ניסה לחזור בו ממכירת הבית אחרי שנים - בג"ץ דחה אותו על הסף
גבר שעבר הליך גירושים ניסה לבטל מכירת חלקו בבית המגורים לאשתו לשעבר, אחרי שהיא שילמה לו 50 אלף שקל בלבד על דירה ששוויה, כך לטענתו, הגיע ל-3.5 מיליון שקל. בית המשפט העליון לא התרשם מטענותיו וקבע: "הבעלות בבית המגורים עברה למשיבה כבר בחודש מאי 2018"
הסיפור הבא התחיל בהתמחרות על בית בין בני זוג בגירושים, והסתיים בפסיקה חדה של בית המשפט העליון שסגרה לו את הדלת. זה בקצרה מה שקרה לגבר שניסה להשיב לעצמו את הבית שנמכר לאשתו לשעבר לפני שנים. הסיפור מתחיל בפברואר 2017, בדיון בפני בית הדין הרבני האזורי בטבריה. במסגרת הליך הגירושים בין הצדדים, נערכה התמחרות על בית המגורים המשותף. האשה הציעה לרכוש את החלק של הבעל תמורת 800 אלף שקל - סכום שאף עלה על הערכת השמאי מטעם בית הדין, שהעריך את מחצית הזכויות ב-650 אלף שקל. הבעל לא הגיש הצעה נגדית, ובמרץ 2017 קבע בית הדין שהצעת האשה היא הזוכה.
מכאן התחיל מסלול ארוך ומתפתל. האשה ביקשה לעכב את התשלום עד לסיום עריכת האקטואריה - חישוב כלכלי של כלל החובות וההתחייבויות בין הצדדים. הבעל התנגד. בית הדין אישר עיכובים, נתן ארכות, ולאחר שנסדר גט בין הצדדים בפברואר 2018, שילמה האישה לבעל 50 אלף שקל בלבד, בתור היתרה הזמנית שנותרה לאחר קיזוז חובותיו כלפיה לפי האקטואריה הקיימת באותו שלב.
שנים עברו, האקטואריה התעכבה, ובינתיים, כך טען הבעל, עלה ערך הבית בצורה ניכרת. הדירה שהוערכה ב-1.3 מיליון שקל ב-2017, שווה כיום לטענתו כ-3.5 מיליון שקל. בהחלטה מיולי 2024, קבע בית הדין האזורי כי אין מקום לערוך שמאות חדשה - הבית עבר לבעלות האשה כבר עם התשלום של ה-50 אלף שקל במאי 2018, ויתרת הכסף שנותרה היא פשוט חוב כספי שאין לו קשר לשוויו הנוכחי של הנכס. הבעל ערער על ההחלטה לבית הדין הרבני הגדול, וגם שם הפסיד. בית הדין הגדול ציין כי היקף חובותיו של הבעל כלפי האשה, שנצברו מ-2012, הוא "ניכר ביותר", וכי בפועל הסכום שכבר שולם לו קרוב מאוד לסכום הסופי שיגיע לו לאחר כל הקיזוזים.
בג"ץ: לא מדובר במקרה חריג
בנובמבר 2025 הגיש הבעל עתירה לבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק. הוא העלה שם שתי טענות עיקריות: ראשית, שהבעלות בבית הועברה ממנו בלא הסכמתו ובלא עיגון בדין. שנית, שהחלטת בית הדין האזורי שלא לערוך שמאות חדשה פוגעת בו קשות לאור עליית ערך הנכס. בית המשפט העליון, מפי השופט יחיאל כשר ובהסכמת המשנה לנשיא נעם סולברג והשופטת רות רונן, דחה את העתירה על הסף.
- קילל את אשתו בפני אחרים - וישלם לה 101 אלף שקל
- האם הלוותה מיליון ש' לבנה - הכלה טענה שזו מתנה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
השופט כשר הסביר כי בית הדין האזורי הורה על פירוק שיתוף בנכס מקרקעין בדרך של התמחרות פנימית - מנגנון שמעוגן בסעיף 40(ב) לחוק המקרקעין. "אף אם בשלב מאוחר יותר חזר בו העותר מהסכמתו לפירוק השיתוף בבית המגורים, אין בכך כדי לשלול את סמכות בית הדין להורות על מכירת זכויותיו למשיבה", נכתב בפסק הדין. בית המשפט הוסיף בהחלטתו כי "אין בהתנגדות אחד מהשותפים כדי לשלול מבית הדין את סמכותו להורות על פירוק השיתוף".
גם הטענה בעניין השמאות נדחתה. "הבעלות בבית המגורים עברה למשיבה כבר בחודש מאי 2018", קבע בית המשפט, "חובה של המשיבה לשלם לעותר את יתרת התשלום עבור חלקה בבית המגורים הפך לחוב כספי גרידא אשר אין בינו לבין ערכו של בית המגורים דבר". כלומר מה שנותר עכשיו הוא חוב כספי - לא עסקת נדל"ן, ולכן אין מה משהו שצריך לערוך עליו שומה מחדש.
האישה טענה בתגובתה כי עוד לפני הגשת העתירה הסתיים ההליך ביניהם בבית הדין האזורי, לאחר שהיא שילמה לבעל את יתרת הסכום, בהתאם לחישוב הסופי שנקבע לאחר ניכוי חובותיו. בית המשפט העליון קיבל גם את הנימוק הזה כנסיבה נוספת לדחיית העתירה - מדובר בדבר שכבר נעשה. לסיום, חויב העותר בהוצאות משפט בסכום של 7,000 שקל - 3,500 שקל לכל אחד מהמשיבים.
