הורמוז נפתח בהדרגה: יותר מכליות חוצות והעלויות מתחילות להתייצב

תנועת הספינות במצר הורמוז חוזרת בהדרגה, אחרי תקופה שבה החציות כמעט נעצרו. מעבר בטוח, גם אם בהיקף מוגבל, הוא קריטי לשוק הנפט העולמי, זה מייצר הבנה שיש פתרונות וזה מגביל את העלייה החדה עוד יותר בפרמיות הסיכון של הנפט והגז.

חיל הים האמריקאי ניקה ממוקשים מסדרון ימי לאורך החוף העומנאי, באמצעות רובוטים תת-ימיים. הנתיב נולד במסגרת מבצע קצר ימים שכונה "פרויקט חופש", שכלל ליווי ימי ואווירי. המבצע הופסק אחרי שאיראן החלה לתקוף כלי שיט, ובמקביל סעודיה הגבילה גישה אמריקאית לבסיסים ולמרחב האווירי שלה - אך המסדרון נותר, והוא מאפשר מעבר שנחשב פחות מסוכן.

הדוגמאות מצטברות: מכלית יוונית גדולה, עם מטען של כשני מיליון חביות נפט, שמרה על קשר עם גורמים אמריקאים בזמן חצייה סמוך לחוף העומאני, אחרי שהייתה תקועה במפרץ הפרסי מאז תחילת מרץ, וכעת היא בדרכה להודו. גם אונייה בבעלות סינית, שיצאה ב-17 במאי עם מטען דשנים מאיחוד האמירויות לברזיל, ביצעה לפי העדויות מעבר בחשכה - כיבתה AIS בלילה ונעה לאורך החוף העומאני.

להרחבה: גז תחת אש: שלוש מכליות הצליחו לחצות את הורמוז

לפני ההסלמה חצו את המצר למעלה מ-100 כלי שיט ביום; כעת מדובר בקומץ חציות, חלקן בתיאום צמוד עם גורמי צבא אמריקאים שמספקים ניטור והכוונה באמצעות מכ"ם, רחפנים וכלים נוספים. חלק מבעלי האוניות בוחרים לעבור בלי אותות זיהוי אוטומטיים ובלי עקבות אלקטרוניים רציפים - כדי להקטין את הסיכוי להיתפס כמטרה. המעבר קיים, אך תלוי בחלונות זמן ובניהול סיכונים אגרסיבי.

כיבוי AIS: פחות חשיפה, יותר סיכון ימי

כיבוי מערכת הזיהוי האוטומטית, שמסייעת למניעת התנגשות ומאפשרת מעקב שוטף, הופך את האונייה לפחות "שקופה" לתוקף פוטנציאלי. אך בלי AIS, כלי שיט מתקשה לזהות אוניות אחרות לפי שם ונתונים, התיאום הופך מורכב יותר, וההסתמכות על מכ"ם בלבד דורשת צוות מיומן במיוחד באחד המעברים הצפופים בעולם. המסע נמשך לפי הערכות בענף שעתיים עד שלוש שעות - פרק זמן קצר יחסית, אך כזה שבו טעות ניווט עלולה להפוך לאירוע.

לפי נתוני מעקב, רוב החציות בחודש הנוכחי בוצעו במסלול הצמוד לחוף האיראני בצפון המצר, או בנתיב "דארק" שקשה לעקוב אחריו. רק מספר קטן יחסית עבר במסלול הצמוד לחופי עומאן, שנחשב בטוח יותר ושארה"ב סייעה בהכנתו מוקדם יותר החודש.

להרחבה: האם מצר הורמוז באמת סגור - או שהשוק מגזים?

במקביל מתנהל קרב על כללי המשחק. איראן מאותתת שהיא דורשת תפקיד באישור תנועת כלי השיט בעתיד, כולל אפשרות לגביית תשלומים. ארה"ב הטילה השבוע סנקציות על גוף שאיראן הקימה לצורך סינון וגבייה מאוניות מסחריות שמבקשות לחצות. המתח הזה הופך את תנועת הספינות למדד חי - גם לביטחון הימי וגם לעוצמת המיקוח של טהרן מול וושינגטון סביב חופש השיט.

כמה עולה לחכות וכמה עולה לחצות

מאחורי הסיכון עומד תמריץ כלכלי חריף. מאות אוניות תקועות באזור, והשהייה של מכלית גדולה עולה לפי הערכות בין 10,000 ל-15,000 דולר ביום בדלק ועלויות צוות. לזה מצטרפות פרמיות מלחמה לצוותים, שלפי דיווחים מגיעות להכפלת התשלום, ועלויות ביטוח שעלו.

פרמיות הביטוח באזור מלחמה מטפסות לרמות של 2.5% עד 4% משווי כלי השיט, לעומת כ-0.25% בתקופות שגרה. אונייה בשווי 100 מיליון דולר עלולה לשלם 2.5 עד 4 מיליון דולר רק על הכיסוי. בחלק מהמבנים הביטוחיים, הצלחה במעבר מתורגמת להחזר של בערך מחצית מהעלות - סדר גודל של כ-1.5 מיליון דולר מתוך תשלום של כ-3 מיליון, תלוי בתנאים.

• הנפט צונח מתחת ל-89 דולר: השוק מתמחר פתיחה מחודשת של מצרי הורמוז
• תקיפה אמריקאית בהורמוז - שעות אחרי שטראמפ דיבר על התקדמות

גם בין המבטחים אין קו אחיד. יש מי שמעלה מחיר כשהאונייה מלווה בכוח ימי, מתוך תפיסה שליווי הופך אותה ליעד בולט. אחרים דווקא מוזילים, כי הליווי משפר את ההגנה בפועל. ממשל ארה"ב הציב רשת ביטחון משלו: תוכנית ביטוח משנה בהיקף של 40 מיליארד דולר, שהוכרזה בתחילת מרץ ונשענת על מבטחים אמריקאים בהובלת צ'אב. הכיסוי אמור להיות זמין רק לאוניות עם ליווי ימי, אך עד עכשיו לא נעשה בו שימוש.

עדיין, רוב התנועה תקועה במפרץ הפרסי, והמצב שביר: בשבוע האחרון דווח על ניסיונות להנחת מוקשים ימיים ועל שיגור חמישה כטב"מים מתאבדים, ומנגד דווח שארה"ב תקפה מטרות טילים וכטב"מים והטביעה כלי שיט שנועדו להנחת מוקשים. בוושינגטון מתארים את הפעולות כהגנתיות ומדגישים שהפסקת האש עדיין בתוקף, אך מוקש בודד או תקיפה נקודתית יכולים להחזיר את הפעילות לאפס כמעט בן לילה. מנגד, יש הצעה על השולחן וטראמפ אמור להחליט. ההערכות הן שהולכים לכיוון של הסכם ופתיחת מצר הורמוז