בניין לשימור הוא מבנה שהוועדה המקומית או הארצית קבעה שיש לו ערך היסטורי, אדריכלי או תרבותי, ולכן חלות עליו מגבלות הריסה ושינוי. ההכרזה משפיעה ישירות על שווי הנכס: מצד אחד היא מגבילה את זכויות הבנייה וכופה עלויות שחזור גבוהות, ומצד שני היא לעיתים מקנה
זכויות בנייה עודפות במגרש או במגרש אחר כפיצוי. בערים ותיקות הנושא מייצר מתח מתמשך בין יזמי התחדשות עירונית לבין ועדות השימור, ולעיתים הוא מגיע לבתי המשפט. טענה חוזרת של מתנגדי השימור היא שאיסור הריסה
בלי מקור מימון לשיפוץ מוביל להזנחה במקום לשימור בפועל. עבור רוכשי דירות ומשקיעים בדיקת מעמד השימור של מבנה היא שלב הכרחי לפני עסקה בשוק הנדל"ן העירוני.
השופט משה סרוגוביץ מבית משפט לעניינים מקומיים בתל אביב קבע כי הניסיון לסייע לאם קשישה להכשיר בדיעבד בנייה שהיא יזמה, לא הופך את הבן לאחראי מבחינה פלילית - גם אם הוא בעל זכויות בנכס וגר בו