם ניכר כי היא משקפת את רצונה החופשי והאמיתי של המנוחה.

הסיפור מתחיל במשפחה ותיקה מהצפון. האם, ילידת 1932, הלכה לעולמה ב-2018 כשהיא מותירה אחריה חמישה ילדים ורכוש שכלל גם מניות בחברה משפחתית שנוסדה עוד בשנות ה-30 על ידי האב. זמן קצר לאחר פטירתה הגיש אחד הבנים, המתגורר כיום בארה"ב, בקשה למתן צו ירושה. שלושת אחיו ואחותו התנגדו לכך והציגו מסמך צוואה שנחתם לדבריהם ב-1972 בפני עורך הדין נחום סגל ומזכירתו, אביבה עפרון. לטענתם, זהו המסמך האחרון והמחייב של האם, שיש לקיים אותו לפי הוראותיו.

הבן, שהתנגד לקיום הצוואה, טען מנגד כי מדובר במסמך ישן שאין לו תוקף. לדבריו, אמו לא שלטה בשפה העברית, לא ידעה לקרוא ולכתוב, ולכן לא הבינה כלל על מה היא חותמת. הוא הוסיף כי הצוואה נמצאה רק לאחר מותו של האב ולמעשה נשלפה "מהעבר" ברגע שנולדה המחלוקת. לטענתו, עצם העובדה ששני העדים נפטרו ולא ניתן היה לזמנם לעדות, יוצרת פגם מהותי שמונע את קיום הצוואה.

צוואת האם נערכה באותו היום של צוואת האב

האחים האחרים, שביקשו לקיים את הצוואה, טענו מנגד כי אין ספק שהאם ידעה היטב מה היא עושה. לדבריהם, אמם היתה אשה דעתנית ונחרצת, שהקפידה תמיד להבין כל מסמך שעליו חתמה. הצוואה, לדבריהם, נערכה באותו יום ביחד עם צוואת האב המנוח - מסמך כמעט זהה שקיים כבר עשרות שנים ללא התנגדות כלשהי. הם הסבירו כי שני ההורים בחרו לערוך צוואות הדדיות, שבהן כל אחד מהם ציווה את רכושו לבן הזוג שנותר בחיים, ולאחר מכן לילדים בחלוקה ברורה.

השופט פפרני קיבל את עמדת האחים וקבע כי אכן מדובר בצוואות הדדיות, שנערכו על בסיס הסתמכות הדדית של בני הזוג זה על זה. לדבריו, "מעיון בצוואות ניתן לראות בבירור כי אלו אינן כוללות מגבלה על יכולתו של בן הזוג לעשות בנכסיו כרצונו, אולם ברור כי הן כן כוללות מנגנון הסתמכות, ולפיו כל אחד מהם קבע את חלקו היחסי בעיזבון של כל אחד מארבעת ילדיהם, וברור כי כל אחד מהם הסתמך על צוואתו של האחר". על כן נקבע כי מדובר בצוואות הדדיות שיש להן תוקף מחייב.

משרדי עורכי הדין שזוכים להרבה חשיפה ומי המאכזבים
אתר ביזפורטל וחברת הדאטה והמחקר Makam, משיקים מדד שמדרג את החשיפה של משרדי עורכי הדין בתקשורת המקומית - הנה עורכי הדין המדוברים ביותר; וגם מי המשרדים הגדולים ביותר?

אחת הסוגיות המרכזיות שבהן נדרש בית המשפט להכריע נגעה לשאלת פטירתם של שני עדי הצוואה. עורך הדין שערך את המסמך נפטר לפני שנים רבות, וגם מזכירתו לא אותרה. לא צוין בצוואה מספר תעודת הזהות שלה, ולכן לא ניתן היה לאתרה. השופט פפרני ציין כי לפי פסיקת בתי המשפט, עצם פטירתם של עדי הצוואה אינה פגם אוטומטי הפוסל את הצוואה. לדבריו, "חלוף הזמן ופטירת העדים הוא אחד השיקולים שיש להתחשב בו אולם אינו שיקול בלעדי, במיוחד כשאין טענה לזיוף חתימות. די בכך שהצוואה נראית תקינה על פניה וללא פגמים צורניים כדי לקיימה גם לאחר פטירת העדים". עוד הוא הוסיף בפסק הדין שפורסם כי מכיוון שחלפו יותר מ-50 שנה ממועד עריכת הצוואה, ושמדובר בצוואות הדדיות שנערכו יחד עם צוואת האב, אין מקום לזקוף את פטירת העדים לחובת מבקשי קיום הצוואה.

האם מעולם לא טענה שלא הבינה את הצוואה

הבן שהתנגד לקיום הצוואה ניסה לבסס את טענותיו גם על חוסר שליטה של אמו בשפה העברית. בית המשפט בחן את הטענות האלה לעומקן. השופט ציין כי אין מחלוקת על כך שהאם לא קראה ולא כתבה בעברית, אך השאלה היא האם הבינה את השפה ברמה שאפשרה לה להבין את משמעות הצוואה. "המנוחה", כך נכתב בפסק הדין, "היתה בת 40 בעת עריכת הצוואה, בעלת עסק משפחתי מצליח ששירת לקוחות רבים, חלקם דוברי עברית, ויש להניח כי הבינה עברית במידה ניכרת אשר שימשה אותה בעסקי המשפחה". עוד צוין כי מאז שנערכה הצוואה של האב ב-1972 ועד לפטירת האם, חלפו עשרות שנים שבהן לא נטענה על ידה כל טענה על כך שהצוואה לא הוסברה לה או שהיא לא הבינה את תוכנה.

קיראו עוד ב"משפט"

בית המשפט נתן משקל גם ל"הגיונה של הצוואה". הצוואה, כך נכתב, חילקה את העיזבון בין כלל הילדים, ללא הדרה או שלילת זכות כלשהי, והוראותיה פשוטות וברורות. השופט הסביר כי תוכן הצוואה סביר ותואם את נסיבות חייה של המנוחה ואת הערכים שהנחו אותה. "המנוחה צוותה עזבונה לכל ילדיה באחוזים שונים. לא הועלו טענות להשפעה בלתי הוגנת, מעורבות או כל טענה אחרת מאלו הקבועות בחוק", נכתב בהחלטה.

בנוגע לעובדה שעורך הדין שערך את הצוואה היה באותה עת גם היועץ המשפטי של החברה המשפחתית, ציין בית המשפט כי הדבר דווקא מחזק את ההנחה שהאם הבינה את משמעות המסמך. לדבריו, "אין מדובר במפגש אקראי אצל עורך דין לא מוכר. סביר והגיוני יותר להניח כי עו"ד סגל, ששימש אותה עת כעורך הדין של החברה המשפחתית, הסביר למנוחה היטב את הוראות צוואתה".

בסופו של דבר קבע בית המשפט כי המתנגדים לקיום הצוואה לא הצליחו להוכיח שהמסמך אינו משקף את רצונה של המנוחה. "מבקשי הקיום עמדו בנטל להוכיח כי המנוחה הבינה את הוראות הצוואה", כתב השופט בהכרעתו, "ומשכך, חוזר נטל השכנוע לשכמו של המתנגד, ואינני סבור כי עלה בידו לעמוד בנטל כנדרש". בהתאם לכך, הוא הורה על קיום הצוואה ודחה את ההתנגדות.

גם התביעה של אשתו של הבן נדחתה

מעבר למחלוקת על עצם תוקף הצוואה, נדונה גם תביעה נוספת שהגישה אשתו של הבן שהתנגד לקיום הצוואה. האשה טענה כי על פי הסכם ממון שנערך בינה לבין בעלה בארה"ב, היא זכאית להירשם כבעלת מחצית מהמניות שמגיעות לו בחברה המשפחתית. ואולם גם התביעה הזו נדחתה. בית המשפט קבע כי הסכם הממון מחייב רק את הצדדים שחתמו עליו, ואין לו תוקף כלפי שאר האחים. "כל עוד לא התקבלה תביעתו של אלמוני ולא נקבע כי הוא זכאי למניות בחברה", נכתב, "אין כל מקום לדון בתביעתה של א' כנגד אחיו". השופט הוסיף כי עצם העובדה שהתביעה הוגשה רק לאחר פרוץ הסכסוך המשפחתי, מטילה ספק בכנותה ומעלה חשש כי הוגשה ממניעים זרים.

גם בקשתו של הבן למנות מנהל עיזבון נדחתה. השופט פפרני הסביר כי לפי חוק הירושה, עזבונו של אדם עובר ליורשיו מיד עם מותו, ולכן אין הצדקה למינוי מנהל עיזבון קבוע כשאין נושים או חובות. "המנוחה נפטרה בשנת 2018 והבקשה הוגשה רק כארבע שנים לאחר מכן", הוא כתב, "לא נראה כי הייתה דחיפות במינוי מנהל עיזבון זמני". עם זאת, הוא ציין כי אם יתעוררו מחלוקות חדשות בעתיד, ניתן יהיה להגיש בקשה חדשה שתישקל בהתאם לנסיבות.

בסיום פסק הדין קבע השופט כי הבן שהתנגד לצוואה ישלם לאחיו, מבקשי הקיום, הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 45 אלף שקל. הוא הוסיף כי, "נוכח התוצאה אליה הגעתי, מורכבות ההליך, רוחב היריעה שנפרשה ואופן התנהלות הצדדים", מדובר בפסק דין שממצה את המחלוקת.

עו"ד אוהד הופמן, שותף מייסד במשרד הופמן & פרידנברג המתמחה בענייני משפחה וירושה, מסביר כי, "למרות שחוק הירושה קובע תנאים מסוימים כדי שצוואה בעדים תקוים בעתיד, הוא אינו מחיל שום חובה לתעד זאת בזמן אמת - מה שעלול לייצר ברבות השנים ואקום ראייתי במקרה שבו תישמע התנגדות לצוואה בזמן שהעדים כבר הלכו לעולמם, ובנסיבות שכאלה בית המשפט יידרש להכריע בהתאם לנסיבות. לאור כך מוצע - ובמקרים מסוימים שבהם ניתן לצפות סכסוך עתידי נכון יהיה לומר מומלץ - לבצע תיעוד מקסימלי בזמן אמת ולשמור את הראיות למקרה שבית המשפט יטיל את חובת ההוכחה על מי מהצדדים".


למה בכלל חשוב לדעת אם שני העדים של הצוואה כבר נפטרו?

כי לפי החוק, עדים לצוואה הם אלה שמוודאים שהמצווה הבין על מה הוא חותם ושלא הופעל עליו לחץ. כששני העדים כבר אינם בחיים, אי אפשר לשאול אותם איך הדברים נעשו בפועל. לכן עולה השאלה אם הצוואה עדיין תקפה, בייחוד כשאין דרך לוודא את הנסיבות שבהן היא נחתמה.


אז איך בית המשפט יכול לדעת שהצוואה באמת משקפת את רצון המנוחה?

בית המשפט בוחן את ההיגיון הפנימי של הצוואה ואת כל מה שידוע על חייה של המנוחה. אם הצוואה נראית סבירה, מחלקת את הרכוש בין הילדים באופן רגיל ולא מעלה חשד להשפעה חיצונית, הוא מניח שהיא משקפת את רצונה. במקרה הזה, השופט קבע שהצוואה פשוטה, הגיונית וברורה, ולכן אין סיבה לפקפק בה.


מה המשמעות של צוואה הדדית?

זו צוואה ששני בני זוג עורכים יחד, כך שכל אחד מהם מצווה את רכושו לפי הסדר שהוסכם ביניהם. בדרך כלל היא מבוססת על הסתמכות הדדית, כלומר כל אחד מהשניים יודע שהשני עושה צוואה דומה וסומך עליו שלא ישנה אותה. לכן ביטול של אחת מהצוואות עשוי להשפיע גם על השנייה.


למה בכלל לקח כל כך הרבה זמן עד שהצוואה הוגשה לבית המשפט?

לפי העדויות של האחים, הצוואה נמצאה רק אחרי פטירת האם, כשסידרו את הניירות הישנים בביתה. מדובר במסמך שנחתם ב-1972 ונשמר עשרות שנים במגירה או בתיק כלשהו. רק אחרי שהחלה מחלוקת בין האחים, היא נשלפה והוצגה.


אם האמא לא ידעה לקרוא בעברית, איך אפשר לדעת שהיא הבינה על מה חתמה?

השופט הסביר שהאמא ניהלה עסק מצליח שבו עבדה עם לקוחות ועובדים דוברי עברית, ולכן סביר שהבינה את השפה לפחות ברמה בסיסית. בנוסף, הצוואה נערכה אצל עורך הדין של המשפחה, שהיה קרוב אליהם שנים רבות. כל זה הוביל את בית המשפט להניח שהיא ידעה מה כתוב בה.


למה הבן שהתנגד לצוואה נדרש לשלם 45 אלף שקל?

מכיוון שבית המשפט דחה את טענותיו וקבע שההליך הארוך והמורכב שיזם גרם להוצאות מיותרות לאחיו. הסכום שנפסק הוא החזר הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין.


האם בית המשפט יכול היה לפסול את הצוואה רק בגלל שעורכי הדין והעדים מתו?

לא בהכרח. החוק מאפשר לקיים צוואה גם אם העדים נפטרו, כל עוד אין ראיות לפגם חמור או לחשד שצוואת המצווה לא הייתה חופשית. בית המשפט הדגיש שחלוף הזמן כשלעצמו אינו סיבה לפסול צוואה.


למה נדחתה התביעה של אשת הבן שטענה לזכויות במניות?

משום שההסכם שעליו הסתמכה נערך בינה לבין בעלה בלבד, בארה"ב, ולא היה לו תוקף כלפי יתר האחים. בית המשפט ציין גם שהתביעה הוגשה באיחור רב ורק אחרי שפרץ הסכסוך המשפחתי, מה שהעלה חשד שהיא נובעת ממניעים לא נקיים.


מה זה בעצם מנהל עיזבון ולמה בית המשפט לא מינה אחד?

מנהל עיזבון הוא אדם שממונה לטפל ברכוש של הנפטר עד לחלוקתו בין היורשים. השופט סבר שאין צורך בכך במקרה הזה, כי אין חובות או נושים לעיזבון, והיורשים יכולים לחלק את הרכוש בעצמם. בנוסף, הבקשה הוגשה ארבע שנים אחרי מותה של האם, ולכן נחשבה מאוחרת מדי.


הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
חוזה מכירת דירה CHATGPTחוזה מכירת דירה CHATGPT

ביהמ"ש החזיר את הגג לדיירים, ושינה את כללי המשחק בבניינים משותפים

החלטה חשובה קובעת כי הצמדת גג, חצר או קומת עמודים לדירה אחת ללא הסכמה מלאה של כל בעלי הדירות - אינה תקפה. בית המשפט המחוזי הבהיר מחדש את גבולות השימוש ברכוש המשותף, והחזיר את הכוח לידי דיירי הבניין. פסק הדין עשוי להשפיע על אלפי בתים משותפים ברחבי הארץ.  על פי ההכרעה, ייתכן שעברו שנים רבות שבהן המצב הוא כזה, אך עדיין ניתן להשיב את הרכוש המשוף לידי כלל הדיירים

עוזי גרסטמן |

דיירים מבניין משותף בירושלים, שכבר חשבו כי הגג והאזורים המיוחדים שבניין שייכים בדיעבד לבעל דירה אחת בלבד, מצאו את עצמם מתכנסים שוב יום אחד, לא כדי לחלק דירות, אלא כדי לברר מי שולט בגג, במרחבים שלא נראים מבחוץ, וייתכן שגם בעתיד לבנות עליו. מה שהחל כוויכוח בין שכנים, נהפך לערעור בבית-המשפט, והסתיים בפסק-דין עקרוני שעשוי להשפיע על רבים מבעלי דירות בבניינים משותפים ברחבי הארץ.

פסק הדין עוסק בחלקה שזוהתה בעבר כמחסן, שלה הוצמדו, לפי צו רישום הבית המשותף ותכנוני הרשמה, גם הגג, קומת העמודים, חלק מהמגרש, שטחים בקומה, או בקיצור אזורים שהחברה הקבלנית קיוותה כי יהיו פריבילגיה של הבעלים של אותה יחידה בלבד. כשעלו טענות מצד דיירי הבניין על כך ש"לא ידעו על כך", נדרש בית המשפט להכריע: האם אפשר לרשום חלק מהרכוש המשותף כך שהצמידות תאפשר לבעל הדירה לפעול - לבנות, למכור, להפריד - ללא הסכמת שאר הדיירים?

הבניין המדובר נבנה על ידי ירלון חברה לבניין, שהציעה לבעלי הדירות - בחוזים מוקדמים - כי כל החלקים שאינם דירות, בין אם חדר מדרגות, חצר, מקלט, מקומות אחסון וכו′, יהיו חלק מהרכוש המשותף. כך נרשם הבניין כבית משותף. עם זאת, החברה שמרה לעצמה זכויות על הגג ועל קומת העמודים, וזאת לפי סעיפי חוזה, ולפיהם החברה תהיה רשאית לבנות על הגג או על קומת העמודים, בתנאי שהמבנה ישמש למגורים, ובלבד שלא תהיה לכך השפעה או צורך בהסכמת יתר דיירי הבניין. 

על פי ההסכם: בעלי היחידה לא זקוקים להסכמת יתר בעלי הדירות

בצו רישום הבית המשותף נכתב כי חלקה 17/1 משמשת מחסן בשטח קרקע של כ-2 מ"ר, והוצמדו אליה 250/581 (לאחר תיקון: 242/587) חלקים מהרכוש המשותף, כולל הגג, המגרש, שטחים בקומה עליונה. בהסכם מיוחד, שנחתם בין החברה לבין הבעלים של חלקה 17/1, נקבע כי בעלי החלקה רשאים "לבנות ולהקים מבנים כראות עיניהם על הגג … על כל חלק הימנו … ובלבד שמבנים אלה יהיו מיועדים למטרת מגורים בלבד". עוד נקבע כי הם רשאים לעשות כן מבלי להיזקק להסכמת יתר בעלי היחידות בבניין. 

על סמך אותו הסכם ,כך טענה החברה, ניתן לראות בגג, בחצר, בקומת העמודים, שטח ששייך באופן בלעדי לחלקה 17/1. בעלי הדירות האחרים למדו על כך רק שנים לאחר מכן, והם ביקשו לצאת מנקודת הנחה: לא ייתכן ששטחים משמעותיים בבניין יהיו בשליטה פרטית של דייר אחד בלבד, מבלי שהותר להם אי פעם להביע את דעתם.

קרקע למכירה נדל"ן נדלן
צילום: Istock

כך נהפכה נחלה עם זכויות בנייה למבחן על פטור ממס שבח

נחלה כפרית בשטח של כ-3 דונמים, בית צנוע בן 93 מ"ר, זכויות בנייה לשלוש יחידות דיור נוספות ושתי יחידות אירוח, ובמרכז המחלוקת: האם המוכרת זכאית לפטור מלא ממס שבח עד התקרה שבחוק, או רק לפטור חלקי? ועדת הערר בנוף הגליל קבעה שהדרך הנכונה לחשב מסים בעסקות מהסוג הזה עוברת תחילה דרך פיצול פיזי, ורק אחר כך פיצול רעיוני. ההכרעה משליכה גם על מס הרכישה של הקונים, והסתיימה בדחיית הערר כולו

עוזי גרסטמן |

בבוקר אחד לא כל כך מזמן, לאחר חודשים של התדיינות והגשת תצהירים, מסמכים וחוות דעת שמאיות, קיבלה ועדת הערר שליד בית המשפט המחוזי בנוף הגליל החלטה ששבה והעלתה אל מרכז הבמה משפטית שאלה שמלווה כמעט כל עסקה של מכירת נחלה: מהו החלק שייחשב דירת מגורים לצורך הפטור ממס שבח, ומהו החלק הנותר, שעליו יחול המס? הסיפור מתחיל בנחלה במושב מגן שאול, נחלה לא גדולה במיוחד, אך כזו הנושאת עמה מטען כלכלי ומשפטי לא מבוטל.

הנחלה משתרעת על 2,994 מ"ר, כשבמרכזה עומד בית מגורים בשטח של 93 מ"ר בלבד. לצד הבית קיימות זכויות בנייה משמעותיות: שלוש יחידות דיור בשטח כולל של 650 מ"ר וכן שתי יחידות אירוח אפשריות. תמורת העסקה נקבעה על 2.7 מיליון שקל - סכום שהמשיב, מנהל מיסוי מקרקעין נצרת, קיבל לבסוף כהצהרה אמתית, לאחר שבתחילה העריך את העסקה בסכום גבוה בהרבה. כך חזר הדיון למסלולו המקורי: לא גובה התמורה, אלא דרך החישוב של מס שבח ומס רכישה בעסקה מורכבת.

כבר בראשית פסק הדין הזכירה השופטת עירית הוד כי בפועל אין מחלוקת על המחיר ששולם. לדבריה, “המשיב קיבל את שווי העסקה המוצהר - 2.7 מיליון שקל... משכך, אין עוד מחלוקת בין הצדדים בנוגע לשווי הכולל של הנחלה”. מכאן ואילך התמקדו הצדדים במחלוקת אחרת: האם המוכרת זכאית לפטור מלא ממס שבח על פי סעיף 49ז לחוק, עד תקרת הפטור שנקבעה אז על 2.215 מיליון שקל, או שמא עליה לקבל פטור רק על חלק מהנחלה - החלק הבנוי בלבד.

העוררים, המוכרת והרוכשים, טענו כי כל חלקת המגורים צריכה ליהנות מהפטור המלא. לדבריהם, על המנהל היה לייחס את מלוא שווי דירת המגורים לתקרה, ורק לאחר מכן לחשב את ההפרש. בכתב הערר טענו כי “שווי הבית ללא זכויות בנייה הוא 1.25 מיליון שקל... ובהתאם לתקרת הפטור ובהתחשב בשווי העסקה, שווי יתרת הזכויות החייבות הוא 281 אלף שקל בלבד”. לאור זאת, הם טענו שאין הצדקה לכך שהמנהל העניק פטור רק בגובה של 1.864 מיליון שקל, ולא עד תקרת הפטור.

רק חלק אחד יכול ליהנות מפטור ממס שבח

אלא שמנגד עמדת המנהל היתה שונה בתכלית, ונתמכה בפסיקה רחבה של בית המשפט העליון. לטענתו יש לבצע קודם פיצול פיזי של הנחלה - להפריד את החלק הבנוי ואת הקרקע הדרושה להנאתו, ורק לאחר מכן להחיל את הפיצול הרעיוני של סעיף 49ז. בפועל, רמ"י (רשות מקרקעי ישראל) כבר ערכה פיצול פיזי בקביעה שלה, שלפיה 1.5 דונמים מהנחלה מהווים חלקת מגורים. החלק הזה, שכולל את הבית ואת החצר הצמודה, הוא החלק היחיד שיכול ליהנות מהפטור ממס שבח.