צוואה
צילום: canva

צוואת האם תקפה גם לאחר שחלפו 50 שנה - אף שהעדים מתו

בית המשפט לענייני משפחה בחיפה הכריע במאבק ירושה ממושך בין אחים על רקע צוואת אמם מ-1972. שני העדים שחתמו על הצוואה נפטרו זה מכבר, אך השופט טל פפרני קבע כי אין בכך כדי לפגוע בתוקפה של הצוואה, שנערכה לצד צוואת האב המנוח ונחשבת צוואה הדדית. אחד מילדיהם של המנוחים, שהתנגד לקיום הצוואה בטענה שאמו לא הבינה עברית, חויב בהוצאות של 45 אלף שקל לאחיו

עוזי גרסטמן |

כשחלפו יותר מחמישה עשורים מאז שנחתמה הצוואה, נדמה היה כי מסמך ישן, דהוי בקצוות, לא יוכל עוד לעמוד במבחן משפטי. ואולם בבית המשפט לענייני משפחה בחיפה, בפני סגן הנשיאה השופט טל פפרני, נקבע באחרונה כי גם צוואה שנערכה לפני 50 שנה, ואף ששני העדים שחתמו עליה הלכו לעולמם - יכולה להמשיך ולחייב את היורשים, אם ניכר כי היא משקפת את רצונה החופשי והאמיתי של המנוחה.

הסיפור מתחיל במשפחה ותיקה מהצפון. האם, ילידת 1932, הלכה לעולמה ב-2018 כשהיא מותירה אחריה חמישה ילדים ורכוש שכלל גם מניות בחברה משפחתית שנוסדה עוד בשנות ה-30 על ידי האב. זמן קצר לאחר פטירתה הגיש אחד הבנים, המתגורר כיום בארה"ב, בקשה למתן צו ירושה. שלושת אחיו ואחותו התנגדו לכך והציגו מסמך צוואה שנחתם לדבריהם ב-1972 בפני עורך הדין נחום סגל ומזכירתו, אביבה עפרון. לטענתם, זהו המסמך האחרון והמחייב של האם, שיש לקיים אותו לפי הוראותיו.

הבן, שהתנגד לקיום הצוואה, טען מנגד כי מדובר במסמך ישן שאין לו תוקף. לדבריו, אמו לא שלטה בשפה העברית, לא ידעה לקרוא ולכתוב, ולכן לא הבינה כלל על מה היא חותמת. הוא הוסיף כי הצוואה נמצאה רק לאחר מותו של האב ולמעשה נשלפה "מהעבר" ברגע שנולדה המחלוקת. לטענתו, עצם העובדה ששני העדים נפטרו ולא ניתן היה לזמנם לעדות, יוצרת פגם מהותי שמונע את קיום הצוואה.

צוואת האם נערכה באותו היום של צוואת האב

האחים האחרים, שביקשו לקיים את הצוואה, טענו מנגד כי אין ספק שהאם ידעה היטב מה היא עושה. לדבריהם, אמם היתה אשה דעתנית ונחרצת, שהקפידה תמיד להבין כל מסמך שעליו חתמה. הצוואה, לדבריהם, נערכה באותו יום ביחד עם צוואת האב המנוח - מסמך כמעט זהה שקיים כבר עשרות שנים ללא התנגדות כלשהי. הם הסבירו כי שני ההורים בחרו לערוך צוואות הדדיות, שבהן כל אחד מהם ציווה את רכושו לבן הזוג שנותר בחיים, ולאחר מכן לילדים בחלוקה ברורה.

השופט פפרני קיבל את עמדת האחים וקבע כי אכן מדובר בצוואות הדדיות, שנערכו על בסיס הסתמכות הדדית של בני הזוג זה על זה. לדבריו, "מעיון בצוואות ניתן לראות בבירור כי אלו אינן כוללות מגבלה על יכולתו של בן הזוג לעשות בנכסיו כרצונו, אולם ברור כי הן כן כוללות מנגנון הסתמכות, ולפיו כל אחד מהם קבע את חלקו היחסי בעיזבון של כל אחד מארבעת ילדיהם, וברור כי כל אחד מהם הסתמך על צוואתו של האחר". על כן נקבע כי מדובר בצוואות הדדיות שיש להן תוקף מחייב.

משרדי עורכי הדין שזוכים להרבה חשיפה ומי המאכזבים
אתר ביזפורטל וחברת הדאטה והמחקר Makam, משיקים מדד שמדרג את החשיפה של משרדי עורכי הדין בתקשורת המקומית - הנה עורכי הדין המדוברים ביותר; וגם מי המשרדים הגדולים ביותר?

אחת הסוגיות המרכזיות שבהן נדרש בית המשפט להכריע נגעה לשאלת פטירתם של שני עדי הצוואה. עורך הדין שערך את המסמך נפטר לפני שנים רבות, וגם מזכירתו לא אותרה. לא צוין בצוואה מספר תעודת הזהות שלה, ולכן לא ניתן היה לאתרה. השופט פפרני ציין כי לפי פסיקת בתי המשפט, עצם פטירתם של עדי הצוואה אינה פגם אוטומטי הפוסל את הצוואה. לדבריו, "חלוף הזמן ופטירת העדים הוא אחד השיקולים שיש להתחשב בו אולם אינו שיקול בלעדי, במיוחד כשאין טענה לזיוף חתימות. די בכך שהצוואה נראית תקינה על פניה וללא פגמים צורניים כדי לקיימה גם לאחר פטירת העדים". עוד הוא הוסיף בפסק הדין שפורסם כי מכיוון שחלפו יותר מ-50 שנה ממועד עריכת הצוואה, ושמדובר בצוואות הדדיות שנערכו יחד עם צוואת האב, אין מקום לזקוף את פטירת העדים לחובת מבקשי קיום הצוואה.

האם מעולם לא טענה שלא הבינה את הצוואה

הבן שהתנגד לקיום הצוואה ניסה לבסס את טענותיו גם על חוסר שליטה של אמו בשפה העברית. בית המשפט בחן את הטענות האלה לעומקן. השופט ציין כי אין מחלוקת על כך שהאם לא קראה ולא כתבה בעברית, אך השאלה היא האם הבינה את השפה ברמה שאפשרה לה להבין את משמעות הצוואה. "המנוחה", כך נכתב בפסק הדין, "היתה בת 40 בעת עריכת הצוואה, בעלת עסק משפחתי מצליח ששירת לקוחות רבים, חלקם דוברי עברית, ויש להניח כי הבינה עברית במידה ניכרת אשר שימשה אותה בעסקי המשפחה". עוד צוין כי מאז שנערכה הצוואה של האב ב-1972 ועד לפטירת האם, חלפו עשרות שנים שבהן לא נטענה על ידה כל טענה על כך שהצוואה לא הוסברה לה או שהיא לא הבינה את תוכנה.

קיראו עוד ב"משפט"

בית המשפט נתן משקל גם ל"הגיונה של הצוואה". הצוואה, כך נכתב, חילקה את העיזבון בין כלל הילדים, ללא הדרה או שלילת זכות כלשהי, והוראותיה פשוטות וברורות. השופט הסביר כי תוכן הצוואה סביר ותואם את נסיבות חייה של המנוחה ואת הערכים שהנחו אותה. "המנוחה צוותה עזבונה לכל ילדיה באחוזים שונים. לא הועלו טענות להשפעה בלתי הוגנת, מעורבות או כל טענה אחרת מאלו הקבועות בחוק", נכתב בהחלטה.

בנוגע לעובדה שעורך הדין שערך את הצוואה היה באותה עת גם היועץ המשפטי של החברה המשפחתית, ציין בית המשפט כי הדבר דווקא מחזק את ההנחה שהאם הבינה את משמעות המסמך. לדבריו, "אין מדובר במפגש אקראי אצל עורך דין לא מוכר. סביר והגיוני יותר להניח כי עו"ד סגל, ששימש אותה עת כעורך הדין של החברה המשפחתית, הסביר למנוחה היטב את הוראות צוואתה".

בסופו של דבר קבע בית המשפט כי המתנגדים לקיום הצוואה לא הצליחו להוכיח שהמסמך אינו משקף את רצונה של המנוחה. "מבקשי הקיום עמדו בנטל להוכיח כי המנוחה הבינה את הוראות הצוואה", כתב השופט בהכרעתו, "ומשכך, חוזר נטל השכנוע לשכמו של המתנגד, ואינני סבור כי עלה בידו לעמוד בנטל כנדרש". בהתאם לכך, הוא הורה על קיום הצוואה ודחה את ההתנגדות.

גם התביעה של אשתו של הבן נדחתה

מעבר למחלוקת על עצם תוקף הצוואה, נדונה גם תביעה נוספת שהגישה אשתו של הבן שהתנגד לקיום הצוואה. האשה טענה כי על פי הסכם ממון שנערך בינה לבין בעלה בארה"ב, היא זכאית להירשם כבעלת מחצית מהמניות שמגיעות לו בחברה המשפחתית. ואולם גם התביעה הזו נדחתה. בית המשפט קבע כי הסכם הממון מחייב רק את הצדדים שחתמו עליו, ואין לו תוקף כלפי שאר האחים. "כל עוד לא התקבלה תביעתו של אלמוני ולא נקבע כי הוא זכאי למניות בחברה", נכתב, "אין כל מקום לדון בתביעתה של א' כנגד אחיו". השופט הוסיף כי עצם העובדה שהתביעה הוגשה רק לאחר פרוץ הסכסוך המשפחתי, מטילה ספק בכנותה ומעלה חשש כי הוגשה ממניעים זרים.

גם בקשתו של הבן למנות מנהל עיזבון נדחתה. השופט פפרני הסביר כי לפי חוק הירושה, עזבונו של אדם עובר ליורשיו מיד עם מותו, ולכן אין הצדקה למינוי מנהל עיזבון קבוע כשאין נושים או חובות. "המנוחה נפטרה בשנת 2018 והבקשה הוגשה רק כארבע שנים לאחר מכן", הוא כתב, "לא נראה כי הייתה דחיפות במינוי מנהל עיזבון זמני". עם זאת, הוא ציין כי אם יתעוררו מחלוקות חדשות בעתיד, ניתן יהיה להגיש בקשה חדשה שתישקל בהתאם לנסיבות.

בסיום פסק הדין קבע השופט כי הבן שהתנגד לצוואה ישלם לאחיו, מבקשי הקיום, הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 45 אלף שקל. הוא הוסיף כי, "נוכח התוצאה אליה הגעתי, מורכבות ההליך, רוחב היריעה שנפרשה ואופן התנהלות הצדדים", מדובר בפסק דין שממצה את המחלוקת.

עו"ד אוהד הופמן, שותף מייסד במשרד הופמן & פרידנברג המתמחה בענייני משפחה וירושה, מסביר כי, "למרות שחוק הירושה קובע תנאים מסוימים כדי שצוואה בעדים תקוים בעתיד, הוא אינו מחיל שום חובה לתעד זאת בזמן אמת - מה שעלול לייצר ברבות השנים ואקום ראייתי במקרה שבו תישמע התנגדות לצוואה בזמן שהעדים כבר הלכו לעולמם, ובנסיבות שכאלה בית המשפט יידרש להכריע בהתאם לנסיבות. לאור כך מוצע - ובמקרים מסוימים שבהם ניתן לצפות סכסוך עתידי נכון יהיה לומר מומלץ - לבצע תיעוד מקסימלי בזמן אמת ולשמור את הראיות למקרה שבית המשפט יטיל את חובת ההוכחה על מי מהצדדים".


למה בכלל חשוב לדעת אם שני העדים של הצוואה כבר נפטרו?

כי לפי החוק, עדים לצוואה הם אלה שמוודאים שהמצווה הבין על מה הוא חותם ושלא הופעל עליו לחץ. כששני העדים כבר אינם בחיים, אי אפשר לשאול אותם איך הדברים נעשו בפועל. לכן עולה השאלה אם הצוואה עדיין תקפה, בייחוד כשאין דרך לוודא את הנסיבות שבהן היא נחתמה.


אז איך בית המשפט יכול לדעת שהצוואה באמת משקפת את רצון המנוחה?

בית המשפט בוחן את ההיגיון הפנימי של הצוואה ואת כל מה שידוע על חייה של המנוחה. אם הצוואה נראית סבירה, מחלקת את הרכוש בין הילדים באופן רגיל ולא מעלה חשד להשפעה חיצונית, הוא מניח שהיא משקפת את רצונה. במקרה הזה, השופט קבע שהצוואה פשוטה, הגיונית וברורה, ולכן אין סיבה לפקפק בה.


מה המשמעות של צוואה הדדית?

זו צוואה ששני בני זוג עורכים יחד, כך שכל אחד מהם מצווה את רכושו לפי הסדר שהוסכם ביניהם. בדרך כלל היא מבוססת על הסתמכות הדדית, כלומר כל אחד מהשניים יודע שהשני עושה צוואה דומה וסומך עליו שלא ישנה אותה. לכן ביטול של אחת מהצוואות עשוי להשפיע גם על השנייה.


למה בכלל לקח כל כך הרבה זמן עד שהצוואה הוגשה לבית המשפט?

לפי העדויות של האחים, הצוואה נמצאה רק אחרי פטירת האם, כשסידרו את הניירות הישנים בביתה. מדובר במסמך שנחתם ב-1972 ונשמר עשרות שנים במגירה או בתיק כלשהו. רק אחרי שהחלה מחלוקת בין האחים, היא נשלפה והוצגה.


אם האמא לא ידעה לקרוא בעברית, איך אפשר לדעת שהיא הבינה על מה חתמה?

השופט הסביר שהאמא ניהלה עסק מצליח שבו עבדה עם לקוחות ועובדים דוברי עברית, ולכן סביר שהבינה את השפה לפחות ברמה בסיסית. בנוסף, הצוואה נערכה אצל עורך הדין של המשפחה, שהיה קרוב אליהם שנים רבות. כל זה הוביל את בית המשפט להניח שהיא ידעה מה כתוב בה.


למה הבן שהתנגד לצוואה נדרש לשלם 45 אלף שקל?

מכיוון שבית המשפט דחה את טענותיו וקבע שההליך הארוך והמורכב שיזם גרם להוצאות מיותרות לאחיו. הסכום שנפסק הוא החזר הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין.


האם בית המשפט יכול היה לפסול את הצוואה רק בגלל שעורכי הדין והעדים מתו?

לא בהכרח. החוק מאפשר לקיים צוואה גם אם העדים נפטרו, כל עוד אין ראיות לפגם חמור או לחשד שצוואת המצווה לא הייתה חופשית. בית המשפט הדגיש שחלוף הזמן כשלעצמו אינו סיבה לפסול צוואה.


למה נדחתה התביעה של אשת הבן שטענה לזכויות במניות?

משום שההסכם שעליו הסתמכה נערך בינה לבין בעלה בלבד, בארה"ב, ולא היה לו תוקף כלפי יתר האחים. בית המשפט ציין גם שהתביעה הוגשה באיחור רב ורק אחרי שפרץ הסכסוך המשפחתי, מה שהעלה חשד שהיא נובעת ממניעים לא נקיים.


מה זה בעצם מנהל עיזבון ולמה בית המשפט לא מינה אחד?

מנהל עיזבון הוא אדם שממונה לטפל ברכוש של הנפטר עד לחלוקתו בין היורשים. השופט סבר שאין צורך בכך במקרה הזה, כי אין חובות או נושים לעיזבון, והיורשים יכולים לחלק את הרכוש בעצמם. בנוסף, הבקשה הוגשה ארבע שנים אחרי מותה של האם, ולכן נחשבה מאוחרת מדי.


הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
האחים שפיראהאחים שפירא

מכה למשפחת שפירא: בית המשפט דחה ערעור על חיוב מס של עשרות מיליונים - "ניסיון לצבוע את המניות נכשל"

פסק דין תקדימי מטלטל את אחת המשפחות החזקות במשק; האחים שפירא, בעלי השליטה בענקית התשתיות שפיר הנדסה, הפסידו לרשות המסים במאבק על פרשנות חיוב המס במכירת מניות ב-420 מיליון שקל; בית המשפט דחה את הטענה כי ניתן “לצבוע” את המניות שנמכרו והבהיר את גבולות השימוש בשינויי מבנה לצורכי מס ואת צורת חישוב מס רווחי ההון

מנדי הניג |
נושאים בכתבה שפיר הנדסה

"זהות כזאת חוטאת למצב הדברים לאשורו" - כך קבע השופט אבי גורמן בפסק דין תקדימי שניתן השבוע נגד בעלי השליטה בקבוצת שפיר הנדסה -3.44%   , מחברות התשתיות והבנייה הגדולות בישראל. האחים חן, הראל, ישראל וגיל שפירא ספגו מכה כלכלית כואבת כאשר בית המשפט המחוזי מרכז-לוד דחה את הערעור שלהם נגד רשות המסים, בסכסוך מס שעשוי לעלות להם מיליוני שקלים רבים.

"המערערים מבקשים ליצור באופן טכני מצב בו מכירה של מניות תיחשב כאילו נמכר רק אחד מהנכסים", נכתב בפסק הדין התקדימי. "מה שהמערערים מבקשים ליצור הוא מצב שבו מכירה של מניות, אשר שינוי המבנה ביקש והביא לכך כי יכללו זכויות לשני הנכסים המועברים, תיחשב כאילו נמכר רק אחד מהנכסים". פסק הדין, שניתן בתחילת אוקטובר והותר אתמול לפרסום, מהווה תקדים משמעותי בתחום מיסוי רווחי הון ושינויי מבנה תאגידיים.

המחלוקת המשפטית, שהגיעה לכותרות נסבה סביב טענת האחים כי "ניתן לזהות" את המניות שמכרו וכי הן "המניות שהתקבלו בתמורה למניות שפיר מחצבות". רשות המסים דחתה את זה בתוקף וטענה כי "לא ניתן 'לצבוע' את המניות של שפיר הנדסה שהתקבלו בתמורה למניות של שתי החברות ולייחס אותן באופן ספציפי דווקא לשפיר מחצבות". המכירות נעשו בהיקף של כ-420 מיליון שקל בין השנים 2016-2018, כאשר כל אחד מהאחים מכר מניות בשווי של כ-140 מיליון שקל.

השורשים: מאימפריה משפחתית להנפקה ציבורית

הסיפור מתחיל בתחילת שנות ה-90, כאשר ארבעת האחים שפירא רכשו בחלקים שווים את הון המניות של חברת שפיר מבנים בשנים 1991-1993. ב-2005, הם הרחיבו את האימפריה העסקית שלהם ורכשו גם את הון המניות של שפיר מחצבות ותעשיות. שתי החברות עסקו בעיקר בייצור חומרי גלם לבנייה, תשתיות וייזום בענף הבנייה, והפכו לאבני היסוד של הקבוצה העסקית המשפחתית.

נקודת המפנה הגיעה ב-2014, כאשר המשפחה החליטה להנפיק את החברה בבורסה לניירות ערך בתל אביב. לקראת ההנפקה, בוצע שינוי מבנה משמעותי: האחים העבירו את המניות בשתי החברות לחברה חדשה שהוקמה במיוחד למטרה זו - שפיר הנדסה. המניות החדשות שקיבלו בתמורה הופקדו בחשבונות נאמנות נפרדים - חשבון אחד עבור המניות שהתקבלו תמורת שפיר מבנים, וחשבון שני עבור אלה שהתקבלו תמורת שפיר מחצבות.

רשות המסים
צילום: רשות המסים

כך רשות המסים מצליחה לגבות חובות ישנים

בפסק דין שהתקבל באחרונה בבית המשפט המחוזי בחיפה, הובהר כי חוב מס בן 20 שנה אינו נעלם מעצמו ואינו מתיישן, אם רשות המסים נקטה מהלך כלשהו לאורך השנים. אף שהנישום טען שלא ידע דבר על החוב, השופט קבע כי פעולות כמו עיקול או שליחת מכתב השאירו את החוב רלוונטי - ויצרו איפוס למועד ההתיישנות שלו

עוזי גרסטמן |

במאי האחרון פורסם פסק דין יוצא דופן במחוזי חיפה, שבו נדחתה העתירה של בעל עסק בתעשיית הבשר שטען כי חוב מס בסכום כולל של כ-10 מיליון שקל מ-2002-2001 התיישן. שופט המחוזי, אינאס סלאמה, קבע כי חוב מס - גם כזה שנשאר “בשקט” עשרות שנים - יכול להישאר לגבייה במידה שבמהלך השנים נעשו פעולות מצד רשות המסים.

רעיון המקרה פשוט אך מורכב: בעל עסק הוטלו עליו שומות מס משמעותיות ב-2001 (יותר מ-8 מיליון שקל) ו-2002 (כ-800 אלף שקל), בנוסף לקנסות גירעון ועיצומים שנוספו עם הזמן. סך כל החוב הגיע כאמור לכ-10 מיליון שקל. במשך השנים טען בעל העסק כי לא קיבל מכתבים או הודעות על החוב, שהליכי הגבייה הושבתו, ואף שבשלהי 2021, כשניסה לפתוח תיק עוסק מורשה, לא נמסר לו על החוב הקיים. ואולם במאי־יוני 2022, כך נטען, פתאום החל להיתקל במכתבי דרישה ובעיקול בנקאי על חשבונו בסכום של יותר מ-10 מיליון שקל. לטענתו, המחאות ששלח לא כובדו, והוא הופתע לשמוע על קיומו של התחייבות כספית עצומה שלא ידע עליה במשך שנים.

הנישום טען כי מעולם לא נודע לו על החוב לאורך שנים, ומאז 2011 - אז העביר את העניין לעורך דין - לא נקטה רשות המסים יוזמה כלשהי לגבייה. על כן, לטענתו, החוב אמור היה להתיישן. מנגד, פקיד שומה טען כי נעשו פעולות לאורך השנים: הודעות, עיקולים, תביעות חוב בהליך פשיטת רגל - הקו המתמשך של פעולות אלה מונע את קיומה של התיישנות של המקרה. כמו כן, הובעה ביקורת קשה על התנהלות התובע, בטענה שהוא נמנע באופן מתמשך מלקיים את חובותיו.

הנישום קיבל פטור מריבית, הצמדה, עיצומים ופיגורים

השופט סלאמה קיבל את הטענות של רשות המסים וקבע בפסק הדין כי, “אין שבע שנים רצופות שבהן הנישום ישב בחיבוק־ידיים” בלי שננקטו פעולות כלשהן. הוא קבע כי במסגרת הזמן לאורך השנים נוצרה “חזקת איפוס” של מרוץ ההתיישנות - מושג משפטי שבעקבותיו פעולות מצד הנושה ממחזרות את מניין הזמן מחדש. גם נטען כי התובע ידע על השומות לאורך השנים - בעת קביעתן, בעת בקשת הארכת מועד ערעור ב-2011, וגם כשנפתחו הליכי פשיטת רגל ב-2016. אף שמצא השופט כי נגרם עיכוב של שנים בגביית החוב בשל תקלה טכנית במערכת המחשוב של רשות המסים, שמנעה העברת עדכונים לגורמים אנושיים במשך כארבע שנים - הוא פטר את הנישום מתשלום ריבית, הצמדה, עיצומים ותוספות פיגורים שנבעו מאותה תקופה. כלומר החוב נשאר קיים, אך לא ייתוספו עליו עמלות נוספות.

המקרה החשוב כאן הוא לא רק גובה החוב או שנותיו, אלא ההבנה שתקופת הזמן לבדה אינה מבטלת חוב מס. מרוץ ההתיישנות, כלומר הזמן שבו הנושה יכול לדרוש את החוב - ניתן לאפס (לחדש) אם לאורך השנים נעשות פעולות מנהליות או משפטיות שמביעות רצון לגבייה. ובמלים אחרות, אם פקיד השומה שולח מכתב דרישה, מטיל עיקול או מבקש צו כינוס נכסים - גם אם מבצע זאת בצורה אטית או חלקית - הפעולה הזו יכולה ללמנוע את התיישנות החוב. זהו עיקרון חשוב במיוחד בנושאי מסים, שכן לפי מקורות משפטיים, תקופת ההתיישנות הכללית לפי חוק ההתיישנות היא שבע שנים לתביעות רגילות. ואולם כשמדובר בחובות מס, המערכת המשפטית נוטה לאפשר מרחב פעולה רחב יותר לנושה, מתוך ראייה שפקיד השומה חייב להיות “סופר אקטיבי” בגבייה.