הבן ניסה לחלץ את אמו מהבוץ - וניצל מהרשעה בעצמו

תושב תל אביב זוכה באחרונה מעבירה של ביצוע עבודות בנייה אסורות, לאחר שבית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב-יפו קבע כי הוועדה המקומית לתכנון ובנייה לא הצליחה להוכיח שהוא זה שביצע את הבנייה או היה אחראי לה. השופט משה סרוגוביץ קיבל את גרסתו כי לא הוא, אלא אמו המנוחה, יזמה את הכל.

הפרשה מתחילה בדצמבר 2017, כשבנכס לשימור ברחוב תג'ר ציונה בתל אביב הוקמה גלריה והונמכה רצפה בשטח כולל של 152 מ"ר - עבודות שדרשו היתר ולא קיבלו אחד שכזה. כתב האישום, שהוגש ב-2023, ייחס את הבנייה גם לנאשם וגם לאמו, אלא שהאם נפטרה לפני שהיא הספיקה להעיד, וההליך נגדה הופסק. כך נשאר הבן לבדו מול האישום.

לפי כתב האישום, טענה הוועדה המקומית כי הבן "היה המחזיק והמשתמש בפועל במקרקעין בשעת ביצוע העבירה ואחראי לביצוע עבודות הבנייה". התביעה הצביעה על כך שהוא שכר אדריכלית, מהנדס ועורכת דין, הגיש בקשה להיתר, ובעדותו אף השתמש לא פעם בלשון רבים - "עשינו". מכאן, טענה הוועדה, שהוא היה מעורב באופן פעיל גם בבנייה עצמה.

הנאשם מצדו, סיפר גרסה אחרת לגמרי. לדבריו, אמו היא זו שיזמה את הבנייה מיוזמתה, בלי להתייעץ עמו מראש, מתוך חשש שהוא ומשפחתו בת שש הנפשות - שחיו בדוחק בדירת שני חדרים - יעזבו את הבית וישאירו אותה לבדה. כפי שהעיד בחקירתו, "האמא חששה שהבן ומשפחתו... שחיו במצוקה... שיעזבו את הבית והיא תישאר לבד". לדבריו, רק לאחר שהעבודות כבר החלו, ולאחר שהתוכנית קיבלה ביקורות ממפקחי הוועדה, הוא נכנס לתמונה - לא כדי לבנות, אלא כדי לנסות להכשיר את מה שכבר נבנה. "האמא יזמה את זה... ואני נכנסתי לתמונה כדי להוציא אותה מהבוץ", אמר האיש בעדותו.

השופט: העדות היתה מהימנה ועקבית

השופט סרוגוביץ קבע כי הוא מצא את העדות של הנאשם מהימנה לחלוטין, וזאת גם משום שהנאשם לא היסס להודות בפרטים שאינם נוחים לו, כמו העובדה שהיה מודע לבנייה עוד לפני שהסתיימה, ושהוא ומשפחתו אף השתמשו בגלריה לתקופה קצרה לאחר סיומה. לדבריו, אין בכך כדי להפוך אותו לאחראי על הבנייה עצמה, בייחוד כשכתב האישום כלל לא ייחס לו עבירה של שימוש אסור, אלא רק ביצוע העבודות.

בית המשפט התייחס גם לטענת התביעה לגבי שימוש בלשון רבים ("עשינו"). לפי הפסיקה, אמירה כזו נובעת מכך שהנאשם היה מעורב באמת, אך בניסיון להכשיר את הבנייה מול הרשויות, ולא בביצועה. "בין סיוע לביצוע העבודות עצמן לבין סיוע בניסיון הכשרה של העבודות... יש לעשות הבחנה חד משמעית", כתב השופט.

נקודה מרכזית נוספת בפסק הדין נגעה לזכויות הקנייניות של הנאשם בנכס, שאותן הוא ירש מאביו ביחד עם אחיו. הוועדה המקומית טענה שהיותו בעל זכויות בנכס, ביחד עם מגוריו בו, הופכים אותו לבעל שליטה במקרקעין - קטגוריה שיוצרת אחריות פלילית לפי חוק התכנון והבנייה. השופט דחה את הטענה: הנאשם ומשפחתו הגרעינית התגוררו ביחידת דיור נפרדת לחלוטין מזו של האם, והבנייה עצמה בוצעה בחלק של הנכס שבו התגוררה האם בלבד. "בעת ביצוע העבודות האסורות הנאשם כאן לא נהג מנהג בעלים בחלק המקרקעין בהם התבצעה העבודה", נקבע. השופט הוסיף שלא רק הבן, אלא כל אחיו וגם האחיינים, הם בעלי זכויות בנכס, כך שאם עצם הבעלות המשותפת היתה מספיקה כדי להעמיד לדין, לא ברור מדוע לא הואשמו כולם. בנוסף, רק האם היא זו שהגישה את בקשת ההיתר ואת הבקשה לביטול צו ההריסה המנהלי שהוצא נגד הבנייה - עוד סימן, לדעת בית המשפט, לכך שהיא נשאה באחריות הבלעדית.

לבסוף קבע השופט סרוגוביץ כי הוועדה המקומית לא הוכיחה מעבר לספק סביר שהנאשם הוא זה שביצע את העבודות, החזיק בהן בפועל או היה אחראי לביצוען - ולכן הוא זיכה אותו מהעבירה שיוחסה לו לפי סעיף 243(ב) לחוק התכנון והבנייה.