מאסק, בזוס וסין במרוץ לירח: ההזדמנות העסקית של העשור

החזרה לירח כבר אינה רק סיפור מדעי או לאומי. היא הופכת לאחד הנושאים העסקיים החשובים של העשור הקרוב. נאס"א רוצה להנחית שוב בני אדם על הירח במסגרת תוכנית ארטמיס, לראשונה מאז אפולו 17 ב-1972, אך הדרך לשם נראית מורכבת יותר ממה שתוכנן בתחילת הדרך. משימת ארטמיס 3, שאמורה היתה במקור לכלול נחיתה מאוישת, מתוכננת כעת כמשימת ניסוי במסלול סביב כדור הארץ, שתבדוק חבירה ותפעול בין חללית אוריון לבין רכבי נחיתה מסחריים. משימת ארטמיס 4 מיועדת להיות הנחיתה המאוישת הראשונה בתוכנית, עם יעד ל-2028, אך גם בנאס"א מבינים שהיעד תלוי בעיקר במוכנות של החברות הפרטיות.

זה הלב של הסיפור החדש והוא שונה מבעבר. נאס"א לא בונה בעצמה את כל המערכת. היא קונה שירותים - כמו שהיא משלמת לספייס X על הטסת אסטרונאוטים לתחנת החלל, היא תשלם לספקים פרטיים על הנחתת אסטרונאוטים על הירח. המודל הזה אמור להיות זול ומהיר יותר מפיתוח ממשלתי מלא, אך הוא גם מעביר כוח גדול לידי חברות פרטיות. מי שתהיה הראשונה שתספק רכב נחיתה אמין, תקבל לא רק יוקרה, אלא גם יתרון מסחרי לשנים קדימה - חוזים נוספים, הכרה ככשירה לנשיאת אסטרונאוטים, ופלטפורמה למכירת שירותים לסוכנויות חלל זרות, לחברות מסחריות ולמשקיעים פרטיים.

הסכומים ענקיים. הסטארשיפ של ספייס X זכתה בחוזי HLS של נאס"א בהיקף כולל של מעל 4 מיליארד דולר, בלו אוריג'ין החזיקה חוזה תשתית של כ-3.4 מיליארד דולר, ושוק החלל המסחרי כולו צפוי לחצות את רף הטריליון דולר השנתי בעשור הבא. במקביל, ספייס X עצמה מתקרבת להנפקה ראשונית שתהפוך אותה להנפקה הגדולה בהיסטוריה ולאחת החברות הגדולות בעולם - קרוב ל-2 טריליון דולר. להרחבה: סטארשיפ נדחה שוב - ובדיוק עכשיו ספייס X מכוונת להנפקה לפי שווי של 2 טריליון דולר.

שני מסלולים אמריקאיים: סטארשיפ מול בלו מון

ספייס X של אילון מאסק נכנסה למרוץ עם ההצעה השאפתנית ביותר. רכב הנחיתה שלה מבוסס על סטארשיפ, חללית גדולה שמתוכננת בעתיד לשאת מטענים כבדים למסלול סביב כדור הארץ, לירח ואף למאדים. אם סטארשיפ תעבוד כפי שמאסק מתכנן, זו תהיה קפיצת מדרגה: לא עוד נחיתה של כמה אסטרונאוטים ומעט ציוד, אלא אפשרות להוריד לירח מטענים כבדים, כלי רכב, תשתיות ואולי בהמשך גם מבני מגורים.

סטארשיפ עדיין צריכה להוכיח כמה יכולות קריטיות: כניסה למסלול מלא, הבאת מטען משמעותי למסלול, נחיתה מבוקרת, שימוש חוזר מלא, ובעיקר תדלוק בחלל. בלי תדלוק במסלול, החללית של סטארשיפ לא תוכל להשלים את הדרך לירח, לנחות, להמריא ולחבור שוב לאוריון. לפי הערכות שונות, כל משימה מאוישת עשויה לדרוש כמה וכמה שיגורי תדלוק, אולי אף מספר דו ספרתי, לפני שחללית אחת תהיה מוכנה לצאת לירח. מאסק עצמו אמר השנה שכל נחיתה תדרוש "כמעט שיגור בשבוע" של מכליות סטארשיפ.

זו מערכת עם פוטנציאל גדול, אך גם עם הרבה חלקים שעדיין לא הוכחו. לכן נאס"א פתחה מחדש במידה מסוימת את התחרות בין ספייס X לבין בלו אוריג'ין, ולא רוצה להיות תלויה רק במסלול אחד. מבחינתה, תחרות בין מאסק לבזוס היא לא רק עניין של יוקרה, אלא ביטוח תפעולי. אם אחת החברות נתקעת, השנייה אולי תוכל להציל את לוחות הזמנים.

עבור ספייס X, השאלות סביב סטארשיפ משמעותיות גם בזירה הפיננסית. החברה מתכוננת להנפקה היסטורית, וכל עיכוב בסטארשיפ פוגע בסיפור שעליו מבוסס השווי. במקביל, ספייס X מנסה להפוך גם לספקית תשתיות בינה מלאכותית - עסקה שנחתמה לאחרונה עם אנתרופיק, שלפיה החברה תספק יותר מ-300 מגה ואט של קיבולת מחשוב מהדאטה סנטר Colossus 1 שלה בממפיס, מסמנת את הכיוון. להרחבה: אנתרופיק שוכרת כוח מחשוב מספייס X: אלון מאסק הופך גם לספק תשתיות AI.

בלו אוריג'ין של ג'ף בזוס מציעה גישה אחרת. חללית בלו מון מיועדת קודם כול לירח. היא קטנה ופשוטה יותר מסטארשיפ, אינה מנסה להיות חללית אוניברסלית לכל מערכת השמש, ולכן לכאורה יכולה להגיע למוכנות מהר יותר. החברה כבר קיבלה מנאס"א חוזה של כ-3.4 מיליארד דולר לפיתוח נחתת למשימות מאוחרות יותר, ובמקביל נבחרה להוביל משימות ירח לא מאוישות שיכינו תשתיות לנוכחות אמריקאית ממושכת יותר.

בלו אוריג'ין רוצה להראות שהיא לא רק חברת תיירות חלל של טיסות קצרות, אלא שחקנית תשתית. ניו גלן, הטיל הכבד שלה, אמור לשגר את רכיבי המערכת. אלא שגם כאן יש סימני שאלה כבדים: פיצוץ שאירע לאחרונה בניסוי קרקעי של ניו גלן בפלורידה העלה חשש לעיכובים, במיוחד אם נגרם נזק לתשתיות השיגור. בלו אוריג'ין מסרה כי אירעה "חריגה" וכי לא היו נפגעים, אך התקלה השפיעה כבר על מניות לקוחות שמסתמכים עליה, כמו AST SpaceMobile. להרחבה: הפיצוץ בבלו אוריג'ין מסבך את תוכניות החלל של בזוס.

• הפיצוץ בבלו אוריג'ין מסבך את תוכניות החלל של בזוס
• עשירים יותר, מהר יותר: מפת המיליארדרים העולמי משתנה לנגד עינינו

היתרון של בלו אוריג'ין הוא פשטות יחסית. החיסרון הוא שהיא עדיין צריכה להוכיח ביצוע מבצעי בקנה מידה גדול. ספייס X כבר שיגרה אלפי פעמים, בנתה רשת לוויינים גדולה והפכה לקבלן מרכזי של נאס"א, שמבצעת כיום סדר גודל של 90 אחוז מהשיגורים המסחריים בעולם. בלו אוריג'ין עדיין צריכה לשכנע שהיא מסוגלת לעמוד בקצב ובאמינות שנדרשים בפרויקט כזה, בשוק שבו אירוע אחד יכול להזיז לוחות זמנים בחודשים.

המסלול הסיני, הכלכלה החדשה והפינה הישראלית

בזמן שארה"ב מנהלת מרוץ פנימי בין שתי חברות פרטיות, סין מתקדמת במסלול אחר לגמרי. היא לא מנסה לבנות מערכת ענקית ורב פעמית כמו סטארשיפ, ולא להקים מיד אקוסיסטם מסחרי שלם. היא מכוונת קודם כול לנחיתה מאוישת לפני 2030. התכנון הסיני פשוט יותר: שיגור חללית מאוישת ורכב נחיתה בשני שיגורים נפרדים על גבי טילי לונג מארץ' 10, חבירה במסלול סביב הירח, נחיתה, המראה וחזרה. זה דומה יותר ברוחו לאפולו, עם התאמות מודרניות.

היתרון הוא שהמשימה פחות תלויה בתדלוק בחלל ובמערכת רב פעמית שעדיין לא קיימת. סין כבר הוכיחה יכולות משמעותיות: תחנת חלל מאוישת, נחיתה על הצד הרחוק של הירח, החזרת דגימות, ונחיתה רובוטית על מאדים. בפברואר 2026 השלימה החללית הסינית Wenzhou ניסוי קריטי של היפרדות מהטיל המשגר בתנאי לחץ מקסימליים, והוכיחה את מערכות המילוט - שלב טכנולוגי שנדרש להחזרת צוותים בבטחה. להרחבה: המרוץ החדש לירח: האם סין תעקוף את ארצות הברית בדרך לבסיס קבע?.

בסין לא מסתפקים בנחיתה אחת. התוכנית הארוכה היא בניית בסיס ירחי קבוע במסגרת מיזם ה-ILRS (International Lunar Research Station) בשיתוף רוסיה ומדינות נוספות, עד 2035. הקוטב הדרומי של הירח, שבו יש ראיות לקרח מים במכתשים מוצלים, נמצא במוקד התוכניות מכל הצדדים: גם נאס"א, גם בייג'ינג, וגם החברות הפרטיות. מים פירושם חמצן לנשימה, דלק רקטי לעצירת ביניים ומקור לתפעול בסיס לאורך זמן.

סין אינה מובילה בכל היבט. לארה"ב יש יתרון בטילי שיגור כבדים, בתעשייה פרטית, בניסיון מבצעי ובקצב חדשנות. השאלה היא מה חשוב יותר לניצחון הראשון: מערכת פשוטה שעושה דבר אחד מהר, או מערכת שאפתנית שתוכל לבנות כלכלת ירח שלמה אך דורשת עוד שנים של פיתוח. עיכוב נוסף של סטארשיפ או של ניו גלן עשוי להפוך את התשובה לפשוטה למדי.

• פאלנטיר קפצה 18% בשני ימי מסחר: ראלי תוכנה או שינוי כיוון
• יוניברסל מיוזיק דוחה את הצעת הרכש של ביל אקמן

הסיבה שכל זה מעניין גם משקיעים, ולא רק מהנדסים, היא הכלכלה שמתחילה להיבנות סביב הירח. אם ספייס X או בלו אוריג'ין יצליחו להפעיל נחתת ירח אמינה, הן יוכלו למכור נחיתות לנאס"א, לסוכנויות חלל זרות, לחברות מסחריות, לאוניברסיטאות ואולי גם למיליארדרים פרטיים. תשתית נחיתה אמינה היא הצעד הראשון לעבר כרייה של מים, מתכות נדירות והליום 3, וגם לעבר רעיונות בשלבי חלום כמו דאטה סנטרים במסלול ועל פני הירח. מאסק כבר מדבר על קונסטלציה של מיליון לווייני דאטה סנטר, ובזוס מתכנן תחנת חלל בשם Orbital Reef שתחליף את תחנת החלל הבינלאומית.

המומנטום הזה כבר נמצא בשוק. בית ההשקעות ניו סטריט פתח לאחרונה סיקור על עשר מניות חלל מובילות, בהן רוקט לאב, ויאסאט, אקוסטאר וספייס 42, על רקע ההכנות להנפקת ספייס X וזרימת ההון לתחום. להרחבה: ספייס X בדרך להנפקת ענק - ומניות החלל מזנקות.

ישראל אינה שחקנית שיכולה לממן נחתת מאוישת או בסיס ירחי, אך היא יכולה להשתלב במקטעים. המדינה חתומה על הסכמי ארטמיס, ובמשימת ארטמיס הראשונה כבר שולב ניסוי ישראלי של אפוד הגנה מקרינה. כעת סוכנות החלל הישראלית מזמינה גופים ישראליים להציע ניסויים ומטענים זעירים למשימות עתידיות של ארטמיס. ההזדמנות הישראלית נמצאת בתחומים כמו תקשורת, רובוטיקה, חיישנים, חומרים מתקדמים, הגנה מקרינה, ננו לוויינים, ניווט אוטונומי, סייבר ותוכנה - בחלל, רכיב קטן שמוכיח אמינות יכול להפוך למוצר יקר. להרחבה: ישראל בדרך לירח - נאס"א מזמינה חוקרים וחברות ישראליות להשתלב במשימות ארטמיס.

נאס"א מכוונת ל-2028 ותלויה ברכב נחיתה מסחרי שעדיין לא מוכן. סין מכוונת ל-2030 עם תוכנית פשוטה וממוקדת. ספייס X מציעה את החזון הכי גדול, אך גם את המערכת הכי מסובכת. בלו אוריג'ין מציעה גישה שמרנית יותר, אך עדיין צריכה להוכיח יכולת שיגור ונחיתה מלאה אחרי הפיצוץ בקייפ קנוורל.