
טען שלא היה שותף בחשבון - אבל הווטסאפ הראה משהו אחר
האשה שילמה את חובות השכירות שלו, את הטבעת, את האלכוהול שלו ואת הרכב - ובסוף הוא טען שהוא רק הפקיד משכורות. השופטת לא קיבלה את הטענות, שגם לא היו עקביות: "הנתבע מצוי היטב בגדרי המחלוקת, ותשובותיו המשתנות לא נבעו מבלבול, לחץ או חוסר הבנה"
פסק דין מעניין ניתן באחרונה בבית המשפט לענייני משפחה בצפת, בתיק שמציג בצורה ברורה מאוד את הדילמות המשפטיות שעולות כשבני זוג לא נשואים מפרקים את השותפות ביניהם, ואחד מהם מנסה לטעון שלמעשה לא היתה ביניהם שותפות כלכלית אמיתית. השופטת סגנית הנשיא אביבית נחמיאס נדרשה להכריע בתביעה כספית שהגישה אשה נגד האבא של בנה, לאחר שיחסיהם הסתיימו. הצדדים, שניהלו מערכת יחסים מ-2020, ערכו מסיבת חתונה אך לא נישאו כדין, ומכאן נבעה שאלת המפתח: איזה דין חל עליהם, ומה בדיוק היו הכסף המשותף, החובות המשותפים, ומי חייב למי מה.
הסיפור הכלכלי של הזוג הזה היה פשוט בפועל: לנתבע היה חשבון בנק מעוקל עוד מלפני שהשניים התחילו לחיות ביחד, ולכן כל הפעילות של הזוג - משכורות, הלוואות, תשלומים - נוהלה דרך חשבון הבנק של האשה. הוא הפקיד אליה את משכורתו, ובהמשך גם חלק מקצבת הנכות שלו, לאחר שאושפז בעקבות ניסיון התאבדות בסוף 2022 ונאלץ לעבור שיקום ממושך. הנתבע ניסה להציג גרסה שלפיה הוא רק הפקיד משכורות, אבל לא היה שותף לניהול החשבון, לא ידע מה קורה בו ולא היה לו שום קשר להלוואות שנלקחו ממנו. בית המשפט דחה את הגרסה הזו באופן ברור.
מה שהפיל את גרסת הנתבע היה חומר ראייתי עשיר במיוחד: מאות הודעות וואטסאפ בין הצדדים לאורך שנות קשר, שהציגו תמונה חד-משמעית. בהודעות האלה הנתבע לא ביקש מהאשה להעביר תשלומים - הוא הורה לה. הוא ביקש ממנה לשלוח לו קוד לכספומט כדי שיוכל לשלוף כסף מחשבונה, ביקש לסגור חובות, עדכן אותה מתי מגיע כסף, ניהל ביחד איתה את הסוגייה: "איך מתנהלים עם מה שיש לנו".
- קיבל 311 אלף שקל מביטוח לאומי, ו"שכח" לספר לביהמ"ש
- ניסה לחזור בו ממכירת הבית אחרי שנים - ונדחה על הסף
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בתכתובת מ-23 לינואר 2023, בעיצומה של תקופת שיקומו בבית לוינשטיין, ביקש הנתבע מהתובעת לסגור חובות: "תסגרי חובות וכסף שישאר מהמכירות - נקנה ריהוט חדש". בתכתובת מ-14 למרץ 2023 הוא כתב לה: "שאלתי אם צריכה כסף מחר נכנס". בסוף מרץ 2023 הם עדיין כתבו ביחד על עתיד משותף: "נשב ביחד על החשבון, שתראה מה המצב ונחליט איך להתנהל עם הכסף מחר שנקבל". השופטת קבעה בפסיקתה כי, "ממכלול הראיות שהוגשו עולה כי התנהלות הצדדים מלמדת כי למרות שהחשבון היה רשום ע"ש התובעת, במישור היחסים בין הצדדים לבין עצמם, הצדדים התנהלו בחשבון זה במשותף, קיבלו החלטות במשותף... ובפועל הם ראו בחשבון זה כחשבון משותף לכל דבר ועניין".
מתי התחיל השיתוף, ומתי הוא נגמר
הנתבע ניסה לטעון כי תקופת השיתוף הכלכלי החלה רק ממועד מסיבת החתונה (יולי 2020), ואילו האשה טענה שהיא החלה במאי 2020. בית המשפט קיבל את גרסת האשה, לאחר שהנתבע עצמו אישר בחקירה שהיא שילמה לו חובות שכירות עוד לפני מסיבת החתונה, שרכשו רכב משותף כבר ביוני 2020 מכספה, ושהוא עשה שימוש בכרטיס האשראי שלה לרכישת אלכוהול מסוף אפריל 2020.
שאלה נוספת היתה מתי הסתיים השיתוף. הנתבע טען כי הקרע היה כבר ביום האשפוז (דצמבר 2022). השופטת דחתה גם את הטענה הזו בתוקף: הראיות הוכיחו שהזוג המשיך להתנהל יחד כלכלית ורגשית לפחות עד אפריל 2023. התובעת הגיעה לבקר אותו בבית לוינשטיין, השניים ישנו באותו חדר בביתה של אמו בסופי שבוע, ועד מרץ 2023 הוא שילם לה את חשבון הנייד שלו.
- חברת הביטוח תנכה לכם כסף - ובג"ץ אישר את זה
- ניסו להבריח קרקע מנושים - בית המשפט חסם זאת
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
אחד המוטיבים הבולטים בפסק הדין הוא הניסיון של הנתבע לספר גרסאות שונות לאותה עובדה. כשנשאל על ההעברה של 17 אלף שקל שביצע לאשה במרץ 2023 - סכום שביקש לקזז מחובותיו - הוא הציג שלוש גרסאות שונות לאורך ההליך: פעם הוא אמר שזה כסף מהביטוח הלאומי שהוא העביר לפי דרישתה, פעם טען שלווה את הכסף מאחותו, ובהזדמנות אחרת טען בתביעת מזונות קודמת שזה היה "על חשבון הוצאות הקטין". השופטת הגיבה לכך במפורש: "הנתבע מצוי היטב בגדרי המחלוקת, ותשובותיו המשתנות לא נבעו מבלבול, לחץ או חוסר הבנה". טענת הקיזוז נדחתה.
בסיכומו של דבר חויב הנתבע לשלם לתובעת סכומים שונים המגיעים ביחד לכ-30 אלף שקל: מחצית יתרת החובה בחשבון הבנק (1,550 שקל), מחצית שלוש הלוואות שנלקחו בתקופת הקשר (9,196 שקל עבור הלוואה ראשונה, ו-13,681 שקל עבור שתי הלוואות נוספות), מחצית מהקנס ממשרד הרישוי על רכב שנשלח לפירוק ללא דיווח (1,478 שקל), ומחצית חוב בכרטיס אשראי מקס (4,742 שקל). בנוסף, הוא חויב בהוצאות משפט ושכר טרחה בסכום של 6,000 שקל. התביעה לגבי חוב שלוותה האחות של התובעת נדחתה, ובית המשפט קבע שזו זכות עמידה של האחות בלבד, ולא של התובעת.