פסק דין של בית המשפט לענייני משפחה דן בסכסוך ממושך בין בני זוג לשעבר, שבמרכזו דרישת האשה לקבל 800 אלף שקל כתנאי למכירת הדירה המשותפת. למרות חתימה על מסמך שכונה “הסכם ממון”, בית המשפט קבע כי ההסכם חסר תוקף, אינו תואם את המציאות, ואף מקפח את הבעל באופן
משמעותי. בפסק הדין הדגישה השופטת את חשיבות האישור הפורמלי של הסכמי ממון ואת הצורך לדייק בסכומים ובהסכמות בעת ניסוחם
אשה שטענה כי סבלה מדלקת מוח שפגעה בכשירותה בעת החתימה על הסכם הגירושים מול בעלה לשעבר, ביקשה לבטל את ההסכם שנתיים לאחר שנחתם. בית הדין הרבני קבע כי היתה בדעתה בעת החתימה וכי תביעתה נועדה בעיקר לשפר את תנאי המזונות והעסק. השופטים חייבו אותה לשלם 25 אלף
שקל הוצאות משפט - 20 אלף שקל לבעלה ו-5,000 שקל לאוצר המדינה
איה שביקשה להחריג עצמה מחובות בעלה לשעבר טענה כי גילתה במקרה, משיחת חבר שלו, על הסתבכות העסק המשפחתי ועל חובות עתק. לטענתה, היא "הודרה לחלוטין" מענייני הכלכלה, אך השופטת לירון זרבל קדשאי קבעה כי דווקא הוכח שהיתה שותפה פעילה, או לפחות ידעה היטב, על התנהלות
העסק והמשכנתאות שניטלו כדי להצילו. בית המשפט חייב אותה להשתתף בחובות - לצד זכויותיה ברכוש
ארבע שנים לאחר שאישר בבית המשפט הסכם גירושים, ניסה גבר לבטל אותו בטענה שבעת החתימה הוא היה במצב נפשי קשה, לא הבין את משמעות ההסכם ונפגע ממנו כלכלית. השופטת קודלר עיאש מבית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע דחתה את טענותיו וקבעה כי מדובר בניסיון מניפולטיבי
לשנות בדיעבד הסכם תקף. לדבריה, התובע תפקד באותה תקופה באופן מלא, נשא בתפקיד ביטחוני בכיר ואף היה חד ומרוכז בעדותו
שופט בית המשפט לענייני משפחה בחדרה קבע כי הימלטות הבעל מן הארץ תוך ניתוק קשר עם ילדיו והפסקת התמיכה הכלכלית והותרת האשה לשאת בכל העול הכרוך בכך, מהווים "נסיבות חריגות במיוחד" המצדיקות להעניק לאשתו 60% מתמורת מכירת הדירה המשותפת. בהחלטה חריפה בחומרתה
קבע השופט כי, "העלמותו החד-צדדית של המשיב באמצע ההליך היא מקוממת, מכעיסה וחסרת תום לב משווע"
בני זוג מבאר שבע נישאו ב-2008, גידלו יחד שני ילדים על הרצף האוטיסטי, ובשנים האחרונות התגרשו. האשה, שלא עבדה מחוץ לבית והשקיעה את זמנה בטיפול בילדים, טענה לאיזון רכוש לטובתה ביחס של 25%-75%. בית המשפט דחה את דרישתה אך קבע כי הבעל, מהנדס בכיר שהגיע לתפקיד
בכיר מאוד, יעביר לידיה 190 אלף שקל בשל הפערים הכלכליים שנוצרו ביניהם לאורך השנים
האם פרידה בין בני זוג עלולה להכניס פרויקט פינוי-בינוי או תמ"א לסחרור? מה קורה כשאחד הצדדים מתנגד לחתום, כיצד מתמודדים עם בן זוג שלא רשום בטאבו, ואילו זכויות יכולות לצוץ דווקא אחרי מותו של אחד מבני הזוג? מקרים שנדונו בבתי המשפט ובערכאות הרבניות מגלים
עד כמה הסוגיה רגישה ואיך היא עשויה להכתיב את קצב ההתקדמות של פרויקטים בהיקפים של מאות מיליוני שקלים
אשה טענה כי חתמה על הסכם גירושים שמנשל אותה מדירת המגורים והרכב תחת לחץ, איומים ומניפולציות מצד בעלה לשעבר. השופטת לירון זרבל-קדשאי דחתה את התביעה לאחר שקבעה כי לא הובאו ראיות משכנעות לכפייה או לעושק, וכי ההסכם נחתם לאחר משא ומתן, הוחלפו טיוטות ואושר
פעמיים בבית המשפט. נקבע כי מתחים ולחצים הם חלק בלתי נפרד מהליך פרידה, ואין בהם כשלעצמם כדי לבטל הסכם שקיבל תוקף של פסק דין
כמה שנים אחרי הדיון על הסכם הגירושים חזרה האשה לבית הדין - הפעם עם בקשה לבטל את ההסכם שעליו חתמה. היא טענה שנעשקה, שהוטעתה, שלא הבינה את משמעות ההסכם ושחתמה עליו תחת לחץ נפשי. הסעיף העיקרי שעמד במוקד המחלוקת נגע כאמור לזכותו של הבעל לרכוש את הדירה המשותפת
במחיר שייקבע לפי שמאות במימוש מהיר. לדברי האשה, הסעיף פוגע בזכויותיה באופן חמור
אחרי שנים של דיונים, הגיע באחרונה המקרה המסקרן להכרעה, שכעל הכף עמדו עשרות מיליוני דולרים. פסק הדין שפורסם חושף כיצד נבנתה התוכנית הסבוכה - נאמנויות זרות באיים הקריביים, חברות מדף באירופה, חשבונות בנק בשווייץ ובגרנזי, ומסמכים רבים עליהם חתומים בני הזוג,
לא פעם תוך טענות מצד האשה כי כלל לא הבינה את משמעותם. במהלך עדותו, התברר כי האיש שיקר בנוגע לשאלות מהותיות
לפי הפסיקה החשובה, כשבן זוג שותף פעיל ומשמעותי בהשבחת נכס שהוענק במתנה לבן זוגו, יש לראות בנכס כולו, לרבות מרכיביו המקוריים, ככזה הנתון לשיתוף. בכך, נשברה אחת מן ההבחנות הדקות אך הדרמטיות שהתקיימו עד כה בדיני המשפחה. "העובדה שהתוצר המושבח הורתו במתנה,
אינה מלמדת כשלעצמה על היעדר כוונת שיתוף ברכיב שניתן במתנה", נכתב בפסק הדין