ביהמ"ש חייב עורך דין להחזיר ללקוח 40 אלף שקל
סוכן הביטוח רוני קפלן תבע את עורך דינו גיא כהן, בטענה לרשלנות בייצוג ולגביית שכר טרחה ביתר בשני הליכים משפטיים. בית המשפט בחיפה קיבל חלק מהתביעה, אך דחה את הטענה החמורה יותר לגבי פשרה שנחתמה "מאחורי הגב"
תביעה שהחלה בדרישה לסכום של יותר מ-300 אלף שקל הסתיימה בפסק דין שמצא דרך ביניים: בית משפט השלום בחיפה הורה לעורך הדין גיא כהן להשיב ללקוח שלו לשעבר, סוכן הביטוח רוני קפלן, כ-40 אלף שקל בתוספת מע"מ, לאחר שקבע כי כהן גבה שכר טרחה עבור שלב בטיפול המשפטי שכלל לא התקיים בפועל. במקביל, השופטת ג'אדה בסול דחתה את הטענה הכבדה יותר של קפלן, שלפיה כהן חתם בשמו על הסכם פשרה בלי לקבל את הסכמתו.
הסכסוך בין השניים היה סביב שני הליכים משפטיים נפרדים שבהם ייצג כהן את קפלן. הראשון, "ההליך המאוחד" בבית משפט השלום בחיפה, עסק בהתגוננות מפני תביעת רשות ניקוז קישון, לאחר ש-AIG, שביטחה את קפלן באחריות מקצועית, סירבה לתת לו כיסוי ביטוחי. השני, בבית משפט השלום בתל אביב, היה סביב תביעה שהוגשה נגד נגריה שלה מכר קפלן פוליסת ביטוח, כשגם שם AIG התנערה מהכיסוי.
קפלן טען שבתיק חיפה הוא שילם לכהן 100,040 שקל כולל מע"מ, בעוד שלפי הסכמי שכר הטרחה שנחתמו ביניהם היה עליו לשלם כ-52,650 שקל בלבד. לטענתו, כהן גבה גם עבור שלבים בהליך - הגשת תצהירים וסיכומים - שכלל לא התרחשו, מכיוון שההליך הסתיים בפשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט, מבלי שנשמעו הוכחות או הוגשו סיכומים.
בית המשפט קיבל את הטענה הזו במלואה. בפסק הדין נכתב במפורש כי, "אין חולק בין הצדדים כי הנתבע לא הגיש תצהירים בהליך המאוחד". השופטת בסול לא קיבלה את הסבריו של כהן, שטען כי הגשת תצהירים מטעם רשות הניקוז - שלפיהם היא התובעת באותן הודעות צד ג' - מזכה אותו בתשלום המלא. "טענתו... איננה הגיונית ואיננה מתקבלת על הדעת", קבעה השופטת, והוסיפה כי "תשלום שכר הטרחה אמור להיות תוצאה של פעולות שעורך הדין המייצג ביצע, ובמצב בו לא הוגשו תצהירים מטעם התובע כאן, אין זכאות לנתבע לקבל שכר טרחה". בהתאם לכך, נקבע כי כהן יחזיר לקפלן 20 אלף שקל בתוספת מע"מ עבור כל אחד משני התיקים המאוחדים, ובסך הכל 40 אלף שקל בתוספת מע"מ, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה באוגוסט 2022 ועד לתשלום בפועל.
הטענה החמורה יותר: פשרה בלי הסכמה
החלק הדרמטי יותר בתביעה נגע להליך בתל אביב, שם טען קפלן כי כהן חרג באופן בוטה מסמכותו כשהתפשר בשמו במסגרת הליך גישור, בלי ידיעתו ובלי הסכמתו, ובכך גרם לו לשלם 65 אלף שקל - סכום שגבוה, כך לטענתו, מסכום ההשתתפות העצמית שהוא היה אמור לשאת בו ממילא. קפלן דרש להחזר את שכר הטרחה ששילם עבור אותו תיק (35 אלף שקל), פיצוי לא ממוני של 50 אלף שקל, וכן החזר הוצאות ששילם למשרד עורכי דין אחר שניסה לבטל את פסק הדין המאשר את הפשרה.
בפסק הדין הזכירה השופטת בסול את סעיף 5 לחוק השליחות, הקובע כי ייפוי כוח כללי אינו מקנה לעורך דין הרשאה אוטומטית להתפשר בשם לקוחו ללא הרשאה מפורשת לכך. עם זאת, לגופו של עניין, נקבע שגרסתו של קפלן לא עמדה במבחן העדות. השופטת ציינה כי "עדות התובע, הכוללת דבר והיפוכו... מחלישה את טענתו באשר להעדר ההסכמה", בין היתר משום שקפלן עצמו הודה כי היה מוכן לשלם את סכום ההשתתפות העצמית - מה שסתר את גרסתו כאילו היה ברור שההליך ימשיך עד הסוף. בית המשפט הוסיף כי קפלן "לא הניח תשתית ראייתית כלשהי" לכך שתוצאת ההליך היתה שונה אילו נמשך המשפט, וגם לא הוכיח את שיעור הנזק הנטען. החלק הזה של התביעה נדחה במלואו.
בית המשפט קיבל את התביעה בחלקה בלבד: כהן חויב להשיב לקפלן 40 אלף שקל בתוספת מע"מ והפרשי הצמדה, אך הוא פטור מהשבת שכר הטרחה בתיק תל אביב ומתשלום פיצוי נוסף כלשהו. לצד זאת, חויב כהן בהוצאות משפט לטובת קפלן בסכום של 1,500 שקל ובשכר טרחת עורך דין בסכום של 8,000 שקל.
